זה קרה בימים אלה לפני ארבע שנים , שני בחורים יצאו לשחות בים , נסחפו פתאום לתוך ה

זה קרה בימים אלה לפני ארבע שנים, שני בחורים יצאו לשחות בים, נסחפו פתאום לתוך הים שעה שאפלת ערב ירדה על היקום. כל נסיונותיהם לשחות לעבר החוף, עלו בתוהו. רגעים אחרונים של פרידה עברו עליהם, כשלפתע הגיעו השלוחים הנכונים. מה שהם לא ידעו, כי באותם רגעים עמדה להם זכות נפלאה במקום אחר, רחוק משם. השבוע בהשגחה פרטית הושלם החלק האחרון בפאזל המרתק הזה

ארבע שנים חלפו מאותו נס מדהים שהתרחש ביום י”ט במנחם אב תשס”ח. צמד ‘תמימים’ יצא בשעות אחר צהריים לרחיצה בחוף הנפרד בבת-ים. עד מהרה נקלעו לסערה גדולה שממנה היה להם ברור שהם לא יצאו בחיים. “מה שעבר עלי באותם רגעים, זה בדיוק מה שמספרים אנשים שיצאו מאפלה לאורה, מסכנה לחיים. כבסרט נע עברו במחשבתי כל מאורעות חיי; הדברים החשובים יותר והחשובים פחות. אם בתחילת הסערה נאחזתי בקרנות המזבח של האופטימיות, הרי ככל שחלפו הדקות שדמו לנצח – הפכתי לריאלי, והייאוש מילא את הלב”.

למרות מרחק הזמן, ניכר שהזיכרון נותר אצל השניים מדויק וברור. נדמה שהם זוכרים כל מחצית השנייה באותן דקות שגופם היטלטל בין הגלים האימתניים בים הסוער. 

השבוע פגשנו אותם, את ר’ מנחם לדיוב, והת’ גיא קנטור. זה האחרון גולל את הסיפור לפרטיו, כאשר הוא מוסיף כי “רק לאחרונה אספתי את הפרט האחרון שהשלים לי פאזל מדהים של השגחה פרטית”.

*

רשות הדיבור נתונה לגיא קנטור:

“קודם הנסיעה לחוף הים, חלפו חודשים ארוכים בהם דיברנו על הצורך לצאת מהמשרד הממוזג ולעשות פעילות ספורטיבית, אך העיסוקים הרבים דחו את היציאה שוב ושוב. בהתחלה חשבנו על בריכה, אך בסופו של דבר נפל הפור על ים, וקבענו את היום הזה ליציאה. ידידי מנחם עבד ב’מכון ממ”ש’ בבני-ברק, וכך קבענו שלקראת צהריים אגיע למשרדו וביחד נצא לעבר החוף הנפרד בבת ים. 

ברגע שנכנסתי למשרדו, ראיתי על צג המכשיר הנייד שלי שיחה שלא נענתה מחבר טוב משותף. בזמן שמנחם עשה הכנות אחרונות ליציאה מהמשרד, התקשרתי אל החבר, ובפיו הייתה בקשת סיוע לאתר שיחה מעניינת של הרבי. התברר שבאותו היום חל יום פטירת אביו שהלך לבית עולמו לאחר שטבע בעת שחייה בים. שלוש עשרה שנה חלפו מאז, והוא מספר לי שברגעים אלו הוא בדרך ליישוב בו התגוררו הוריו, שם בבית הכנסת בו הם עורכים סעודת אזכרה מדי שנה, בהשתתפות קהל רב, ביניהם יהודים שומרי תורה ומצוות לצד ידידים ומכרים שאינם דתיים. הוא כבן הבכור צפוי לשאת דברים אך עדיין לא מצא רעיון שיוכל להתאים למעמד ולמשתתפים גם יחד. 

