הוא התכרבל במעילו ויצא מביתו אל הרחוב הקר. עיניו סרקו את הרחוב שוב ושוב, ומשלא ה

הוא התכרבל במעילו ויצא מביתו אל הרחוב הקר. עיניו סרקו את הרחוב שוב ושוב, ומשלא הבחינו באף תנועה חשודה יצא אל הדרך. הוא האיץ מהלכו, חפץ היה להימצא ברחוב כמה שפחות בכדי להימלט מאלפי העיניים הבולשות החבויות בכל פינה אלא שגם הליכה מהירה מדי יכלה לצוד מבטים.

הגיע אל הבית המיועד, ברחובה הראשי של כותאיס. ויפן כה וכה וכשלא ראה איש, נכנס בשערי הבית ועלה אל הקומה השלישית. שלושת ילדי משפחת טטראשווילי כבר חיכו לו בשקיקה מאחורי דלת ביתם. אך הקיש קלות בדלת וזו נפתחה לקול קריאת שמחה מושתקות וחנוקות. הלחישות רעמו בגיל: “ה’חכם’ בא”.

הוא שלף את הספרים מתחת מעילו, התיישב עם הילדים על יד השולחן, והחל ללמדם תורה מתוך הספר. הם בלעו בשקיקה כל מילה, ספק רב אם ידעו איזו סכנה יש בדבר.

שעת הלימוד התקרבה לסיומה. מיכאל, נחום ויוסף טטראשווילי התחננו אל ה’חכם’ שיישאר עמם עוד קמעא, אלא שלא היה הדבר ביכולתו, כי גם ילדי משפחות בוטראשווילי, מיכלשווילי וגאגולשווילי מחכים לו היום בציפייה ואסור לו לאכזב אותם, אסור לו להפסיד אף נפש יהודית שאפשר להצילה. בלב כבד נפרד מבני טטראשווילי אגב לחיצת ידיים חמימה והבטיח לשוב ולפקדם בעוד שבוע בדיוק. עד אז - כבר היה סדר יומו מלא וגדוש בהתחייבויות ללימוד עם עוד רבים מילדי העיר. הספרים הוטמנו היטב בתוך המעיל וה’חכם’ יצא אל הרחוב, נחפז לדרכו אל הבית הבא.

מסתבר שפעולותיו של החכם היהודי המלמד תורה לילדי ישראל בניגוד לחוק הסובייטי, נתונות היו למעקב מדוקדק כפי שרק בברית המועצות ידעו לעשות. כל תנועה חשודה שלו נרשמה ותויקה. מבלי לדעת, נתון היה בכל עת לפיקוחה של מלכות הרשעה.

הימים ההם, ימי חושך ואפלה היו ליהודי ברית המועצות, שלטון הרשע הקומוניסטי עשה כל שביכולתו על מנת לכבות את הגחלת, חס ושלום. רק איש אחד, יחיד ומיוחד, התייצב בעוז ובגלוי מול השלטון הכופר האימתני, וליבה את ניצוצות היהדות הכבים במרחבי הישימון הרוחני הקפוא של רוסיה ושכנותיה: הרבי הריי”צ!

מתוך מסירות נפש כפשוטה הפעיל את שליחיו–חסידיו בכדי לשמור על חיי יהדות להקים “חדרים” וישיבות, מקוואות טהרה ושיעורי תורה. פעולות שכל אחת מהן יכלה לחייב את מבצעיה בשילוח לערבות סיביר עד סוף כל הדורות.

מתוך סיכון עצמי מוחלט, הפקירו החסידים את חייהם האישיים. במשך השנים אכן נתפסו רבים מהם, הוצאו להורג, נשלחו אל ארץ גזירה ונענשו בכל מיני עונשים אכזריים. הם לא נכנעו, וחיי היהדות בברית המועצות לא נמחקו. במאבק העיקש היתה יד חסידי ליובאוויטש על העליונה.

החומר כנגד ה’חכם’ נאסף ונערם פרט לפרט, עד שהצטבר לכדי תיק עב כרס. ביום לא–בהיר אחד הגיע הרגע שממנו חששו כל בני ברית המועצות בכלל, וחסידי חב”ד בפרט - זרועה הארוכה של הג.פ.או. שלפה את ה”חכם” מביתו והביאתו אל חדר החקירות הכותאיסי. דבר ידוע ומפורסם הוא שאפילו הזכרת שמו של חדר חקירות סובייטי - יכול הוא שיביא את האדם לידי קיפאון אימה.

