בית משיח · עברית
סיפורי מופת · #1049 · 2016-12-24

המטוס גלש על פני המסלול בהונג קונג כמה דקות לפני שבת. משמעות הדבר היה שלא אספיק

המטוס גלש על פני המסלול בהונג קונג כמה דקות לפני שבת. משמעות הדבר היה שלא אספיק להגיע לבית חב”ד לפני כניסת השבת, ואת עשרים–וחמש שעות הקדושה הבאות אאלץ לבלות בטרמינל הבינלאומי של הונג קונג. פתאום אני גם קולט שעלי להדליק שם בדקות הקרובות נרות שבת וכן נר ראשון של חנוכה, בטרם תכנס השבת…

המטוס גלש על פני המסלול בהונג קונג כמה דקות לפני שבת. משמעות הדבר היה שלא אספיק להגיע לבית חב”ד לפני כניסת השבת, ואת עשרים–וחמש שעות הקדושה הבאות אאלץ לבלות בטרמינל הבינלאומי של הונג קונג. פתאום אני גם קולט שעלי להדליק שם בדקות הקרובות נרות שבת וכן נר ראשון של חנוכה, בטרם תכנס השבת…

מאת ירון צבי

הדלקת אש במטוס זו עבירה חמורה מכל היבט שהוא בדיני התעבורה האווירית. העובדה שחסיד קיבל רשות להדליק במטוס נרות חנוכה, ולא סתם, אלא לראותם במשך חצי שעה לכל הפחות - היא לא פחות מנס של ממש. מדובר בשורה של השגחות פרטיות אלוקיות על ידי מסובב הסיבות, שיצרו קידוש ה’ בגובה עשרת אלפים רגל מעל פני הים.

כדי לשמוע את הסיפור המרתק הזה, פנינו למוזיקאי הנודע הרה”ח ר’ אבי פיאמנטה, מי שזוכה להופיע בכל רחבי העולם במופעים המוזקליים שלנו המשולבים בהפצת יהדות, וזאת על פי הוראה של הרבי מה”מ אליו ואל אחיו יוסי ע”ה ״קונצרטין כהנ״ל.. (פעמים אחדות בשנה בכל א׳ מהם) רצויים וכוואכן, במשך השנים זכה ר’ אבי להפיץ יהדות באמצעות מופעי המוזיקה שלו במדינות רבות ברחבי העולם, בהודו, בדרום אפריקה, במקסיקו, בברית המועצות באנגליה ובסינגפור ואפילו בטורקיה. הוא מגיע למקומות ולמפגשים מרתקים שלא היו נקרים בדרכו באופן אחר.

“האירועים הלא–רגילים שעליהם אני מדבר, התרחשו בחנוכה תש”ס”, מספר ר’ אבי. “הוזמנתי אז על ידי ר’ יוסף יצחק גוטניק מאוסטרליה לקונצרט שנתי שנערך בפארק קולפילד [Caulfield Park] במלבורן, אירוע גדול המכונה ‘חנוכה בפארק’ המתקיים מידי שנה ביום ראשון של חנוכה, ואליו מוזמן קהל גדול של אלפי אנשים ובהשתתפותם גם של אנשי ציבור ידועים. באותה השנה תוכנן שאני אתן את ההופעה המרכזית.

הייתי צריך לתכנן את צעדיי היטב כדי להגיע למלבורן לפני השבת. מדובר היה בטיסה שאורכת עשרים וארבע שעות, ואילו השבת נכנסה שמונה או תשע שעות קודם השעון שלנו. לאחר חישובים החלטתי אפוא לצאת מהארץ ביום רביעי בערב. מדובר בטיסה מהארץ להונג קונג ומשם טיסה נוספת לאוסטרליה. בהונג קונג יש חניית ביניים. זהו מסע יקר ולא פשוט. חישבתי ומצאתי שכך אוכל להגיע בניחותא, לעבור את השבת במלבורן, וביום ראשון בערב להופיע, אבל מסובב הסיבות חשב אחרת.

