שורה של אירועים מסעירים ומרגשים, חלקם שמיימיים ממש, אירעו במהלך ימי ‘זמן שמחתנו’

שורה של אירועים מסעירים ומרגשים, חלקם שמיימיים ממש, אירעו במהלך ימי ‘זמן שמחתנו’ של חג סוכות ושמחת תורה תשל”ד, חלקם על רקע אירועי מלחמת יום הכיפורים שהייתה אז בשיאה • הצרפתים זוכים ליחס מיוחד לאורך החג, ובעיקר בשמחת תורה • זכרונות מרתקים המתפרסמים לראשונה מתוך יומנו האישי של ר’ סעדיה מעטוף ע”ה

תהיה להם מפלה

יום ראשון, י”א תשרי תשל”ד. היום הודיעו למשה [מעטוף–דור שלום] ואברהם [שמח] שהם נכנסים הלילה ל’יחידות’ וכבר התחילו להתכונן. בערך ב–1.30 היתה הלוויה של אישה, והרבי יצא להלוויה. אני ומשה לא השתתפנו, כי ישבנו בחדרנו וניסחנו פתק ל’יחידות’ הצפויה.

כאשר שבנו ל–770, סיפרו לנו שההלוויה כבר היתה, וכאשר הרבי חזר בחזרה ל–770, ניגש אל הרבי מיודענו החב”דניק גרשון יעקובסון (המשמש ככתב “ידיעות אחרונות”), וסיפר לרבי שהמצרים נכנסים לסיני, והרבי השיב לו שזה כלום ואין מה לחשוש, כי תהיה להם מפלה יותר גדולה מאשר במלחמת ששת הימים. יעקובסון אמר שממשלת ארץ ישראל הודיעה כי אלפי חיילים מצרים נכנסו לסיני ועשו גשרים וכו’ [כדי לעבור את תעלת סואץ ולהיכנס לשטח ארץ ישראל]. הרבי ענה שכל זה הממשלה עושה כדי להטעות אותם. הוא המשיך לשאול - האם לכבוש? והרבי עשה תנועה עם היד ממנה הובן - לכבוש את כל מצרים. הרבי רק תמה באוזניו, למה הממשלה מחכה עד שיהיה לחץ מהמדינות. יעקובסון המשיך לומר שאנגליה וצרפת לוחצות על הממשלה לעשות הפסקת אש, והרבי השיב שיתקדמו לפני שיהיה לחץ ממדינות נוספות.

כל זה הרבי דיבר איתו בהליכה לכיוון 770, וגם אחרי שהרבי אמר ‘יושב בסתר’ כנהוג [לאחר הלוויה] הרבי המשיך לדבר איתו.

הרבי סיים את דבריו ונכנס לחדרו, ומיד כולם התנפלו על יעקובסון להבין לפרטי פרטים, מה אמר לו הרבי, והוא לא סיפר את הכל, אלא רק מה שניתן לספר. הוא גם סיפר שניגש לשאול את הרבי לדעתו, רק לאחר שנשאל מה דעתו של הרבי על המלחמה. בינתיים אנו מעודדים מדברי הרבי, אך מה הולך בדיוק בארץ הקודש - זאת עוד טרם יודעים.

הרבי יצא מחדרו כדי לנסוע למקוה, ושוב יעקובסון ניגש לדבר עם הרבי בענין המלחמה, וכך דיבר עד שהרבי נכנס לרכב.

בינתיים נודע לנו כי הרבי נוסע לאוהל היום, וממילא אין יחידות הלילה, והיחידות נדחתה להודעה החדשה.

הרבי שב מהמקוה, ויעקובסון עמד בפתח של גן עדן התחתון, ואנו הצטופפנו בפתח של הזאל הקטן [כדי לשמוע את השיחה]. כאשר הרבי עבר, הוא הביט לעברנו ואמר: ‘אולי בינתיים ישבו ללמוד?’ ופנה מיד לעבר יעקובסון. מיד בא הרב דוד רסקין [המשגיח בישיבה] וכל התמימים התיישבו ללמוד. הרבי דיבר קצרות עם יעקובסון, וזה האחרון נכנס למזכירות כדי לתקתק כל מה שהרבי אמר לו.

אנו ישבנו בינתיים ללמוד ב–770, עד שהרבי נסע לאוהל. אחרי נסיעתו, עברנו ללמוד ב’חובבי תורה’, כאשר כל הזמן היינו במתח מה קורה בארץ הקודש, כי שמענו שקבוצת החסידים שאמורה להגיע לקראת סוכות, ביניהם ר’ מאיר פרידמן ור’ משה נפרסטק, גויסו, וכנראה המצב בארץ הקודש מאוד מתוח.

בשעות אחר הצהרים לקח המשפיע ר’ מענדל פוטרפס כמה מהתמימים לבחינה בחסידות.

הרבי חזר מהאוהל וירד לתפילת מנחה בזאל הגדול. בזמן חזרת הש”ץ, שלא כרגיל, החל לקרוא את אגרת התשובה ועד שהסתיימה חזרת הש”ץ, הספיק לומר עד פרק י’ בערך. לאחר סיום מנחה, נותר הרבי על מקומו ואמר שני פרקים אחרונים של אגרת התשובה ורק אז רמז להתחיל בתפילת ערבית. אחרי התפילה כולם דיברו שכדבר הזה עוד לא קרה מעולם.

אחרי תפילת ערבית, נכנס הרבי לחדרו ושהה שם זמן קצר ונסע לביתו מוקדם מהרגיל.

שרון מבקש ברכה מהרבי

יום שני, י”ב תשרי. אחרי תפילת שחרית [ידידיו של כותב היומן שה’יחידות’ שלהם שנקבעה לאתמול ונדחתה:] משה [מעטוף–דור שלום], אברהם [שמחה] ויוסף [מעטוף], נכנסו למזכירות לשאול האם ייכנסו הערב ל’יחידות’, ונענו בחיוב. משה ואברהם הלכו למקוה ולמדו רוב היום, והפתקים שלהם כבר היו מוכנים עוד מאתמול.