במהלך החקירה הטיח החוקר: “ומי משלם לך בעד הלימוד עם התלמידים?”

“אלו תלמידים?!” מהיכן יהיו לי תלמידים? מי יתן לי את בניו ללמוד איתם?” היתמם.

כל הרוע שבתוככי לבו של החוקר פרץ החוצה והתפשט על פניו המרושעות. תיקייה מסודרת נשלפה ביד זריזה מן המגירה והוא החל מקריא מתוכה באזניו של החכם: “השביעי לשני, בשעה 3:00, טטראשווילי, הרחוב הראשי בית 28 קומה שלישית, בשעה 4:15 בוטראשווילי, 5:30 מיכלשווילי, 6:45 גאגולשווילי…” ההכרה המרה באה והתנפצה לו בפניו: “הם יודעים עליך הכל!”

כל אחד אחר מאבד היה את עשתונותיו ומסגיר את עצמו בפחדו בלבד. אבל החכם שלנו קורץ מחומר אחר, כמי שחונך על ברכי “מוח שליט על הלב” שבתורת חב”ד, נשאר בשלוותו.

כשחיוך שפוך לו על פניו השיב לחוקרים במלוא הרוגע: “ביקורים בבתים?! מה הקשר בינם ובין לימוד?” -  הוא הנמיך את קולו כממתיק סוד: “אני מומחה בלחשים, אני לוחש לעין הרע ולשאר מיני מחלה וכל מי שנפגע מ”עין” או בעיה אחרת קורא לי אליו הביתה לשם לחש להוצאת העין וריפוי המחלה!”

ספק גדול נסתפקו החוקרים באותה שעה, אם להאמין או לא. בקול שזעם וצחוק משמשים בו בערבוביה שאלו אותו: “והלחש עוזר? ה’עין’ יוצאת?”

החכם משך בכתפיו כמיתמם. “לא יודע! לי זה ודאי עוזר… אני מתפרנס מזה!”.

רעמי צחוק עזים פרצו מגרונותיהם של אנשי הג.פ.או., בסתר ליבם מוכרחים היו להודות כי זהו בחור כהלכה. החכם הצטרף לצחוקם ודקות ארוכות היתה האווירה המבודחת מסלקת את קדרות התמיד של חדר החקירות הכותאיסי.

גם זו היתה מלכודת דבש, באמצעותה ניסו להסיח דעת. החכם עמד על המשמר ולא נתן לעצמו ליפול לתוכה. עוד כמה שאלות ותשובות כבר בלבלו את החוקרים לגמרי.

“צא החוצה!” - אמרו לו לבסוף.

הוא לא פשט אף לרגע את מסכת התמימות שעטה על פניו. ברך את החוקרים לשלום ויצא מחוץ לחדר. בצעדים בוטחים צעד אל הדלת הראשית. קד בראשו לשומר ויצא אל הרחוב.

“לאן?” - תבע שומר הסף לדעת “אמרו לי ללכת הביתה” - השיב בשלווה.

הליכתו הרגועה לא יכלה להטיל ולו שמץ של ספק כי עציר נמלט צועד לפניו מעדנות. אך נעלם מטווח ראייתו של השומר, ומיד החיש צעדיו ונמלט לבית אחד ממכריו. לשוב הביתה לא יכול היה, כמובן.

החוקרים סיימו את ההתייעצות ושלחו לקרוא לעצור. לתדהמתם, לא היה איש בחדר החיצון. “היכן ה’חכם’?” - שאגו על השומר המסכן שניסה להתגונן בכל כוחו. “הוא אמר לי כי שחררתם אותו”, השיב…

השוטרים שהגיעו עד מהרה אל ביתו של החכם, העלו, כמובן, חרס בידם. לבני ביתו לא היה אף שמץ של מושג היכן נמצא אביהם.

•     •     •

החסיד יצא מיד אל תחנת הרכבת, ושם פעמיו אל הרבי הריי”צ ששהה באותה עת בקסטרמה. היה זה זמן קצר לאחר שעונשו הומתק והופחת עד שהועמד על גלות של שלש שנים בקסטרמה.

