באלף הגיליונות זכה “בית משיח” לארח מאות רבות של שלוחי המלך מכל רחבי העולם, חמש י

באלף הגיליונות זכה “בית משיח” לארח מאות רבות של שלוחי המלך מכל רחבי העולם, חמש יבשות, עשרות מדינות ומאות ערים הפזורים ברחבי הגלובוס, כאשר כולם כאחד שוקדים על הכנת עירם וקהילתם לקבלת פני משיח צדקנו. * לקראת גיליון האלף עלעל שניאור זלמן לוין בגיליונות השונים, וליקט משם חלק קטן מתוך אלפי אנקדוטות וסיפורים קצרים ומאלפים מפעילותם של שלוחי הרבי ממדינות העולם, מקצה ועד קצה (מוגש לפי סדר שמות המדינות) * שלוחים חוגגים אלף

אוסטרליה, מלבורן
מאוסטרליה ועד צפת -הרב חיים צבי גרונר

השליחות של הרב חיים צבי גרונר באוסטרליה החלה כבר בהיותו ילד כבן שנה, כשהגיע עם הוריו הרב יצחק דוד גרונר ע”ה ורעייתו לאוסטרליה. אולם את שליחותו ה”רשמית”, החל בשנת תשמ”ב. מלבד היותו שליח בשכונת איסט ס. קילדה, הוא גם מנהל כולל אברכים ממנו יוצאת תורה לכל מלבורן. “בכולל לומדים עשרות אברכים, שתפקידם הוא להפיץ מעיינות. אל הכולל מגיעים ‘מקורבים’ איתם לומדים חברי הכולל יהדות וחסידות. מלבד זאת עוסקים חברי הכולל במבצעים ברחבי העיר”, מספר הרב גרונר על דרך חיים של תורה ושליחות גם יחד.

אחד הפרויקטים המיוחדים עליו מופקדים אברכי הכולל, הוא ‘ירחי כלה’. בימות הקיץ (בחודשים בהם בארץ הקודש ובארצות הברית שורר חורף) מארגנים ימי לימוד מיוחדים בהם מרצים מיטב המגידי שיעורים בפני מאות יהודים מכל החוגים — חרדים, דתיים וגם כאלו שאינם שומרי מצוות לע”ע. את פעילותו הוא מבצע מתוך כותלי בית הכנסת ‘אוהל דבורה’.

בית חב”ד של הרב גרונר אמנם פועל בשכונה ובסביבתה, אולם ישראלים מכל העיר מגיעים אל בית חב”ד. רבים מהם סטודנטים, תיירים או צעירים שבאו כדי לעשות כסף ולהמשיך בטיוליהם.

“לא מכבר הגעתי לארץ הקודש על פי הזמנת ‘מטה משיח’”, מספר הרב גרונר. “השתתפתי ב’שבת שכולה משיח’ ולאחר מכן התוועדתי ברחבי הארץ. כשהגעתי לישיבה בצפת, נכונה לי הפתעה. אחד התמימים, בחור צעיר ומזוקן, לבוש בחליפה ומגבעת חסידית לראשו, ניגש אלי ושאל אותי ‘הרב מכיר אותי?’ לא זיהיתי אותו, והוא סיפר לי: ‘בבית כנסת ‘אוהל דבורה’ נדלק אצלי הניצוץ לראשונה. הגעתי לטייל במלבורן, וחבר סחב אותי לבית כנסת חב”ד. מאז הגעתי לשם מידי יום. גם לאחר שעזבתי את מלבורן, כל מה שלמדתי על תורה וחסידות, נשאר חקוק בליבי, והנה כיום אני לומד בישיבה”.

 

אוסטרליה, סידני
הרבי מתווה דרך בעסקים -הרב אלון חזי

“בפורים לפני שלוש שנים התקיימה מסיבת פורים לבני הקהילה. בין האורחים הגיעה גם ישראלית לשעבר, מבוגרת, אצלה התארחה נכדתה בת האחת עשרה שהגיעה לבקרה מארץ ישראל. הנכדה ‘סחבה’ איתה את סבתה אלינו לשם קריאת המגילה וסעודת פורים. הסבתא היא אישה עשירה שפתחה רשת של עסקים מצליחה בסידני.

כמה דקות לאחר שהחלה סעודת פורים, הסבתא קמה ממקומה, לקחה עמה את נכדתה ופנתה לכיוון היציאה. הרשיתי לעצמי להיות נועז, ושאלתי אותה מדוע היא עוזבת מוקדם כל כך?

לא ציפיתי לשמוע את הסיפור המפעים שגוללה בפניי באותם רגעים.

היא סיפרה כי היא נמצאת בקשר עם בית חב”ד אחר בעיר, ובין היתר נטלה חלק ב’דינר’ יוקרתי שקיים אותו בית חב”ד. לקראת סיום ה’דינר’, ערך השליח מכירה פומבית של דולר שהתקבל מידו של הרבי והפליג בסגולותיו, בין היתר, בסגולות הפרנסה שלו. אותה אישה עשירה שחוותה בתקופה האחרונה ירידה חדה ברווחיה, החליטה לרכוש את הדולר כסגולה לפרנסה.

היא אכן זכתה בו במכירה הפומבית, מסגרה את הדולר לצד תמונה יפה של הרבי, ועוד באותו ערב תלתה זאת בסלון ביתה. חלפו כמה ימים, ובוקר אחד הנכדה פונה לסבתה ואומרת לה, כי לדעתה היא עשתה טעות בכך ששינתה לאחרונה את שיטת ניהול עסקיה, ואם היא תמשיך לפעול בדרך שפעלה בעבר, תחזור להצליח.

הסבתא הייתה בהלם. “איך את מבינה בעסקים?” שאלה את נכדתה הצעירה. היא הבינה שהילדה מעצמה לא מסוגלת לאפיין את מגמת עסקיה הכלכליים. הנכדה בת ה–11 השיבה: “מי שאמר לי את הדברים, זהו האיש שתלית את תמונתו בסלון. הוא הגיע אלי בחלום ואמר לי זאת”.

האישה סיפרה לי את הסיפור בהתרגשות רבה. “אני ממהרת כעת למשרדי כדי לבצע את הצעתו של הרבי ולהחזיר עטרה ליושנה”.

 

אוקראינה, חמלניצקי
כל עוד הנר דולק אפשר לתקן - הרב יהושע רסקין

כשהגענו לעיר, שימש פה כראש הקהילה יהודי מעניין בשם משה לרמן. הוא כבר בגיל שבעים ויותר, אינטלקטואל. תכונה זו הפריעה לאמונה היהודית אצלו לפרוץ החוצה. הוא היה יותר ציוני מדתי.

עם הזמן התחלתי ללמוד איתו תורה וחסידות. כמעט בכל שבת הוא היה מגיע אלינו לסעודות עם אשתו, ונחשף בכל פעם לעוד מצווה ולעוד מושגים יהודיים, אך היה קשה מאוד להניע אותו לשינוי מעשי בחייו. עם השנים הוא התרכך מעט. הטפטופים של תורת החסידות ושל ההתוועדויות עשו את שלהם. השיא היה כשאבי, הרב שלמה רסקין מצפת, הגיע לבקרנו. הוא התוועד עם בני הקהילה בליל פורים, סיפר סיפורים ודרש שיקבלו על עצמם החלטות טובות. ראש הקהילה התלהב ושאל מה הוא יכול לקבל על עצמו, ואבי ענה לו: תגדל זקן! להפתעתי הוא הסכים.

זה היה הלם בעבור כל הקהילה. הוא איש מכובד מאוד, רופא במקצועו, ופתאום הוא מגדל זקן… הוא לא בוש מהמלעיגים, ואדרבא, הוא החל ללכת בקביעות עם הכיפה, ואחר כך הוסיף במצוות. הוא החל להעביר בהרצאותיו מסרים של תורה ומצוות, ושכנע יהודיים לחזור למורשתם. מדובר ביהודי שבעבר היה קומוניסט מושבע.

הוא היה חובב ספרים מושבע. כל ספר יהודי שהבאתי לו, הוא קראהו בשקיקה רבה.

בכ”ד בסיוון, לפני כשנתיים, במוצאי שבת אחרי הבדלה, הוא נפל בביתו ונפטר לפתע. הכאב היה חזק. רבים מבני הקהילה הגיעו ללוותו בלוויה יהודית שקיימנו לו. המקרה המיוחד והמרגש הזה, היה דוגמה ומופת לכל בני הקהילה שגם בגיל 70, אפשר לשנות ולהשתנות, וכל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

אוהיו, סינסנטי
כשנכד ה”צמח צדק” הדף את נכדי ה’משכילים’ -הרב שלום דובער קלמנסון

זמן קצר לאחר חתונתו שהתקיימה במונטריאול, החלו לזרום הצעות שליחות אל הרב שלום דובער קלמנסון. בל”ג בעומר שנת תשל”ד נכנס עם רעייתו ובאמתחתו ההצעות לבקש מהרבי להכריע ולציין בפניו את שליחות חייו. הרבי הביט בפתק עם ההצעות ופנה אל הרב קלמנסון ואמר: ‘למה לא לחשוב על סינסנטי’? עד לאותו יום, כפי שמעיד הרב קלמנסון, הוא לא שמע על סינסנטי ולא ידע היכן היא ממוקמת בארצות הברית. אבל הרבי אומר — מצייתים.

כבר בימים הקרובים נסע בכדי לתור את הארץ, ומהר מאוד הבין שלא עומדת להיות לו עבודה קלה.  

הוא בדק ומצא שהעיר סינסנטי שממוקמת במדינת אוהיו אמנם משופעת ביהודים, אבל מרביתם המכריע קשורים בקשר אמיץ ואיתן לתנועה הרפורמית שבעיר היה מרכזה העולמי. באוניברסיטה מיוחדת שלהם שנקראת ‘היברו יוניון קולג’ מוכשרים מנהיגיהם העתידיים, ומשם יוצאות כל ההוראות, ממש ה’לעומת זה’ של קראון הייטס.

ביחידות הבאה שנקבעה לרב קלמנסון לקראת יום הולדתו בד’ תשרי שאל את הרבי מה המסר שצריך להוביל אותו בפעילותו בסינסנטי והרבי ענה: שידוע שה”צמח צדק” לחם להעיף את לילנטל מרוסיה, וכשהוא הגיע לארצות הברית התיישב בסינסנטי וייסד את התנועה הרפורמית. כעת, הטעים הרבי, נכדי ה”צמח צדק” צריכים להכריע הכרעה סופית את נכדיו של לילנטל…

הרב קלמנסון הבין מיד ששליחות לא קלה עומדת לפניו, כל פעולה מוצלחת שיעשה בסינסנטי, תשפיע על התנועה הרפורמית בעולם כולו, כאן אין מקום לפשרות. הדרך האמיתית צריכה אמנם להיות חכמה ונבונה אבל עם הרבה נחישות וגאון יעקב חסידי.

 

איטליה, מילאנו
“כהן הדת” אמר: את יהודיה, מה את עושה אצלנו?הרב שמואל ראדאל

אחרי שלוש שנות שליחות במילאנו, הרגשתי את החסר הגדול שיש בחומר תעמולה יהודי, בייחוד בקרב אלה שמתגוררים בעיירות ובכפרים שם אין קהילות יהודיות מסודרות. בכל שבוע אספתי חומר, דאגתי לתרגם לאיטלקית מה שצריך, הדפסתי את החומר ושלחתי אותו לכתובות של יהודים שהצטברו אצלי מכל רחבי איטליה.

במהלך השנים זכיתי בדרך זו לתרגם את כל ספר הזיכרונות של הרבי הריי”צ, קונטרס מעיין מבית ה’.

העלון שהחל בארבעה עמודים שבועיים, כבר מנה ששה עשר עמודים. זכיתי לקבל מהרבי עידודים וברכות על כך. באחת הפעמים הורה לי הרבי לאגוד כל שנה את כל העלונים בכדי שיישמרו.

העלון אכן עורר הדים רבים. יהודים מערים רחוקות ונידחות ברחבי איטליה ביקשו להצטרף כמנויים. לא מעט יהודים התקרבו ליהדות בגללו.

הייתה בחורה יהודייה שהתעניינה בתרבות האלילית המקסיקנית. בשלב מסוים אף נסעה ל”מקדש” המרכזי של ה”דת”, שם ביקשה ללמוד את רזי הדת אצל ה’שמנים’ (“כהני הדת”). כמה הופתעה כשאחד מהם אמר לה ‘את הרי יהודייה, יש אצלך את האמת, למה את לא לומדת אותה?!’

היא חזרה לאיטליה, ואז הזדמן לה לקרוא את אחד העלונים שלנו. באמצעות הכתובת שרשומה שם, הגיעה אלינו והחלה להשתתף בשיעורי תורה שלי בהם השתתפו עשרות רבות של צעירים. הציצה ונפגעה. תהליך ההתקרבות שלה היה מהיר מאוד, ובמשך תקופה ארוכה סייעה לי בשכפול, שכתוב והדפסת העלון.

כיום, היא מתגוררת בארץ ישראל, לאחר שהקימה משפחה שומרת מצוות. היא עצמה כותבת היום ועורכת ספרים ביהדות.

 

ארגנטינה, בואנוס איירס
הרב מנחם שרעבי

פעם שהתה אצלנו בחורה צעירה ישראלית שטיילה תקופה ארוכה בדרום אמריקה. שורשי משפחתה מארגנטינה ולכן הכירה את השפה והתערתה באזור. כשנכנסה בפעם הראשונה לבית חב”ד, לא ידעה מאומה על היהדות ועל מסורת ישראל. מי שהזמין אותה להגיע היה ישראלי שפגשה באחת ממסעותיה והוא המליץ לה עלינו. מהר מאוד דבקה בכל לבה ונשמתה בבית חב”ד.

היא הייתה חסרת ידע בסיסי בעניני תורה ומצוות. אפילו לא ידעה מהו חג הסוכות. אפילו קיבוצניקים שפגשתי, ידעו על החג. היא התחילה הכול מההתחלה.

בתקופה הראשונה היא הייתה מגיעה להשאיל ספרים בבית חב”ד. כשסיימה ספר, החליפה באחרים. עם הזמן החלה להיות חלק אינטגראלי מהנוף בבית חב”ד.

באותה תקופה שהה אצלנו בחור ישראלי, בן של רב ביישוב מצפון הארץ שירד מדרך התורה, ואצלנו החל להתחזק בשנית. למרות הדרך הארוכה שעשה בחייו, מדהים היה להיווכח שעדיין נותרו אצלו שרידים של התנגדות לחב”ד, דברים שניזון מהם בילדותו. מכיוון שלא תמיד היינו פנויים לבאר ולהסביר, הרי שאותה צעירה למדה ממנו רבות, שכן הוא הגיע, כאמור, מבית חרדי. הוא אף לימד אותה מושגים רבים ביהדות. כך היא התחזקה יותר ויותר ביהדותה.

כשעמדה לחזור ארצה, שמעתי אותה משוחחת עם הבחור, ולתדהמתי אני שומע שהוא מבטיח לברר לה היכן מתקיימות הרצאות של רבנים ליטאים הרחוקים מהשקפה החב”דית. הדבר חרה לי. היא הרי שמעה לראשונה על בורא עולם אצלנו בבית חב”ד, ואף הוא שב בתשובה בזכות בית חב”ד.