כמה מהחסידים הנמצאים כאן וגרים בארץ הקודש, ואמורים להתגייס, הכניסו פתק לרבי עם שאלה - האם לחזור לארץ הקודש, והרבי הודיע שאין לשנות התוכניות. לאחר תשובת הרבי, נשארו כולם בחצרות קדשנו עד סוף החג.

מצד שני, וגם זה קרה אתמול: אחות של לוי פריז [מרת זלטה תחי’] לא ידעה אם לחזור לארץ ישראל או לא. היא המתינה בגן עדן התחתון, וכשהרבי יצא לביתו, הרבי אמר לה שהיא יכולה לנסוע ובהצלחה, וכאשר תגיע לארץ הקודש תצלצל על חשבון הרבי כדי להודיע על כך, ותבשר בשורות טובות.

היחידויות החלו בשעה 8 בערב, ובינתיים יוסף [מעטוף], אברהם [שמח] ומשה [מעטוף–דור שלום] ממתינים לתורם. משה מס’ 70, אברהם 80, ויוסף מספר 81. משה ואברהם הלכו למקוה לפנות ערב, ומשה לקח את הגרטל שלי.

תפילת ערבית היתה בשעה 12.15 בלילה בערך, ומשה נכנס שבע דקות לפני השעה 1. הרבי נתן לו ברכות למכביר. הוא שהה ביחידות שתי דקות וחצי. אברהם נכנס בשעה עשרים לשתיים למשך שתי דקות. כמובן שהם יצאו בהתפעלות והלכו מיד לרשום את כל מה שהרבי ענה ובירך אותם. יוסף שהה ביחידות ארבע דקות וחמש שניות, וגם הוא יצא בהתפעלות. כולם אומרים שהם רוצים עוד פעם להיכנס לחוש שוב את אותם רגעי אושר בחדרו של הרבי.

בין הנכנסים ליחידות הלילה: סעדיה ג’רופי, שלמה מזרחי ומאיר צבי פרוש.

 

“אמן חזק”

יום שלישי, י”ג תשרי. היום הרבי נסע לאוהל וכאשר חזר, התפללנו בזאל למטה. הרבי ירד לתפילה עם סירטוק של שבת ומזה ידענו שהלילה תתקיים התוועדות. אחרי תפילת מנחה, הרבי שוב נשאר על מקומו, ובחזרת הש”ץ עיין ב”תורת שמואל” [ביום זה חל יום ההסתלקות של אדמו”ר המהר”ש]. אחרי סיום תפילת מנחה, רמז להתחיל ערבית. בתום התפילה עלה לחדרו ומיד הכינו שולחנות להתוועדות, והרחיבו את הבימה.

הרבי ירד להתוועדות בשעה 8.30, והרבי התחיל מיד בשיחה ואחר כך ללא הפסקה, התחיל במאמר. לאחר מכן ניגנו והרבי אמר שיחה בה קשר את סיום של מסכת חלה עם המצב כעת בארץ הקודש, והרבי אמר שיגידו ‘אמן’ חזק, על ברכתו שעם ישראל ינצח במלחמה. הרבי הורה להוסיף בצדקה בערב סוכות וללמוד הלכות סוכות. לקראת סיום ההתוועדות רמז לשיר ‘ושמחת בחגך’. ההתוועדות הסתיימה בשעה 10.20 לערך.

לאחר ההתוועדות עלה לחדרו, ולאחר שעה קלה יצא לעבר הרכב לכיוון ביתו, והחסידים מסביב החלו לשיר והרבי עודד.

היום הגיע לחצרות קדשנו ר’ משה נפרסטק. למרות שגוייס למלחמה, שוחררו הוא ואחיו וכן עוד כמה מכפר חב”ד. הם כמובן סיפרו לנו על מהלכי המלחמה ממקור ראשון.

 

“ומלאה הארץ פארבריינגען”

יום רביעי, ערב חג סוכות. היום נכנסו לחדר הרבי כמה מאנ”ש דצפת וכפר חב”ד וקיבלו אתרוגים מהרבי. לקראת כניסת החג הגענו ל–770, והרבי בדיוק היה בסוכה שם קשר את הד’ מינים שלו. כאשר סיים, יצא מהסוכה ונכנס לחדרו הק’.

ליל א’ דחג הסוכות. תפילת ערבית התקיימה בזאל למטה, והפעם לא היו דחיפות כמו בראש השנה ויום כיפור. אחרי התפילה קרא בקול “גוט יום טוב” ואחר כך סימן בידו לומר פעמיים “גוט יום טוב”.

אחרי התפילה הלכנו [תלמידי הקבוצה] לאכול בסוכה שבנו במיוחד לתלמידי הישיבה, בחצר, בדיוק מול המטבח, שם כבר יש מקומות לשבת, כי הסוכה יותר גדולה מחדר האוכל עצמו. לאורחים בנו סוכה מיוחדת בחצרו של אחד מאנ”ש קרוב ל–770. ליד 770 בנו סוכה קטנה לרבי במיוחד, ובצד של 770 בנו סוכה גדולה בשביל לשתות דברים קלים וכדומה.

יום א’ דחג הסוכות. הלכנו למקוה ולאחר מכן נעמדנו בתור לברך על ד’ מינים של הרבי. עמדנו על איסטערן פארקווי, התור היה ארוך ומפותל, והתפילה אצל הרבי הולכת ומתקדמת. לאחר המתנה ממושכת הצלחנו לברך בטרם יגיע הרבי ל’הלל’, ורצנו ל’זאל’ והתחלנו להתפלל.

כאשר שליח הציבור אחז ב’רצה’ בחזרת הש”ץ, הביאו לרבי את הלולב והאתרוג, והרבי הביט עליהם והניחם בצד.

