מנחם מענדל שוויכה

בתור לצ’ק-אין עמד שליח וחסיד בדרכו לרבי מה”מ, כאשר לפתע הוא פוגש יהודי מחסידי פולין העומד בסמוך לו. “לאן אתה נוסע?” הוא מתעניין כדרך יהודים. “אינני יודע למה אני פה, ואם אני טס בכלל”, השיב האיש. “הרבי מליובאוויטש שלח אותי לכאן כעת”… * בדידי הווה עובדא מופלא

באחת משבתות החורף האחרונות התאספנו כמה אברכים של הקהילה הצעירה בצפת לסעודת ‘שלום זכר’ בבית אחד מחברי הקהילה שזכה לבן. כהרגלם של מפגשים מהסוג הזה, נאמרים בהם דברי תורה לצד סיפורים ומעשיות שהתרחשו בברכותיו של הרבי מלך המשיח.

בין המשתתפים בלט בנוכחותו הרב מנחם מענדל שוויכה, שליח הרבי מלך המשיח ביישוב המתחדש חריש - ובפיו סיפור מפעים–לב שהדהים את הנוכחים. הרב שוויכה היה ‘כלי ראשון’ לאותו סיפור.

“אינני יודע למה באתי לכאן”

“השנה זכינו אני ורעייתי לטוס לרבי לקראת ימי החנוכה. כבר שלוש שנים שאנחנו פועלים בחריש, הקהילה החב”דית ביישוב גדלה ומתפתחת וישנן כבר חמש–עשרה משפחות בלעה”ר, מקוואות טהרה, בית כנסת חב”ד עם מניינים. בזכות כל זאת, לא תמיד ניתן לארוז את החפצים ולטוס לרבי, שכן יש עומס פעילותי.

כשהגיע חנוכה השנה, הרגשנו שזו הזדמנות פז לראות ולהיראות בהיכל קודשו. אל שדה התעופה הגענו לקראת חצות הלילה, ונעמדנו בעמדת בדיקת הכרטיסים. סמוך אלינו עמד הבעל–מנגן והחזן החסידי ר’ בערל צוקר שנזדמן להיות בטיסתנו.

כבר בראשית העמידה בתור, הבחנו ביהודי חרדי נוסף עומד לא הרחק מאתנו; לבושו ומראהו החיצוני הוכיח שהוא משתייך לאחת מחסידויות פולין. הרב צוקר שהכיר את האיש מביתר עלית, הניף לו בידו לשלום, ואף אני החלפתי איתו כמה מילות נימוסין. לאחר מכן שאלתי אותו כמשיח לפי תומי לאן פניו מועדות? לפליאתי הוא השיב שאינו יודע… חשבתי שהאיש חומד לצון, או שהוא לא הכי מאופס, אם נאמר בלשון עדינה…  

כיוון ששמעתי כך, לא ידעתי איך להגיב והשתתקתי. ראיתי שגם ר’ בערל צוקר שהייתה לו היכרות מוקדמת עם האיש, הגיב בפליאה. חלפו כמה רגעים ארוכים, ואותו יהודי פתח שוב בשיחה באמרו: “אני אמנם עומד כאן בתור, אך אין בידי שום כרטיס טיסה וגם לא מזוודה. אין לי שמץ של מושג אם אני טס, ואם כן, לאן אני טס”. באותו רגע הבנתי שדבריו צופנים סוד, וביקשתי ממנו להסביר.

“מה מעשיך כאן בשדה התעופה אם פניך אינן מועדות לשום יעד?”

האיש נאנח אנחה עמוקה והחל לספר. לדבריו, עד לפני תקופה לא–ארוכה, הסתופף בצלו של אחד מאדמו”רי פולין אך לדאבונו חש שלבו אינו נמשך לשם יותר, הוא חווה כמה אכזבות שהביאו אותו לפתוח במסע חיפוש שהביא אותו בסופו של יום לגלות את אורה של תורת חסידות חב”ד. הוא נקשר בחבלי עבותות אהבה אל הרבי, החל לפקוד שיעורי חסידות ואף הפך להיות אחד מן המניין באחד מבתי הכנסת של חב”ד בעיר ביתר עלית.

