עשרות אדמו”רים

עשרות אדמו”רים פוקדים מדי שנה ערים ומדינות רחוקות ממוקד החצר שלהם, והם נזקקים לעזרה לוגיסטית ורוחנית, אותה הם מקבלים משלוחי הרבי מה”מ הפזורים ברחבי העולם. זה המקום בו נערך מפגש בלתי אמצעי בין האדמו”רים לבין פעולותיהם של השלוחים בהכנת העולם לקראת משיח צדקנו >> “בית משיח” יצא למסע חובק יבשות בנסיון לסקר את התופעה. הוא שמע על הנעשה מאחורי הקלעים, על ההתרגשות של האדמו”רים, על יחידויות להם זכו, ועל יחס מיוחד ומרגש שהם מרעיפים על שלוחי המלך >> כל הנחלים זורמים אל הים

האדמור רבי אהרן מסטמאר בהנחת תפילין לנער יהודי בפאלם ספרינגסהם יושבים בחצרותיהם שבמרכזי החסידות, בלב שכונה חסידית הומה. המוני חסידים, אוהבים ומעריצים מקיפים אותם מכל כיוון. בעת ה’טיש’ השבתי, מאות ואלפים עומדים סביבם ומביטים באדמו”ר בהערצה, בולעים בשקיקה כל מילה וחרדים לכל היוצא מפיהם.

זו המעטפת שבה נמצאים אדמו”רים רבים, מנהיגי חצרות הממשיכים שושלות חסידיות ענפות, לעתים בנות מאתיים שנה. הם מנהיגים את עדתם מתוך התמסרות רבה, נכונים לכל בעיה, ומזומנים לכל לבטי נפש, קשיי גוף או ממון של כל אחד מחסידיהם.

והחסידים משיבים לאדמו”רם אהבה במידה רבה. הם שומרים על כבודם, יראים לכל הגה או מבט של האדמו”ר, נכונים לכל משימה כדי לגרום לרבם נחת רוח.

אולם פעמים שהאדמו”רים יוצאים מקרית מלך, ממקום ממלכתם רווי גינוני הקדושה, והם יוצאים לערי השדה הרחוקות. לעתים זה לצורך מנוחה ונופש, לעתים מדובר במסעות התרמה או בעליה לקברי אבותיהם במדינות רחוקות, שם נטמנו אבות–אבותיהם. הצד השווה שבהם - שהם נמצאים הרחק מהמקום הטבעי שלהם.

בשנים האחרונות הולכת ורווחת התופעה שבה מתארחים האדמו”רים אצל שלוחי הרבי מה”מ, הפזורים בערים ובמדינות שונות - אותם שלוחים שנמצאים ב’שדה’ בכל ימות השנה, כל חייהם, במטרה לקרוא בשם ה’ ולהאהיב את שם שמים על הבריות.

לצד האירוח שנעשה ברוב כבוד ויקר, כראוי למנהיגי עדות, מן הראוי להציץ לרגע קט בסיפור שמספר אדמו”ר הריי”צ ב’ליקוטי דיבורים’ על החסיד רבי בנימין קלעצקער שנשלח על ידי אדמו”ר הזקן בשליחות לצדיק רבי שלמה מקרלין, שם התפעל ר’ בנימין מעוצם גדולתו הרוחנית של רבי שלמה מקרלין. הצדיק מצדו הפציר ברבי בנימין להישאר אצלו ובתמורה לכך יגלה לו סודות נפלאים וגילויים נעלים. “החסיד ר’ בנימין האזין לכל מה שאמר לו הרב הצדיק רבי שלמה, וענה לו: ‘האדון הוא אדון, אבל אינו שלי, העבד - כוונתו על עצמו - הוא עבד, אבל אינו שלך’, ומיד לאחר מכן חזר לחצרו של אדמו”ר הזקן בליאזנא. מסיים אדמו”ר הריי”צ את הסיפור: “תשובתו של ר’ בנימין הייתה הוראה לחסידים אמיתיים. כל אחד שהיה מקושר לרבו, ידע שרבו של חברו הוא שר, אך אינו שלו”.

דומה כי כך נוהגים גם שלוחי הרבי מה”מ בכל מקומות מושבותיהם, לצד היותם חסידים דבקים ונאמנים במשלח, הרי הם מקבלים ברוב כבוד את פני האדמו”רים המנהיגים את חצרותיהם. הם חרדים לכבודם ועושים הכל כדי להנעים להם את שהותם במקומם הארעי, כפי הראוי להם.

גדולי האדמו”רים אורחי חב”ד בפאלם ספרינגס

התופעה שהחלה רווחת יותר ויותר בשנים האחרונות, בעקבות נסיעותיהם של האדמו”רים לקברי אבות במדינות שבמזרח אירופה, החלה למעשה עוד לפני שלושה עשורים בארה”ב, כאשר אדמו”רים יצאו לנופש במקומות רחוקים ממוקד ההתרחשויות של חצרותיהם. במקומות נידחים אלה, הזדקקו האדמו”רים לתנאי קיום יהודיים בדמות בית כנסת, מקווה טהרה, אוכל כשר ועוד.