בזמן אמירת ההלל, החזיק הרבי בלולב, וכאשר מגיעים לנענועים, הוא לוקח את האתרוג ומצמיד אותו ללולב. הרבי מחזיק בידו את האתרוג והרבי נוגע עם האתרוג כנגד הלב. בהושענות מחזיק הרבי את הלולב בלי האתרוג, וכאשר מגיעים להקפת הבימה, לוקח את האתרוג, וכאשר הש”ץ הולך ראשון, הרבי הולך אחריו כשהלולב והאתרוג צמודים כנגד הלב, בעוד הסידור של הרבי נשאר על הסטנדר. אחרי הרבי הולך הרש”ג ואחריהם כל שאר הזקנים. המזכיר הרב גרונר הולך לפני הש”ץ כדי לעשות דרך לרבי. והגבאי הרב כץ עומד ומשגיח שלא יצטרפו לרבי רק זקנים ולא הצעירים. אחרי ההקפה חוזר הרבי למקומו ומיד התחילו לשיר ‘הושיעה את עמך’.

לקריאת התורה עלה למפטיר, והדחיפות היו רגילות כמו בכל מפטיר של שבת. אחרי התפילה הכריזו על מבצע ארבעת המינים, וכמדומני שהרבי התחיל לשיר ‘ושמחת בחגך’.

תפילת מנחה היתה בשעה חמש בערך, ואחרי שהרבי יצא מהתפילה, הודיע ר’ מאיר הארליג בשם הרבי כי אחרי תפילת ערבית תהיה התוועדות. קיבלנו את הידיעה הזו בשמחה, כי כרגיל בכל חג הסוכות, אין התוועדות מאז שהרבי הפסיק להתוועד בסוכה. הפעם היתה זו הפתעה, ומיד כולם התחילו לסדר את השולחנות ואת הפירמידות בתוך ה’זאל’. הרבי התפלל תפילת ערבית למעלה, ואני עוד הספקתי לעלות ולהתפלל עם הרבי.

בתום ערבית, ירד הרבי להתוועדות והיא היתה קצרה ובלי ‘לחיים’ כמובן. הרבי עמד בדבריו שיש להתוועד כל לילות החג והתבטא: “ומלאה הארץ פארבריינגען את ה’”

לאחר סעודת חג בסוכה, הלכנו להתוועד עם ר’ מענדל פוטרפס בסוכה של ר’ אשר ששונקין. זו סוכה קטנה ויותר מחמישים בחורים נדחקו בה. רוב הזמן דיבר ר’ אשר ששונקין ואילו ר’ מענדל כמעט לא דיבר. משם הלכנו לסוכה של ר’ אברהם מאיור [דרייזין], גם שם היתה התוועדות וגם אצלו הסוכה קטנה והיא חישבה כל רגע להישבר מהדוחק. רוב ההתוועדות ר’ אברהם בכה, שמעתי שכך דרכו לבכות בהתוועדויות.

 

הרבי מנצח על ריקודי השמחה ב’זמן שמחתנו’

יום ב’ דחג הסוכות, יום שישי. לברכת כוהנים ירד הרבי כרגיל מעל הבימה ועמד בצד. הכוהנים עלו על הבימה של הרבי, ובין הכוהנים היה גם ילד כנראה לפני בר מצוה, או אולי אחרי, לא ברור לי, אך הרבי ראה אותו ורמז שיתנו לו טלית. מיד נתן לו הרב דוד רסקין את טליתו.

אחרי התפילה רמז הרבי לשיר והחלו לשיר ולרקוד, והרבי יצא מבית המדרש עם האתרוג והלולב בידו. וכרגיל לפני שיצא, הכריזו על מבצע לולב. כאשר שבתי ל–770 בשעות אחר הצהרים, הריקודים עוד נמשכו, וכאשר הרבי הגיע מביתו רמז בידו שימשיכו לרקוד, ורקדו ביתר שאת, וכך המשיכו עד תפילת מנחה שהתקיימה בזאל הקטן למעלה. בליל שבת התפילה התקיימה בזאל למטה, ולאחר התפילה סימן לשיר, ושוב רקדנו. אחרי סעודת ליל שבת חול המועד, היתה התוועדות כל הלילה, בסוכה ליד 770.

 פסק דין בענין המלחמה

שבת חול המועד סוכות. אחרי תפילת מוסף רמז הרבי לשיר, ורקדנו. לפני שהרבי יצא, הכריזו על התוועדויות [כפי הוראת הרבי הנזכרת לעיל, שיש להתוועד בימי חג סוכות] במוצאי שבת. מכיון שלא הכריזו על זמן תפילת מנחה, זה היה לנו סימן שתהיה התוועדות [כי כאשר יש התוועדות, מתפללים מנחה בסיום ההתוועדות]. שוב זכינו להתוועדות בחג הסוכות. ההתוועדות התקיימה בזמן הרגיל כמו בכל שבת. הרבי דיבר על המלחמה כעת בארץ ישראל, ועשה כעין ‘פסק דין’ בהסתמכו על סיום מסכת חלה אותה סיים בהתוועדות ו’ תשרי, וכן הביא ראיה מאגרת הקודש, והרבי אמר שכולם יענו ‘אמן’.

לאחר מכן אמר מאמר ובסוף ההתוועדות עמד מלוא קומתו ומחא כפיים, ומיד ירד מהבימה לחדרו כדי להביא את הסידור. ההתוועדות הסתיימה מוקדם מן הרגיל.

לאחר מכן ירד לתפילת מנחה ותוך כדי שכולם אומרים ‘קרבנות’, רמז בידו, אך לא הבינו, עד שאחד אמר ‘ופרצת’ וכולם החלו לשיר. הרבי פנה לעבר הקהל ומחא כפיים בכל כוחו. בעקבות זאת, כל התפילה התנהלה בשמחה גדולה. בסיום התפילה התחיל לשיר ויצא לחדרו.

