ראובן - ראו-בן

ראובן - ראו-בן

כ”ק אדמו”ר הזקן: עבודת ה’ בבחינת ראובן היא העבודה בראיית אלוקות, תוך התבוננות עמוקה וברורה. בהתבוננות חזקה זו נמשכת ומתעוררת אהבת ה’ בלב המתבונן. זהו שראובן הוא בחינת ראו–בן, בחינת ראיה.

(תורה אור לפרשת ויחי, מה, ד)

יוסף - מעורר נשמות ומפרה אורות

כ”ק אדמו”ר האמצעי: יוסף צדיק עליון, נקרא “בן פורת”, מלשון פריון, דהיינו שמעורר את נשמות ישראל, שיתעורר בהם כוח האהבה המסותרת שתצא מן ההעלם. כתוצאה מכך יהיה הכוח לפעול יחוד מ”ה וב”ן בקיום המצוות. לפיכך נקרא בן פורת, להורות על כך שמפרה את האורות בכלים לאין שיעור. וכמו שהיה יוסף שליט על כל הארץ ומשביר בר לכל הגויים בגשמיות, כן יהיה לעתיד לבוא ברוחניות. שכן משיח בן יוסף יהיה נקרא מלך הגויים על שום הרוחניות שישפיע להם להחיות עם רב. ויקוים הייעוד “ולעבדו שכם אחד”.

(תורת חיים, פרשת ויחי, רמו, ד)

זבולון נעלה מיששכר

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בסדר לידתם יששכר קודם לזבולון.  אמנם מצינו שהקדים הקב”ה בתורתו, את זבולון ליששכר, כנאמר: “שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך”. הסיבה לכך: שבט זבולון הרי-הם כרגל המעמידה את הראש. אף שהרגל היא הנמוכה שבאברי הגוף, הרי ממשל החומה למדנו שהאבן הגבוהה ביותר, נופלת למטה ביותר. נמצא ששורש בחינת רגל גבוה יותר מהראש. לכן, בירור הניצוצות של עולם התוהו שנפלו בשבירת הכלים מתבצע דוקא על ידי שבט זבולון העוסקים בעניינם גשמיים, ומבררים ניצוצות נעלים יותר מבני יששכר שעוסקים רק בתחום הקדושה ומבררים רק בבחינת “עולם התיקון”.

(אור התורה, במדבר כרך ג עמ’ תתסט)

ראובן שמעון ולוי

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: שמות השבטים מורים על המשכות מלמעלה לנשמות ישראל. וזהו “ותקרא את שמו ראובן כי ראה” וגו’, ותקרא את שמו שמעון כי שמע” וגו’, …”לוי - עתה ילוה אישי אלי”. שעניין ה”קריאה” הוא: בחינת קריאה והמשכה, כאדם הקורא לחברו שאז חברו פונה אליו. כלומר: גם בזמן הגלות נמשכות מלמעלה השפעות אלוקיות לנפש בני ישראל, דהיינו: הכוח לראיה באלוקות (ראובן), לשמיעה והבנה באלוקות (שמעון) ולהתקשרות וייחוד באלוקות (לוי - ילוה אישי - זה הקב”ה).

(תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ צב)

יהודה - גילוי הרצון הפשוט

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: הרצון הפשוט שלא להיפרד מה’ ישנו בכל ישראל בשוה. שאף שבכוחות הגלויים ישנם שינויים בין אחד לשני, אך בהתגלות שרש ומקור הנשמה, מתגלה הרצון הפשוט, שישנו בכל ישראל בשוה. ולכן כל אחד ואחד יכול לבוא לידי מסירות נפש על קידוש ה’. זהו שכל ישראל נקראים על שם יהודה, מלשון הודאה וביטול, שזוהי בחינת הרצון הפשוט.

(המשך תער”ב ח”ב, עמ’ תתיא)

יהודה - עבודת ההודאה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: בביאת המשיח תתגלה מעלתו של יהודה דווקא, שעבודתו היא באופן של הודאה, התבטלות וענוה. משום כך, מלך המשיח יהיה משבט יהודה דווקא. וכן היא מעלתו של המשיח, שיהיה עניו. שהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וכמו שכתוב: “ונחה עליו רוח הוי’ וגו’”, וילמד תורה עם האבות ומשה רבינו עליו השלום, בכל זאת יהיה בתכלית הענווה והביטול ללמוד עם אנשים פשוטים.

(סה”מ תרצ”ט עמ’ 194)

שמות השבטים בקליפה ותיקונם לקדושה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: מצינו במדרש: “ואלה שמות בני ישראל וגו’… ראובן ושמעון נחתין (ירדו), ראובן ושמעון סלקין (עלו), וכמאמר חז”ל: “שהיו ישראל מצויינים שם”.

והנה, ישנו פירוש מהבעל שם טוב (מובא ב”כתר שם טוב”) - ש”כמו שיש שמות השבטים בקדושה, כן יש בקליפה, והוא: ראובן - ראו שאני בן. שמעון - שעושה הטוב כדי שיהיה שמעו בכל העולם. לוי - שיתחבר לאנשי מעשה כדי יהודה - פירוש: כדי שיודו וישבחו אותו”.

ופירוש הבעל שם טוב מוסיף עומק בפירוש המדרש: כלומר ש”ראובן ושמעון סלקין” (עלו) פירושו: שגם השמות ראובן ושמעון כפי שמורים על עניין הגאוה, גם בהם פעלו עליה! כלומר, לא רק שאת החסרונות השאירו במצרים, כפירוש הפשוט, אלא לפי הפירוש החסידי ביציאת מצרים, על פי פירוש הבעל שם טוב, הרי שהעלו גם את השמות ראובן ושמעון כפי שמורים על עניין הגאוה. זוהי כללות עניין החסידות, שגם את הרע צריך לתקן. כדברי ה”צמח צדק”: “חסידות היא… לידע אודות הרע שבעצמו כדי לתקן אותו”.

(תורת מנחם כז, שנת תש”כ, ח”א עמ’ 281)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

כבר “כלו כל הקיצין”, ואעפ”כ, נמצאים עדיין בגלות… וכפי שנשיא דורנו הסביר והאריך בזה, והוציא “קול קורא”, וג’ פעמים, וצוה לפרסמו בדפוס ב”מכתב-עת”, ובפרט שמכתב-עת זה נקרא בשם “הקריאה והקדושה” (שגם שם זה קיבל את אישורו של נשיא דורנו), אשר בענין זה – “הקריאה והקדושה” – מתבטאת כללות עבודתו של יהודי, ויש לומר שזהו א’ הטעמים על שם זה, והיינו, שהכוונה בכל הענינים שנדפסו שם היא, אשר, כל ענין מהם יהי’ “קריאה חי’” לכל אחד מישראל שבדור, ועד ש”קריאה” זו תעשה ממנו מציאות של “קדושה חי’”….

(משיחת כ”ד טבת, ה’תשנ”ב – בלתי מוגה)