בדיוק בנקודה זו, הם פגשו את שלוחי המלך הנכונים לסייע לכל יהודי, לא רק כאלה הנחשבים ל’רחוקים’ אלא גם לממשיכי שושלות חסידיות מפוארות. זו הסיבה למשל, שמאז הוקם בית חב”ד בפאלם ספרינגס שבקליפורניה בשנת תש”מ על ידי השליח הרב יונתן לוי דנבוים, הגיעו יהודים חרדים רבים לפוש באיזור, ומדבר הטבע ביקשו ליהנות מכל השירותים הקהילתיים של קהילה חרדית.

בשיחה שערכתי השבוע עם הרב דנבוים, הוא מתאר בקצרה את מקום שליחותו, פאלם ספרינגס. “מדובר בנווה מדבר, בין לוס אנג’לס לפיניקס אריזונה. לא מדובר ב’מדבר שממה’, אלא ב’ארץ לא זרועה’”. כשאני שואל להבדל ביניהם, הוא מסביר מיד: “בארץ שממה אי אפשר לגדל כלום, אולם בארץ לא זרועה, מדובר בארץ שאם תזרע, תוכל גם לראות צמיחה, ואני מדבר בגשמיות אך בעיקר ברוחניות. ברוך השם שזכינו לקרב לתורה ולמצוות יותר ממאתיים משפחות, רובן ככולן עזבו את העיר שלנו ועברו לגור בארץ ישראל או ברחבי ארה”ב”.

בראש חודש אלול הקרוב ימלאו שלושים ושבע שנים לשהות משפחת דנבוים בפאלם ספרינגס.

“כל יהודי שמגיע להתארח אצלנו, הוא חשוב, בלי להסתכל על מצבו ורמתו בשמירת תורה ומצוות. אבל כן, זכינו גם לארח מנהיגים יהודיים רבים וראשי קהילות מכל העולם”, אומר הרב דנבוים. “זה התחיל מהאדמו”ר ממונקאטש, האדמו”ר רבי שלמה הלברשטאם, האדמו”ר מבאבוב זצ”ל, שנשא על לוח לבו את עדת חסידיו מאז מלחמת העולם השניה ועד לפטירתו בשנת תש”ס. ואחר כך האדמו”ר מבוסטון, ובהמשך התחילו להגיע ‘גלים’ של ממש, כמו אדמו”רי ספינקא, האדמו”ר מסקולען, מטשרנוביל, סקאליא, ביאלא ואפילו האדמו”ר רבי אהרן סטמאר. כמו כן מגיעים כמה ראשי ישיבות מהעולם הליטאי”.

מה כל כך מיוחד אצלכם שמגיעים אליכם?

“רוב האורחים מגיעים בחודשי החורף, כאשר בניו יורק קר ואצלנו שורר מזג אוויר נעים ולא חם. בנוסף לכך, אין אצלנו חוף ים וממילא הצניעות והעדינות של המקום הם ברמה גבוהה יותר מאשר מקומות אחרים שבהם מי ששומר על טהרת נפשו, לא יכול ללכת ברחוב בשקט נפשי”.

הרב דנבוים מספר על ההזדמנות שלו ללמד חסידות לאוכלוסיה גדולה, “כאלו שקוראים לעצמם חסידים, אבל לא יצא להם בינתיים ללמוד חסידות, חוץ מלהציץ פה ושם ב’קדושת לוי’ או ב’מאור ושמש’, אבל לא למדו חסידות בעיון. אצלנו יש להם הזדמנות להצטרף לשיעורים.

“זאת גם הזדמנות שלנו להראות גם לחוגים החסידיים שהרבי דואג לכל היהודים מכל החוגים, לא רק לתרמילאים בהודו ותאילנד, אלא גם לחסידי פולין הנופשים ב’פאלם ספרינגס’ ואפילו לאדמו”רים…”.

אם וכאשר ביקורם של האדמו”רים חל ביומי דפגרא חסידיים, כמו י”ט כסלו או כ”ד טבת, האדמו”רים מצטרפים להתוועדויות שמקיים השליח. בפעם הראשונה שהגיע לשם רבי אהרן מסטמאר שליט”א, עוד בהיותו רב בחצר, הוא ביקש גם להצטרף להתוועדות באמרו “גם אני נכד של האלטער רבי, בעל המאסר והגאולה”. הוא ישב בראש שולחן ההתוועדות והרב דנבוים לידו, ושניהם התוועדו. במקום הזה, מניח האדמו”ר הנערץ על רבבות חסידיו את כל כבודו ויקר תפארת מלכותו בצד, ויושב בניחותא יחד עם החסידים והמקורבים, כשנהרה של רוגע על פניו.

מקרה דומה היה גם עם האדמו”ר מאבוב זצ”ל שהשתתף בהתוועדות. מסתבר שהאדמו”ר עצמו נהנה לשהות במחיצת שליח הרבי, וכעבור כחודשיים, לקראת פורים, הוא הגיע שוב לשבועיים, כשהפעם הצטרפו אליו האדמו”רים ממונקאטש ובוסטון. ב’מזרח’ של בית חב”ד כבר נהיה צפוף…

האם עדכנת את הרבי על ביקורים אלו?