במוצאי שבת היתה התוועדות בסוכה עם ר’ זושא וילימובסקי ועוד כמה מזקני החסידים.

 

זקני החסידים כתבו לרבי: כ”ק אדמו”ר שליט”א משיח צדקנו

יום ראשון, ח”י תשרי, ב’ דחול המועד סוכות. אחרי התפילה הרבי רמז לר’ זושא וילימובסקי - שעמד כדרכו על ספסל - לשיר. כך היה גם בכל ימי חול המועד; פעמים שהרבי התחיל לשיר ופעמים רמז לזושא לשיר. כלומר שהוא יתחיל לשיר וכולם ישירו אחריו. אחרי שהרבי יצא, כולם המשיכו לרקוד כרגיל.

מי שלא הספיק לנענע לפני התפילה בלולב של הרבי, הרי שלאחר התפילה הוציא הרבי את הד’ מינים על ידי ר’ מאיר הארליג האחראי, וכל הרוצה לבוא - יבוא ויטלם.

אחרי הצהרים התקיים כנס של צעירי אגודת חב”ד העולמית, ונאמו בו אנ”ש ממדינות רבות, כאשר כל אחד נותן דו”ח על הפעילות במקומו. בין הנואמים היו גם חסידי חב”ד מכפר חב”ד, מקרית גת ומנחלת הר חב”ד. מבין אחינו הספרדים נאמו הרב יוסף מזרחי מרחובות, והרב סעדיה ג’רופי מתענך. אחרי הכינוס היתה החלטה של הכינוס להכניס פתק לרבי או למסור בידו של הרבי, פדיון נפש על אנשי המלחמה הנמצאים בארץ הקודש. המכתב סוגנן וקראו אותו בפני כולם, בפתק נכתב בין השאר גם הלשון הזה: “…וכ”ק אדמו”ר שליט”א משיח צדקנו יוליכנו קוממיות לארצנו”.

בינתיים, עד שמסרו את הפתק לרבי, תקתקו אותו ובחרו מזקני אנ”ש שימסרוהו לידו של הרבי בשעה שייצא מחדרו לביתו.

תפילת ערבית התקיימה בערך בשעה 7 בערב, ואחרי תפילת ערבית היתה התוועדות בסוכה. לפני שהרבי יצא, תקתקו את הפ”נ במשרד [כנראה במזכירות] וכמה מזקני אנ”ש ועמם ר’ זושא וילימובסקי, נכנסו לעזרת נשים להתכונן לצאתו של הרבי [כנראה לסכם מה לומר לרבי בעת מסירת הפ”נ]. הרבי יצא והפ”נ נמסר לידיו הק’ של הרבי וזה היה בערך המענה של הרבי:

“כעת אין הזמן לכך לקבל פ”נ, אך מכיון שכבר נמסר…” הרבי קרא את הפ”נ במקום ואמר שכעת הזמן להיות בקו של שמחה ואין לעורר דברים המצערים בזמן של שמחה. הרבי הוסיף ואמר, שנכון הוא שיסעו מניין אנשים לאוהל ושם יקראו את הפ”נ בנוסף לכך שהרבי עצמו יקרא אותו בזמן שהוא יהיה באוהל. ועל לשון הפ”נ שכתבו: “וכ”ק אדמו”ר שליט”א משיח צדקנו יוליכנו קוממיות לארצנו” הרבי לא הזכיר כלום. אמנם זה לא היה כל כך נעים לזקנים שמסרו פ”נ זה, אך התנחמו בזה שהרבי לא העיר על הלשון הנ”ל, וקיבלו והחליטו שהרבי הוא הוא משיח צדקנו.

לאחר מכן היתה התוועדות עם הרב מנטליק והרב חודקוב. ר’ יואל כהן חזר על השיחה הראשונה של שבת שובה, וחזר על מאמר שהרבי אמר בהתוועדות. ההתוועדות עם הרב מנטליק והרב חודקוב הסתיימה, ובמקומם בא ר’ זושא וילימובסקי, שעד עתה היה באספה שעשו כדי לדון בדברי הרבי על הפ”נ הנזכר. ר’ זושא אמר שההתוועדות נמשכת, וביקשו ממנו שיגיד איזה פלפול קצר, והוא אמר ביאור על הלכות ‘מלכים’ לרמב”ם.

הרבי עודד דרך החלון

יום שני י”ט תשרי, ג’ דחול המועד סוכות. היום התכנסו ילדים הלומדים באהלי תורה לסוכה [סוכת האורחים, בחצר 770], ור’ משה גולדשטיין דיבר בפניהם באנגלית וניגן באקורדיון. את האירוע צילמו צלמי טלויזיה. בזמן הכינוס שהה הרבי בסוכתו [בקדמת 770] ולא ידועה הסיבה לכך, וכאשר הרבי יצא מהסוכה, נכנס ל–770 והלך אל הזאל הקטן ומיד כולם נעלמו מהזאל. הרבי ניגש לחלון הזאל [הפתוח לסוכה] ונענע בידיו הק’ לעבר הילדים, והיה מאוד שמח. לאחר מכן הרבי נכנס לחדרו.

שמענו כי אריק שרון טלפן לרב אפרים וולף, בבקשה שיתקשר לרבי להודיע שעבר את תעלת סואץ ולבקש ברכה עבורו. עוד בענין המלחמה - אתמול הכניסו לרבי רשימה של מתגייסים שכעת נמצאים במלחמה, והרבי נתן ברכה.

יום שלישי, כ’ תשרי, ד’ דחול המועד סוכות. בצהרים הילדות התאספו בסוכה חילקו להם ‘מזונות’ ודיברו וניגנו בפניהם באקורדיון.

אחרי תפילת ערבית שוב היתה התוועדות בסוכה [כפי הוראת הרבי לעיל, להתוועד בלילות חג הסוכות], אך הפעם לא נמשכה זמן רב, בגלל ליל הושענא רבא.

