כ”ק אדמו”ר הזקן:

שנגלה אליו הנעלם ברוך הוא

כ”ק אדמו”ר הזקן: השגת משה רבינו עליו השלום ושאר הנביאים, היא בנבואה המכונה בכתוב בשם ראיה ממש, — וירא אליו ה’. והנה, אף שזה דרך משל, ואינה ראיית עין בשר גשמי ממש, מכל מקום הנמשל דומה למשל: שראיה עניינה התגלות, שנגלה אליו הנעלם ברוך הוא בבחינת התגלות.

(תניא, אגרת הקדש, סימן י”ט, עמ’ 254)

 

זריזות צדקתו

כ”ק אדמו”ר האמצעי: לאחר שנצטווה אברהם אבינו על המילה, בהיותו בן תשעים ותשע שנה, ונימול הוא וכל בני ביתו, אזי סיפרה התורה את פרטי המעשה הטוב של אברהם. כמו שכתוב “וירא אליו ה’ וגו’ והוא יושב פתח האהל” וגו’, שהתורה מספרת בזריזות צדקתו וחסדו בהכנסת אורחים. שמיד כשראה את האנשים, רץ לקראתם “ויאמר אם נא מצאתי חן וגו’ ואקחה פת לחם וגו’ מהרי שלש סאים קמח וגו’ ואל הבקר רץ אברהם” וגו’. מכל זה נראה בעליל טוב חסדו עם הבריות למטה, שעל ידי זה פעל למעלה גילוי אור אין סוף ברוך הוא, בתוספת אור מרובה, מעצמות המאציל, שיומשך למטה.

(תורת חיים, בראשית ח”א, פרשת לך לך, עמ’ פד, ג)

 

תענוג עצום ונפלא

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בהשגת מהות האלוקות יהיה תענוג עצום ונפלא לאין קץ ותכלית, כי הוא מקור התענוגים. וזוהי מעלת הנביאים, שנאמר בהם: “וירא אליו ה’”, ולעתיד לבוא יתגלה אלינו, ככתוב: “וראו כל בשר”, (ישעיה מ, ה) “עין בעין יראו” (ישעיהו נב, ח).

(דרך מצותיך, מצוות האמנת אלוקות, מו,א)

 

ידיעה, אך לא ייחוד

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: נאמר “וארא אל אברהם וגו’ ושמי הוי’ לא נודעתי להם”. וצריך להבין: הרי כתוב “וירא אליו הוי’”, ומה אם כן הפירוש לכך ששמי הוי’ לא נודעתי?

אלא ש”נודעתי” הוא בחינת יחוד. וזהו שגם כשוירא אליו ה’ אחרי ברית המילה, היה זה בבחינת ידיעה אבל לא בבחינת יחוד.

(תורת שמואל תרכ”ז עמ’ קג)

 

מעין עולם הבא

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: וירא אליו — פירושו שהיה זה גילוי מהות האלוקות. זהו שאב — רם הוא “שכל הנעלם מכל רעיון”, דהיינו גילוי בחינת מהות ועצמות אין סוף ממש. כי הנה גילוי זה יהיה לעתיד, אך את האבות הטעימן הקב”ה מעין עולם הבא, ובהם היה גילוי זה כבר עכשיו.

(בשעה שהקדימו — תער”ב, חלק ב’,  עמ’ תשלא)

 

ומדוע לנו אינו נראה?

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: בהיות הרבי מהורש”ב, בן ארבע או חמש שנים, נכנס אל זקנו הצמח צדק בשבת קדש פרשת וירא, והתחיל לבכות באמרו: מפני מה נראה ה’ אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה? ויענהו הצמח צדק: כשיהודי צדיק, מחליט בגיל תשעים ותשע שנים שצריך למול את עצמו, ראוי הוא שה’ יראה אליו.

(היום יום — ט’ חשון)

 

לא די במציאות. צריך התגלות!

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: המציאות היא שה’ נמצא בקרבו של כל יהודי, שהרי כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש. זאת הסיבה שילדי ישראל נמשכים מטבעם לנשק את המזוזה, עקב הקדושה שנמצאת בתוכם. בכייתו של הרבי  הרש”ב היא מפני שלא מספיק לדעת את המציאות שה’ בקרבנו, אלא, רצוננו שיהיה אצלנו כמו שהיה אצל אברהם אבינו: הוא לא רק ידע אלא ממש ראה בפועל ובגלוי את הופעת השכינה אליו והשראתה בו, ככתוב: וירא אליו ה’.

(דבר מלכות לפ’ וירא ה’תשנ”ב)

לאחר הסעודה - נשאר רעב לסעודת שור הבר ויין המשומר

 

בימינו אלו נתבטלו כל המניעות והעיכובים כו’, וכיון שכן, ישנה (לא רק המציאות דמשיח, אלא) גם ההתגלות דמשיח, ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש

. . וכיון שכן, מובן, שכל הענינים וכל הפעולות חדורים בעניני משיח וגאולה, כולל גם באכילתו ושתייתו, שמשתוקק לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר, עד כדי כך שגם לאחרי הסעודה נשאר רעב לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר, ובמילא, טוען להקב”ה שאינו יכול לקיים המצווה ד”ואכלת ושבעת וברכת” לאמיתתה עד שהקב”ה יושיבנו על שולחנו להסעודה דלעתיד לבוא.

(משיחות ש”פ וירא תשנ”ב)