לשליח הראשון, שהיה בעל מדריגה ותפקידים נעלים בתנועה, הייתה זהות אחת ויחידה “עבד

לשליח הראשון, שהיה בעל מדריגה ותפקידים נעלים בתנועה, הייתה זהות אחת ויחידה “עבד אברהם”. הזהות היחידה של כל שליח, ארגון ומוסד, של כל אחד מאתנו היא “שלוחי אדוננו” הממלאים את השליחות האחת והאחרונה.

שבת פרשת חיי שרה, היא השבת והשבוע שבהם עוסקים בעניין השליחות, כאשר אנו חיים עם הזמן, הן במובן החסידי פרשת השבוע, והן במובן של אקטואלי–ה, מאורעות המתרחשים בו, שכן זו השבת שממנה מתברכים ימי פתיחת הכינוס, השבת שבה מתכוננים אליו, ובעיקר השבת בה אנו קוראים על השליחות הראשונה שבתורה, שליחות כה מיוחדת, שהסיפור אודותיה, נכפל באותה פרשה, ומלמדנו כי “יפה שיחתם של עבדי אבות מתורתן של בנים”.

ובדורנו, זו הפרשה שבשיחות הקודש ובהתוועדויות, בעל פה ובכתב, שבהן מזכה אותנו כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, באור חדש ומיוחד, בנוגע לעצם המושג “שליחות”. מגדרי שליחות, כפי שנלמדים בסוגיות הש”ס והפוסקים, ועד למהותו של שליח, ומהותה של השליחות, לא רק אצל אליעזר, אלא ממשה רבינו ועד לדורנו, מהגואל הראשון ועד לאחרון, כשליח וכמשלח, ושל כל אחד מהשלוחים.

אליעזר, היה ללא כל ספק, נציג נאמן לתנועת האמונה, ולמשנתו הרעיונית והרוחנית של אברהם אבינו, הוא היה זה שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים - אחראי על החזרה וההפצה של דברי הרב, ואפילו אברהם החשיב אותו, בהיעדר יורש ראוי, כמי שעתיד לרשת אותו. וגם אחרי שנולד יצחק,  אליעזר ראה את עצמו כראוי להיות חותנו של אבי העם, כנראה שמבחינה ערכית, היה לו על מה להתבסס, אילולא התכניות של הקב”ה היו שונות, והוא קבע מי ברוך ומי לא. כך שתפקידו בתור השליח הראשון, מובן לכל, גם בשכל אנושי.

ודווקא לכן, משזכה לתפקיד, לא התהדר אליעזר במעלותיו, ואפילו לא ניסה להרשים את שומעיו, בתיאור גודל האמון שרוכש לו אברהם, ובסמכויות המפליגות שיש בידיו. הוא אפילו לא חושב להזדהות ולהתפרסם בשמו, אלא בתואר החשוב מכל “עבד אברהם אנכי”. הוא לא מספר על כך שהוא מנהל את בית אברהם, אלא מדגיש שאברהם נותן ליצחק את כל אשר לו, תפקידו כאחראי למימוש המתנה, אינו רלוונטי. דווקא כך הוא זוכה למעלה של “עבדי אבות” ששיחתן יפה מתורתן של בנים, ולא בזכות השליטה שלו בתורתן של האבות, שידעו וקיימו את התורה כולה.

רבות נכתב והוזכרו דבריו של הרבי, אודות היותו של כל יהודי שליח, שליח של הקב”ה, ובדורנו - שליחו של נשיא הדור, ויחד עם זאת על התפקיד והזכות המיוחדת, של מי שגם נושא בשם ‘שליח’ באופן מפורש וגלוי. הזכות היא כמובן האחריות, וכגודל המשימה, כך גודל הכוחות שניתנים על ידי המשלח, למי שנבחר ובוחר להתבטל אליו ולהיות ‘כמותו ממש’.

שליח, חייב לדעת ולהבהיר כי הוא אינו שליח של תנועה, מוסד ורעיון - הוא שליח של הרבי. ולכן מפתיע מאד שיש מי שבוחרים, אפילו מתוך כוונות רצויות, להכניס שם חדש, אולי קליט יותר, כגון “שלוחי חב”ד” וכיו”ב. לשליח יש משלח, וחייב להיות ברור מיהו, “שלוחי אדוננו” שרים כולם, זוהי המהות, ואי אפשר לטשטש זאת.

גם מוסדות וארגונים שונים, היה צפוי שידגישו לאו דווקא את מי שעומד בראשם, אלא את הקשר לנשיא הדור. אם בכך שהם נוסדו על ידו או בהוראתו, ואם בתפקיד ובמטרה שלהם, מילוי הוראותיו ושליחותו. כך גם ההתייחסות ל–770, לא יכולה להיות כ’מרכז חב”ד העולמי’, לא מדובר על בניין משרדים, ואפילו לא על בית כנסת ובית מדרש מרכזי של התנועה, אלא על בית רבינו, ביתו (כולל בית הכנסת, בית המדרש ובית מעשים טובים) של נשיא הדור.

נכון, זה מחייב הרבה יותר, שהרי כשאתה מייצג ארגון או תנועה, יש הרבה יותר מקום לשיקול דעת עצמאי, ופחות מחויבות. גם במקרה הפחות רצוי, שבו משהו לא נעשה כדבעי, האחריות אינה כה כבידה. כשם שטעות של נציג של חברה או תנועה, אינו משליך על כולה. אולם כאשר ברור שאתה ‘כמותו דהמשלח’ - אין מקום לשום שיקול, אלא רק למילוי הוראותיו.   

 לעיתים זה קשה יותר לביצוע, אך זה גם הרבה יותר קל. שכן אין מקום להתלבטות, אין מקום למחשבה האם ועד כמה ניתן לטשטש ח”ו, או ‘לעגל פינות’ גם מתוך כוונה רצויה, לקדם את עניינה של חב”ד, ואת ענייני היהדות והפצת המעיינות בכלל. שכן שליח של הרבי, יודע שעליו להיות כמותו של המשלח, שבהנהגתו, ובהוראותיו הברורות, אין מקום לשום סטיה מהמחויבות המוחלטת להלכה, בצורה ה’קיצונית’ ביותר שלה. אירוע, פעולה או פרסום שבו הרבי אינו יכול להשתתף, אינו יכול להתקיים.

וכמובן שאז אין מקום לספיקות במה יש להתמקד, ומה יש להדגיש שהרי “ע”פ הידוע אשר ‘בכל דור ודור נולד א’ מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל’… וע”פ הודעת כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, השליח היחיד שבדורנו, המשיח היחיד שבדורנו, אשר כבר השלימו את הכל… מובן אשר הדבר היחיד אשר נשאר עכשיו בעבודת השליחות היא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, בכדי שיוכל לקיים שליחותו בפועל ולהוציא את כל היהודים מהגלות”.

אלו הן ההחלטות שחייבים לקבל בכינוס השלוחים ובכל פורום אחר, ציבורי או אישי, יש לפעול זאת באופן המתקבל אצל כל אחד כפי שכלו והבנתו (לאו דווקא לפי השקפתו…), וכך עם ישראל כולו יעמוד מוכן לקבל את פני מלך המשיח בהכרזה יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד