חצי יובל שנים חלפו מאז אירועי חורף תשנ”ג, כאשר האור הגדול של גאולה וזהות הגואל פרץ את כל המסכים והקטרוגים

חצי יובל שנים חלפו מאז אירועי חורף תשנ”ג, כאשר האור הגדול של גאולה וזהות הגואל פרץ את כל המסכים והקטרוגים

 חורף תשנ”ג, לפני 25 שנה, היה ‘חורף חם’ בקרב חסידי חב”ד בעולם. היו אלו ארבעה חודשים אחרי שהרבי מלך המשיח אישר לפרסם את “יחי אדוננו”, ואף עודד את השירה הנפלאה הזאת שהושרה בכל עת שיצא אל הקהל - החל מאז שמחת תורה של אותה שנה. במשך כל אותו הלילה רקדו אנ”ש עם שירת “יחי אדוננו” כהמשך ל’הקפות’.

מאז, זכינו לעתים קרובות שהרבי ייצא אל הקהל. לאחר כל תפילה, הרבי יצא לציבור ועודד בפומבי את שירת ה’יחי’.

כך אישר הרבי למעשה את פרסום זהותו כמלך המשיח, זאת לאחר שנים ארוכות שבהן אסר זאת באופן מוחלט. לא שהרבי סבר שהעניין לא נכון, אלא הטענה הייתה תמיד שזה לא הזמן. ובמילים שלנו, ההדיוטות, טרם הבשילה השעה; וכשתבשיל מוגש בטרם הבשיל כראוי - יכול לצאת ממנו קלקול.

כאמור, השתנו העתים והרבי אשר את חוליינו נשא ומכאובינו סבלם, אישר בעידודיו הרבים את פרסום זהותו כמלך המשיח. בהתוועדויות שנערכו באותם ימים ב–770, אני זוכר שמשפיעים דיברו על הכלל ההלכתי “שטר שיצא עליו ערעור ונתקיים בבית דין, לא ניתן עוד לערער עליו”. אם כן, לאחר שהרבי לא אישר פרסום זה במשך כל השנים, וכעת כן - הרי זה בבחינת יתרון האור הבא מתוך החושך, וההסכמה מאירה כפליים.

לא היה גבול לשמחת אנ”ש באותם ימים, ואם ניתן לומר בכנות, גם להפתעתם; שכן זו הייתה הפתעה מוחלטת בשינוי כה מדהים בגישת פרסום זהותו של מלך המשיח. מה שחסידים דיברו כל השנים בשקט, בהתוועדויות עמוק לתוך הלילה, פתאום הפך להיות קול גדול, שירת עולם מתוקה של “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”. ואם המלך מאשר זאת, יום אחר יום, שוב ושוב - מי יעמוד אחר המלך?!…

השינוי הדרסטי

כמו כל דבר שבקדושה, בפרט בענינים של גאולת עם ישראל, היו באותם ימים הרבה התנגדות, מבחוץ אך גם מבית פנימה. היו שנתלו בסירוב של הרבי כל השנים להפיץ את הבשורה. היו שחששו מחילול ה’, והיו שפחדו מהתדמית של עצמם.

לאחר 25 שנים, חצי יובל, היה ראוי להעלות את הימים ההם על השולחן ולשוחח בכנות ובאומץ, אם אפשר, על המעמד הגדול של קבלת המלכות.

לשם כך פניתי אל הרה”ח ר’ דוד נחשון שי’, יו”ר ניידות חב”ד ומי שזכה למלא שליחויות רבות מטעם הרבי, והיה אחד הפעילים המרכזיים בהכנת הכינוס העוצמתי של קבלת המלכות שהתקיים בנוכחות הרבי ושודר בשידור חי לעיני עשרות מליוני בני אדם.

הרב נחשון מזכיר לי בשיחה, כי באותו לילה התקיימו שידורי הסופר–בול, המשחקים הפופולאריים ביותר בארה”ב. למרות זאת, רשתות התקשורת בארה”ב לא רצו להחמיץ את האירוע הגדול של קבלת המלכות… החזון האוטופי של אחרית הימים, לא יכול היה להידחות מול משחקי כדור, והן שלחו ניידות שידור לחצרות קדשנו. נכון שמשחקי הכדור תפסו את מירב תשומת הלב, אך מדי פעם ‘פרצו’ עורכי החדשות והמגישים אל הנעשה ב–770.

הרב נחשון, אני מזכיר לך שהיו אז קטרוגים מאד גדולים על המעמד הזה.