החלטתי להגיב. יחד עם רעייתי הזמנו אותה לארוחת פרידה בטרם תשוב ארצה. במהלך הסעודה דיברנו רבות על המשמעות של נשיא הדור, מה זה ‘רבי’, מה זה משיח, מה תורת החסידות באה לחדש בעולם. הרגשתי שזו המחויבות שלי, ואם למרות זאת תלך בתלם אחר, סימן שנשמתה לא נבחרה על ידי נשיאי חב”ד.

בחלוף יומיים עלתה על טיסה ארצה והחלטתי לטפל כעת בבחור.

בהתוועדות שהתקיימה חודשיים אחר–כך ב’תומכי תמימים’ בעיר, ביקשתי ממנו להצטרף. המשפיע הרב משה פרקש התוועד עם הבחורים ומסריו היו חזקים. ברגע מסוים קמו  התמימים על רגליהם ורקדו בדביקות חסידית, והדבר הרשים אותו מאוד. כשיצאנו טען בפניי שלא ידע שבחב”ד טמונה עוצמה כה גדולה. מאז אותה התוועדות הוא שינה את דעותיו מקצה לקצה.

קבענו חברותא בחסידות, והוא יצא כל פעם משתומם יותר ויותר עד שהפך להיות חב”דניק. כיום אותו בחור מתגורר בבואנוס איירס, אברך משי חב”די לכל דבר ועניין ולומד בכולל חב”ד בעיר. הוא נישא עם בת למשפחה חב”דית מקהילת חב”ד בס. פאולו ברזיל.

הצעירה עצמה נכנסה ללמוד ב’מכון אלטע’ לבעלות תשובה בצפת והפכה להיות חסידת חב”ד.

 

אתיופיה, אדיס אבבה
הכל בזכות טופס -הרב אליהו חביב

כתייר באתיופיה, היה עלי להגיע מדי חודש למשרד ההגירה ולהגיש בקשת הארכה לחודש נוסף. כל ביקור כזה היה סיוט של כמה שעות. בכל פעם היה עלי למלא טפסים בשפה לא מוכרת לי, כשבכל פעם אני נעזר באיש ‘מערבי’ אחר שנמצא בסביבה שמתרגם לי את תוכן הטפסים.

פעם אחת פגשתי שם אדם שנראה לא–מקומי. הוא ישב כסאות אחדים לידי. ביקשתי את עזרתו, ומהר מאוד התברר שהוא דובר צרפתית, שפה שגם אני דובר אותה, מה שהקל על השיחה בינינו.

הוא יצא מגדרו לסייע לי. כשסיים למלא את הטפסים, שאלתי אותו אם הוא יהודי? להפתעתי חייך וענה שהוא ‘חצי יהודי’, שכן אמו יהודיה. הוא הוסיף ואמר כי “היהודים טוענים שהוא יהודי והגויים טוענים שהוא גוי”.

לשמע דבריו שמחתי מאוד, מפני שבאותו היום הגיע מארץ ישראל לאדיס אבבה מנהל חברת ‘טמפו’ שהיה בשנה על פטירת אביו, וביקש שנשיג לו מניין לתפילות מנחה וערבית. התקשיתי למצוא עשירי למניין. ראיתי בפגישה עמו השגחה פרטית ושכנעתי אותו להצטרף אלי לבית חב”ד. הוא לא הסכים בקלות, והייתי צריך להסביר לו שבית חב”ד זה לא בית הכנסת, אלא מרכז קהילתי. רק אז התרצה.

הפכנו להיות חברים טובים. הוא השתתף איתנו בתפילת מנחה וערבית ואף הניח תפילין כשבעיניו דמעות. בשבת הקרובה היה אחד מאורחינו ומאוחר יותר אף שכר דירה בבניין דירות סמוך לבית חב”ד. כך הפך לאורח קבוע אצלנו. ראינו במוחש איך נשמה יהודית תועה שבה לצור מחצבתה. הוא למד את התפילות, ובתקופה מסוימת ישב ותרגם לצרפתית את כל התפילות הרלוונטיות והיה מגיע עם חבילת דפים לבית הכנסת בעוד כולם היו מתפללים מתוך סידור. הוא השתלב ולמד מהר.

לאחר חצי שנה שב לשהות קצרה בצרפת, ומשם חזר עם זוג תפילין והפך לבעל תשובה. מאוחר יותר עשה עליה לארץ ישראל ונכנס ללמוד בישיבה לבעלי תשובה בירושלים. הכל בזכות הטופס…

ברזיל, קוריטיבה
ניסים ונפלאות בחנוכה -הרב יוסף יצחק (פיצ’ה) דובראבסקי

מידי שבת עובר הרב דובראווסקי ליד כנסייה מסוימת בדרך, להבדיל, לבית הכנסת הקהילתי. בכל פעם שהיה עובר ליד הכנסייה, היה הכומר מברכו לשלום. לרב דובראווסקי מצדו תמיד הייתה תהייה, למה בכל שבת הוא צריך לעבור את ה’חוויה’ המוזרה הזו עם הכנסייה והכומר.

שנה אחת, כשהתקרב חג החנוכה, החליט הרב דובראווסקי שהגיע הזמן לעשות הדלקה מרכזית בריש גלי ברחובה של עיר. ראש העיר עמו שוחח בעניין, הסכים לרעיון, אך אמר שיש לדבר עם האחראי על הפארקים בעיר, שכן פעילות כגון זו היא באחריותו.

הרב דובראווסקי שרצה להצליח במשימה, התיישב בכדי להכין הרצאה קטנה אותה תכנן לומר בפני האחראי על הפארקים בעיר. לאחר הכנה, הגיע אל משרד הפארקים. כשנכנס למשרד האחראי, הופתע לגלות את ידידו משכבר הימים, ‘הכומר המברך’ שהיה אחראי על הפארקים הציבוריים בקוריטיבה…

השליח שטח בפני הכומר את בקשתו, ולתדהמתו כבר באמצע דבריו ‘חתך’ אותו כשהוא אומר: “תעשה את זה איפה שאתה מוצא לנכון”.

כך החל הסיפור של ההדלקה הציבורית בקוריטיבה. בשנים האחרונות עיריית קוריטיבה היא זו שמציבה את החנוכייה הענקית בכיכר המרכזי בעיר, כאשר במהלך השנה החנוכייה הגדולה שמורה במחסני העירייה, שגם מממנת את הבמה ומערכת ההגברה לאירוע. “מספיק טלפון אחד לתזכורת והכל מוכן”, מספר השליח עם חיוך על הפנים.

שנה אחת ירדו גשמים רבים, והשליח שחשש שמא האירוע סביב ההדלקה ישתבש, ביקש ברכה מהרבי לעצירת הגשמים. וראה זה פלא. “זה נס שהפך לקבוע” אומר הרב דובראבסקי, “מאז שנת תשמ”ז, אז התחילה ההדלקה הציבורית ברחוב העיר, ועד היום, מידי שנה, דקות ספורות לפני ההדלקה הגשם נעצר, כשהוא מתחדש זמן מה לאחר סיום האירוע!…”

 

גואטמלה, ס. פדרו
פסח משמים -הרב אברהם מאירי

לקראת חג פסח הראשון שלנו בגואטמלה, תשע”א, לא הייתה ברשותי פרוטה עבור חגיגת החג למאות המטיילים שהיו אמורים להגיע. מדובר בהוצאות חג  יקרות. נסעתי ל–770 לגיוס כספים, אך לא הצלחתי. במר לבי כתבתי לרבי וביקשתי ברכה.

