בית משיח · עברית
בשם אומרם · #974 · 2015-05-25

מה הרבי מה”מ מציע לתלמידי רבי עקיבא בבעיית ה”לא נהגו כבוד”? נו איזו שאלה. קלי קל

מה הרבי מה”מ מציע לתלמידי רבי עקיבא בבעיית ה”לא נהגו כבוד”? נו איזו שאלה. קלי קלות, כל תינוק יודע. פשוט שינהגו כבוד. האומנם כל כך פשוט? מאמר מיוחד לסיום ימי הספירה

מה הרבי מה”מ מציע לתלמידי רבי עקיבא בבעיית ה”לא נהגו כבוד”? נו איזו שאלה. קלי קלות, כל תינוק יודע. פשוט שינהגו כבוד. האומנם כל כך פשוט?מאמר מיוחד לסיום ימי הספירה
מאת: הרב פינחס סטזגובסקי, משפיע בישיבת תות”ל בקרית גת

 

הרבי מנתח (לקו”ש חכ”ב ל”ג בעומר) את סיפור תלמידי רבי עקיבא. וקובע חד וחלק (בתרגום חופשי) “תלמידי רבי עקיבא לא יכלו שיהיה ביניהם רגש של כבוד אמיתי זה לזה”. שמתם לב? לא היה באפשרותם, ככה ממש. זה המקום לבוא חשבון עם אלו שחושבים שהם ראויים לבוא בסודם של תלמידי רבי עקיבא. ולדון ב”עבירות” של צדיקי עליון אלו. הרבי קובע שהם לא היו אשמים חלילה, משום שהם “ניט געקענט” (לא יכלו) לנהוג אחרת. אם כך, מדוע הם נפטרו? אכן לא היה זה עונש. אלא כלות נפשם במסירת נפש. דרך שלדעתם היתה דרכו של רבי עקיבא.

מה בכלל האפשרויות הקיימות לחיים של כבוד, במצב שלכל אחד יש דרך אחרת? הרבי בשיחה שם מעלה פתרונות מקובלים. ומסביר מדוע לתלמידי רבי עקיבא אף אחד מהם לא היה אפשרי. הרעיונות לוקחים אותנו במסע הדמיון לעין הסערה. בואו ננסה להיכנס לסיפור, “להיכנס לנעלים”. ובשקט בשקט נשאל את עצמנו, אולי בזה הרבי מדבר אלינו כמשתתפים פעילים בסיפור ולא רק כצופים? אבל בל נקדים את המאוחר.  

אפשרות ראשונה: “והתעלמת”

נבחן אפשרות אחת, בהתמודדות עם דעות שונות, שנשמעת מבטיחה. נציג אותה תוך כדי שיחה של שתי קולות בתוכי עם עצמי.

— יש מישהו שחושב אחרת ממני. שומו שמים, איום ונורא.                                                                                                                      — אתה רציני? מה אכפת לך ממנו? שהוא ילך לו לדרכו. ואני אלך לחיים טובים ובעיקר, לשלום. תגיד לו פעמיים בכל יום, בוקר טוב, ערב טוב. שלום שלום, ואל תבוא לי בחלום. בקיצור, תפוס מרחק, בעיקר אדישות. הנה, בעיית החיכוך וחוסר הכבוד נפתרה בקלות.

כמה פשוט. אבל דעו נא רבותי, לא כשמדובר בתלמידי רבי עקיבא. כאן מדובר במי שאמונים עלי תורת רבי עקיבא, גדול המשפיעים לאהבת ישראל. אחרי שיעור שלו, מן הסתם, היתה התלהבות והסתערות דקדושה של כולם בכולם. הפתרון של אדישות, כאן לא יעבוד. הרי “קָרוֹב” (רי”ש בחולם) אותיות “קְרָב” (רי”ש בקמץ). המלחמות הגדולות בתנ”ך היו בין אחים. כך, מסביר הרבי, שהבעיות החברתיות שלהם לא היו למרות אהבת ישראל שלהם. אלא ,כמה משונה, דווקא בגללה.

אפשרות שניה: המסכה המחייכת

והנה אפשרות שניה, שגם היא עשויה להישמע כפתרון לא רע, וגם היא תוצג כשיחה בתוכי:

  יש מישהו שחושב אחרת ממני, איום ונורא. איך אפשר לחיות עם זוועה כזאת.                                                                                          — לא מבין מה הבעיה? וכי זו הפעם הראשונה בחייך שאתה מעמיד פנים של מכבד. תשחק אותה למען השלום. האם אתה צריך שאמנה את כל הפעמים שאתה עוטה על פניך ארשת חביבה מכבדת ואפילו מעריצה. להזכיר לך איך היתה נראית המסכה שלך בשיחה אתמול עם הבנקאי? ובכלל כמה פעמים ביום רגיל, הפנים שלך מביעות את מה שאתה מרגיש באמת? טוב, לא נכנס לפרטים, לא נעים. ודווקא עכשיו איבדת את העשתונות. בבקשה תמשיך גם כאן להציג מכבד. ושלום על ישראל.

על זה אומר הרבי באותה השיחה שהרעיון לא היה ישים עבור תלמידי רבי עקיבא “להיותם אנשי אמת (לא ח”ו אחת בפה ואחת בלב)”.

אפשרות שלישית: תן מקום

אפשרות שלישית לצאת מהסבך. אף היא כחברותיה תוצג כשיחה בתוכי.