גיסי יהושע לורבר, מכפר חב”ד, לקח אותי לשדה התעופה. למרות שיצאנו מבעוד מועד, הגענו מאוחר מידי לטיסה בגלל חפץ חשוד שהיה על אם הדרך. השוטר עצר את התנועה בדיוק ברכב שלנו. כל הפצרותיי מהשוטרים שיתנו לנו לעבור, לא הועילו. כאשר הגעתי לדלפק של חברת הטיסה, התברר לי כי הטיסה נסגרה ואין אפשרות לעלות עליה. המשמעות הייתה לא פשוטה - מדובר לא רק בהפסד כסף רב, אלא גם בשיבוש אירוע מרכזי של אלפי אנשים, לאחר שכבר פורסמו מודעות על בואי.

איכשהו מצאנו טיסה חלופית שיוצאת מוקדם בבוקר ומגיעה להונג קונג סמוך לשבת. לא ידעתי אפילו איך אשלם על הטיסה הזאת. גיסי החזיר אותי לכפר לנוח כמה שעות, וכאשר הגענו כתבתי מכתב לרבי. ביקשתי ברכה שאגיע בשלום ובזמן, ושתהיה הצלחה בהופעה להשפיע על האנשים להתקרב לדרך התורה והחסידות ואל הרבי, וכן שאצליח להפיץ את הרעיון של שבע מצוות בני נח לאלו שאינם–יהודים. זכיתי לקבל מכתב מלא ברכות, בין השאר לדינר שעומד להתקיים במלבורן אוסטרליה!

חזרנו לשדה התעופה. הייתה לי בעיה לשלם כרטיס נוסף לאוסטרליה עם הכרטיס אשראי שלי. בהשגחה פרטית פגשתי בשדה התעופה את הרב ישראל מיידנצ’יק שבדיוק חזר ממבצעים. גם כרטיס האשראי שלו לא היה אמור לעבור בסכום הזה, אך למרבה הפלא הוא עבר… הבטחתי לו שאסדר את עניין החזרת הכסף תוך כמה ימים.

כעת יש לי כרטיס טיסה ואני יוצא להונג קונג. עליתי על המטוס כשאני מצויד במים, שקדים ובחפצים שונים כולל כלי נגינה חליל ואורגן.

המטוס גלש על פני המסלול בהונג קונג כמה דקות לפני שבת. משמעות הדבר היה שלא אספיק להגיע לבית חב”ד לפני כניסת השבת, ואת עשרים–וחמש שעות הקדושה הבאות אאלץ לבלות בטרמינל הבינלאומי של הונג קונג, למותר לציין מה המשמעות של הדבר. לאחר שוטטות קצרה, מצאתי פינה להניח בה את חפציי. עכשיו אני קולט שעלי להדליק שם בדקות הקרובות נרות שבת וכן נר ראשון של חנוכה, בטרם תכנס השבת. השבח לא–ל שזכרתי לקחת עמי בקבוקונים עם שמן ופתילות.

הדלקתי נר ראשון של חנוכה ולאחר מכן שני נרות של שבת, ופתחתי בתפילת קבלת שבת נוכח הנרות הדולקים. הייתי בטוח שבתוך דקות ספורות יבואו אנשי ביטחון להורות לי לכבות את הנרות, אך למרבה פליאתי לא נתבקשתי לעשות זאת כלל. התפללתי בניחותא.

בעודי בתפילה, מתיישב מולי כומר נוצרי ומתחיל לשאול שאלות. סימנתי לו שאיני יכול לדבר באמצע התפילה, ושימתין עד שאסיים. כשסיימתי את התפילה, התיישבתי מולו והתחלנו לדבר. הוא העלה את הנושא של “אותו האיש” ימ”ש. להפתעתו הרבה אמרתי בטון רגוע ומלא ביטחון, שהמשיח האמיתי הינו הרבי מלויובאוויטש, ושכבר הגיע זמן הגאולה, ושהתהליך החל כבר אך בוודאי שזה לא “אותו האיש”. הוא ניסה להביא הסברים וראיות לדבריו מהתנ”ך, אך למרות חוסר ניסיוני בהעמקת לימוד התנ״ך, משמיים שמו לי את המילים הנכונות בפה. ציטטתי לו עניינים משיחות של הרבי על אודות משיח וגאולה, וכן אודות הנבואה אצל הרבי בתקופתנו. ניצלתי את ההזדמנות כדי להעלות את חשיבות השבע מצוות בני נח והשפעתו של הרבי בנושא זה. בגלל שהיה לרשותי הרבה זמן, דיברתי אודות קביעת יום ההולדת העברי של הרבי כיום החינוך של ארה״ב כהוקרה לתרומתו של הרבי בהפצת שבע מצוות בני נח. הוספתי מילים על חשיבות ‘רגע של שתיקה’ שתיקן הרבי בארה״ב לכל התלמידים, וזאת במטרה שכל ילד יתבונן בבורא העולם ומנהיגו לפי דתו ואמונתו.