במוצאי שבת ניגש אלי אחד מידידיי תושב קראון הייטס, וביקש להתארח אצלי בחג בגואטמלה. חישוב מהיר העלה שאוכל לארח זוג עם ילדה קטנה. הזהרתי אותו שלא יצפה לשפע גשמי, אלא בעיקר רוחני… אך הוא חייך: “כל משפחתי המורחבת תצטרף, כעשרים וחמישה אנשים”. הייתי המום.

כמה שעות לאחר מכן עליתי על טיסה בחזרה לגואטמלה. חיפשתי ב–770 מרגוע, ובמקום זה חזרתי לגואטמלה לחוץ פי כמה.

כמה ימים לאחר מכן הגיעה המשפחה המורחבת. הם פתחו את כיסם ולבם לכל הוצאות החג. הביאו עמם משאית מלאה יין ומצות, בשר ועופות. כמויות שהספיקו לא רק לפסח, אלא לשבועות ארוכים לאחר מכן… 

זה היה חג בן שמונה ימים, מרומם, שמח ומיוחד ביותר.

בטרם עזבו, הותירו עוד סכום כסף נכבד עבור ההוצאות השוטפות של בית חב”ד, כתרומה על כך שאירחנו אותם כה יפה…

כששאלתי מאוחר יותר את חברי: מה הביא אתכם דווקא לגואטמלה? חייך ואמר שאין לו מושג. הם התלבטו בין כמה מקומות, ולבסוף הפור נפל על גואטמלה. ואני חשבתי בלבי — הרבי שמע את בקשתי ושלח לי עזרה…

 

הודו, פושקר
הפנינים שנמצאו בעיר הטומאה -הרב שמשון גולדשטיין

כשהרב שמשון גולדשטיין מתאר את פושקר, הוא מעדיף להתבטא בלשון נקייה “עיירה של זמן התלמוד”: רחובות העיר דומים יותר לגן חיות ויזואלי שכוללים בין היתר: פרות, סוסים חמורים, גמלים, חזירים, קופים, טווסים, כבשים ועיזים וכן ‘דבר אחר’ הנפוץ ברחובות. אבל עם כל זה, כדאי לגור בפושקר בשביל הפנינים היקרים מפז הנמצאים בה”, אומר הרב גולדשטיין בחיוך הביישני האופייני לו. “ערב היציאה לשליחות הבטיחו לי למצוא כאן ‘מקום של פנינה’, אך אני מצאתי שם מאות רבות של פנינים”.

כשהרב גולדשטיין מדבר על הפנינים, קרי: על מטיילי פושקר, הוא גם מאפיין אותם: “המטיילים בפושקר שונים במהותם ממטיילי המזרח הרחוק. בפושקר מחפשים את הרבדים העמוקים של הנפש. דווקא בית חב”ד במקום מעניק להם את מה שלא יכלו למצוא בישראל.

בפיו של הרב גולדשטיין ‘פנינה’ אחת מתוך מאות ואלפים: “יום אחד הגיע לבית חב”ד צעיר ישראלי, ‘זרוק’ לגמרי. בשיחה עמו הסביר לנו כי ניסה את כל הדתות, וכעת הוא רוצה לנסות גם את הדת היהודית… מדובר בבחור שמעולם לא הניח תפילין! סופו של אותו יהודי, שהוא התקרב מאד לבית חב”ד וקצת ‘התאזן’”.

“כשאני רואה את הישראלים מגיעים לפה לשם מדיטציות ומתנתקים מהמציאות החומרית למשך שבועיים ויותר, אני אומר לעצמי: אם לא מפריע להם לחיות פה תוך ויתור על הכל, בשר דגים וביצים, המשפחה וכו’, הכל כדי לחפש את הרוחניות שלהם לשבועיים שלש, להבדיל מיליוני הבדלות, גם אני מוכן לוותר על הגשמיות שלי במשך השנה כדי לבצע את השליחות של נשיא הדור ונביאו, ולמצוא במעמקי פושקר פנינים ויהלומים שמתגלים פה במלוא יופיים והדרם.

 

הודו, מנאלי
הפתעה בבית חב”ד -הרב יעקב שץ

היה במנאלי בחור נחמד בשם רז, קיבוצניק מצפון הארץ. הוא היה טיפוס שקט ושהה בעיר כמה חודשים טובים. הייתי פוגש אותו הרבה ברחוב. תמיד סרב בנחרצות להצעתנו להיכנס לבית חב”ד.

תקופה מסוימת שמתי לב שאותו בחור מגיע מדי יום ונעמד מול חזית בית חב”ד ומביט דקות ארוכות על תמונתו של הרבי, ולאחר מכן ממשיך לדרכו. פעם שאלתי אותו: “רז, למה אתה מביט כך על התמונה?” הוא ענה: “תראה אני אדם לא דתי, חונכתי לשנוא דתיים, אך מראהו של הרבי שלכם עושה אותי רגוע”.

חלפו עוד כמה שבועות, וקליפות ההתנגדות שעטפו אותו, נמוגו. הוא הסכים להיכנס לבית חב”ד לזמן קצר בלבד. הוא נכנס, העיף מבט וברח החוצה. החלטנו לתת לזמן לעשות את שלו. ערב שבת אחד הזמנתי אותו לקבלת שבת, תיארתי לו את האווירה והבטחתי לו שייהנה. להפתעתי הבטיח לבוא, ואכן יצא מוקסם ומתפעל. “לו הייתי יודע שכך נראית שבת, לא הייתי מפסיד אף ערב כזה”, אמר.

למחרת בבוקר החלטנו להעלות אותו לתורה. הכרזתי: “יעמוד רז בן…?” והוא עונה “רז מנחם”. השם ‘מנחם’ הדליק אצלי נורה אדומה, רז זה שם ישראלי טיפוסי, אבל ‘מנחם’?

כששאלתי אותו על כך, לא ידע לענות. במוצאי שבת התקשר לאמו ושאל מדוע נקרא גם “מנחם”? היא התפלאה שלא סיפרה לו מעולם את הסיבה. “ישנו רבי בניו יורק בשם הרבי מליובאוויטש, ובזכותו נולדת”, אמרה בפשטות. “במשך שנים לא זכינו לילדים, הרופאים התייאשו, ובדיוק אז פגשנו מכר שהתקרב לחב”ד וכתב אתנו לרבי, ממנו התברכנו וכך נולדת. כאות תודה לרבי, החלטנו לקרוא לך כשמו”. היא לא הבינה למה קולו נשנק פתאום…

כשחזר ארצה קיבל על עצמו לשמור שבת, ללמוד חסידות וכיום נמצא בהליכים של העמקת שורשים.

 

יפן, טוקיו
כסף משמים -הרב בנימין אדרעי

בחודש כסלו תש”ס הגענו לשליחות ביפן. מהר מאד הבנתי כי המקום הוא לא כפי שחשבתי, בעיקר נוכח הוצאות המחיה היקרות. יפן היא מדינת עסקים יקרה מאוד.

כשנכנסנו למלון הראשון ובאנו לשלם, הבנתי פתאום שאפילו ליום הראשון אין לנו די כסף… הכל היה יקר. כך ‘קפצנו למים’ בשליחות של הרבי. הודעתי לפקיד בית המלון כי נשלם בעזבנו את המלון.

נר ראשון של חנוכה הודלק ביום שישי. במוצאי שבת פגשנו ברחוב יהודי ישראלי וממנו החלה כל השליחות. הוא הכיר לנו עוד כמה יהודים, אנשי עסקים, שאחד מהם שילם לנו על השבוע הראשון במלון.

