הרבי לא בזבז חלילה זמן יקר, במהלך עשרות התוועדויות, כדי לדבר על נושאים מדיניים.

הרבי לא בזבז חלילה זמן יקר, במהלך עשרות התוועדויות, כדי לדבר על נושאים מדיניים. הרבי ראה בראיית קודשו את המצב הסבוך אליו נקלעת כיום ארץ ישראל וידע כי רק המדיניות התקיפה תציל אותנו מהמצב הזה. אולם במקום זה הקברניטים בחרו בקצרות העין וניהלו משאים ומתנים, שאמנם שיבצו אותם לזמן קצר בתור מנהיגים דגולים, אולם כיום ברור שהם מבישים אותם ומסבכים את כולנו.

אם נכונים התרחישים במערכת הפוליטית, הרי שבקרוב ממש נצעד לבחירות. נתניהו מעוניין להוביל את המהלך ולנצל את הפופולאריות ממנה נהנה כעת כדי לרכוב על גבה לבחירות. הוא מביט ימינה ושמאלה ומבין שבמצב הנוכחי אף אחד לא מאיין עליו. לא יאיר לפיד וגם לא שאול מופז. לכן הוא רוצה לבצע מהלך מהיר, בדרך לקדנציה נוספת.

הבשורות הרעות הם שאילו הבחירות יתקיימו כעת, הם יתפסו את המפלגות הימניות והחרדיות ללא הכנה. באיחוד-הלאומי טרם יושרו ההדורים בין החלקים במפלגה שתומכים בכל ליבם באיחוד עם המפד”ל לאלו שמתנגדים.

גם במפד”ל טרם נערכו לבחירות ורק לאחרונה הם התחילו מפקד חדש, שסופו אמור להיות פריימריז פתוחים לראשות המפלגה. המפלגה עדיין שקועה בתרדמת עמוקה, שמבריחה את מצביעיה אל מחוזות הליכוד ואפילו האיחוד-הלאומי.

מי שקוצר את הפירות האלו הוא ראש הממשלה, שמשום מה זוכה לאמון נרחב בקרב מצביעי הימין ומקבל מספר מנדטים לא מבוטל של מצביעי יש”ע. לפי הסקרים האחרונים מסתבר שמפלגות הימין מתנדנדות סביב אחוז החסימה. האיחוד-הלאומי והמפד”ל אפילו לא מבוטחות שיכנסו לכנסת הבאה. המסר של הפלגנות בתוך המחנה הרחיקה מהם את המצביעים הפוטנציאלים.

ראש ממשלה עם זקן

אפשר רק להניח מה היה קורה אילו פעם אחת היו שומעים הפוליטיקאים לרבי מלך המשיח ומנסים אולי בכל אופן לרוץ ביחד – ריצה טכנית כמובן. ש”ס היו מביאים את הדגל החברתי, יהדות-התורה את דגל לומדי התורה, האיחוד-הלאומי את שלימות הארץ והמפד”ל את החינוך. אחרי הבחירות כל מפלגה הייתה מתפצלת וגם היה מותר להמשיך להמשיך להיאבק בנושאים העקרוניים. ההבדל היה שכך כל מפלגה הייתה מקבלת פי-שלוש מכוחה הנוכחי.

במקום מצביעים מאוכזבים שבורחים לליכוד, מצביעי הליכוד היו בורחים לגוש הטכני של כל המפלגות האמוניות. למותר לציין שראש הממשלה היה אחד משלנו והמאבקים של היום היו מתחלפים בוויכוחים אחרים לגמרי.

לחסידי חב”ד יש את הכוח להיות הגורם המאחד בין כל שכבות העם, בלי להתערב בפוליטיקה ובלי לעסוק בהשבת מלחמה שכולה שנאה. אצל הרבי אין כל הבדל בין גורם פוליטי הפועל נגד האינטרס החרדי לבין אף יהודי אחר. אהבתו של הרבי הינה אהבת אמת מצד היותו רועה הדור ומנהיגם של כל ישראל. לכן חסידי חב”ד יצטרכו להיות ערים שלא להיסחף לפוליטיקה. ככל הנראה הבחירות יהיו יצריות ותוססות והם יציתו שוב סוגיות בוערות וטענות נבובות, שיגרמו לרבים לאבד את השלווה. אולם למרות כל זאת אסור לשכוח כי חב”ד אינה מפלגה – האחריות שלנו היא להתרחק מכל פילוג ומחלוקת ולהישאר נאמנים למחויבות היחידה שיש לנו: לקיים את הוראותיו של הרבי במדויק, מבלי לסטות ימין או שמאל.