“כמו כל חסיד וכל שליח, אני שולח לרבי דו”ח באופן קבוע על מה שאני עושה ועל מה שקורה אצלנו. פעם שמעתי מהמזכיר שהרבי רוצה לדעת מתי אדמו”ר פלוני מגיע, ומה אני מדבר איתם. היו פעמים שהרבי שיגר לי הוראות מה לדבר איתם. פעם היה זה לגבי הוספות בתפילה, פעם אחרת על עניינים של אהבת ישראל ואיך לקרב יהודים לתורה. בפעם אחרת קיבלתי הוראה מיוחדת מהרבי, שכאשר אני נמצא ליד אחד האדמו”רים - עלי לתת להם את הכבוד הראוי”.

ביקורי האדמו”רים מלווים בדרך כלל בסיפורים מעניינים, ועל אחד מהם מספר הרב דנבוים: “באחד מלילות השבת בחורף, התארח אצלנו האדמו”ר ממונקטש וביקש לערוך ‘טיש’ בבית חב”ד. בעת ה’טיש’ עמדתי לידו, בהתאם להוראת הרבי, והקשבתי לדבריו (אגב, פעמים רבות הוא חזר על שיחותיו של הרבי, תוך שהוא מתעכב על אחדים מההערות ומסביר מדוע התעכב הרבי דוקא בנקודות אלו). נושא שיחתו היה “השקפה יהודית”, כאשר הנוכחים מעלים שאלות באמונה והאדמו”ר משיב. בתום ה’טיש’ פנה אלי ואמר לי: ‘בחב”ד, נער בן 15 שלומד בתומכי–תמימים יכול לענות על השאלות האלה…’”.

כיוון שבית הכנסת החב”די הוא בית הכנסת היחיד בעיר, האורחים מתפללים במניין החב”די. “כשהאדמו”ר מסטמאר הגיע לכאן בפעם הראשונה, עוד בטרם היותו אדמו”ר, בא אלי נציג חסידי סטמאר וביקש רשות להשתמש במקווה שלנו, אך שנאפשר להם להתפלל במניין בנוסח שלהם שיתקיים בנפרד. אמרתי שלא אכפת לי. רבי אהרן מסטמאר הגיע בבוקר אלינו למקווה, ולאחר הטבילה עלה לבית הכנסת שלנו והחל להתכונן לתפילה. שאלתי את עצמי מה קורה פה, והרי הם אמרו לי שיתפללו בנפרד. אותו חסיד אמר לי, שכיוון שזה היום הראשון לשהותם, טרם הספיקו להתארגן ובינתיים יתפללו אתנו. בתפילת מנחה שוב אני רואה את הרב מסטמאר, וגם בתפילת ערבית, ולמחרת בבוקר שוב התייצב אצלנו לתפילת שחרית. הפעם החסיד כבר לא ידע מה לומר לי.

“לאחר התפילה ניגש אלי האדמו”ר וגילה לי שנוח לו להתפלל בבית כנסת שלנו. הגבתי, ‘שמעתי שעושים מניין אצלכם באכסניה’. הוא נחרד ואמר: ‘מה פתאום? אנחנו מתפללים כאן’. ובאמת, בכל פעם שהתארח בעירנו, היה מתפלל עמנו בימי חול כמו גם בשבתות.

“אחרי שהוכתר לאדמו”ר, מדרך הטבע מספר מלוויו גדל ולא כולם נכנסו בבית הכנסת הקטן שלנו יחד עם האוכלוסיה המקומית. פשוט לא היה מקום לכולם בשטיבל הקטן שלנו. ואז הוא התחיל להתפלל במניין נפרד במקום האכסניה שלהם, אבל בכל שבת הוא מקפיד למכור את העליות, וכל עולה חייב להעביר את כספי התרומה שלו לחב”ד בפאלם ספרינגס, באמרו ‘כל פרוטה של מכירת העליות, צריכה להגיע לבית חב”ד’. הוא עצמו גם תורם לנו סכומים יפים”.

מ’מאה שערים’ ועד ז’פרוז’יה

ז’פרוז’יה. עיר בדרום מזרח אוקראינה המונה קרוב לתשע מאות אלף תושבים. במקום פועל שליח הרבי הרב נחום ערנטרוי זה עשר שנים. הוא ומשפחתו הקימו מוסדות חינוך לתפארת כמו גם מוסדות קהילתיים מפוארים עבור יהודי העיר.

הרב ערנטרוי עצמו הינו בן למשפחת ערנטרוי, משפחה ירושלמית שורשית ידועה, ולא סתם אני מציין עובדה זו כרגע להמשך הסיפור.

לא מזמן ביקר הרב ערנטרוי בעיר דנייפרופטרובסק בענייני שליחותו. באותה עת שהה במקום האדמו”ר מ’תולדות אברהם יצחק’, בנו הבכור של האדמו”ר מ”תולדות אהרן” הנודע. חסידות זו היא חצר חסידית ירושלמית, המשתייכת ל’עדה החרדית’. החסידות מתאפיינת בשמרנות וברצון לשמר את הווי החיים של היישוב הישן בירושלים, באורח חיים דתי קפדני, ובסגנון לבוש ירושלמי מיוחד המכונה בפי רבים “זברה” על שום כתונת הפסים שחסידיה לובשים.

