כיצד הודיע הרבי בהתוועדות י”ט כסלו לפני 40 שנה, על השליחות המיוחדת לארץ הקודש, ו

כיצד הודיע הרבי בהתוועדות י”ט כסלו לפני 40 שנה, על השליחות המיוחדת לארץ הקודש, ומה המשמעות של 11 השלוחים? כיצד מכתב בן 5 שורות הפך את מלבורן, ומה ‘הפך’ את המקורבים לחסידים? איזו מילה בודדת המריצה את הרב הישיש לעסוק במבצעים, ומה הקשר בין מבצעים לגן-עדן? >> שביבים מרתקים מחיי השליחות, כפי שסופרו על ידי הרב אהרן אליעזר צייטלין ע”ה בהתוועדות חסידית

ככה בונים

בי”ט בכסלו תשל”ו, זכיתי להיות בהתוועדות עם הרבי. בסוף ההתוועדות, בשעת לילה מאוחרת, הרבי סגר את העיניים ואמר שעכשיו הגיע הזמן לשלוח ‘עדה קדושה’ לירושלים עיה”ק ולצפת עיה”ק — עשרה לצפת ועשרה לירושלים — כדי לבנות את הארץ בגשמיות וברוחניות. הרבי הוסיף, כי מי שמוכן לשליחות זו, שירשום את שמו במזכירות.

אף אחד לא ידע לכמה זמן מדובר, וכולם נרשמו.

החל מאז י”ט כסלו, בכל התוועדות, הרבי העלה עניין זה. באחת ההתוועדויות הבהיר הרבי מי יכול להיכנס לקטגוריה. בהתוועדות אחרת הוסיף הרבי ואמר שכיוון שצריך לעלות בקודש, אנחנו נוסיף אחד — גם לירושלים וגם לצפת, וכך יהיו אחד עשר שלוחים לירושלים, ואחד עשר לצפת. הרבי אף קבע שהיום שבו ייצאו השלוחים לדרכם, יהיה באחד עשר לחודש שבט, והם יגיעו לארץ הקודש בשנים עשר לחודש שבט.

כך יצא שהרבי החליט לשלוח 11 שלוחים ביום ה–11 בשבט, והרבי חילק לכל אחד מהשלוחים — שאני זכיתי להימנות בתוכם — את חלק י”א של ליקוטי שיחות.

עד אז לא ידענו מה המשמעות של י”א. בשנים שלאחר מכן הרבי כבר הסביר שהדור השביעי קשור במיוחד למספר י”א. הדור הקודם זה יו”ד — מאה אחוז, כפי שכל עשר הספירות כלולות זה מזה. אך י”א הוא מעל מאה אחוז. עכשיו זה הדור של המשיח, עכשיו צריך להביא את המשיח, משיח זה מעל מאה אחוז, וכדי להביא את משיח צריכים להיות מעל מאה אחוז. הדור שלנו הוא י”א.

יצויין כי בשנת תשל”ו הרבי שלח 11 שלוחים לצפת ו–11 שלוחים לירושלים. בשנת תשל”ז שלח הרבי שש משפחות לצפת, ובתשל”ח שלח עוד שמונה משפחות לצפת ושמונה בחורים לירושלים.

בכמה הזדמנויות עמד הרבי על המטרה של קבוצת השלוחים ששלח לארץ הקודש. הרבי אמר לבנות את הארץ בגשמיות וברוחניות. איך בונים את הארץ בגשמיות וברוחניות? הרבי הסביר גם זאת: בגשמיות על ידי שקונים דברים, קונים בתים, שוכרים בתים. כך פשוט בונים את הארץ בגשמיות. (דרך אגב, הרבי שלח עם ראש הישיבה הרב מענטליק שהצטרף אלינו לנסיעה, 10,000 לירות על מנת להעבירן לראש המשלה דאז רבין בתור השתתפות סמלית לבנין הארץ. הלכנו אז לרבין ביחד עם הרב מענטליק, והבאנו את ה10,000 לירות).

העניין הנוסף הוא — לבנות את הארץ ברוחניות, דרך ה’מבצעים’.

 

לא לשכוח את היהודי ה’פשוט’

כבר בשנת תשל”ג זכיתי לנסוע לשליחות מהרבי לאוסטרליה עם עוד ששה חברים–תלמידים. שנה לאחר מכן, בשנת תשל”ד, יצא הרבי בשטורעם עם ה’מבצעים’. מבצע תפילין החל כבר כמה שנים לפני זה, אך בשנת תשל”ד התחלנו לפעול באוסטרליה במרץ רב באמצעות חמשת ה’מבצעים’ (אז עוד היו חמשה מבצעים בלבד: מבצע תורה — שכל יהודי ילמד תורה בכל יום. מבצע תפילין, מבצע מזוזה, מבצע צדקה — שבכל בית תהיה קופת צדקה, ומבצע בית מלא ספרים).