לאחר שלושה שבועות, עברנו לגור במלון דירות, שם השכירות הגיעה לכשלושת אלפים דולר לחודש, מחיר אסטרונומי אפילו ביחס למדינות המערב. אף על פי כן, לא התייאשנו ויצאנו לדרך.

יום אחד פגשנו במלון הדירות בו התגוררנו קבוצה של יפנים שאמרו שהם מזוהים עם העם היהודי ועם ישראל. סיפרתי להם שבאתי לטוקיו לפתוח בית חב”ד, מרכז יהודי, והם התרגשו מאוד. הם לקחו מאתנו את פרטי חשבון הבנק והבטיחו לעזור. חלפו יום ויומיים ושכחתי מהם. אחרי חודש במלון דירות, הבנו שאין לנו אפילו חצי מהסכום עבור דמי השכירות הגבוהים; פקיד הקבלה של המלון כבר החל ללחוץ.

פנינו לכל מי שחשבנו שיוכל לסייע, אך בפועל, הסכום לו נזקקנו, בושש מלהגיע. כך או כך נכנסה שבת, והבטחנו לפקיד הקבלה שאחרי שבת נשלם את מלוא הסכום מבלי שנדע איך נעשה זאת. בצהרי יום השבת ניגש אלינו אחד מפקידי המלון ומודיע לנו שהגיעה חבילה בעבורנו ושנחתום עליה. מובן שהסברנו לו ששבת היום, והוא חתם בשבילנו והחבילה נותרה בחדר עד צאת שבת. כשפתחנו אותה, ראינו בה סכום של 500 אלף יאן יפני שהגיע כתרומה מאותה קבוצה יפנית אוהדת ישראל.

סכום זה הספיק לחודשיים נוספים במלון, וזה היה פשוט בגדר נס שלא ציפינו לו… בלי התרומה הזו, היו מוציאים אותנו לרחוב.

 

ארץ ישראל, נתניה
הבניין שקם באורח ניסי -הרב מנחם וולפא

מספר הרב מנחם וולפא: “כשביקשנו לבנות בניין, קיבלנו ברכה מהרבי. בשנת תשמ”ח התחלנו לבנות בניין שהיה ל”שמיימי”. כסף לא היה בקופה, ואת חומרי הבניה לקחנו בהקפה לחודשיים. אך בקושי הצלחנו לשם את המשכורת הראשונה לפועלים. למשכורת הבאה כמו גם לחומרים, לא היה לנו כסף. מאידך, היה ברור שצריך להמשיך בבנייה, בייחוד שהיינו בשנת תשמ”ט עליה הכריז הרבי ‘שנת הבניין’.

כתבתי לרבי על המצב הנורא, והתשובה הייתה: “בטח הגיע אליהם המדובר בזמן האחרון אודות בניה אזכיר על הציון”. לתשובה כזו חיובית להמשך הבניה לא ציפינו. אולם בשלב מסוים הבנייה נתקעה.

בחודש אדר תשמ”ט עבר בחלוקת הדולרים ר’ שמעון שר, סגן ראש העירייה מטעם צאנז. הרבי שאלו מתי מתכננים לסיים את הבניה, והוא השיב “אחרי החגים”. אך הרבי לא היה שבע רצון: “אני רואה שאתה שמח”, אמר לו, “תגיד להם שאם רוצים שאני אשמח, שיעשו חנוכת הבית לפני ט”ו באב”…

באותה עת היה רק שלד של הבניין, וכמובן גם בעיית הכסף. אך הרבי רוצה שנסיים תוך חצי שנה.

מיד אספנו את כל אנ”ש בנתניה והודענו כי לאור בקשת הרבי, הבניין יסתיים עד ט”ו באב, כנגד כל הסיכויים. אנ”ש בנתניה נרתמו כולם, בממונם ובגופם. היו שהגיעו לסייע בעבודות הבנייה. בזכותם זכינו למלא את רצונו של הרבי, וחגיגת חנוכת הבית התקיימה בי”ד במנחם–אב.

 

ארץ ישראל, ראשון לציון
ה’לב’ פועם -הרב יצחק גרוזמן

קוראי “בית משיח” מכירים היטב את הרב לב לייבמן המפרסם במדורו הקבוע מאמרים מאמרים מופלאים על הנגינה החסידית. הנה סיפור שיבתו ליהדות כפי שסיפר הרב יצחק גרוזמן, שליח הרבי בראשון לציון.

“בית חב”ד המרכזי בראשון לציון, מקיים פעילות ענפה גם בקרב העולים החדשים ממדינות חבר העמים. יום אחד, בעיצומן של שנות העליה הגדולה מרוסיה, נכנס לבית חב”ד יהודי, עולה חדש, שביקש לרשום את בנו לקייטנה. כמובן ששמחנו לבואו, והאיש ביקש לשלם מחיר מלא. אמרתי לו שלעולים חדשים יש הנחה של חמישים אחוזים, אך הוא חייך, הודה, ואמר: “זה בסדר. יש לי מהיכן לשלם”.

“בשעות ערב רוקנתי את קופת הצדקה הקבועה של הבית חב”ד ונדהמתי לראות צ’ק על סך אלף שקלים עליו היה חתום מר לייבמן. טלפנתי אליו ושאלתי אם לא טעה בסכום. הוא השיב בקצרה: ‘התרשמתי מאוד מהיחס שלך אלי. כששילמתי את הסכום הרגיל, יכולת להתעלם מזה, אך למרות זאת ציינת באוזניי כי ביכולתי לשלם פחות. אם כן, מגיעה לכם תרומה גדולה’.

“מאז, מדי חודש בחודשו השאיר מר לייבמן צ’ק מכובד. כששאלתי אותו על כך, סיפר לי כשדמעות מציפות את עיניו: ‘הבן שלי לב (שהיה אז בן שבע) הביא לביתנו ערכים ומושגים חדשים, ואנחנו הולכים בעקבותיו. דא עקא, רעייתי היא רופאה ומשום כך היא נאלצת לעבוד בשבת כחלק מהתורנויות. כיון שלמדנו שאסור לעבוד בשבת, איננו מעוניינים ליהנות מהכסף שהיא מקבלת תמורת עבודה בשבת, וסכומים אלו אני משלשל לקופת הצדקה שלכם’…

“לב למד בהמשך בבית ספר למחוננים בתל אביב, ובמקביל התקרב ליהדות ואף קירב את בני משפחתו וכמה מחבריו. הוא חיבר ספרים וחיבורים בנושא הנגינה החב”דית, נושא שאיש לא כתב עליו עד כה בצורה כה נרחבת”. אמו הרופאה פתחה קליניקה באשדוד, כאשר חדר אחד בתוך הקליניקה מוקדש לפעילות חב”דית — ובו יש קלטות חב”דיות וספרי חסידות לרוב”…

 

מקסיקו, קוזומל
הרבי כתב על חשיבות הפעילות במקסיקו -הרב דוד כפלין

לאחר מספר חודשי פעילות של הרב דוד כפלין וחברו הרב שלום פלג, החליטו שהאי קוזומל אינו מתאים לפעילות קבועה (מלבד פעילות בתקופת עונות התיירות). מה שהכריע את הכף היה גם “שפעת מקסיקו” הידועה במסוכנותה, שהדירה את האנשים מהרחובות, ותיירים לא הציגו בעיר את כף רגלם. מי שבכל זאת היה מוכרח לצאת מביתו, היה יוצא כשהוא חבוש במסכה על פניו וכפפות על ידיו.

