כ”ק אדמו”ר הזקן

לחבר אלוקות עם העולם

כ”ק אדמו”ר הזקן: עניינו של השלום הוא, שהוא מחבר שני הפכים. דהיינו לחבר אלוקות עם העולם הגשמי. ואי אפשר לעולמות לקבל שפע וחיות מן הבורא יתברך, אשר הוא מובדל מהם במעלתו, כי אם בבחינת שלום. זהו ונתתי שלום בארץ, שכן מלכותך מלכות כל עולמים, וכולם הם בחינת ארץ לגבי הקב”ה. וזהו “לא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום: כי השלום הוא המחזיק ברכה והמשכת חיות אלקות בהתגלות למטה, שזהו עניינו: חיבור מעלה ומטה — שני ההפכים.

(לקוטי תורה, פרשת בחוקותי)

תלמידי חכמים מרבים שלום

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כמו שרי המלוכה שכל עניני דבר מלכות במדינה נכתבים ונגזרים על פיהם לרחק ולקרב להשפיל ולהרים, ומשום כך יהיה השלום על מקומו, ולא יעמוד אחד במקום זולתו, כך הוא ב”בירורים” — גזרת הדינים וההלכות. שכן  תלמידי חכמים כשגוזרים ואומרים זה טהור וזה טמא וכו’, נעשה כתוצאה מכך, שלום אמיתי, באופן שלא יתחברו למלחמה לעולם.    

(שערי תשובה, שער התשובה, עט, ב)

עת רצון

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: הביטוי “עת רצון”, מקביל הוא למילים “שלום בארץ”. כיצד? אלא ש”עת” — פירושו ספירת המלכות שהיא שורש הזמן. ו”רצון” — הוא ספירת היסוד. ויסוד ומלכות מתחברים יחדיו, שעניין היסוד הוא להשפיע למלכות. וזהו בדיוק התוכן הפנימי של “שלום בארץ”. “שלום” — זוהי ספירת היסוד, ו”בארץ” — זוהי ספירת המלכות…                  (יהל אור על תהילים פרק סט, עמ’ רמט)

שלום בארץ

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: נאמר: “וישבתם לבטח בארצכם וגו’ ונתתי שלום בארץ”. פירוש הדבר: שעל ידי “ונתתי שלום בארץ”, שעניין השלום  הוא:  תוספת וריבוי אור מסובב כל עלמין, שיאיר אור מקיף ועליון זה ויתקבל ב”ממלא כל עלמין”, שהיא בחינת האור האלוקי המצטמצם בהתאם ליכולת ה”מקבלים”, הרי זוהי בחינת “שלום בפמליה של מעלה”. וכתוצאה מכך ,ממילא, נמשך השלום בפמליה של מטה, דהיינו שיהיו הנבראים  בטלים לקדושה  האלוקית.          (תורת שמואל תרכ”ט, עמ’ סג)

גמילות חסדים מביאה שלום

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: אמרו רבותינו זכרונם לברכה: “אמר הקב”ה: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, כאילו פדאני אותי ואת בני מבין האומות”, ומפרש רש”י: בתורה: נאמר בה “וכל נתיבותיה שלום”. וגמילות חסדים: גמילות חסדים מביאה שלום בין איש לרעהו. וכל אלו הינן המשכות מלמעלה למטה, וזה פועל את הפדיה בשלום. ועניין תפילה בציבור הוא, שתפילת רבים ממשיכה את גילוי בחינת “עצמות אור אין סוף”, שפועלת בדרך ממילא את יישור המעקשים.

(המשך תער”ב, חלק ראשון, עמ’ רכו)

חרב של שלום

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: התפילה נקראת חרב של שלום, וכמו שבגשמיות הרי חרב של שלום היא מה שעובר דרך מדינה אחת ללחום במדינה אחרת, כמו כן הוא בעבודה ברוחניות. שכן עניין התפלה הוא מה שעל ידי ההתבוננות שקודם ובעת התפילה והתעוררות האהבה ויראת ה’, בא האדם לידי הסכם והחלט גמור בתיקון המידה שעוסק בה, ובפועל הרי זה בא אחר כך  בעבודת היום. לפיכך נקראת, התפילה “חרב של שלום” לפי שהעיקר דהיינו מה שבא בפועל הוא לאחר התפלה.

(ספר המאמרים תרצ”ב, עמ’ תכג)

כשאין אפילו חרב של שלום

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: על הפסוק “ונתתי שלום בארץ וגו’ וחרב לא תעבור בארצכם”, דרשו חז”ל שאפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם. והנה, חרב של שלום היא עבודת התפילה. ו”שלום”, שאין אפילו חרב של שלום, זוהי העבודה בתורה. ועיקר השלמות בזה היא בגאולה שאז “לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד” — עניין התורה. וההכנה לזה היא כשהאדם לומד עוד בזמן הגלות, באפן כזה, אשר בזמן שלומד תורה, עושה הוא זאת באפן של “תורתו אומנותו”, שבאותה שעה אין לו בעולמו אלא את התורה בלבד.                (מאמר י”ט כסלו ה’תשל”ח)

חסר עוד מעשה אחד…

…ובפרט לאחרי שכבר פעלו את הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” - כמה השיעור לפעול בהענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה”! כבר פעלו זאת יותר מכפי החיוב, ובאופן דלמעלה ממדידה והגבלה - וישנה הבטחת מלך המשיח להבעש”ט, שבשעה ש”יפוצו מעינותיך חוצה”, קאתי מר דא מלכא משיחא. אלא, מאחר שמשיח עדיין לא בא, כנראה שחסר עוד איזה מעשה אחד .. ומאחר שלא יודעים בדיוק איזה .. הרי יתכן מאד שפעולה אחת שלו .. תכריע את כל העולם כולו לכף זכות, ותביא את התשועה וההצלה דביאת משיח צדקנו.                (ש”פ בחוקותי תשמ”א - בלתי מוגה)