עברתי על ספרי הרבי שהיו בספריה ומצאתי שיחה שהכרתי. לאחר עיון חשבתי שהיא יכולה להתאים מאוד, מה גם שהשיחה נאמרה באותו יום בדיוק: י”ט במנחם אב. השיחה היא מוגהת ומודפסת בכרך ב’ של ליקוטי שיחות, פרשת עקב. הרבי מדבר באותה שיחה על כך שידיעת המחלה היא חצי תרופה, ובכדי לדעת איך להחיש את הגאולה, מוכרחים לדעת את מהות המחלה, שהיא בעצם הגלות. 

חברי נסע באוטובוס בדרכו מהדרום ליישוב בצפון הארץ, בעוד אנחנו יושבים ברכב בדרך לחוף בבת ים, כשאני חוזר לו על כל נקודות השיחה דרך הטלפון. כשהחנינו את המכונית בחנייה, הסתיימה השיחה.

החבר הודה על העזרה שהוגשה לו ומוסיף לספר קצת על אבא שלו, בעוד שברקע אני שומע את הכרזות המציל, אך בדרך הטבע, השמיעה הייתה חלקית והאוזן מעצמה מפתחת שמיעה סלקטיבית, מה שמסביר את העובדה שלא שמענו את דברי המציל שהוא עוזב את הסוכה ומעתה האחריות היא על המתרחצים בלבד, וכי סכנה יש בדבר. 

בינתיים השקיעה נראתה באופק, והחלטנו להיכנס לשחיה אחרונה. שמנו לב לכך שיותר ויותר אנשים עוזבים את החוף ואנחנו נותרים בו רק עם מתי מספר נוספים. בשלב זה החלטנו לשחות חזרה לעבר החוף. שום דבר לא הכין אותנו למציאות שהחלה להתרחש מאותם רגעים. לפתע שמנו לב שככל שאנחנו מנסים לחתור לעבר החוף, אנחנו נסחפים אחורה או נשארים במקום. התאמצנו יותר ‘להגביר הילוך’, אך כל זה היה לריק. אחרי כמה ניסיונות שארכו דקות ארוכות, הבטחנו האחד על השני והבנו שאנחנו בבעיה שלא התכוננו אליה. הסחף בים כנראה חזק מאתנו. מה עושים?

אלו רגעים שבתחילה אתה מנסה להאמין שהמצב הוא לא כל-כך חמור, ומיד יסתדרו הדברים, אך ככל שהרגעים חלפו, הבטתי על חברי ואני רואה שהוא כבר בולע מים. כעת הבנתי שאנחנו בבעיה רצינית. שחיתי לעברו ונתתי לו להישען על כתפיי. הוא נתמך בהם כדי להתרומם למעלה ולשאוף מעט אוויר בעוד שהוא דוחף אותי לתוך המים. לאחר מכן התחלפו היוצרות, ואני התרוממתי כדי לשאוף מעט אוויר. 

הפחד ברגעים הראשונים משתק. דמיונות רעים מתחילים לחלוף, וככל שארכו הדקות, הבנתי שלא נצא מהסחף הזה בחיים. כל מאורעות חיי עברו מול עיני. זעקנו בכל כוחנו. אלו היו רגעים שאני לא מאחל לאיש. 

החושך מתחיל למלא את החוף ואת הים. עוד זמן יקר חולף ולפתע הבחנתי בשני בחורים ליטאים בחוף עם ציוד של גלישה. עוד בטרם חשבתי איך להסב את תשומת ליבם למצבנו חברי מנחם זעק לעברם “הצילו! אנחנו טובעים”. בפעמים הראשונות שזעקנו, הם לא התייחסו; מאוחר יותר אמרו לנו שחשבו שאנחנו מהתלים בהם. הים מאוד מתעתע, מהחוף הים נראה רגוע ושלוו, אך מתחת לפני השטח מתחולל סחף קשה.