בשלב זה שאלנו את הרבי מה לעשות, ובמכתב פירטנו את כל הדילמות לחיוב ולשלילה. את המכתב הכנסנו ל’אגרות קודש’. התשובה שקיבלנו (כרך כ”ו עמוד קסב) הותירה אותנו המומים ופעורי פה דקות ארוכות. בין השאר כתב הרבי “..על פי זה לדעתי אין כל ספק שנחיצת העבודה בהפצת היהדות המסורתית, ובפרט בשטח החינוך הכשר, במדינות אמריקה הדרומית, כולל גם מדינת מקסיקו והסמוכות לה…” “בהמשך הרבי מאריך בחשיבות הרבה שבפעילות דווקא במקסיקו על פני מקומות אחרים.

ישבנו בבית חב”ד מוכים הלם. לא יכולה להיות תשובה ברורה יותר. מאוחר יותר מישהו העיר את אוזננו, שבכל סדרת ה”אגרות קודש” מופיעה מדינת מקסיקו שלוש פעמים בלבד!…

באותו רגע החלטנו שנוכח התשובה הזאת אנחנו נשארים באי וממשיכים לפעול ביתר שאת וביתר עוז.

 

ניקרגואה, חואן דל סור
הרבי ישלח ספר תורה -הרב דוד עטר

בבית חב”ד שלנו לא היה ספר תורה, ובמשך תקופה ארוכה נאלצנו להשאיל ספרי תורה ממקומות שונים. היו גם תקופות שלצערנו התקיימו מניינים ללא ספר תורה.

שנה אחת יצאתי למסע קצר של איסוף תרומות בפנמה סיטי הסמוכה אלינו. נוסף על המשימה השגרתית של איסוף כספים עבור הפעילות, קיוויתי למצוא גם תורם לספר תורה. ואכן המסע נשא פרי, והצלחתי לגייס סכומים שיספיקו למימון כל שבעת ימי החג.

ביקשתי לעניין גביר אחד, יהודי לא חרדי שמנהל עסקים מסועפים בכל יבשת דרום אמריקה, בתרומת ספר תורה. הצלחתי להיפגש עמו במשרדו השוכן במגדל בן שלושים ושבע קומות הנמצא בבעלותו. בכניסה ליוו אותי משמר של מאבטחים, ולאחר דרך פתלתלה הוכנסתי אליו. תיארתי בפניו את המצב בפרוטרוט.

הוא אכן גילה עניין בהצעתי ברכישת ספר תורה והסכים להעביר את כל הסכום כבר למחרת, בתנאי שבכל הזדמנות שנקרא בספר התורה, נערוך ‘מי שברך’ לחיילי צה”ל ולשלום המדינה. הפיתוי היה גדול.

השבתי לו שעבור חיילי צה”ל אומר בשמחה ‘מי שברך’, אך לגבי ‘מי שברך’ למדינה — תהיה לי בעיה. האיש לא הסכים לכך, ואף הוסיף שיעקוב אם התנאי שלו מתקיים. הודעתי לו שאשאל את המשפיע שלי וקבענו להיפגש למחרת באותה שעה. המשפיע פסק נחרצות שאסור לקבל את הספר בתנאי כזה. ‘הרבי יזמן בעבורך ספר תורה ממקום אחר’, אמר.

למחרת אכן הגעתי למשרד והודעתי לו שמדובר בעקרון שלא אוכל להתגמש בו. הסברתי לו שאנחנו מאוד אוהבים את ארץ ישראל, אך לא את דרך ההתנהלות של קברניטי המדינה; והיות ואינני אדם פרטי אלא שליח של הרבי, לא אוכל לוותר על העקרונות שקבע הרבי. הוא הביט בי משתומם, ולאחר מכן העניק לי סכום כסף נכבד עבור הפעילות של פסח, אך לא לספר תורה.

באותו קיץ הגיע לניקרגואה בחור אמריקאי צעיר, שומר תורה ומצוות, ששמח לשמוע על בית חב”ד ואף התארח אצלנו בשבת ובימות החול. בתפילת שבת, מיד לאחר שחרית עברנו למוסף. הוא שאל על כך, ואני הסברתי לו שלמרבה הצער עדיין לא הצלחנו להשיג ספר תורה.

כבר במוצאי שבת התקשר לאביו, איש עסקים ממיאמי, שניאות לתת אלפיים דולר כתרומה. האב אף נכבש בלהט של בנו, והבטיח לעשות כל ביכולתו כדי שלא נשאר ללא ספר תורה. ואכן כעבור חודשים ספורים גייס את הסכום ורכש עבורנו ספר תורה בו אנו משתמשים כיום.

עבורי היה זה שיעור באמונה ועמידה על עקרונות. הרבי מנהל את הכול. ספר התורה אמנם לא הגיע מפנמה, אבל הוא הגיע ממיאמי. דברי המשפיע שלי הדהדו באוזניי — הרבי ידאג שספר התורה יגיע ממקום אחר.

 

פיליפינים, מנילה
נשמה שנמצאה במפתיע -הרב יוסי לוי

כשבוע ימים לפני חג סוכות, קבלתי טלפון מיהודי חרדי המתגורר בירושלים ומשתייך לאחת החסידות הגדולות. לאחר החלפת מילות נימוסין קצרות, מספר לי האיש בקול כאוב, כי אחד מילדיו נעדר מהבית זה כמה ימים והערכה היא שהוא שם פעמיו לפיליפינים.

“למה אתה בטוח שבנך הגיע דווקא לפיליפינים ולא ליעד קרוב יותר באירופה?” שאלתי. הוא סיפר שבדקו את תכתובת המייל שלו, ושם הופיעה קבלה על הזמנת כרטיס טיסה לפיליפינים. אף אחד לא ידע להסביר למה דווקא פיליפינים, אך לי זה היה מספיק כדי להתחיל לחפש אחריו. התקשרתי לשדה התעופה במנילה, ושם שמעתי שאדם עם שם דומה אכן הגיע מארץ ישראל ונכנס למדינה ימים ספורים קודם לכן. 

השגתי את תמונתו והפצתי אותה באמצעות חבורת אנשים המסייעת לבית חב”ד בכול פינה בעיר. תמונתו הופצה גם בתחנות משטרה, בבתי מלון ובתחנות היסעים. הפחד של בני המשפחה היה שהוא מסתובב בלי התרופות הקבועות שלו, ובמצב כזה הוא יכול להזיק לעצמו או להיקלע לסיטואציות מסוכנות שלא במודע.

בערב חג הסוכות הגיעו אלינו לבית חב”ד מארץ ישראל אחיו של הנעדר והמטפל הצמוד שלו. הם כמובן הפכו לחלק אינטגראלי מבית חב”ד. בליל חג סוכות קיימנו התוועדות שנמשכה עד לשעת חצות.

מתוך דחף של רגע, הודעתי כי עלינו לקבל החלטה טובה כדי שהוא יימצא. באוויר שררה הרגשת התעוררות רבה וכולם קיבלו החלטות טובות לזכות הימצאו.

למחרת, דקות ספורות לפני תפילת שחרית, נכנס שוטר לבית חב”ד ובפיו בשורה — הנעדר נמצא ועלינו לבוא לתחנת המשטרה כדי לזהותו. התחנה נמצאת מרחק של דקות ספורות, וכמובן יצאנו לדרך. הנעדר אכן נמצא. היה עצוב לפגוש יהודי עם חזות חסידית נמצא במצב כזה, ניכר עליו שהיה רעב מאד, כספו ובגדיו נגנבו ממנו, ובכל הזמן הזה שהסתובב בפיליפינים, קיבץ נדבות.

שחררנו אותו מהתחנה וליווינו אותו לבית חב”ד, שם סעד את לבו ורחץ את פניו.