לא אשכח לעד את היום שבו הגיע אלינו מכתב מהרבי עם חמש שורות, לא יותר - בקשה נפשית להגביר חיל בכל חמשת המבצעים.

איזו התעוררות היתה אז! קשה להעביר את זה כיום. פשוט הפכנו את העיר!

ב”ה בימינו יש הרבה חסידים שעושים ‘מבצעים’. יש הרבה בתי חב”ד, יש המוני שלוחים שבונים בתים יפים. אבל הרב חודקוב הי’ה אומר לשלוחים: אל תשכח את השליחות שהייתה לך בימים ובחודשים הראשונים שהגעת למקום שלך — כשעדיין לא היו לך בתים גדולים מאוד וחדרים של שיעורים. מה עשית כל יום? ביקרת יהודי, הלכת ל’מבצעים’, הנחת אתם תפילין, למדת אתם, אמרת להם בכל בוקר “בוקר טוב” — זה עיקר השליחות. אל תשכח את האדם הבודד. הבתים והבניינים הם רק כדי לשרת את השליחות, העיקר זה היהודים עצמם.

כאמור, בתור השלוחים לאוסטרליה למדנו במסגרת הישיבה שהכילה גם בחורים מבתים חסידיים, שהיוו את רוב תלמידי הישיבה, אך גם תלמידים שהחלו זה עתה להתקרב ליהדות. כשהרבי ביקש שנצא ל’מבצעים’, לא חשבנו לצרף אתנו לביקורי בית את אותם תלמידים שזה עתה רק החלו להתקרב; שכן הם בעצמם זקוקים לקירוב ועדיין אי אפשר לסמוך עליהם.

מי שהלכו למבצעים, היו התלמידים השלוחים עם התלמידים שהגיעו ממשפחות חסידיות. אולם לאחר שהרבי שלח את ה”בקשה נפשית”, החלטנו לצרף ל’מבצעים’ גם את הבחורים המתקרבים. יצאנו בזוגות, כאשר בכל זוג היה בחור שיודע יותר ולצדו בחור מ’המתקרבים’. אני זוכר את הערב הזה, אחרי סדרי הלימוד בישיבה, את כל הזוגות יוצאים לביקורי בית בהתלהבות כל כך עצומה.

אפשר לומר, שכמה שעבדנו עד אז עם הבחורים האלה, ללמוד ולהתוועד עמם כדי להכניס בהם חיות חסידית, חיות של התקשרות, שום דבר לא פעל באופן כפי שפעל אותו לילה בו הם הלכו ל’מבצעים’. כשהם דיברו עם אחרים שיתחזקו בקירוב שלהם אל הקב”ה, זה חולל בהם עצמם מהפכה. הם חזרו לישיבה בהתרוממות כזו, שאי אפשר לתאר. מאז לקחנו אותם בכל פעם ל’מבצעים’.

למה אני מספר את זה? סיפורים זה דבר יפה, אבל אני רוצה להציע לכם: ברוך ה’, ישנם כל כך הרבה שעושים ‘מבצעים’, הולכים לביקורי בית וכו’. יש לפעמים חבר’ה שאתם באמצע לקרב וללמד אותם. קחו אותם עמכם. זה ישפיע המון על החבר’ה הללו עצמם.

 

הרבי מפציר מכל אחד: לצאת ל’מבצעים’

באותו זמן בו שיגר אלינו הרבי את המכתב עם ה”בקשה נפשית”, היה במלבורן רב זקן שעוד למד בליובאוויטש ושמו הרב מרדכי פרלוב. אני לא זוכר באיזה גיל הוא היה, אולי בן שמונים ואולי תשעים. הוא היה למדן גדול, חסיד גדול, היה מתפלל בכל יום מילה במילה באריכות. הוא לא היה אצל הרבי זמן רב. ופעם אחת היתה לו שמחה משפחתית וכך הזדמנה לו אפשרות לנסוע לרבי. הוא כתב לרבי בקשה אם הוא יכול לנסוע לרבי.

אני זוכר שישבתי במשרד של השליח הרב יצחק גרונר, ע”ה, דיברנו על כמה ענינים, ובאמצע השיחה הוא קיבל טלפון מאחיו ר’ לייבל גרונר, שהעביר את תשובתו של הרבי על בקשתו של הרב פרלוב בקשר לנסיעה. אני יושב מול הרב גרונר, ומתבונן כיצד הוא כותב את התשובה.

אני לא זוכר את התשובה מילה במילה, אבל, באופן כללי תוכן התשובה היתה שידוע שיש שנויים של אקלים ומזג אויר ממקום למקום (ועוד ביטוים דומים שאף פעם לא שמעתי) אז ממילא לא כדאי לעשות את הנסיעה הזאת, ודי לו שמחשבתו רצויה.

כשהרב גרונר הגיע לשורה האחרונה בתשובת הרבי, הוא כתב באותיות גדולות “המבצעים?” כלומר: מה קורה אתך — כלומר, עם הרב פרלוב — בנוגע ל”מבצעים?”