כבן ירושלים, לא יכול הרב ערנטרוי להתאפק, והוא נכנס אל האדמו”ר כדי לומר לו “שלום עליכם”. האדמו”ר התעניין בשליח הרבי, והוא מצדו סיפר על שליחותו בעיר ז’פרוז’יה, על המוסדות שהקים ועל הקהילה היהודית בעיר.

“לפתע צץ רעיון במוחי”, מספר הרב ערנטרוי. “נזכרתי שבאותו שבוע אני אמור לערוך כמה בריתות מילה ליהודים מבוגרים, והצעתי לפניו, שאם היה לו נוח להגיע, יהיה זה כבוד בשבילנו שהוא יהיה הסנדק.

“האדמו”ר מ’תולדות אברהם יצחק’ אינו צעיר, אך מרחק הנסיעה אינו גדול במיוחד, כשמונים ק”מ בלבד. לאחר כמה שעות מחשבה, הודיעו לי בני האדמו”ר כי הוא מוכן להגיע לז’פרוז’יה”.

ביום שנקבע, נכנסו האדמו”ר הירושלמי ממאה שערים ופמלייתו בשערי בית הכנסת הגדול והמפואר של הקהילה המצופה, בין השאר, באבנים מאבני ירושלים.

לאחר תפילת מנחה, החלו להעריך הבריתות, כאשר האדמו”ר משמש כסנדק לשני יהודים. זכות גדולה.

“בקהילה אצלנו היה יהודי נוסף שרצה לעשות ברית מילה, אך טרם היה מוכן לכך נפשית, ומשום כך לא נתן לי תשובה סופית”, מספר הרב ערנטרוי. “לאורך תקופה ניסיתי לשכנע אותו לכך, אך הוא התחמק באמרו לי שיחשוב על כך.

“בעיצומו של אותו יום, אחד הנימולים התקשר בהתרגשות לאותו יהודי ואמר לו ‘אתה מפסיד, יש כאן פה רב מאד חשוב מירושלים. כדאי לך להגיע, אתה תקבל אנרגיות לכל החיים’. הלה הסכים, אך היה נדרש להמתין לבואו ולמלא כמה טפסים וכו’, עניין של המתנה בת מחצית השעה. שאלתי את האדמו”ר אם יסכים לחכות לבואו והוא השיב לי ‘בשמחה רבה. אם לא נמתין לו, ייתכן שהוא ‘יתקרר’ ולא ירצה לעשות ברית בפעם אחרת’.

“ראיתי שהאדמו”ר מאד התרגש בשעת סנדקאות. בשעת הברית, הוא הקריא שמות לברכה. כשהגיע הזמן של הברית השלישית, הגיב ואמר ‘נו, שתי הבריתות הראשונות זה שלך, אבל זו הזכות שלי’…

“כיוון שהאדמו”ר הוא כהן, אמרתי לו שיש כמה אנשים בקהילה שלא עשו פדיון הבן. הוא הסכים בשמחה, וביקש את סדר נוסח פדיון הבן למבוגרים. הבאתי לו מטבעות כסף, וערכנו באותו מעמד גם עשר פעמים ‘פדיון הבן’. ממש יום של שמחה…”

האם אנשים בקהילה ידעו להעריך את בואו של האורח החשוב מירושלים?

“הם בהחלט שמחו, אם כי לא כולם ידעו איך לבטא את שמחתם. הם ראו את הרבי והחסידים שלו; מצד אחד זה היה להם קצת מוזר שכן הם אינם רגילים לזה. מצד שני - זו הייתה בעבורם חוויה רוחנית. בשלב מסוים ניגש אליו אחד המתפללים וביקש ברכה. האדמו”ר ביקש ממני שאתרגם לו ‘יש לכם את הברכות והכוח של הרבי מליובאוויטש’”.

לאחר מעמדי הברית ופדיון הבן, התיישב האדמו”ר לסעודת מצווה. מישהו מהקהילה ביקש מהאדמו”ר שישירו מהניגונים הנהוגים לשורר בחצר שלהם. האדמו”ר השיב לו במאור פנים “הרי אנחנו שרים אצלנו את הניגונים שלכם [של חב”ד]”… “כאן האדמו”ר פנה אלי ושאל אותי מה פירוש המילים באוקראינית בשיר ‘היי, צמאה צמאה לך נפשי’”, מספר הרב ערנטרוי. “הוא רצה שאכתוב לו את המילים ולצדן את התרגום והמשמעות.

“במהלך ה’טיש’ שערך במקום, דיברנו על כך שאביו, האדמו”ר מ’תולדות אהרן’, היה אצל הרבי ביחידות, והרבי התבטא עליו ‘שיש לו איידעלע אויגן’ [עיניים עדינות]. הוספתי כי לאחר כל שידור של הרבי, היה הרב ישראל גליצנשטיין מגיע לחדרו של אביו האדמו”ר עם טייפ, ומשמיע לו את כל ההתוועדות. האדמו”ר שליט”א הוסיף וסיפר כי הוא עצמו זכה להיות ביחידות, כאשר בסופה בירכו הרבי ‘יאריך ימים על ממלכתו’, בהפטירו ‘הרבי ראה כבר לפני 40 שנה שאהיה בתפקיד זה’. “בדברים שנשא בהמשך, הביע את התפעלותו מהעבודה של השלוחים, והאריך לדבר בכוח של השלוחים, שבכל מקום בעולם, גם במקומות נידחים, יש להם את הזכות הגדולה להביא אנשים לברית מילה, וליידישקייט”.