מאז אביו של הנער לא מחמיץ אף ערב חג כדי להתקשר ולאחל ‘חג שמח’ ולעיתים אף לשלוח תרומה. בשנה שעברה אביו שהה בביקור בארצות הברית שם פגש בכמה בחורים שיצאו במסגרת פעילות ‘מבצעים’. הוא הפקיד בידי אחד מהם תרומה עבור בית חב”ד וסיפר כי הוא אסיר תודה לשלוחים בפיליפינים וסיפר את סיפורו. ה’תמים’ שקיבל ממנו את הכסף, חייך חיוך רחב ואמר לאיש: ‘אני עצמי בעל תשובה של בית חב”ד בפיליפינים’…

 

צרפת, פריז
קירוב מיוחד וסיפורי נשמות -הרב שאול יוסף בן שימול ע”ה

בשנים הראשונות לשליחות היינו יוצאים בצוותא כל חברי הקהילה להעביר את ימי הקיץ בנאות דשא מחוץ לעיר.

בקיץ תשל”ט יצאנו כארבעים משפחות מהקהילה, עם טפם, לחופשה בארמון שהיה באחד הכפרים הנדחים. בשלב מסוים אנשים חשו על דברים מוזרים שקורים בארמון, איש לא ידע להסביר, אבל הדברים היו מוזרים. אחד סיפר כי ראה על הקירות דם, אך כשנכנסנו פנימה לא ראינו מאום. מישהו אחר נכנס למחסן וברח משם ברעד בספרו כי מישהו איים לרוצחו. כשנכנסנו פנימה לא ראינו דבר. וכך סיפורים נוספים. הבנו שמשהו לא כשורה קורה במקום.

ביררנו על ההיסטוריה של הארמון, ונודע לנו כי הארמון שימש את מפקדת הגסטאפו הגרמנית בצרפת, ובמקום נרצחו יהודים רבים נרצחו בברוטאליות ובעינויים. חשנו שנשמות של מאות יהודים שלא זכו להיקבר, הן אלו שלא נותנות לנו מנוח.

מובן שכתבתי על כך לרבי במסגרת הדו”ח הקבוע, ולהפתעתנו התקשר הרב בנימין גורודצקי, בא כח הרבי באירופה, ואמר שהיה ביחידות ו”הרבי ביקש שאודיע לך שרוצה לראות אותך ואת כל חברי הקהילה ב–770 בחודש החגים”. הרב גורודצקי הבהיר לי שהרבי רוצה את כולם ב–770 כבר מיום ח”י אלול עד אחרי שבת בראשית.

זו הייתה הפתעה עצומה. אבל אחרי לוגיסטיקה מורכבת מאד, ארבעים משפחות מצרפת עלו המטוס ונסעו לרבי לחודש תשרי. לאורך כל אותו חודש הרבי קירב את כל חברי הקבוצה בקירובים מיוחדים. בכל יום ר’ לייבל נשלח לוודא שאנחנו מסודרים ומסתדרים היטב.

בטרם חזרנו לצרפת, יצא הרבי ללוותנו. אלו היו רגעים של הוד והדר שנחקקו בי. היינו בשני אוטובוסים מלאים, רקדנו ושרנו והרבי בכבודו ובעצמו יצא מחדרו וליווה אותנו בעיניו ומחא כפיים. הרבי לא נכנס לחדרו הק’ עד אשר לא נעלמנו לחלוטין מהאופק.

כל אחד מחברי הקבוצה חש כי יש קשר בין אירועי הארמון לבין מסכת הקירובים שזכינו לקבל מהרבי.

 

קזחסטאן, פבלודר
פגישה לא אקראית בשדה התעופה -הרב שמואל קרנאוח

פעם הייתי צריך לנסוע לעיר הבירה אסטנה. לא שיערתי שבאותן שעות ספורות שבהן אשהה בעיר, אצליח לפעול בהשגחה פרטית על אישה לגלות את יהדותה.

המקרה אירע בשדה התעופה של אסטנה, דקות ספורות לפני שעליתי לטיסה בחזרה לפבלודר. לפתע ניגשה אלי אישה העובדת עבור חברת סקרים מקומית, וביקשה לשאול אותי מספר שאלות על  הרגלי צריכת המזון שלי באסטנה.

השבתי לה שאני לא טועם מאומה במסעדות בעיר מפאת היותי יהודי. “גם קפה ותה אינך שותה?” שאלה, השבתי שאכן כך, תוך שאני מסביר לה את כללי שמירת ההלכה היהודית. כאן האישה סיפרה שגם לה יש מעט קשר לעם היהודי, על–אף שהיא עצמה איננה יהודיה. היא הסבירה כי נולדה לאם יהודייה אך לאב קאזאחי.

התרגשתי מאד, והיא לא הבינה את ההתרגשות שאחזה בי. מיהרתי להסביר לה כי היא יהודייה כשרה לכל דבר, תוך שאני מסביר לה בקצרה את חשיבות שמירת המצוות.

האישה סיפרה כי לאחר שאימה נפטרה, הגיעו לביתה מיסיונרים ואמרו לה שעל כל היהודים להתנצר, וכך אכן עשתה. היא סיפרה גם שהיא מפחדת להגיע לבית הכנסת, שמא יכעסו עליה בשל מעשה זה.

הרגשתי שמוטלת עלי שליחות שמיימית לסייע לה. בו במקום הענקתי לה לוח שנה יהודי שהיה באמתחתי, והזמנתי אותה לבקר בבית הכנסת בעיר. השיחה האקראית, לכאורה, ארכה כ–15 דקות תמימות. הבנתי כי זהו מקרה שבו “מצעדי ה’ גבר כוננו”, ומדוע נאלצתי לנסוע בהתראה כה קצרה לאסטנה.

 

קליפורניה, סאוט ביי
העקשות ניצחה -הרב אליהו העכט

הרב אליהו העכט ורעייתו הגיעו בשליחות הרבי לקליפורניה כבר בתחילת שנת תשל”ד, והם מהשלוחים הוותיקים בקליפורניה.

אותה תקופה בראשית הייתה מלווה בבעיות לא פשוטות, כאשר אחת מהן הייתה בעיית כשרות המזון.

על אחת מן הבעיות בנושא, מספר הרב אליהו העכט: “לפני שנים רבות כאשר עדיין קשה היה להשיג חלב ישראל בקליפורניה, פנה אלי מנהל אחת המאפיות בעיר וביקש לקבל הכשר למאפייה. אולם “אליה וקוץ בה”, הלה התנה את קבלת ההכשר בכך שיוכל להשתמש בחלב עכו”ם. פניתי אל הרב דווארקין ע”ה ובקשתי את חוות דעתו. הרב דווארקין פסק כי אין לתת הכשר בשום אופן על כזו מאפייה.

התקשרתי אל בעל המאפייה והודעתי לו כי אין בכוונתי להעניק לו תעודת הכשר באם יתעקש על חלב עכו”ם. בנוסף לכך הצעתי לו מספר פתרונות מעשיים אך הלה סרב.

כמה ימים אחרי כן מתקשר אלי בעל מאפייה נוסף ומבקש הכשר. הודעתי לו כי אעניק לו הכשר רק באם ישתמש בחלב–ישראל. הלה הסכים מיד והחל לייבא חלב–ישראל במיוחד מניו־יורק. בסופו של דבר, כאשר ראה בעל המאפייה הראשון את ההצלחה שהאירה את פניה לבעל המאפייה עם תעודת ההכשר, פנה אלי שוב וביקש הכשר. ההבדל היה שבפעם זו הודיע לי מראש כי יקבל כל תנאי…”.