נכון מאד. בכלל, היה קשה לעכל את המצב של הרבי כפי שראינו בעיניים הבשריות שלנו. אבל מצד שני, ראינו במוחש שהרבי עשה כמה צעדים קדימה בכל העניינים של משיח וזהותו של מלך המשיח. הרי כבר מחודש התחיל באופן גלוי כל הענינים של ‘יחי’.

שמעתי שביום כיפור, אחרי התפילה הקהל החל לשיר ‘יחי’, והרבי שכבר עמד לצאת מחדר התפילה בחזרה אל חדרו הקדוש, סימן לחזור בחזרה אל החלון, כשהוא מביט בקהל.

זה היה עוד שלב של ‘העלם’, אבל בשמחת תורה, כשהרבי יצא ועודד את שירת ה’יחי’ בגלוי - כאן החלה תקופה חדשה לגמרי.

כתלמיד ב’קבוצה’ אני זוכר היטב את האירועים ההם. לאט לאט התרגלנו עם ה’יחי’. חודשי חשוון, כסלו טבת האפורים הביאו אותנו לסוג של שגרה וקבלת הדבר כמובן מאליו.

זה נכון ולא–נכון, כי אני רוצה להזכיר לך שהיו כמה רגעים מרגשים בדרך.

כמו אלו למשל?

כינוס השלוחים תשנ”ג. היו הרבה שלוחים שזו הפעם הראשונה שראו את הרבי במצב של “חוליינו הוא נשא”, והם היו בהלם. אבל לא רק בגלל זה - אלא ראו לראשונה כיצד הרבי מקבל ומעודד במרץ את העניין של ‘יחי’ באופן גלוי אחרי שנים כה רבות של סירוב. אתה זוכר בוודאי את הבנקעט שהתקיים ב–770, כאשר באופן חריג הרבי יצא החוצה, וכל אלפי השלוחים עמדו על הרגליים ושרו בעוצמה ‘יחי’.

ההתרגשות הגדולה של ברוך הבא מלך המשיח

חודש כסלו הקר הפך ל’חם’. לא סתם.

ר’ דוד נחשון במרץ האופייני לו, החליט לפרסם את העניין בכל רחבי הארץ, תחת הסיסמה המוצלחת והקליטה “ברוך הבא מלך המשיח”. השיר של אברהם פריד טרם נולד, והמשפט הקליט הזה, עורר נימים נרגשים לא רק בקרב אנ”ש, אלא בקרב כל אשר בשם ישראל יכונה. לא כולם קיבלו זאת בהבנה, היו שהתנגדו - אבל גם זה לימד עד כמה העניין הזה נגע לכלל ישראל בארץ ישראל.

הרב נחשון: “כמו כל דבר בקדושה, החלה התנגדות סביב זה. התחלנו להכין את תהלוכת הטנקים שאמורה הייתה להסתובב ברחבי הארץ, שיירה מרשימה בהחלט. תפקידה היה להביא את הבשורה של ‘ברוך הבא’ לכל מקום. ברור שלא עשיתי דבר זה בלי לקבל קודם לכן את הסכמתו של הרבי, ובי”ב כסלו הכנסתי דרך המזכיר הרב גרונר את כל פרטי התכנית. הרבי נענע בראשו להסכמה וברכה. המזכיר אף שלח לי בכתב ובחתימתו את האישור לכך.

היו עסקנים שלא אהבו את הרעיון, בלשון המעטה, ויצאו נגדי. הם ביקשו מרבני חב”ד לאסור זאת. התקשרתי לאחד הרבנים וסיפרתי לו שהרבי אישר את התהלוכה עם המסר. “אם כך”, אמר לי, “אני חוזר בי מההתנגדות”. אבל המתנגדים הפעילו לחץ לערוך אסיפה של רבני חב”ד ואגודת חסידי חב”ד בארה”ק כדי לדון בעניין, בתקווה שיוכלו לשכנע כדעתם. האסיפה התקיימה ב’בית רבקה’. בסוף יד האמונה הייתה על העליונה, ושני הגופים הללו הוציאו מכתב נלהב בעד השיירה. על בלנק של אגו”ח נכתבה ההחלטה עליה חתמו הרבנים אשכנזי, ירוסלבסקי, חנזין, רלב”ג; כאשר מטעם אגו”ח חתמו הרב שמואל חפר והרב משה אשכנזי. ייזכר לטוב הגרמ”ש אשכנזי ע”ה, שתמך בזה בצורה יוצאת מגדר הרגיל.