בשעה 9 בערך הלכנו לכנס צאצאי אדמו”ר הזקן שכינס הרב שמואל אלעזר הלפרין, ראש ישיבת ‘תורת אמת’ בירושלים [ויו”ר איגוד צאצאי אדמו”ר הזקן]. הכנס בדומה למה שאירגן בארץ הקודש [את הכינוס בניו יורק אירגן בהוראת הרבי]. הכינוס התקיים באולם ‘יאנג יזראל’. בכינוס היתה מקהלה מורכבת מכמה בחורים ובהם שלום הורביץ, שבתאי, ועוד כמה. בקהל היו גברים יותר מנשים ובאופן כללי היה כינוס טוב.

מהכינוס שבנו ל–770, שם כבר החלו באמירת ספר דברים, כפי מנהג חב”ד לומר ספר דברים ואת כל ספר התהילים, ולאחר מכן הולכים לישון או מתוועדים.

הקפה מיוחדת לאנשי הצבא

הושענא רבא. אמש טרחו הרב גרונר והת’ דוד מלכא להוריד את הסטנדר של הרבי מהבימה, כדי שבתום כל הקפה מהקפות הושענא רבא, הרבי לא יטרח לעלות על הבמה.

אחרי תפילת שחרית חילק לעקח לאנשים ונשים שלא קיבלו בערב יום כיפורים.

היום עסקנו רבות בסידור מקומות עמידה נוחים, משם יהיה אפשר לראות את הרבי בהקפות בלילה. הגם שהיו לנו הרבה דברים לעשות, אך נוכח המחשבה היכן נעמוד בהקפות, מתבטלות כל המחשבות מה שעלינו לעשות, ובקושי מצאתי לי זמן ללכת לקנות מתנות [לבני משפחתי בארץ הקודש], כדי שיהיה מה לשלוח עם ידידינו יוסף ואברהם. מיד שבתי לעיסוק המקומות.

[במהלך היום] הציבו שולחנות מיוחדים מברזל היוצרים מסגרת מלבנית, כדי שהרבי ירקוד בתוך מסגרת זו. מיד כאשר הוצבו השולחנות, תפסו מקומות מסביב, וכל אחד רשם את שמו על השולחן, וכך גם כאשר בנו את הפירמידות, כל אחד כתב את שמו כדי לשמור מקום. אני עליתי לפירמידה בשורה השלישית מלמעלה, ולא היה לי עט [היה לבוש כבר בבגדי חג] ולכן רק חרטתי את שמי עם מסמר וקיויתי שלא יתפסו לי את המקום.

ליל שמיני עצרת. הלכנו להקפות בבית כנסת ברחוב רוג’רס, מספר רחובות מ–770. בקבוצה שלנו היו נחום מזרחי, חיים משרקי, יוסק’ה פרמן, ומשה סלונים. בבית הכנסת הזה התפללנו ערבית, ערכנו קידוש ועשינו הקפות. כאשר השעה תשע התקרבה, רצנו מיד ל–770, כדי שלא לאחר וגם כדי לתפוס את המקומות שלנו. באתי למקומי ועמד שם אדם אך לבסוף ירד, וראיתי את הרבי ברור. לצערי, בזמן שהרבי רקד עם הרש”ג, כבר היה לי קשה לראות - הן מצד שהסתירו לי אלו העומדים לפניי, והן מצד שאני נמוך…

בסיום אמירת הפסוקים של ההקפות [‘אתה הראת’] פנה הרבי לארון הקודש, ומסרו לידיו ספר תורה קטן. לרש”ג גם כן נתנו ספר תורה קטן. הרבי ירד מהבימה והרש”ג אחריו. כל אלו שעומדים קרוב, מנשקים את ספרי התורה, והרבי עבר בין השולחנות שהיו קשורים בשלשלאות של ברזל כדי שלא יזוזו. כאשר הגיע לבימת קריאת התורה, רקד עם הרש”ג בערך חמש דקות. את הרגעים האלו אין לתאר ממש. כולם קפצו במקום עד התקרה…

אחרי שהרבי סיים לרקוד, הרבי עוד החזיק ברש”ג [נראה שנחלש מהריקוד, ומפאת גילו היה זקוק לתמיכה] ואחר כך הרב גרונר החזיק ברש”ג. הרש”ג עמד על הבימה עד הקפה שביעית, אז שוב רקד עם הרבי.

בהקפה שניה, הורה הרבי שיגשו כל אלה שהיו בצבא או שהיו במילואים או שיהיו במילואים מן הישראלים. כל הנזכרים ניגשו להקפה.

בכל הקפה, לאחר שאומרים הפסוקים ומתחילים לשיר, הרבי מוחא כפיים בכל כוחו ממש, ותענוג לראות את הרבי ברגעים כאלה.

בהקפה שביעית שוב רוקד הרבי עם הרש”ג ואין לתאר את השמחה, כמו גם הדחיפות שיש ברגעים אלו. בכל פעם שהרבי נענע בראשו, קופצים ממש לגג. כל כמה דקות יש ‘מפולות’ של אנשים, ולשמחתנו השולחן עליו עמדנו, עמד יציב בניסי ניסים ממש. בקרב הנופלים, אין נפגעים לכוחותינו.

ההקפות הסתיימו בשעה 1 לאחר חצות.

 

‘ופרצת’ בניגון ‘ושמחת’

שמיני עצרת. בשחרית הרבי נכנס ולא סימן לשיר, אבל בתפילת מנחה הרבי נכנס לזאל למטה, עלה על הבימה למקומו, ואז פנה לעבר הקהל והתחילו לשיר. הרבי מחא כפיים בכל כוחו ממש והיה מאוד שמח. מיד כאשר הרבי פנה לעבר הסטנדר, נפסקה השירה באופן אוטומטי.