— יש מישהו שחושב אחרת ממני, געוואלד, שומו שמים.                                                                                                                      

— אני מתפעל מקטנות המוחין שלך. לא קרה בחייך שנוכחת בטעות שלך. שינית השקפות ועמדות, כמובן בלי שהצהרת על כך. עם יד על הלב, תגיד עד כמה הדעות שלך לוקחות אותך לגמרי? ידוע לך היטב, שהשקפותיך הנחרצות לא מצליחות לשכנע אותך לצאת מאזורי הנוחיות שלך. למה עכשו כששמעת דעה שונה משלך, יצאת מהכלים. אין לך קצת מקום פנוי לאפשרות נוספת?

על זה אומר הרבי שתלמידי רבי עקיבא נשמו את המסירות נפש של רבי עקיבא ש”כל ימיו הצטער מתי יבוא לידי ואקיימנה”. כך, לימוד התורה שלהם היה בדרגה הכי נעלה של מסירות נפש, לימוד שלקח אותם עד נקודת החיים שלהם. ממילא לא נשאר קמצוץ מקום לדעה אחרת. ברוח זו אפשר להמשיך לדמיין, ההתקשרות שלהם לרבם היתה עד לשד עצמותם. בשם התקשרות זו לא נשאר מקום לדרך התקשרות אחרת. לכבד דרך אחרת, זה בהרגשתם כמו לבגוד, רחמנא ליצלן, בהתקשרות לרבי עקיבא.

סיכום של האמור, תלמידי רבי עקיבא לא יכלו לכבד זה את זה. לא פתרון האדישות לאוהבי ישראל, לא פתרון העמדת פנים לאנשי האמת, ועוד, לתלמידי המסירות נפש גם אין מקום בפנים לדעה אחרת כלל. מה אם כן אפשר להציע להם אחרת? אולי אין הצעה. כי כאמור תלמידי רבי עקיבא “ניט געקענט” (לא יכלו)?

עכשו אנחנו

בחזרה אלינו, מה איתנו? כיצד אנחנו ננהג באותו מצב כשנפגוש תלמיד/חסיד שחושב אחרת ממנו? מפגש כזה בודאי יקרה. כי כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דיעותיהם שוות. אולי גם לנו פתוחה הדרך הישנה של לא נהגו כבוד?

אבל לא. הרבי בריבוי שיחות, גם בכינוסי ילדים, מביא לנו את תלמידי רבי עקיבא כדוגמה שיש להישמר ממנה. בהחלט עלינו לנהוג כבוד. אם כן, באיזה פתרון נתפוס. אולי אדישות, אולי העמדת פנים ואולי להתקשר בשטחיות. לא חדורים ומשוכנעים לגמרי. ומה בדבר מי שאינו אדיש. והוא גם אמיתי. בנוסף הוא מפנים לגמרי לימודו. האם נגזר עליו להישאר ב”ניט געקענט” לנהוג כבוד? האם אליו הרבי לא התכוון שצריך ללמוד מהם לכבד.

‘נושא הפכים’

נראה שהפתרון טמון בהמשך השיחה. למרות שלמראית עין זה לא נראה קשור לבעיית הכבוד. שם הרבי מלמד אותנו אודות  רבי עקיבא ותלמידו הגדול רבי שמעון. 

רבי עקיבא הוא רבי מעל הגבלות. נכנס בשלום ויצא בשלום. עלה למעלה והמשיך למטה. דבר זה לאו מילתא זוטרתא. משום שרצוא ושוב הם קוים הפוכים. בהגבלות העולם והנבראים, אי אפשר כלל להיות בשני מקומות הפוכים. סוד עבודתו הבלתי אפשרית של רבי עקיבא היה מכוח היותו בטל ומחובר למי שהוא מעל כל האפשרויות, עצמותו ית’.

תלמידו רבי שמעון, העמיק מכל התלמידים. מידותיו “תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא”, הוא הגיע למקום הכי פנימי ברבי עקיבא. כ”ד אלף התלמידים התבוננו ברבם פנימה, וראו את מסירות נפשו, הרצוא, ועפו למעלה. רבי שמעון ראה ברבי עקיבא את הלפני ולפנים. לא את הרצוא גם לא את השוב. רבי שמעון ראה את ההתקשרות של רבי עקיבא לרצונו ית’ הלא מוגבל, ששם ההפכים הכי רחוקים שוכנים בכפיפה אחת. אכן גם רבי שמעון היה נושא הפכים, רצוא ושוב יחד, לקח חיים מלמעלה והוריד אותם למטה, כפי שהרבי מסביר.  

נוהגים כבוד — מבחן ההתקשרות

בחזרה לבעיית הכבוד. תלמיד שחדור כל כולו בהבנה אחת, אכן לא יכול לתת מקום בתוכו, ולכבד דעה של תלמיד אחר של רבי עקיבא. בהגבלות העולם זה בלתי אפשרי. כמו שאי אפשר שבמקום מלא לגמרי יהיה מקום לעוד דבר. לכן אומר הרבי לגביו “ניט געקענט”. אבל מי שהתקשר עם הלפני ולפנים של רבי עקיבא. סרות ממנו ההגבלות. הוא יכול להיות משוכנע לגמרי בהבנה אחת. ועם זאת, לכבד ולתת מקום בתוכו לתלמיד שמבין אחרת.

כאן יש מבחן התקשרות נפלא שאי אפשר לרמות בו את עצמנו. האם אכן אנו מקושרים עם רבי במה שמתאים לנו. או שאנו מקושרים עם הלפני ולפנים, עם הרצון הלא מוגבל של הרבי. אם באמת אני מקושר לעצמותו, מדוע קשה לי לתת מקום, ולכבד תלמיד/חסיד אחר של הרבי?