עם יד על הלב, זה היה סוג של סגירת מעגל בשבילך, כירושלמי שורשי, שאתה זוכה לארח במקום נידח ורחוק, ברוחניות, את האדמו”ר שהוא מ’פני’ ירושלים החרדית–הקנאית?

“עצם הביקור שלו היה משהו לא רגיל ולא שגרתי. למשך כמה שעות הרגשתי שאני נמצא בירושלים. רק מי שמכיר את זה - מבין למה כוונתי. כך או כך, הרגשתי בכל האירוח הזה, שמדובר בכבוד לרבי ולליובאוויטש, וזה חלק מהעניין של השליחות”.

צומת דרכים חסידי

העיר ויניצה, אף היא באוקראינה, יושבת בדיוק בצומת דרכים חסידי–אסטרטגי. שעה ממז’יבוז’, שעה מברדיטשוב, ושעתיים בואכה אומן; ארבעים דקות בלבד מהעיר ברסלב. כל אחת משמות הערים הללו, מעורר רטט בלבם של רבבות יהודים ברחבי העולם. מאות אלפים מגיעים מדי שנה לנקודות ציון אלו כדי להשתטח על קברי צדיקים, רבים–רבים מהם עוברים דרך העיר ויניצה, שם נמצא השליח הרב שאול הלוי הורוביץ.

קורה ואתה מרגיש שאתה גר בבני ברק או בירושלים?

(צוחק) “כן, לפעמים”.

אם נפתח את המפה, נגלה כי כל מי שנוסע מאומן למז’יבוז’ (או הפוך), חייב לעבור דרך ויניצה. הרבה מהם זקוקים לעזרה בנושא יהדות - האחד רוצה אוכל כשר, האחר רוצה מקווה, או להתפלל במניין.

מדרך הטבע, דרך העיר עוברים גם אדמו”רים לא מעטים הזוכים ליהנות מהאוהל הפתוח של שליח הרבי בעיר. בין האדמו”רים שביקרו במוסדותיו של הרב הורוביץ, היו האדמו”ר רבי ישראל מויז’ניץ, האדמו”ר מסטמאר וכן האדמו”רים ממונקאטש, טאלנא מזוויעהל, ועוד.

“רבי ישראל מויז’ניץ היה אצלנו”, מספר השליח הרב הורוביץ לבית משיח. “יש פה בעיר שדה תעופה, ורבים שרוצים לפקוד קברי צדיקים אך מבקשים לחסוך את הנסיעות הארוכות בכבישי אוקראינה, נוחתים כאן. יש כאן שתי טיסות שבועיות מתל אביב לויניצה, וחזרה, כך שאדמו”רים רבים בדרך מסעם, עוברים דרך ויניצה. האדמו”ר מויז’ניץ היה בעיצומו של מסע לקברי צדיקים והוא נסע מקברי אבות שבקוסוב לכיוון צ’רנוביץ’, ובאתי להקביל את פניו”.

ראשי העירייה מכירים היטב את פועלו של הרב הורוביץ, והוא מהווה איש הקשר בין הגופים העירוניים לבין יהודים שמגיעים לעיר. בתקופות עומס, כמו לפי ראש השנה, השליח דואג להסדיר מעבר חלק ככל האפשר בשדה התעופה.

על מה אתה משוחח עם האדמו”רים כשהם מתארחים אצלך?

“בדרך כלל, כל אחד מספר על הקשר שלו עם הרבי, או על היחידות שהייתה לו אצל הרבי. כשהרבי מויז’ניץ התארח כאן, הוא התחיל לשיר ‘צמאה לך נפשי’, ואמר בהתרגשות ‘עכשיו אני יודע שהרבי כבש את העולם’. האדמו”רים מגיעים לכאן, תופסים מעט מגודל המהפכה שהרבי חולל בעולם; כיצד שלח חסידים על מנת שליהודי אחר יהיה איפה להיות ולחיות כמו יהודי, גם כאשר הוא נוסע מהבית שלו”.

בפיו של הרב הורוביץ סיפורים רבים מאירוח האדמו”רים, לא את כולם ניתן לספר ברבים. אחד האדמו”רים למשל סיפר לו כי הוא לומד בקביעות את השיחות של הרבי ובכך הוא ממש חי עם הרבי.

“אני זוכר את ביקורו של האדמו”ר מטאלנא שיצא למסע לקברי אבותיו בעיירה טאלנא שבאוקראינה. הוא אף התארח בביתי בלילה. הוא ביקר במוסדות והתרשם מאד, ואף נתן חיזוק לילדים ולבני הקהילה. כיבדנו אותו לקבוע מזוזה באגף חדש בבית הספר ‘אור אבנר חב”ד’”. לאחר קביעת המזוזה, נערכה סעודת מצוה, במהלכה נאם האדמו”ר בפני התלמידים על גודל וחשיבות ימים אלו של ספירת העומר ולקראת חג מתן תורה”.

האדמו”ר הגיע בראש קבוצה גדולה של חסידים, ובמהלך הביקור האזין לסקירה על הפעילות הגדולה בעיר והמחוז, בהם בית הספר, בתי כנסת, פעילות חסד ועוד, כמו גם על הפעילות הענפה של יתר השלוחים בכל אוקראינה.