בסיום התפילה אירע דבר מעניין שעד עתה לא היה. הרבי פנה לעבר הקהל, וכאשר הוא נשען על עמוד התפילה, אמר בערך בלשון זו: “מכיון שעוברים עתה מדירת עראי לדירת קבע ובשמחה, כך נזכה להמשיך את אותה שמחה על כל השנה כולה”. כשסיים את דבריו החל לשיר ‘ופרצת’ בניגון של ‘ושמחת בחגך’ וכולם החלו לשיר ולרקוד והיה מאוד שמח.

 

האדרת והאמונה במנגינת ההמנון הצרפתי

ליל שמחת תורה. אחרי התפילה והריקודים, הלכנו כאתמול לשמח בבתי כנסת. הפעם הלכתי למרחק יותר מאתמול, לשכונת פלטבוש, מרחק של שעה כל צד. נכנסנו לבית הכנסת הראשון שנקלענו אליו. גם היום הלכתי עם נחום מזרחי, חיים משרקי וכן היה אתנו ר’ זושא וילימובסקי. רקדנו ושימחנו ושבנו ל–770.

כאשר הרבי ירד להתוועדות, היה מורגש שחסרים חסידים רבים, כי רבים היו בשליחות לשמח יהודים. ההרגשה של מי שלא הולך, היא של בושה, ועוד יותר בושה להישאר בערבית עם הרבי.

במהלך ההתוועדות 770 הלך והתמלא לאט לאט. התוועדות זו היתה קצרה יחסית והשתתפו בה אנשי הקונסוליה הישראלית. סידרו להם ספסל מיוחד ליד הזקנים, והרבי רמז לישראלים לומר ‘לחיים’. בסיום ההתוועדות הרבי עלה לחדרו, וכולם יצאו החוצה כדי לאפשר לסדר מחדש את הפירמידות לקראת ההקפות.

בזמן ההקפות עמדו אנשי הקונסוליה על הבימה של הרבי, ואני תפסתי את מקומי כאתמול, אבל כעת ראיתי טוב יותר. סדר ההקפות היה כמו אתמול. בפעם השניה של הפסוקים [“אתה הראת”] כיבדו גם את אנשי הקונסוליה והם אמרו זאת בעברית צברית טיפוסית. בהמשך, תוך כדי מכירת הפסוקים, רמז הרבי לראש הקונסוליה לגשת אליו, והרבי דיבר עמו בענין המלחמה בארץ הקודש. הרבי שיתף בשיחה עוד כמה אישים, ובהם העיתונאי החב”די גרשון יעקובסון. הוא סיפר אחר כך, כי הרבי אמר להם שנחוץ לכבוש את דמשק וגם האמריקאים רוצים שארץ ישראל תכבוש את דמשק, והיא רק אומרת בפה שלא יכבשו, אבל באמת היא אינה מתנגדת. הרבי הסביר באריכות שאפילו רוסיה גם כן לא איכפת לה שיכבשו את דמשק, ולכאורה רק ממשלת ישראל היא זו שלא רוצה לכבוש.

הרבי הוסיף שוב ואמר שבגלל טעויות של מלחמת תש”ח [השחרור] גרמו למלחמת סיני, והטעויות של מלחמת סיני גרמו למלחמת ששת הימים, והטעויות של מלחמת ששת הימים גרמו למלחמה זו, ואם יהיו שוב טעויות, איני רוצה לומר מה יהיה בעוד כמה שנים.

באמצע ההקפות שוב פנה הרבי ודיבר עם ראש הקונסוליה. אנשי הקונסוליה כובדו בהמשך בהקפה, וכאשר הקיפו את הבימה, החל הרבי לנגן ‘הושיעה את עמך’.

בהקפה הרביעית הורה הרבי לגבאי שיכריז שכל הצרפתים יתקבצו ויכבדום בהקפה זו. מיד היתה נהירה גדולה מארבע קצות האולם, כי השנה הגיעו הרבה צרפתים. הרבי לקח בידיו את הסידור ועמד בקצה הבימה, ואמר פיוט של ההקפות [האדרת והאמונה] בניגון ההמנון הצרפתי, בעוד כל הקהל שלא הכיר את ההמנון, שמעו או זמזמו אחרי הצרפתים שרקדו וקפצו, והיה מאוד שמח. הרבי מחא כפיים מאוד חזק והתנועע לצדדים. נפלא היה לראות את הרבי במעמד זה. [מאז אותו אירוע, הפך “האדרת והאמונה” במנגינת ההמנון הצרפתי, לניגון חב”די].

אחרי שהצרפתים סיימו את ההקפה, הורה הרבי לתת להם ‘לחיים’, וכל הצרפתים נעמדו על הבימה. כמו כן אנשי הקונסוליה קיבלו לחיים מהרבי, ואף לחץ להם ידיים בטרם נפרדו ממנו בהתפעלות. הם אמרו כי מיד ירמו טלפון [הם שומרים רק יום אחד בחו”ל] לאבא אבן [שר החוץ], ויאמרו לו את דברי הרבי שצריך לכבוש את דמשק. היה שם גם איש ביטחון ישראלי בדרגה גבוהה שהתפעל מאד מהידיעות של הרבי מהשטח.

לאחר שהישראלים יצאו, נמשכו ההקפות. בהקפה שביעית שוב הרבי והרש”ג רקדו כמו אתמול, והרש”ג היה מאוד עייף, והרבי החזיק בכתפו. הרב גרונר שם לב ותמך ברש”ג.

ההקפות הלילה הסתיימו בארבע לפנות בוקר. הרבי עלה לחדרו ואנו חיכינו בחוץ עד שייצא, ואז התחלנו לשיר. הרבי נענע בידיו ופנה ללכת לכיוון ביתו, ואנו אחריו. אני ונחום [מזרחי] היינו הראשונים, ועצרנו בעד כולם שלא יתקרבו יותר מידי. כאשר הגענו לפינת הרחוב בו גר הרבי, עצרנו את כולם, בעוד נחום ואני המשכנו אחרי הרבי עד שחצה את הכביש. רק אז עצרנו במקום והמתנו שהרבי ייכנס לביתו.