בימים הבאים יצאו ניידות חב”ד, לראשונה עם 12 טנקים, בכל ערי הארץ המרכזיות, והייתה תהודה אדירה סביב המסר”, מסכם הרב דוד נחשון.

כבחור ב–770, אני זוכר את הדי השמועות שהגיעו מארץ הקודש באותם ימים - מה שנתן לימי החנוכה הרגשה עצומה של התרוממות הרוח והתרגשות גדולה. כל הארץ התמלאה ב”ברוך הבא מלך המשיח”. חסידים הרגישו שמשהו גדול קורה בעולם. זה לא היה פשוט.

הרבי הביע דעתו בבהירות

חורף טבת היה בעיצומו, והחום רק גבר… חסידים בארצות הברית שהתכוננו לקראת יום קבלת הנשיאות, י’ שבט, החליטו שלאור המצב, אי אפשר שי’ שבט יהיה עוד אחד בסדרה, אלא עליו להיות חדור בענינים של קבלת המלכות. הן זהו עניינו המרכזי של יום זה - אשר בכל שנה ושנה מקבלים מחדש את נשיאותו ברצון…

וברוח ימי תשנ”ג - קבלת הנשיאות צריכה להיות במסר מחודד יותר: קבלת המלכות.

לשם כך הוקם מטה פעיל על ידי “מטה משיח” בארה”ב. המטה עבד מתוך המשרד של ניידות חב”ד באיסטערן פארקווי. צוות הפעולה כלל את הרב שמואל בוטמן, הרב מנחם גערליצקי, הרב יעקב שפריצר, הרב משה רובשקין, הרב יוסי פאריז, הרב זושא זילברשטיין ועוד.

לאחר דיונים ממושכים, הוחלט להתכנס כל החסידים בנוכחות הרבי ולקבל את מלכותו. אך לא להסתפק בכך, אלא לעשות זאת במעמד כלל–עולמי באמצעות שידור חי לכמה מוקדים ברחבי העולם.

מיד כשנודעה התכנית, הייתה התנגדות מצד עסקנים שחרדו “לכבודה של ליובאוויטש”. היו כאלה שהסבירו לרבנים שזה לא יהיה כבוד ליובאוויטש, והעולם לא יבין זאת לאשורו. כזכור לך, בית הדין בקראון הייטס וועד רבני חב”ד הכללי הוציאו מכתב התנגדות.

לאחר שהתכנית גובשה, המשפיע הרב יצחק (איצ’ה) שפרינגר הכניס את כל התכנית לרבי וביקש את הסכמתו וברכתו לכך. התשובה הייתה חיובית. הרבנים הנ”ל הוציאו מיד מכתב הבהרה ובו הודעה ש”אין אחר המלך ולא כלום”, וכל מה שכתבו - בטל ומבוטל.

נדמה כי בכך לא תמו הקטרוגים וההעלמות. אחד המזכירים, על דעת עצמו, הוסיף ואמר לרבי כי אין מדובר במעמד הכתרה. הרבי לא הגיב על כך, והייתה הבנה שזו הסכמה בשתיקה. המזכיר מצדו התנה עם מנחה האירוע הרב שמואל בוטמן שיודיע זאת מפורשות בפתיחת האירוע.

הרב נחשון נסער כשהוא נזכר ברגעים ההם: “עם ההכרזה הזאת פתחו את המרידה הכי גדולה שיש”.

מרידה? אינך מגזים?

“ניחא אם הוא לא היה אומר דבר, אפשר היה להבין. אבל להגיד באירוע בו נוכח הרבי כי אין זו הכתרה?! הרי כשיהודי אומר ברכה בכל יום, הוא מכתיר את ה’ למלך. גם בראש השנה אנחנו מכתירים את ה’; אז תאר לך שמודיעים ברבים שאין מדובר בהכתרה? הכרזה כזו משמעותה, שהרבי הוא בעצם לא המלך”…

אתה אומר שבעצם בהכרזה זו החמצנו את כל העניין?

“אינני אדם שמיימי ולא יודע מה קורה בעולמות העליונים כדי לספר על כך, אני כן סבור שהייתה פה מרידה במלכות”.