השליח הרב הורוביץ זוכר היטב את ה’טיש’ שערך האדמו”ר מזוויעהל שהגיע לעיר ביום שישי, אף הוא היה בעיצומה של נסיעה לקברי צדיקים לקראת שמחה משפחתית יחד עם קבוצת חסידים גדולה. במהלך ה’טיש’ בירך את אנשי הקהילה ובהמשך אף קבע מזוזה בבית היתומים היהודי שהקים השליח (יצויין כי אביו של השליח, הרה”ח ר’ מרדכי יהושע הורוביץ, הוא ממקורבי האדמו”ר מזוועהיל ואף משמש כחבר הנהלת המוסדות של החסידות).

שיאו של הביקור היה בהצטרפות קבוצה מיהודי המקום לסעודת ‘פת שחרית’ ביחד עם האדמו”ר ופמלייתו. במהלך הסעודה נשא האדמו”ר דברים נרגשים ומעוררים על דאגתו של הרבי לכל יהודי באשר הוא, וכן דיבר אודות המעלה הגדולה של יהודי המקום, שגם באוקראינה הם משתדלים לעשות את רצון ה’. בסיום הביקור יהודי המקום ניגשו כל אחד בתורו לשיחה עם האדמו”ר, וקיבלו יחס חם אישי ולבבי.

האם יש רמת אירוח מיוחדת לאדמו”רים?

“אני בהחלט מכבד אותם כערכם הרם, אבל אני משתדל לתת את הכבוד הראוי לכל אורח ואורח מבלי לבדוק בציציותיו”.

לאורך כל השנה מפעיל השליח מוסדות ענפים בעיר ויניצה. בין השאר יש לו את בית הספר, גן ילדים, בית יתומים, כולל תורה, אכסניה מיוחדת למשפחות יהודיות חסרות בית, בית התבשיל, ועוד.

“לא מזמן קיבלתי טלפון מגבאיו של אדמו”ר חשוב מאד, שאף הוא עבר דרך ויניצה, והתבקשתי ללוות אותו בעברו בעיר. ביקור זה התנגש בשיעור קבוע שאני מוסר. השבתי לגבאיו של האדמו”ר, כי שני האירועים מתנגשים ביניהם, ולמרות שאני מכבד את האדמו”ר ורוצה ללוותו ברוב כבוד, אבל השיעור הקבוע חשוב לא פחות…”

אלפי קוויטלאך נשלחו אל השליח…

השלוחים נרתמים לעזרתו של כל יהודי, וביניהם גם אדמו”רים. כל השלוחים עמם שוחחנו, ביקשו להדגיש שהם רוחשים כבוד רב למנהיגי עדות, אך כולם מתקבלים אצלם בסבר פנים יפות, וכל מי שצריך סיוע, הם משתדלים לסייע לו ככל האפשר.

אצל השלוחים בעיר סדיגורה שבאוקראינה, לא מדובר רק באירוח חד פעמי, אלא הרבה יותר מכך. כך למשל, בשנים עברו, היה הרב מנחם מענדל גליצינשטיין, כיום שליח הרבי בצ’רנוביץ’ מסייע לאורחים הבאים בחודש חשוון לפקוד את ציונו של רבי ישראל מרוז’ין בסדיגורה. סדיגורה, שבעבר הייתה עיירה שכנה, סופחה במשך השנים לצ’רנוביץ ומעמדה הוא פרוור של העיר הגדולה.

לעתים, היו זורמים ללשכתו של הרב גליצנשטיין אלפי קוויטלאך מהמוני חסידי רוז’ין על ענפיהם השונים, כדי שיניחם על ציונו של הצדיק. הרב גליצנשטיין מצדו דאג לשמירת המקום לאורך כל השנה, בנוסף להתעסקותו בבית הכנסת העתיק והמפואר של הרבי מרוז’ין בסדיגורה.

בפעמים בהם הגיע האדמו”ר מסדיגורה זצ”ל, בעל ה”אביר יעקב”, היה הרב גליצנשטיין דואג לארגן את כל האירוח והאש”ל לאדמו”ר ולפמלייתו שמנתה את ראשי החסידות וחסידים רבים.

בשל כך, שומר הרב גליצנשטיין על קשר אמיץ עם האדמו”רים לבית רוז’ין, ובראשם כ”ק האדמו”ר מבאיאן, האדמו”ר מסאדיגורא, מבוהוש, מוואסלוי, קופשניץ ועוד צדיקים מחצר הקודש רוז’ין.

הרב גליצנשטיין אף הוא יושב על צומת חסידי היסטורי, ולעתים חש כמו במכונת זמן עתידנית, כזו שמחברת את ההווה לעבר, באין ספור מפגשים מרתקים. אדמו”רים וחצרות רבים פעלו בעבר בעיר צ’רנוביץ ובעיירות הסמוכות לה. “מגיעות משלחות מבויאן, ולקראת ג’ חשוון, יום ההילולא של רבי ישראל מרוז’ין מגיע כ”ק האדמו”ר מסדיגורא זצ”ל בעצמו מלווה בחסידיו, והוא הביע בשיחותיי עמו את הערכתו לפעילות שלוחי הרבי, והרבה לדבר בשבח העבודה החשובה”.