אחרי השבת נכנס החסיד אל הקודש פנימה וסח את כל אשר קרהו. הרבי האזין ברב קשב לחיילו הנאמן הנתון בצרה. “שמע לעצתי!” - אמר לו הרבי - “סע למקום שבו מתקיים מסחר חוקי ברישיון הממשלה, ובקש מהסוחרים כי יכתבו כמה חשבוניות על שמך כאילו אתה הוא הקונה. משם תחזור הביתה, תיגש היישר למשרדי הג.פ.או. ותאמר להם כך: “שמעתי בקולכם! כיון שאמרתם לי שלא טוב הדבר להיות “חכם”, נעשיתי לסוחר. והרי החשבונות לפניכם!”

ללכת למשרדי הג.פ.או. בכותאיס? הרי זו כניסה ללוע הארי ממש! אבל רק למי שאינו יודע אמונת חכמים מהי.

•     •     •

אדהכי והכי הגיע ה’חכם’ למוסקבה, שם מצא סוחרים מעירו כותאיס. ביקש מהם לרשום תעודות קניה ומשלוח סחורה על שמו ונענו לו ברצון. משהיו המסמכים בידו - עלה על הרכבת בדרכו חזרה לעירו כותאיס שבגרוזיה.

אל הבית חזר אחרי כמה שבועות של היעדרות שבהם כמו ובלעתהו האדמה. אך פתח את הדלת ומיד נתכרכמו פניהם של בני ביתו כשולי קדירה.

“אבא” - קראו בבהלה - “ברח מכאן מהר אל מקום אחר. מדי כמה ימים “הם” באים להתעניין עליך כאן. אנא הסתתר!”

“הם לא יצטרכו לחפש אותי, אני הולך אליהם!” - השיב ה’חכם’ בשלווה, וסיפר להם את תשובת הרבי. זוגתו הזדעזעה מבהלה עד עמקי נשמתה. מי הוא זה ואיזהו שיכניס ראשו לתוך לוע הארי ויצא חי?

אבל הוא לא נרתע. ללא שהיות צעד נינוח ושליו אל בית הג.פ.או. הכותאיסי.

בא שמה וניגש אל השומר. בנעימה של אורח מזדמן תמים ואדיב שאל: “אפשר להיכנס בבקשה?” עיניו של השומר נקרעו מתימהון. הזה האיש שבשלו ‘חטף על הראש’ מהחוקרים הקשוחים וכעת שב הנה כשוב ציפור אל קינה?! הוא מיהר להובילו אל חדר החקירות.

כעת התריס בפניהם של החוקרים: “צעקתם עלי, חיפשתם אותו! הנה הוא! בעצמו בא הנה!”

הם הביטו בו בתדהמה. באי אימון שאלו את השומר: “לכדת אותו ברחוב או שהוא בא מעצמו?”

“מעצמו בא לכאן”, באה התשובה.

הם כבר התבלבלו לגמרי. סיפור מוזר שכזה. תפסו אותו - והוא נעלם. חיפשוהו ולא מצאוהו - והנה הוא כאן. “למה ברחת?” - הטיחו בפניו בקול קשוח.

“אני? ברחתי?” - ‘לא הבין’ החכם את השאלה - אתם אמרתם לי ללכת, לא כן?”…

עיניהם התעגלו בפליאה מול האיש התמים שישב לפניהם. “ולהיכן נעלמת אם כן?” - נזדעקה השאלה כמאליה.

ארשת בן הצאן לא עזבה את פניו לרגע. “שמעתי מכם ש’חכם’ הוא מקצוע לא רצוי לפי החוק. וכיון שכן עברתי להיות סוחר. נסעתי למוסקבה וקניתי סחורה, הנה המסמכים לפניכם” - אמר, והושיט להם צרור של תעודות משלוח וחשבוניות.

רוח של בהירות נחה כעת על החוקרים. חיוך של שביעות רצון התפשט על פניהם. הצלחה חינוכית שכזו אצל החסידים העקשנים, אינה בגדר של מעשים שבכל יום…

“טוב עשית!” פטרוהו לשלום,  “סוחר עדיף מחכם, אם כי הרצוי ביותר הוא להיות פועל! כעת שוב לביתך ואל תשכח כי מהיום והלאה עליך להיות פועל!”

נפרד מהם כשחיוך הנצח על פניו. “מזל גדול היה לך שבאת אלינו מיוזמתך” - הפטירו לעומתו - אם אנחנו היינו מגיעים אליך, היית ‘זוכה’ בעשר שנות סיביר עם עבודת פרך”.

הוא המשיך כל חייו להיות פועל נאמן. של  הרבי, כמובן - - -

(ע”פ ‘לקוטי ספורים’
מהגה”ח רבי חיים מרדכי פרלוב)