אנו מבקשים מהקב”ה “לך ה’ הצדקה”, לא משום מעלותינו או משום שמגיע לנו, אלא כמתנת ח

אנו מבקשים מהקב”ה “לך ה’ הצדקה”, לא משום מעלותינו או משום שמגיע לנו, אלא כמתנת חינם; אך לבקשה זו מתווספת גם הבקשה והדרישה שבזכות האמונה המוחלטת בנבואת הגאולה ובנשיאותו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח, נזכה לראות זאת בפועל ממש

השבוע האחרון, וגם יום החולין הבודד שנותר לנו בין שבת לראש השנה, מתייחדים באמירת הסליחות מידי בוקר. בשבוע כזה, כל יהודי בכל מקום, תהא רמתו ודרגתו בעבודת ה’ אשר תהא, חש התעוררות מיוחדת, ויודע כי ניתנת לו הזדמנות מיוחדת במינה לסיים בצורה ראויה את השנה החולפת, ולהתכונן באופן המושלם ביותר לקראת השנה החדשה.

אצל חסידים יש הדגשה מיוחדת על ההכנה לאמירת הסליחות. המתבונן בביאורים שבתורת החסידות, יכול להרגיש את גודל ועוצם העניין של “לך הוי’ הצדקה ולנו בושת הפנים”. אמנם התבוננות זו אינה נעשית מתוך צער ופחד, אלא מתוך התרוממות הרוח, כהוראתו הידועה של הרבי שליט”א מלך המשיח לקיים התוועדות חסידית לפני שניגשים לסליחות.

בנוסף לעבודת התשובה וההכנה לשנה הבאה מתוך שמחה – התווספה בדורנו העבודה העיקרית, להחדיר בכל דבר ועניין את הגאולה ומלך המשיח. ברור אפוא שכאשר מגיעים לשבת סליחות ולימי הסליחות, כאשר חיים גאולה ומשיח – מתקבלת כאן משמעות חדשה לגמרי.

אם בכל זמן מרגישים את ה’לך ה’ הצדקה’ ויודעים כי ‘לנו בושת הפנים’ וזוכרים בין השאר, כי מה שאנו מבקשים מהקב”ה, הוא צדקה – מתנת חינם וכי הכלי לכך הוא ע”י בושת הפנים דהיינו ביטול והעדר הישות. הרי כיום מרגישים גם את המשכו של הביאור, שהצדקה אותה מבקשים מהקב”ה היא גם מלשון צדק, שהרי לכל יהודי בפרט ולעם ישראל בכלל מגיע כל טוב בהיותו בנו יחידו של הקב”ה. במצבנו הנוכחי מקבלת הכרה זו משמעות מיוחדת.

‘לך ה’ הצדקה’ – רבונו של עולם, אנו מבקשים ממך את הצדקה האמיתית, הגאולה השלימה, באופן של מתנת חינם. אך אנו מבקשים ותובעים זאת בצדק, משום ש’לנו בושת הפנים’ ההעלם וההסתר בו אנו נתונים, כאשר איננו זוכים לראות בעיני בשר את הגילויים להם אנו מצפים, כאשר לא תמיד אנו בטוחים שאנו מצליחים לכוון לרצון העליון, ובוודאי כאשר עדיין לא זכינו לפעול את התגלות מלך המשיח בפועל ממש למטה מעשרה טפחים.

ועם כל זאת, כולנו ממשיכים לעבוד, מתוך ידיעה שזה מה שהרבי רוצה. העבודה הולכת וגדלה מידי שנה בשנה, ומידי יום ויום. כולנו, כולל (ובמיוחד) ‘תמימים’ שעדיין לא זכו לראות את הרבי בעיני בשר גשמיות, מתכוננים לנסיעה אל הרבי מלך המשיח, מתוך ידיעה ברורה כי כאן הוא נמצא וזהו המקום של כל חסיד באשר הוא.

איננו הולכים שולל ולא מתפתים, לא מחפשים תחליפים, ולא נכנעים ליצר שלעתים לא נוח או לא מתאים לו להיות ב’770’, אצל הרבי. כל אחד עושה את המאמצים הרוחניים והגשמיים, כדי להיות עם הרבי, לא רק במחשבה ודיבור, אלא במעשה. זוהי ההצדקה שלנו לתבוע מהקב”ה את מה שהבטיח, ע”י נביא הדור, את הגאולה השלימה.

ההכנות הממושכות לנסיעה, ההחלטה הנחושה כי מקומו של חסיד ב’תשרי’ הוא בליובאוויטש, זו המקורית והאותנטית, זו שאצל הרבי, במקומו שב-770 איסטערן פארקווי, המאמצים המרובים בגשמיות וברוחניות, שכבר נושאים פרי, בדמותם של האלפים הנוהרים ל’בית חיינו’ – כל אלו, הם הצדקה שבאה מתוך בושת הפנים, מתוך ביטול מוחלט לרבי מה”מ והצמדות לדבריו והוראותיו הקדושות.

כל אלו פועלים, שתיכף ומיד ממש, עוד לפני פרוס עלינו השנה החדשה, נזכה לראות בעינינו את הצדקה שעושה עמנו הקב”ה הלא היא הגאולה השלימה, תוך שאנו רואים בעיני בשר את התגשמות השירה התפילה וההכרזה – 

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!