שבתי ל–770, שם המשיכו הריקודים ושרנו בלי הפסק ניגון אחד בלבד - ההמנון הצרפתי שהיה חדש לכולנו. לאחר שעה ארוכה של ריקודים, נשכבתי על מעיל שהזדמן לי על הרצפה, וכך ישנתי עד הבוקר, אז העירו אותי לקבל עליה [כנהוג בשמחת תורה שכולם מקבלים עליה].

שכחתי לכתוב כי הלילה, בומי [הרב אברהם פרידלנד], הידוע, שתה הרבה ‘לחיים’ והיה תענוג לראות אותו כך [הרב פרידלנד שקוע תמיד בלימודו, ולכן היה פלא לראותו כך].

 

פני הבעל קורא נעשו אדומות

שמחת תורה. לתפילת שחרית הרבי ירד לתפילה, עלה לבימה והתחיל לשיר ולמחוא כפיים בכל הכוח. בקריאת התורה היו דחיפות. בעליה ראשונה עלו כל הכוהנים, ואחריהם עלו כל הלוויים, ואחר כך היו יותר דחיפות, כי כולם רצו לעלות לתורה, ואחד עולה על השני ממש [תרתי משמע…]. ר’ אברהם פרשן כובד ב’חתן תורה’, הרבי היה ‘חתן בראשית’, ולפני שהרבי עלה לתורה, קראו כנהוג לפני כן את שמו של הרבי הריי”צ ואחריו שמו של הרבי שליט”א והבעל קורא [הרב שוסטרמן] נעשה אדום שעה שהזכיר את שמו המלא של הרבי.

בשעה 1 בצהרים החלו ההקפות, והסדר עם הפסוקים כמו בהקפות בליל שמיני עצרת ושמחת תורה. אחרי התפילה וההקפות הלכנו לטעום משהו, ומיד חזרנו להתוועדות. הרבי הורה לר’ [מרדכי דוב] טלישבסקי שיכריז, שכל מי שלא נטל ידיים שיגש ליטול כעת. ההתוועדות היתה קצרה יחסית בגלל השבת המתקרבת.

בסיום ההתוועדות אמרו ברכת המזון, והחלה תפילת קבלת שבת. לא הבנתי למה נדחפים כל כך חזק לכיוון הבימה של הרבי, רק בסוף התפילה, כששמעתי את הרבי אומר ‘קדיש יתום’, הבנתי למה היו דחיפות. הרבי אמר קדיש הלילה ומחר, ולא ידועה לנו הסיבה לכך [יארצייט זקנתו של הרבי מרת רחל ינובסקי, שנרצחה על ידי הנאצים. הי”ד].

 

שטריימל ומגבעת לבנה

שבת בראשית. את האדרת והאמונה שרו השבת במנגינת ההמנון הצרפתי והרבי טפח בידיו הק’ על העמוד. בחזרת הש”ץ ניגן החזן טלישבסקי את המילים ‘ישמח משה’ בניגון של ‘אתה בחרתנו’ [כנהוג בבית חיינו בשבת בראשית, לשלב ניגונים שמחים בתפילה]. כאשר הוציאו הספר תורה, ניגן את המילים “גדלו לה’ איתי”, בניגון של ההמנון הצרפתי, והרבי חייך…

ההתוועדות התחילה בשעה 1.30 כרגיל. במהלך ההתוועדות נערכה מכירת המצוות [לכל השנה, כנהוג בשבת בראשית], ובזמן המכירה רמז הרבי לגבאי המוכר שיחליף כובעו, אך הוא לא הבין עד ששוב רמז לו הרבי. הרבי הביט פתאום לכיוון שלנו, כי עמד שם לפני כן חסיד בעלז עם שטריימל, אך הוא כבר יצא והלכו לחפשו. לבסוף השטריימל הגיע לראשו של הגבאי, וכאשר חבשו לראשו, הקהל פרץ בצחוק, והרבי חייך קלות. כאשר סיים למכור את המצוות, ביקש הגבאי להוריד את השטריימל, אך הרבי הביט לעברו ורמז שישאיר את השטריימל, ולא היתה ברירה לאותו חסיד בעלז, והוא נותר עד סוף ההתוועדות. 

ההתוועדות הסתיימה בשעה 4, מוקדם מהרגיל, כדי להספיק להתפלל מנחה ולסעוד סעודת שבת, לפני ההתוועדות הנוספת שתתקיים בהמשך, לכבוד שבת בראשית.

בהתוועדות השניה, הרבי דיבר על ההמנון הצרפתי והסביר שזה על דרך כמו שאדמו”ר הזקן קנה את הניגון מארש נפוליון מנפוליון, והעלה אותו לקדושה, כך גם כעת לוקחים את הניגון הזה  ומנצחים את כח הסטרא אחרא. הרבי הוסיף שאין לשבת וללמוד ניגון זה וכו’, ומזה הבינו שאין להרבות ולשיר ניגון זה. בהמשך הרבי קרא לכל הצרפתים שיתרכזו במקום אחד, וקרא ל[הרב שמואל] אזימוב, והרבי נתן לו ‘משקה’ כדי שיחלק לכל הצרפתים. נראה שהקירוב המיוחד של הרבי לצרפתים הוא בגלל ההתנגדות שמביעה ממשלת צרפת כנגד ארץ ישראל בימים אלה. הרב אזימוב חילק ‘משקה’ ואמרו לרבי ‘לחיים’. היה שם אחד הולצמן [הרב יעקב צבי הולצמן], שהוא נולד בצרפת אך כעת הוא גר בבלגיה, והרבי רמז לו שגם הוא יגש, והרבי התחיל לנגן את ‘האדרת והאמונה’ בניגון של ההמנון הצרפתי, כאשר האורחים הצרפתים המשיכו את הניגון.