יהודי זקן שלמד בליובאוויטש, שואל את הרבי על נסיעה ולא מזכיר דבר במכתבו בקשר ל’מבצעים’, ואילו הרבי שואל אותו מה אתה פועל ב’מבצעים’?

בעקבות זאת ניגש הרב פרלוב אל השליח הרב יצחק גרונר ושאל אותו מה הוא צריך לעשות ב’מבצעים’? ענה לו הרב גרונר: אתה אדם מכובד, תתקשר אפוא לכל הרבנים ותספר להם מה הרבי אומר על ‘מבצעים’ — כדי שהם יעבירו לקהילות שלהם. כך אכן הרב פרלוב עשה.

כל חסיד צריך לקחת חלק ב’מבצעים’, ואשרי האיש שעושה זאת. הרבי לימד אותנו שלא להסתפק בזה, אלא לסחוב עוד חבר’ה, לדבר עם עוד חברים. זה לא טובה רק עבור האנשים שאותם מזכים במצוות, אלא טובה גדולה עבור ההולכים עצמם. זה מביא ברכות להם, לנשיהם ולבניהם.

 

הגן עדן של מי?

את הסיפור הבא שמעתי מהרב שבתי סלבטיצקי, שלמד בזמנו בישיבה בכפר חב”ד.

בכל יום שישי אחרי הסדר הוא היה הולך לתחנה מרכזית למבצע תפילין עם התמים הרב אליהו אריה פרידמן ע”ה, שהתגורר לימים בצפת. היה להם מקום קבוע בו העמידו שולחן קטן מתקפל והניחו תפילין עם העוברים והשבים. פעם אחת שמו לב לדבר מוזר. במרחק לא רב מהם, עמד בחור עם חזות ליטאית והעמיד גם הוא שולחן עם תפילין והיה מניח תפילין עם העוברים והשבים, ממש כמותם… (היום זה כבר לא מראה יוצא דופן, כי הרבה ארגונים התחילו גם הם לעסוק בזה, והרבי בוודאי רוצה שכך יהיה).

בשלב מסוים הבחור הליטאי עצר יהודי אחד ושאל אותו אם הוא רוצה להניח תפילין. היהודי סירב והמשיך בדרכו. התמימים התלבטו אם להציע לו למרות שלפני דקה הוא סירב לליטאי. לבסוף קיבלו החלטה לנסות בכל אופן. ניגשו אליו, הניחו יד על כתפו, הציעו לו להניח תפילין, והפעם הוא הסכים.

הבחור הליטאי ראה את הכל, וכשהלה חלץ את התפילין, ניגש אליו עם שאלה: “למה כשאני הצעתי לך להניח תפילין, סירבת, אך כשהם ביקשו ממך — הסכמת?”

ענה האיש לליטאי: “אם אתה שואל, אענה לך: כשאתה שאלת אותי אם אני רוצה להניח תפילין, הרגשתי שהסיבה שאתה רוצה שאני אניח תפילין היא כדי שלך תהיה נקודה טובה נוספת בדרך לגן גן עדן. אולם, כשהם ביקשו ממני, הרגשתי שהם רוצים שלי יהיה גן עדן יותר גדול”…

פעמים רבות אנחנו יוצאים ל’מבצעים’ כי אנחנו חסידים של הרבי, ואנחנו רוצים נקודה נוספת. אנחנו רוצים לכתוב לרבי שהנחנו תפילין עם עוד חמשה יהודים, עם עוד עשרה יהודים — וזה דבר טוב. אבל בל נשכח את היהודי השני. לכל חסיד צריך להיות נוגע שליהודי השני תהיה מזוזה, שהיהודי השני יניח תפילין, לא שכל הענין יהיה רק סביבך.

בוודאי שיציאה ל’מבצעים’ זה דבר הנוגע בהתקשרות, אבל צריך להיות נוגע בלב גם היהודי השני, לאהוב אותו ולדאוג שיהיה לו טוב.

 

הרבי אתנו!

לחיים! לחיים! שנזכה להוסיף ב’מבצעים’. אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו.

אם הרבי ביקש בקשה נפשית, כשאנחנו יוצאים למבצעים, הרי בכך אנו ממלאים בקשה נפשית של הרבי. האם יש למישהו ספק כמה הרבי יחזיר לנו בבני, חיי ומזוני — וכולהו רוויחי? מי מאתנו לא צריך ברכות בטוב הנראה והנגלה?!

הרבי אתנו, והוא מוצא את הדרכים שלו איך להעלות אותנו, איך לקדם אותנו, אבל אנחנו, כולנו, צריכים לעשות את החלק שלנו ולהראות לרבי שאנחנו גם אתו.

ובקרוב ממש נאו, נזכה, ביחד עם הרבי, ללכת לירושלים ולבנות את בית המקדש השלישי.

*) מתוך התוועדות בי”א שבט תשע”ה.