חזרתי להסביר לו שתפקידו ללמוד את שבע מצוות בני נח, לקיים אותן וכן להפיצן הלאה לאנשיו, ועדיף שישקיע זמן בלימוד העניין הזה ולא בנושאים שאינם נוגעים לו.

בכלל, דמותי די בלטה בחריגותה בטרמינל והסבה תשומת לב של נוסעים רבים שעברו במקום. יהודי מזוקן עם מראה חרדי שמשוחח עם כומר בהחלט היה סוג של אטרקציה.

השיחה שלנו התארכה ונמשכה עמוק לתוך הלילה, ואני שם לב שבינתיים כתות מוזרות של לא–יהודים חולפות לידינו, ביניהם כל מיני גלימות צבעוניות של סינים, יפנים, הודים וכו’. זה היה מחזה סוריאליסטי שרק ההשגחה הפרטית יכולה ליצור.

מיד לאחר השבת גיליתי שטיסת ההמשך שלי לאוסטרליה יוצאת כמעט מיד לאחר צאת השבת וממילא לא אספיק להדליק נר שני של חנוכה בטרמינל.

עליתי על הטיסה, ושעה קלה לאחר שהמטוס התייצב בכיוון הטיסה, קמתי ממקומי וניגשתי לדיילת והתחלתי להסביר לה שיש לנו היהודים חג מיוחד, ואני חייב להדליק נרות. בהתחלה חשבה שאני צוחק עליה; כי כידוע אין דבר כזה להדליק נרות בטיסה, ועוד שידלקו למשך חצי שעה! אמרתי לה שאני רציני מאוד, ושאני מוכרח לבצע זאת. “אני מבין שאת לא הכתובת לאשר זאת, ולכן אני מבקש לדבר עם דרג שיכול לאשר דבר כזה”.

הועברתי לדייל בכיר יותר שהסביר לי שאין סיכוי שיאשרו זאת. עם זאת המשכתי להתעקש עד שלבסוף הוכנסתי לתא הטייס וניהלתי שיחה עם הקברניט שהסביר לי שמבחינה ביטחונית זה בלתי אפשרי. בשיחה שנמשכה זמן לא קצר, הסברתי לו שלא מדובר בעניין פרטי שלי, אלא בעניין אוניברסלי שמביא אור וברכה לעולם כולו, כולל ברכה אישית לקברניט בענייניו הפרטיים. לבסוף הוא השתכנע לאשר לי - לתדהמת אנשי הצוות והנוסעים, והוא נתן הוראה לדיילות לפנות מיכלים מסוימים שהיו ממוקמים בחלקו האחורי של המטוס. פינו לי את המקום הדרוש ואישרו לי להדליק את החנוכיה על ריצפת המטוס.

החנוכיה שלי כמובן מורכבת מפתילות ומשמן, והנרות דלקו יותר מחצי שעה. המחזה שנגלה לעיני מאות הטסים שבה את עיניהם ואת ליבם. כולם היו מלאים התפעלות מהמאורע, ומכך שיהודי הצליח לקבל אישור כה חריג לקיים מצוה כזאת בתוך מטוס בין שמים וארץ. היה מכך קידוש ה’ מאוד גדול, ואני בטוח שהדלקה זו הביאה ברכה לעולם כולו.

הופעות סוחפות

לאחר ששבתי למקומי, שמתי לב שאני יושב ליד איש מוסלמי, אדם שעבר לאחרונה ממצרים לאינדונזיה. התפתחה בינינו שיחה על ארץ ישראל והערבים ועל המלחמות, אבל מהר מאד העברתי את השיחה לפסים של שבע מצות בני נח ושוחחנו ארוכות בנושא. כמו אותו כומר, גם הוא מאוד הושפע מהדברים וקיבל על עצמו שמירת שבע מצות, ולאחר מכן אף הבטיח שיפיץ את העניין, והוא מאמין שזה מה שיביא לו ברכה.

המטוס נחת בסידני ואחר–כך המשיך למלבורן.

נחתתי ביום ראשון כמה שעות לפני ההופעה המתוכננת לערב. גם זה היה נס, ובשעה טובה ומוצלחת.