בהמשך אמר, כי בגלל שאין מנהגנו לתת לנשים ‘משקה’, לכן יתנו להן [אולי הכוונה לאורחות מצרפת] חלה, והרבי נתן שיחלקו להן מן החלה שהרבי בירך עליה.

בהתוועדות נכח יהודי אמריקאי ומגבעת לבנה על ראשו, והוא מחה כפיים מספר פעמים מול הרבי והרבי מחה כפיים לעברו, וכך מספר פעמים. באחת הפעמים שקם למחוא, אחרי שהרבי רמז לו, קם אחד הזקנים היושבים מאחורי הרבי ורמז לאיש שישב, אך הלה הראה בידו על הרבי, כלומר שהרבי רמז לו למחוא כפיים, והרבי הביט אחורה וחייך. בעל המגבעת הלבנה המשיך למחוא כפיים לעבר הרבי.

ההתוועדות הסתיימה בשעה 1 אחר חצות. התפללנו ערבית והרבי עשה הבדלה. ברכת ‘מאורי האש’ בירך בשקט ובשמים לא היה במקום. מיד כשסיים הבדלה, עמדו כולם בתור לקבל ‘כוס של ברכה’. הבקבוקונים כבר מוכנים בכיס. בעוד הרבי מחלק מיין של ברכה, כולם עומדים מסביב ושרים כאשר הרבי רומז בידיו הק’ להגביר את השירה, היינו קופצים לגובה.

קיבלתי מהרבי ארבע כוסות: לי, למשפחה, אחד לשני גיסיי, ואחד לתלמוד תורה בברקת, ומיד מזגתים לבקבוקונים.

לפני שהחלה החלוקה, ביקש הרב גרונר מהרבי רשות שינגנו בכינור, הרבי אישר זאת, ובמהלך החלוקה ניגן ר’ שמואל קטן בכינור מספר שירים.

כאשר ניגש בעל המגבעת הלבנה לרבי לקבל ‘כוס של ברכה’, רבים נדחפו לראות מה הרבי יאמר לו, ואכן שוב הרבי רמז לו למחוא כפיים והיה מאוד שמח.

החלוקה הסתיימה בארבע לפנות בוקר, וכאשר עלה לחדרו, החל לשיר. ליד פתח חדר הרבי כבר המתינה אישה שביקשה בקבוק ‘משקה’, והרבי נתן לה והוסיף שתערב את זה עם מים. לא ידוע מדוע ביקשה את הבקבוק.

כשיצא מחדרו, החל לעודד את השירה בתנועות ידים ונכנס לרכבו. כאשר הרבי נסע, כולם חצו את הכביש ועמדו מסביב עד שהרבי עבר, והחלו לשיר ושוב הרבי עודד עם ידיו.

הלכנו לישון שמחים וטובי לב מכל מה שעבר עלינו בחג הסוכות ובשמחת תורה, ובכלל בחודש תשרי, מי יתן ונזכה שוב להיות לעוד זמן כזה…

 

הרבי נפרד מהאורחים

יום ראשון, כ”ה תשרי. [כותב היומן נסע לשדה התעופה ללוות את ידידיו ר’ יוסף מעטוף, ר’ אברהם שמח, ר’ מאיר צבי פרוש ועוד, ועל כך הוא כותב:] למזלנו הערב יש יחידות, כך שלא היה חשש שנפסיד תפילת ערבית עם הרבי [כי בליל יחידות, תפילת ערבית מתקיימת בשעה מאוחרת. לאחר ששבו מהשדה תעופה כותב:] היחידות עוד נמשכת, בין הנכנסים היו המשגיח [בישיבת ‘תומכי תמימים’ בכפר חב”ד] הרב יעקב כץ, ויוסי לוין (החייל) וצבי גרינוולד. תפילת ערבית היתה בערך בשעה 12 בלילה.

יום שני, כ”ו תשרי. היום נסעו חברי הקבוצה של צרפת. [בעת הפרידה מ–770, עמדו ליד בית חיינו ו]שרו את ההמנון הצרפתי והרבי יצא מחדרו ומחא כפיים וליווה אותם במבטו הקדוש.

הלילה שוב היתה יחידות ארוכה [עבור האורחים] ותפילת ערבית התקיימה בשעה מאוחרת.

יום שלישי, כ”ז תשרי. היום היתה קבוצה גדולה שנסעה לארץ הקודש, וכאשר הרבי בא מביתו לפני שנכנס ל–770, נעמד אחרי המדרגות הראשונות, ומחא כפיים משם.

תפילת מנחה התקיימה בזאת הגדול, בגלל שהיו הרבה נוסעים הערב. אחרי מנחה החל לשיר ‘ופרצת’ בניגון של ‘ושמחת בחגך’ ושרנו ורקדנו במקום.

יום רביעי, כ”ח תשרי. היום היתה קבוצה שניה שנסעה לארץ הקודש, והרבי יצא ללוות אותם ומחא כפיים. הלילה שוב היתה יחידות ארוכה.

יום חמישי, כ”ט תשרי. היום הרבי נסע לאוהל, וכרגיל תפילת מנחה בשעה מאוחרת. אחרי תפילת ערבית החל ר’ מענדל פוטרפס לדבר עם הבחורים המבוגרים לשוב לארץ הקודש כדי לחזק את הישיבה בכפר חב”ד, אך רובם נענו בשלילה ואומרים שב.ז. הסכים. אחרי כן הלכנו עם ר’ מענדל לחובבי תורה, שם התוועדנו, ור’ מענדל שוב הזכיר את הענין הזה שצריכים לעשות מה שהרבי רוצה [היינו, לשוב לארץ הקודש וללמוד בישיבה] ולא רק מה שהרבי אומר [הוראות מפורשות של הרבי] ומובנת כוונתו. כל הבחורים המבוגרים החלו לחשוש.

ההתוועדות היתה ארוכה, והמשפיע ר’ שלמה זרחי אמר הרבה ‘לחיים’ ודיבר הרבה.