יעקב - י’ - עקב כ”ק אדמו”ר הזקן: יעקב הוא י’ - עקב. פירוש הדבר: י’ שהיא בחינת חכ

יעקב - י’ - עקב

כ”ק אדמו”ר הזקן: יעקב הוא י’ - עקב. פירוש הדבר: י’ שהיא בחינת חכמה העליונה - חכמת ה’ יתברך, תומשך עד למטה, לעולם הזה, שזהו עקב -  בחינת עקביים, שיהיה גילוי אלוקות גם למטה.       (מאמרי אדמו”ר הזקן הנחות הר”פ ז”ל, עמ’ סז)

גילוי הרחמים העליונים

כ”ק אדמו”ר האמצעי: ויצא יעקב - אלו הן הרחמים העליונים ממידתו של יעקב אבינו - מידת הרחמים. וילך חרנה - זו בחינת מיצר, הנקראת חרון אף של מקום. וגילוי רחמי שמיים אלו נעשה על ידי צעקת הקול בתפילה, מפנימיות הלב, במרירות עצומה על הריחוק העצמי, שנתרחק מאור פני מלך חיים, ואשר מלובש בלבושים צואים במחשבה דיבור ומעשה וטרדת הבלי העולם הזה, בהתעוררות שלמעלה מהשכל.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי (ויקרא א) עמ’ פד ואילך)

בריח התיכון

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: העובדה שבזוהר נקרא יעקב בשם “בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה”, שהוא ממשיך ומגלה אור אלוקי עליון מהבחינה הנעלית ביותר עד הבחינה התחתונה ביותר בספירות, נובעת מעבודתו בפועל בעולם הזה. לאמור: דווקא על ידי כך שהלך לחרן, ובירר שם את ניצוצי הקדושה, על ידי עבודה כבירה זו נעשה יעקב “בריח התיכון”.

(ספר הליקוטים  דא”ח צמח צדק - ב (אות בי”ת) תרומה א’תקלב)

“חרן” - בגימטריא גרון

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: “ויצא יעקב מבאר שבע”: מדובר על ירידת הנשמה לגוף. באר הינו מקור, ושבע הן שבעת המידות. ומקור שבעת המידות היא בינה, המכונה כאן באר. שכן החכמה היא נעלית מכדי להיות מקור למידות, ורק על ידי ההתבוננות בבינה, נעשית ההבנה, התעוררות להתהוות המידות כתוצאה מכך. ועל ידי הארה אלוקית זו למידות, מקבלת זאת בחינת המלכות, שעניינה הוא דיבור, ככתוב “בדבר מלך שלטון”. זהו שנאמר “וילך חרנה, שכן “חרן” בגימטריא גרון, שרומז על הדיבור, בחינת המלכות הנמשכת לעולמות הנמוכים יותר, ועד לירידת הנשמה בגוף.

(ספר המאמרים תר”ל, מאמר ד”ה ויצא יעקב, עמ’ כט)

עומקה של שבועה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: הליכתו של יעקב הייתה לברר בירורים, שכן זאת הייתה עבודתו בבית לבן, שבירר את ניצוצות הקדושה שהיו בצאן לבן, כידוע שצאן הוא מלשון יציאה, כמו שכתוב “צאי לך בעקבי הצאן”. והנה המילים “באר שבע”, כאשר המילה שבע היא מלשון שבועה, הרי שבאר שבע, מורה על עומקה של שבועה. בחינה זו הינה בחינת העלם עצמי דאין סוף, שמשם נובע הכח לברר את אותם אורות שנשרו ונפלו מבחינת “לובן העליון”, לצאן לבן.           (ספר המאמרים תרס”ו עמ’ קלד)

מן הפירוד אל היחוד

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: כדי שתהיה ההמשכה עד למטה - מטה, צריכה להיות תחילה ההעלאה למעלה - מעלה. יציאתו של יעקב מבאר שבע הייתה כדי לברר בירורים בעולם הפירוד. זהו שתחילה הייתה עבודתו של יעקב בהעלאה דווקא, שלקח אבנים שהן בחינת “אותיות”, בחינת דבר הוי’, שמהם נברא עולם הפירוד לאחר ריבוי השתלשלות, ושם אותם מראשותיו. מראשותיו - היינו בחינת החכמה הנמצאת בראש. ונעשו אבן אחת, כלומר, שיעקב העלה אותם מן הפירוד אל היחוד, להיות בבחינת ביטול אמיתי.  (ספר המאמרים תרפ”ג, עמ’ קיג)

גילוי כח הפועל בנפעל

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: “וילך חרנה”: דווקא על ידי “חרנה” - ירידת הנשמה למטה - נעשה ונפעל “וילך” בנשמה עצמה - הליכה מחיל אל חיל לדרגה נעלית יותר, שהנשמה תזכה לה. ועוד: אמרו חז”ל, שהעולם הזה נברא באות ה’. ויש לומר: לפיכך נאמר כאן “חרנה” ולא נאמר “לחרן”, שכן על ידי היציאה מבאר שבע לחרן, מגלים בחרן את הה”א של שם הוי’, שבה נברא העולם הזה, דהיינו שמגלים את הכוח והחיות האלוקי שמחיה את  הבריאה - מגלים את “כח הפועל  בנפעל”.

(דבר מלכות ש”פ ויצא ה’תשנ”ב)