עוד באותו יום, בצהרי היום, כאשר צוות השידור ניסה להיכנס ל–770, אחד המתנגדים לאירוע, הורה להם שלא להיכנס פנימה. הצוות הטכני שלא הכיר את פיתולי העניין החב”די, חש נבוך. דווקא מחאת הבחורים, מצד אחד; והעידוד שלהם מן הצד השני - הרגיע את החששות שלהם, והם נכנסו פנימה להיערך מבעוד מועד לקראת השידור הגדול. “כמה מהעסקנים היו נגד, ודווקא הקהל היה ‘חם’ לענינים של משיח”, מזכיר הרב נחשון.

הרב נחשון מוסיף ומגלה לראשונה, כי היו שביקשו למנוע את יציאת הרבי למעמד המכובד הזה - מה שהיה מתיר לאחר מכן להודיע קבל עם ועולם, שכל מה שנעשה, לא על דעתו והסכמתו של הרבי. ארגן מי שארגן תפילת ערבית של י’ שבט בחדרו של הרבי, ובכך לצאת ידי חובת התפילה.

אלא שלאחר מכן נכנס אחד המשב”קים, והרבי סימן לו באופן של ‘אתערותא דלעילא’ כי ברצותו לצאת אל המעמד… “זה מוכיח בבירור שהרבי ידע מהנעשה ורצה בפירוש לעודד את עניין קבלת המלכות קבל עם ועולם, בניגוד לרצונם של עסקנים שונים”.

•

ליד במת הפודיום המכוסה בד ארגמני יוקרתי, עמדו לצד המנחה הרב שניאור זלמן גואריה, חבר ועד רבני חב”ד המרכזי; הרב יהודה קלמן מארלאו, אב”ד קראון הייטס, הרב יצחק הכהן הענדל, מרא דאתרא דקהילת ליובאוויטש במונטריאל, החוזר הרב יואל כהן, ועוד שורה של רבנים נכבדים וזקני אנ”ש.

המעמד הועבר בשידור חי לכמה מוקדי אנ”ש ברחבי העולם, ובהם ישראל, צרפת, רוסיה. בכל מקום עמדו אלפי חסידים והמתינו לרגע הגדול והנכסף. התקווה הכמוסה הייתה שזה הזמן המתאים לקבלת המלכות לא רק בתיאוריה, אלא בהתגלות המלך אל העם.

מיד לאחר התפילה יצא הרבי מה”מ אל הציבור, ושהה עם הציבור יותר מעשר דקות, במהלכן שמע את ברכת החסידים ליום הנשיאות, ואת קריאת הקודש “יחי אדוננו” (ראה בהרחבה בגיליון הקודם).

הרב נחשון לא נרגע. הוא מדבר על ההתנגדויות הרבים שהיו באותם ימים. לא, הרב נחשון לא נבהל מההפרעות, אלא מבקש להדגיש שדווקא מתוך כל ההפרעות והבלבולים אפשר לראות עד כמה הרבי נחרץ בדעתו לפרסם את זהותו של מלך המשיח לעיני כל: “בארץ ישראל, ידוע לי, ניסו לעצור את השידור. נוכח זאת התכנסה אסיפה של אגו”ח וצא”ח. באופן חריג הגיע המשפיע ר’ מענדל פוטרפס לאסיפה, לא לפני שקיבל הוראה מה’עשה לך רב’ שלו.

“כשר’ מענדל נכנס לאסיפה, הוא הקשיב לדיונים שהתקיימו, ולאחר מכן שאלו לדעתו, והוא אמר קצרות: ‘אם אתם אומרים שלא לעשות, זה כמו שאתם אומרים שהרבי הוא לא משיח’. ואז הוא התבטא בחריפות: ‘אתם יותר גרועים מהמשכילים בברלין’. כשסיים דבריו, קם ויצא.

“התכנית של העסקנים לבטל את השידור החי, הופרה. המוני אנ”ש מכל רחבי הארץ הגיעו להשתתף בשידור”.

הרב נחשון, כפי שאתה רואה את הדברים, אתה מבין שדווקא מתוך ההתנגדות היה פה עניין גדול?

זה היה עוד שלב בדרך להתגלות. מצד אחד - המצב הבריאותי היה לא הכי… מצד שני - דווקא במצב הזה הרבי גילה את עצמו הרבה יותר. מסתבר שדווקא הענינים הגדולים ביותר האירו מתוך ה’כן’ וה’לא’ של הרבי ובניע הראש שלו. לאורך כל האירועים שהיו באותו חורף, ראו איך הרבי דוחף את העניין קדימה.