באותו ערב התקיימה ההופעה אליה הגיעו אלפי אנשים. הרב גוטניק המארגן עלה לבמה ושר ‘עושה שלום במרומיו’. אני שרתי שלל שירים שסחפו את האלפים, והיה קידוש ה’ מאוד גדול. במהלך ההופעות שלי אני משתדל לעלות לבמה בני נוער ואנשים ‏שנראה לי שאפשר לשתף אותם בשירה, דבר שמסייע לי לשתף ולהשפיע דרכם את הקהל, וכך עשיתי גם הפעם.

לאחר ההופעה ביקשו שאשאר לדינר שהתקיים עבור ישראלים מקומיים שנערך במלון ששייך לרב גוטניק. גם שם הייתה הופעה מקסימה ושמחה במיוחד עם קהל ישראלי–ספרדי מקומי והיה קידוש ה’ גדול. העברתי מסרים רבים של הרבי שם ואמרתי להם שעל ידי שהם עוזרים לשליח המקומי, הם עצמם מקבלים כוחות מהרבי, כי דרך השליח עוברות הברכות מהרבי אליהם.

בהמשך, התוועדתי גם עם החבר’ה בישיבה במלבורן והיה שמח.

קידוש ה’ בכל מקום

סופו של סיפור: מכל המקרה הזה, שהחל כתקלה מצערת, יצא קידוש ה’ גדול, ובעצם כל מה שביקשתי מהרבי במכתב הברכה, התקיים במלואו - הגעתי בזמן ובשלום להופעה, היה פרסומא ניסא של נס חנוכה בגובה עשרת אלפים רגל מעל פני הים, איפשהו בין הונג קונג לאוסטרליה, ולעניות דעתי מעולם לא אירע שידליקו נרות חנוכה בטיסה לזמן כה ממושך.

זכיתי לעסוק בהפצת יהדות בהופעה בפרט, ובשהותי במלבורן בכלל, וכמובן הפצת שבע מצות בני נח עם הכומר והמוסלמי - הכל כפי שהרבי חזה מראש. לא נשאר לי אלא להודות לה’ “על ניסיך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך”.

 

מטרתו של איש עסקים - להפיץ שבע מצוות בני נח

כאמור בגוף הכתבה, ר’ אבי פיאמנטה מרבה לנסוע ברחבי העולם ובכל מקום אליו הוא מגיע, הוא מנצל את ההזדמנות לדבר על תורה וחסידות, ואם הוא בשיחה עם לא–יהודים, הוא משוחח עמם על שבע מצוות בני נח, כאשר בכל מקום הוא מדגיש שהקב”ה מנהיג את העולם והרבי הוא מלך המשיח ושצריך להישמע להוראותיו ועצותיו הקדושות. “במסגרת שליחותי ההשגחה הפרטית מזמנת לי המון מפגשים מעניינים כאלו שנוגעים להפצת יהדות ולשבע מצות”, מספר ר’ אבי.

“לפני כמה ‏חדשים ביקרתי בגאנה שבאפריקה לצורך עסקים, ופגשתי שם אפריקאי ‏מקומי ‏בעל משרה בכירה בממשלה. הוא שאל אותי שאלות שונות בקשר לקבלה. הסבתי את תשומת ליבו‏ לשמירת שבע מצוות בני נח, ‏חיברתי אותו לנושא והפניתי אותו לחומר כתוב באינטרנט. ‏נוצר בינינו קשר מאוד קרוב, ומכיון שהוא אדם בעל השפעה שם, נעזרתי בו כדי למנות את ‏השליח החב”די שבגאנה להיות הרב הראשי ‏שם מטעם הממשלה באופן רשמי, וכך לקדם שם את נושא שבע מצות בני נח.

“‏לאחרונה ‏נוצר קשר עם אישה מבוגרת בעלת עמדה בכירה מאוד, מקושרת עם ממשלות ושגרירים של אומות שונות באו״ם. גם היא מאוד התלהבה מנושא שבע מצות ומרגע של שתיקה, ואמרה שתעזור לקדם זאת.

“פעם קראתי מהרבי, שאיש עסקים צריך לדעת שהסיבה שנפגש עם איזה לא–יהודי לצורכי עסקים, היא קודם כל ‏כדי ללמד אותו שבע מצוות בני נח, ומלבד זאת הוא גם יכול לעשות אתו גם עסקים…”