מצרים – איום אסטרטגי

דבריו הישירים של ראש השב”כ לשעבר יובל דיסקין, שתקף השבוע את ההכנות לתקיפה באיראן, הציתו שוב את הוויכוח הישראלי סביב נושא התקיפה. פעם – בממשלת בגין למשל – כל ההחלטות האלו התקבלו בחדרי חדרים והדיונים היו סודיים וחסויים. כיום כל גורם שעוזב את המערכת הביטחונית מרשה לעצמו להתבטא בקול רם בנושאים הרגישים ביותר.

באחת התגובות של שר הביטחון לדבריו של ראש השב”כ לשעבר, הוא ציין כי עצירת הגרעין האיראני הינה הכרח המציאות לישראל, כיון שאם איראן תצליח ליצר פצצת גרעין היא תכניס את כל מדינות האזור למרוץ התחמשות גרעינית. בין השאר ציין שר הביטחון כי מצרים החדשה צפויה להצטרף למרוץ הגרעין, מה שיהווה איום אסטרטגי לאזרחי ישראל.

המציאות בשטח מוכיחה שאין כל הסכם שלום עם מצרים. הפיגוע לפני חצי שנה בסמוך לאילת רק הוכיח את המציאות האבסורדית. הצבא המצרי כנראה שיתף פעולה עם חוליות המחבלים – ובמקרה הטוב לא הפריע להם לפעול. ההסכם הכלכלי בנושא הגז שבוטל בשבוע האחרון רק מוכיח שסיני לא בידינו – וגם לא השלום.

שלושים שנה ניסו לספר לנו שיש שלום עם מצרים. מידי פעם היה מצטלם פוליטיקאי ישראלי עם הנשיא המצרי, ובכך הסתיים הסיפור. אמנם מצרים לא איימה עלינו, אבל האיום האסטרטגי נשאר. השלטון שתמך בהסכם נפל ובמקומו חזר אותו שלטון עוין.

הסיפור של מצרים קצת מזכיר את הסיפור עם איראן. גם איתם היו לנו בעבר יחסים ידידותיים. ממשלת ישראל אפילו הציעה פעם לסייע לאיראן בשני נושאים מהותיים: מערכות ההשקיה במדינה – והתחמשות בטילים שיכולים לשאת ראש חץ איראני… ממש כך.

ההבדל הוא שלאיראן לא וויתרנו על שום דבר. אירעה מהפכה, השלטון התחלף ואנחנו גילינו שאסטרטגיה היא דבר יותר מורכב מכדי לסכן אותו ברצון להחניף לשכנינו הערבים.

במצרים המצב אחר לחלוטין. ממשלת ישראל של בגין הרסה ישובים פורחים ועיר מתפתחת וויתרה על שטח עצום – פי-שלוש מהשטח הריבוני של ארץ ישראל כיום – רק תמורת נייר מביש, שלא היה שווה את חתימתו.

עכשיו אפשר גם להבין את דברי הרבי, שבין הדיבורים נגד הנסיגה מסיני ציין גם את שטחי האימונים הגדולים שמפסידה ישראל בהפקרת סיני. אז אולי היה נראה שמדובר על ענין זניח, אולם כיום מגלים שמדובר על מהלך שפוגע באופן ממשי בביטחונה של ארץ ישראל.

לשנות כיוון

בשלושים השנים האחרונות לא היה הרבה הבדל בין השלום שהיה לנו עם מצרים לבין השלום עם סוריה. גם עם סוריה יש לנו שלום דה-פאקטו, כשהיא מאוימת מאיתנו ומפחדת לפתוח במלחמה. זהו שלום אמיתי, כשצד אחד חזק שומר על השקט באזור ולא מאפשר לכל כנופייה לאיים על הביטחון האזורי.

היום כשרואים את ראייתו האלוקית של נביא הדור, הרבי מלך המשיח, אפשר להבין כיצד כל הדברים עליהם זעק הרבי הינם מדויקים בתכלית.

הרבי לא בזבז חלילה זמן יקר, במהלך עשרות התוועדויות, כדי לדבר על נושאים מדיניים. הרבי ראה בראיית קודשו את המצב הסבוך אליו נקלעת כיום ארץ ישראל וידע כי רק המדיניות התקיפה תציל אותנו מהמצב הזה. אולם במקום זה הקברניטים בחרו בקצרות העין וניהלו משאים ומתנים, שאמנם שיבצו אותם לזמן קצר בתור מנהיגים דגולים, אולם כיום ברור שהם מבישים אותם ומסבכים את כולנו.

יש לקוות שכעת, אחרי שראינו את התוצאות של מסכת הכניעות שליוותה את מדיניות ממשלות ישראל בשלושים השנים האחרונות, יתעשתו המנהיגים הישראלים וישימו סוף למדיניות המופקרת הזו ובמקומה יאמצו מדיניות תקיפה שתחלץ את ארץ ישראל מהמצב הסבוך אליה נקלעה.