לאחרונה העיקה עליו פרנסתו; הגם שהוא ורעייתו עובדים למחייתם, אין בכך די בכדי לכלכל בכבוד את ילדיהם, שאחדים מהם אף הגיעו לפרק ‘האיש מקדש’. מה עושה חסיד בעת צרה? פונה אל הרבי ומבקש את ברכתו. אותו יהודי הגיע אל בית הכנסת ‘בית מנחם’ בכפר חב”ד. הוא נעמד בשעת ערב באחד מירכתי בית הכנסת ושפך את צקון לחשו במילים ברורות ובלי פשט’לאך. הוא ביקש פרנסה ברווח.

דמעות רבות זלגו מעיניו. בקשתו נאמרה מעומק הלב. כשסיים, התיישב לפוש קמעה על אחד הספסלים. לפניו היו מונחים כמה ספרים וביניהם גם כרך של ‘אגרות קודש’. הוא פתח באקראי את הספר, עיין בו וקרא את המובא בעמוד שעלעל בו. הרבי כותב שם לאחד החסידים שהוא מודה לו שהגיע לשדה התעופה לקבל את שלוחו.

אותו יהודי הוא בעל אמונה פשוטה. “אם כעת התפללתי ואלו הם דבריו של הרבי שקיבלתי ממש מיד לאחר מכן, סימן שהדבר שייך אלי ואת זאת אני עושה”, אמר. הוא התניע את מכוניתו והגיע לשדה התעופה בתקווה ובתפילה ששם תמצא ישועתו.

הכתובת הנכונה

עמדנו שם ארבעה, אני ורעייתי, בערל צוקר ואותו יהודי. שמענו את דבריו ולא ידענו כיצד להגיב.

לאחר שהסדרנו את הצ’ק אין שלנו ושלחנו את המזוודות, שמנו את פעמינו אל האולם הפנימי, לכיוון דלת הכניסה של הנוסעים. מי שאין באמתחתו כרטיס טיסה לאחת הטיסות הקרובות, או שאינו מעובדי השדה, לא יוכל להיכנס לשם. מיודענו המשיך ללכת אחרינו ואף נעמד בתור הנוסעים…

הסתכלתי על פניו ר’ בערל צוקר, וראיתי שגם הוא מופתע. “אני מכיר אותו כאדם שפוי וחכם, נורמטיבי לחלוטין”, סח באוזני בלחש. “אני לא מבין מה קורה פה”, הוסיף. כששמעתי כך, הייתי סקרן עוד יותר לראות כיצד יתפתחו העניינים.

לא אכחד שהיו רגעים ארוכים של מתח; בכל זאת, זו סיטואציה לא שגרתית. לפתע ראינו את היהודי ‘שלנו’ עוזב את התור וניגש לשוחח עם יהודי שחזותו מעידה שהוא משתייך לאחת הקהילות החרדיות המודרניות. השניים שוחחו ביניהם, מבלי ששמץ של דבר גונב לאוזניי, ואני מבחין באותות של התרגשות על פניו. בשלב מסוים הם לחצו ידיים לשלום ונפרדו, ומיודענו אץ רץ לכיווננו.

קולו נשנק מהתרגשות והבנו שהתרחשה מול עינינו התפתחות דרמטית בעלילה. מסתבר שאותו יהודי עמו נפגש כעת, עומד בראש אחת המחלבות הגדולות בארץ הקודש. הוא הכיר אותו בעבר הרחוק במסגרת עבודתו כמתרים לאחת ממוסדות הקודש. כיוון שהבחין בו כעת, מיהר לגשת אליו וסיפר לו על הקושי בפרנסתו. המנהל הרהר רגע, ואז אמר לו “אתה הרי מתגורר לא הרחק ממני, במקום שתטוס לניכר, שם התרומות כבר אינן כתמול שלשום, תסור מדי חודש למשרדי ואתן לך סכום יפה”, הבטיח לו.

דמעות שטפו את לחיי מיודענו כאשר שמע את ההבטחה שבפי המנהל. בו–במקום סיפר לו איך ברכת הרבי היא שהביאה אותו לשדה התעופה. המנהל חייך: “נו, הנה לך, הרי הרבי לא אמר לך לטוס, רק להגיע לשדה התעופה. חזור אל משפחתך וילדיך ותהיה בטוח שאסייע לך”.

האיש עמד מולנו כשהוא לא הפסיק לבכות. גם אנחנו השתאינו מול המופת המדהים שהתרחש זה עתה; עינינו ראו ולא זר, אוזנינו שמעו ולא אחר. הבטנו בו יוצא מבית הנתיבות ברגש גדול של הקלה - ועבורנו זו הייתה הכנה טובה ביותר לקראת הטיסה לרבי, שיעור באמונה תמימה.