הרב גליצנשטיין אף נטל חלק מרכזי בגאולת ה’ארמון’ המפורסם של רבי ישראל מרוז’ין, המתנוסס עד היום בצ’רנוביץ. “חסידי סדיגורה נרתמו לשיפוץ הארמון ושיקומו. מלאכת השחזור הייתה מלאכה עדינה ומורכבת” אומר השליח שסייע רבות כדי שהתוצאה תהיה מושלמת ותואמת לבית הרבי כפי שהיה קיים שנים רבות. במידה רבה הוא היה ידה הארוכה של הנהלת החצר.

לפני כשנה ערך האדמו”ר מסדיגורה שליט”א מעמד חגיגי ומרגש של חנוכת הקלויז העתיק והמחודש של אבי השושלת, יחד עם הכנסת ספר תורה. מאות חסידים מארץ ישראל ומהעולם כולו הגיעו במיוחד כדי להשתתף. לאירוע המרגש הוזמנו גם השלוחים הרב גליצנשטיין והרב שלמה וילהלם, השליח ורבה של ז’יטומיר ומערב אוקראינה, שסדיגורה נמצאת בתחומה. הרב וילהלם עצמו סייע רבות בשיקום הקלויז החסידי. השיא היה כאשר האדמו”ר רקד לבדו עם ספר התורה, ובשלב מסוים קרא לתורם המרכזי ולשליח הרבי הרב וילהלם לרקוד עמו יחד.

ההוראה המיוחדת שנתן הרבי לאדמו”ר מסלאנים

האימרה אומרת, כי די להזכיר את שם העיר “ברדיטשוב”, ואפילו בטרם מזכירים את שמו של אותו צדיק, סנגורן של ישראל, כדי לעורר זכות עבור עם ישראל.

מי שפועל בעיר המיוחדת הזאת בשליחות הרבי מה”מ, הוא הרב משה טאלר, הפועל בעיקר עם תושבי העיר, אך גם עם האורחים הרבים הבאים לפקוד את ציון הקודש של רבי לוי יצחק.

הכתבה הנוכחית אינה עוסקת ב’עמך’ ישראל, אלא במנהיגי חצרות ואדמו”רים, וכאלה יש לא מעטים שמגיעים לעיר. “כשאני נפגש עם אדמו”רים שמגיעים לכאן, אני שואל אותם אם היו אצל הרבי ביחידות ואם כן, אני מבקש לשמוע דברים שדוברו שם”, אומר הרב טאלר.

“השליחות שלנו כאן, מראה לכולם את כוח המנהיגות של הרבי, את השליחות ואת הייחודיות של ליובאוויטש”. גם הוא כקודמיו, חושב כי “לעשות קידוש שם ליובאוויטש, עם אדמו”רים ומנהיגים בפרט, זה חלק מהשליחות”.

בין המבקרים היה האדמו”ר מויז’ניץ שסייר בבית כנסת חב”ד בברדיטשוב. “הוא כבר היה פה כמה פעמים, התרשם מאד ובכל פעם מתרגש מחדש”, מספר הרב טאלר. “אחד האדמו”רים שאל אותי בפליאה, האם יש כאן מניין בשבת, והשבתי לו שיש גם מניין בכל יום. ולא רק מניין, אלא כולל תורה שבו יהודי המקום יושבים ולומדים גמרא, משניות, הלכה, חסידות ועוד. זה מותיר עליהם רושם עז. יש אדמו”רים שגם עורכים סיור במוסדות”.

בין אורחיו החשובים של הרב טאלר, היו האדמו”רים ממודזי’ץ, האדמו”ר הקודם מנדבורנא, האדמו”ר ממאקווא ועוד.

פעם ביקר בברדיטשוב האדמו”ר מסלאנים. בעבר כיהן כר”מ בישיבת ‘תומכי תמימים’ בלוד ולימים היה למנהיג עדה ואף זכה להיכנס ליחידות. בשיחה עמו, ביקשו הרב טאלר לספר דבר–מה מהיחידות. בתחילה סירב אך לבסוף ניאות וסיפר כי בהיותו ביחידות הורה לו הרבי לפתוח ‘שטיבל’ של חסידות סלאנים בארה”ב. הוא אמר לרבי בתמיהה “הרי אין לי מניין של חסידים בארה”ב”, אך הרבי השיב לו: “לא צריך מניין, מספיק ששה, והשאר יצטרפו. ולמען האמת - הטעים הרבי - מספיק אחד (כלומר, די באחד ‘משוגע לדבר’ שיפתח את השטיבל, והשאר יצטרפו ממילא).

“למדתי מהסיפור הזה”, אומר הרב טאלר, “עד כמה הרבי עודד רבנים להיות מנהיגים ולהקים חצרות, שכן זו השליחות שלהם לקהילתם”.

כך מתמודדים עם פערי מנהגים ושיטות

אני מבקש לנגוע באחת הבעיות שיכולות לצוץ במקרה של אירוח אדמו”ר בבית כנסת חב”די, ואני שואל: כיצד אתם נוהגים במקרה של התנגשות בין המנהג שלכם לבין מנהגם של האדמו”רים. האם אתם ‘מכופפים’ את המקובל אצלכם מפני כבוד האורח?