עם יד על הלב: עברו מאז 25 שנה, חצי יובל! היינו אז בטוחים שאו–טו–טו הרבי מתגלה, וזה לא קרה. איך אפשר לקבל את העובדה הזאת שעדיין משיח לא הגיע למרות כל מה שעשו אז?

אם היית שואל אותי מראש, באותם ימים, אם תתכן מציאות שככה יעברו עוד 25 שנים, לא הייתי מקבל את העובדה הזאת. חסיד אסור לו לקבל מציאות שבה ח”ו הגאולה תתעכב ולו עוד רגע אחד, כפי שהרבי דיבר בכמה משיחות קדשו.

היום בדיעבד, אחרי שעברנו את כל השנים הללו, אני יכול להצביע על מקורות תורניים שמדברים על תהליך שבו משיח מתגלה ולאחר מכן נכסה כך וכך שנים עד הגילוי הגדול בפועל, כמו דברי דניאל: “אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה”, ועל כך כותב רש”י: “ארבעים וחמש שנים נוספים על חשבון העליון שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה. וכן מצינו במדרש רות, וכן יסד ר’ אליעזר הקליר ויתכסה מהם שבועים ששה”.

(במאמר המוסגר מוסיף הרב נחשון: הרי אפשר לשאול מדוע אז לא ציינת את המקורות הללו? והתשובה ברורה: חסיד לא רוצה לאפשר לגלות כל כך הרבה זמן ולקבל את המקורות כפשוטם. אף אחד לא רוצה להישאר בגלות. והרי ידוע שנבואה טובה ממהרת להתממש גם לפני הזמן שנקבע לה משמים).

אינני יודע מה הפירוש של ביאורים אלו, וגם אינני רוצה לדעת כמה זמן - אבל אפשר לומר שההתגלות של מלך המשיח החלה בשנת תשי”א, עם קבלת הנשיאות וההכרזה על דור השביעי. העניין קיבל תאוצה משנת תשמ”ב והלאה, כאשר הרבי הכריז עליה “תהא שנת ביאת משיח”. אבל ברעיון איננו יודעים חשבונות שמים.

אני מניח שהרבי מה”מ רצה לסיים עם הגלות הרבה קודם לזמן שנקבע, והרבי הרי מסר לנו לפעול את העניין “עשו כל אשר ביכלתכם”. אין לי ידיעה מה לא עשינו מספיק כדי לזרז את העניין לפני המועד.

לא שאני נותן הסכמה למצב הגלות הנוכחי, וגם אף אחד לא שואל אותי… כולנו היינו בטוחים אז שהגלות מסתיימת. אבל לאחר מעשה, אני מבין שיש תהליך.

בשבת פרשת משפטים הרבי אומר שמשיח נמצא בזמן השיא שלו וכבר פועל פעולתו בקרב העמים. אפשר לראות זאת במה שקורה במדינות סביבנו. מדובר במהפכות גדולות שמעולם לא שיערנו שיהיו. כל המלכויות שהלכו נגדנו - קורסות בצורה פלאית, ניסית וגאולתית. אמנם לא רואים את משיח בעיניים הגשמיות, אבל אפשר בהחלט לראות שיש מי שפועל פעולות בקרב העמים.

אז נכון, משיח לא מגיע עם כנפיים בבת אחת, אלא בתהליך. צריכים להמשיך לחדור לעולם הזה הגשמי ולשנות אותו, להפוך אותו מלמטה למעלה ולהרים את כל העסק הזה. עם זאת, ברור שאנחנו נמצאים בסיום ובחותם הגלות.

אנחנו יודעים שיש כעת מצב שאיננו מבינים, אבל עדיין ברור לנו שאנו בשיא השיאים לפני ההתגלות, אך זה קורה באופן של התכסות.

צריך לחזק את הידיעה שהרבי נמצא בשיא פעולתו, והעובדה שרואים כיצד ליובאוויטש פורחת וגודלת, וכל העניינים של הרבי מתעצמים באופן שלא היה מאז תחילת הנשיאות. אין מציאות שהרבי לא רוצה בה שאינה מתקיימת. לרבי יש את השלוחים ואת החיילים שלו, ואם מישהו לא רוצה לבצע את שליחותו - יש חיילים אחרים.

בביקור הידוע אמר הרבי לראשון לציון הרב מרדכי אליהו, כי צריך רק למשוך את משיח לתוך החדר; אז כן, הגאולה כבר פה ונותר לנו רק למשוך את הגאולה פנימה.