 

קנדה, טורונטו
הנבואה התקיימה -הרב צבי יוסף (הירשל) רביסקי

בסעודת מצווה שהתקיימה לאחר אחת מבריתות המילה שערכנו בקהילה, קם סב התינוק והחל לספר:

הוא עצמו עולה מרוסיה שהיגר לארה”ב יחד עם אחיו הצעיר. שניהם עבדו בעבודות מזדמנות וקיוו לבנות את עצמם מחדש. יום אחד חבר המליץ לו לבקר ב–770, “יש שם רבי גדול”, אמר לו, “ואני מציע לך להתברך מפיו”.

בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, לקח ‘פסק זמן’ מעיסוקיו ושם את פעמיו לכיוון בית חיינו. בדיוק הרבי סיים את תפילת מנחה ומיודענו נעמד ראשון בשביל שנפתח. הרבי עבר במעבר במלוא הדרו, מרחק קטן ממנו. פתאום הרבי עצר, הסתובב לעברו ואמר לו באנגלית: “Bi–Well” (תרגיש טוב). הלה לא הבין את פשר דברי הרבי, שכן באותם ימים היה בריא ברוחו ובנפשו.

לימים עזב את ניו יורק וקבע את מקום מגוריו בטורונטו, כשהוא מתחבר לקהילתו של הרב הירשל רביסקי.

כעבור שנים רבות השתוללה בעולם מגפת ה’סארס’. זו החלה בסין והתפשטה במדינות המזרח הרחוק ומשם הגיעה גם למדינות המערב. הנדבקים שלקו במחלה, נפטרו כעבור זמן לא רב, לאחר שמערכות גופם קרסו.

גם מיודענו ושניים מבני משפחתו, אחיו ואמו, לקו במגפה. אחיו ואמו נפטרו כעבור זמן קצר, ואילו מיודענו שכב בבית הרפואה בטורונטו במצב רפואי קשה. הצוות הרפואי התקשה להבין כיצד הוא עדיין חי נוכח התפשטות הנגיף בגופו.

פתאום, לנגד עיניו צפו ועלו דברי הרבי אליו כעשר שנים קודם לכן. הוא רצה לזעוק לעבר הרופאים, ‘יש סיבה למה אני חי! הרבי מליובאוויטש בירך אותי שאהיה בריא’. מאותה חוויה חלפו כמה ימים, ובדרך ניסית הנגיף מוגר מגופו והוא חזר לתפקוד מלא. מאז השתנו חייו לבלי הכר, והוא התקרב בצורה משמעותית לחיי תורה ומצוות.

המאזינים בסעודת הברית, ששמעו רבות על סיפורי המופת של הרבי, נותרו אף הם פעורי פה. נוכח המופת המרטיט.

 

רוסיה, וולגוגרד
כי תמצא בית חדש -הרב זלמן יפה

ההתאקלמות שלנו בעיר עם בואנו, הייתה קשה. הדירה הראשונה בה גרנו, לא הייתה ראויה למגורי בני אדם. שבוע בלבד לאחר בואנו, מצאנו את עצמנו מחפשים בית חלופי. כל ניסיונות האיתור, עלו בתוהו. כשראינו שמלאכת חיפוש הבית נתקלת בקשיים, החלטנו להתחיל לחפש מבנה נאות עבור בית חב”ד. 

יצאנו עם מתווכים לראות מבנים, אך גם במישור זה נחלנו אכזבה מרה. רק לאחר מכן הבנתי כי העובדה שמרבית תושבי העיר הם קומוניסטים מושבעים, עמדה בעוכרנו; איש מהם לא רצה לראות פעילות דתית–יהודית, מתקיימת במבנה שלו.

לאחר כמה שבועות של חיפוש אינטנסיבי שלא העלה דבר, הרגשתי שבירה וייאוש. בשלב הקשה ביותר עמדתי מול הקיר המקולף של ביתנו וזעקתי מקירות ליבי: ‘הקב”ה, הרי בשליחות עבדך הנאמן הרבי אני נמצא בעיר הזו, מרצוני החופשי לא הייתי מגיע לכאן, אנא סייע לנו להסתדר ולהתחיל לפעול!’

לא ידעתי כמה מהר הקב”ה ישמע את תפילתי. כבר למחרת פגש אותי יהודי מקומי ששמח לבואנו, וביקש לסייע. הוא קישר אותי עם חבר שלו שהראה לנו נכס להשכרה שהיה ברשותו. המבנה תאם בדיוק את ציפיותנו; אולם, כניסה נפרדת לגברים ונשים, מטבח, משרד — והמחיר פשוט מגוחך. כבר באותו ערב חתמנו על חוזה.

חזרתי הביתה שמח וטוב לב. סוף כול סוף העניינים מתחילים לזוז. כעת צריך להתחיל לטפל בדירה למגורים. החלטתי לשחזר את ההצלחה מאמש; נעמדתי מול אותו קיר ודיברתי עם הקב”ה. הודיתי על המבנה וביקשתי סייעתא מיוחדת במציאת דירה. למחרת בבוקר התעוררתי לקול צלצול טלפון. מעבר לקו היה מתווך ששאל אותי האם בקשתי לדירה עדיין רלוונטית, שכן הוא מצא בעבורי דירה טובה. עניתי בחיוב ויצאנו לבדוק.

מצאתי דירה מרווחת, כזו שאפשר לארח בה הרבה אורחים. גם המחיר היה נוח וטוב. כבר באותו ערב חתמנו על חוזה, ובתוך כמה ימים עברנו לדירה החדשה הממוקמת דקות ספורות מהמבנה של בית חב”ד.

 

רוסיה, צ’ילאבינסק
הרבי הרש”ב התייחס לעיר שליחותי -הרב מאיר קירש

התגוררתי באיטליה כאשר הציעו לי לצאת לשליחות בעיר צ’ילאבינסק ברוסיה. הוחלט שלאחר פסח של אותה שנה, אסע לשבועיים ימים כדי לבדוק את המקום.

בשנות ילדותי ונעוריי שמעתי רבות על ערים ברוסיה דרך ספרים שתיארו את ‘דברי ימי החסידים’, אך מעולם לא שמעתי שמה של עיר זו.

כמה ימים לפני נסיעתי, נתקלתי לראשונה בשם העיר בספר הסיפורים של ר’ פולע כהן ‘שמועות וסיפורים’. מובא שם סיפור מהרבי הרש”ב ששלח את איש אמונו הרב יעקב לנדא לבקר בכמה ערים ברוסיה. כשהרב לנדא הראה לרבי הרש”ב את מסלול הנסיעה ברכבת, ראה הרבי את העיר צ’ליאבינסק עד כמה היא רחוקה מכול מקום יישוב, והרבי התבטא שהעולם לא טועה כשאומר שהמדינה צריכה להיות יותר קטנה וראשו של הקיסר יותר גדול כדי לשלוט בכול השטח הזה.

נפעמתי. זו הייתה הפעם ראשונה שקראתי על העיר במקורות חסידיים, וכמה מדהים שזה קורה רגע לפני שאני יוצא אליה כדי לבדוק אותה כמקום של שליחות.

כנהוג אצל חסידים, הכנסנו את השאלה באחד מכרכי ה’אגרות קודש’ והתשובה לא הותירה מקום לספק. הרבי כותב שישנם אנשים שיכולים לפעול גדולות ונצורות ואף פועלים, אך כל הזמן מחפשים מישהו אחר שיחליף אותם למרות שראו הצלחות, אולם בליובאוויטש הדבר שונה: אם ישנה אפשרות לפעול פועלים ולא מחכים שמישהו אחר ייעשה את העבודה.    

בל”ג בעומר של אותה שנה כבר הייתי בעיר והכנתי את המקום לשליחות. לקראת חגי תשרי יצאנו כל המשפחה לארץ לא זרועה, כדי להכין עוד נקודה על גבי הגלובוס ‘לקבלת–פני –משיח”.