השליח הרב טאלר נזכר מיד: “פעם התארח אצלנו האדמו”ר מניקלשבורג, והוא התפלל לפני העמוד. זה היה בתקופת ספירת העומר, והתפלל לפי הנוסח בסידור תהילת ה’, כלומר, ספירת העומר לאחר קדיש ולפני ‘עלינו לשבח’, באמרו שזה מנהג המקום ועל אורח לנהוג כפי מנהג המקום”.

לעומתו, הרב דנבוים מפאלם ספרינגס, מספר סיפור מרתק ומפליא:

“באחת השנים התארח אצלי האדמו”ר רבי שלמה מבאבוב זצ”ל. במהלך הביקור חלה שבת פרשת שקלים. בליל שבת לאחר התפילה הגיע אלי אחד מעסקני החסידות ושאל אותי ‘מי יתפלל מחר לפני העמוד?’ התעניינתי לפשר שאלתו, והתברר לי כי בשבת זו נוהגים בקהילות רבות לומר פיוטים (“יוצרות”) מיוחדים לכבוד השבת. אמרתי לו שאצלנו נוהגים להוסיף פיוטים רק בימים הנוראים, ולא יותר מכך; ‘כאן זה קהילת חב”ד, וממילא הנוסח הוא נוסח שתיקן אדמו”ר הזקן’. הוא לא אהב את תשובתי ואמר: ‘אצלנו ה’יוצרות’ הם דבר חשוב ביותר, ואנו מתקשים לוותר על כך’. השבתי לו שאני מצטער, אבל כך הוא הנוסח אצלנו. הוא ניסה לנגן על מיתרי לבי, ואמר לי שהאדמו”ר יהיה מכך בצער.

“השבתי לו שאילו היה מגיע אלי כמה ימים לפני כן, הייתי מתייעץ עם רב או אפילו עם הרבי עצמו. הוספתי והסברתי שאני יהודי קטן, שגריר בלבד של הרבי לפאלם ספרינגס, והנוסח כאן הוא הנוסח שקבע אדמו”ר הזקן שאף מסר את נפשו על כך. ‘כדי לשנות את הנוסח עלי להציג שאלה זו בפני גדולים ממני’, השבתי לאותו עסקן שמיד לאחר השיחה הלך לאכסניה שלו.

“למחרת בבוקר, לפני התפילה, ראיתי את האדמו”ר מבאבוב עומד במקומו ומתכונן לתפילה. אותו עסקן הגיע אלי שוב עם אותה בקשה, ואני אמרתי לו אותם דברים ששמע ממני אמש. ראיתי שהוא נבוך מאד ‘מה אני אגיד לאדמו”ר?’ שאל אותי בחוסר אונים. לבסוף הלך אליו ואמר לו שרב בית הכנסת לא מסכים לשנות את הנוסח. מן הצד הבחנתי כיצד פניו של האדמו”ר, שבדרך כלל היו מלאות שמחה וחן, הפכו להיות עצובות. האמת היא שהרגשתי מאד רע. אמרתי לעצמי: איך אני יכול לגרום הרגשות קשות כאלה לאדם כה עדין, מנהיג בישראל. מה עושים??

“לבסוף קראתי לעסקן ואמרתי לו שאם האדמו”ר יגיד בעצמו את ה’יוצרות’, אסכים לשינוי. העסקן לא קיבל זאת, ואמר לי ‘איך אוכל להגיד לו זאת?!’ כנראה שזה לא היה מקובל בחצרם שהאדמו”ר ינהג כך. אמרתי לו שזה התנאי שלי, ואם האדמו”ר יסכים - גם אני מסכים.

“הוא ניגש אליו והעביר לו את התנאי שלי. ראיתי שפניו של האדמו”ר ממש התמלאו שמחה. הוא קרן מאד, ולאחר מכן אכן אמר את ה’יוצרות’ בהתלהבות רבה.

“למרות זאת, הרגשתי מאד רע בגלל הסיפור. במוצאי שבת לא ישנתי כל הלילה (למרות שאני אדם שנרדם מהר…). גם לאורך יום המחרת, יום ראשון, דאגתי על מה שעשיתי, ואולי טעיתי. גם בלילה של יום ראשון לא הצלחתי להירדם.

“בבוקרו של יום שני קיבלתי צלצול מהמזכיר של הרבי לגבי עניין כלשהו. לקראת סיום השיחה, סיפרתי לו את הסיפור, וביקשתי לספר זאת לרבי. נמנעתי בכוונה מלציין את העובדה שאינני ישן בגלל זה. המזכיר סירב באמרו: ‘אני לא שואל דבר כזה אצל הרבי’. הפצרתי בו בכל זאת, שאם תיווצר בפניו הזדמנות, שיעשה לי טובה.

“כבר באותו יום, בשעות אחר צהריים, קיבלתי צלצול מהמזכיר והוא אמר לי משהו מדהים: הוא סיפר לרבי את הסיפור, והרבי אמר לו באלו המילים: ‘תאמר ליונתן [הרבי באופן נדיר נקב בשמי], שישן רגוע. גם אני הייתי עושה בדיוק אותו הדבר’…

“אבן גדולה נגולה מעל לבי. רווח לי. אמרתי לעצמי, ‘וואהו, ברוך שכיוונתי’…