אחרי כמה קריאות, הם הבינו כנראה שאנחנו במצוקה אמיתית, עלו על הבוגי שלהם ושחו לכיווננו. כל אחד מהם התקרב לאחד מאתנו. היה לנו כמה רגעים של אופטימיות, עד שהבנו שכל ניסיונותיהם להתקרב אלינו עולים בתוהו. הים סחף גם אותם. בסופו של דבר, לאחר מאמצים רבים מצדם, ממש במסירות רבה, הצליחו להגיע אלינו והרימו אותנו על הכלים שלהם. אלא שאז הבנו שאמנם אנחנו על הבוגים, אך הים לא נותן לנו להתקדם לעבר החוף. הסחף מותיר את הבוגים על מקומם או אפילו סוחפם אחורה לעבר לב ים.

חלפו עוד דקות עד שלפתע הגיח מהחוף יהודי בעל זקן ארוך, שכנראה ידע דבר או שניים איך מתמודדים עם ים. הוא הביא אבוב וחתר לכיוונינו. את האבוב הניח על מנחם ראשונה והוציא אותו החוצה ולאחר מכן את כולנו. כשהגענו אל החוף, נחתנו עליו באפיסת כוחות מוחלטת. אותו יהודי מיהר לדרכו ואפילו לא נתן לנו להודות לו. רק אמר “אשריכם שזיכיתם אותי במצוות הצלת נפש מישראל”, אמר ונעלם מהמקום. 

חלפה עוד שעה ארוכה עד שהצלחנו להרים את עצמנו מהחול הרך, להתלבש בחזרה ולשוב אל המכונית, שם ישבנו זמן ארוך מבלי לפצות פה, המומים ממה שעברנו וממה שיכול היה לקרות.

כשהתאוששנו מעט, בדקתי את המכשיר הנייד וראיתי שם כמה שיחות שלא נענו. היו אלו שיחות מאותו חבר שביקש ממני למצוא בעבורו רעיון לשיחה. חזרתי אליו והוא סיפר שהצליח להעביר נקודות מהשיחה בצורה טובה והתגובות היו נלהבות, ממש קידוש שם שמים. בבדיקה שעשינו איתו התברר, שהוא חזר על השיחה בדיוק באותם רגעים בהם נאבקנו בגלים. התרגשות רבה אפפה אותנו. הרגשנו שיד ההשגחה העליונה סובבה כל זאת. ראינו בזה השגחה פרטית מופלאה. 

למחרת, יום חמישי, חברי ואני עלינו לתורה ובירכנו ברכת הגומל.

*

פרט מדהים ומרגש ביותר שהביא את הת’ גיא לפרסם את הסיפור כעת, היא העובדה שהשנה התגלגלה לידו אותה שיחה, אך בפורמט הלא-מוגה, שם נדהם לראות קטע שירד משום מה בעריכה של השיחה. השיחה מובאת בספר תורת מנחם שיחת ש”פ עקב, כ”ף מנחם-אב, ה’תשט”ז:

 . . ויובן ע”פ מאמר הבעש”ט, במענה על הטענה שטענו על חסידים שבאמצע התפלה מתנענעים (“זיי וואַרפן זיך”) ועושים תנועות עם הידים ושאר האברים, בה בשעה שבעת התפלה צ”ל בביטול כעומד לפני המלך, “כעבדא קמי מרי’” – והשיב הבעש”ט ע”פ משל לאדם שטובע בנהר ועושה תנועות שונות כדי להציל את עצמו, הנה גם אם העומד על שפת הנהר חושב שמוטב הי’ להטובע בנהר לעשות תנועות אחרות כדי להנצל, מכל מקום, לא יהיו לו קושיות על הטובע בנהר, שכן, בהיותו במעמד ומצב של טביעה בנהר, הרי זה נוגע ביותר בעצם נפשו, ובשעת מעשה אינו יכול לחשב בדיוק איזה תנועות כדאי לו לעשות…

כל מילה נוספת מיותרת…