מדי שנה אלפי ישראלים עושים את דרכם רגלית ב’שביל ישראל’ - המתחיל בקיבוץ דן שבצפון

מדי שנה אלפי ישראלים עושים את דרכם רגלית ב’שביל ישראל’ - המתחיל בקיבוץ דן שבצפון ונמתח עד מעבר גבול טאבה ליד אילת, וכולל בתוכו אתרים היסטוריים ותופעות טבע מיוחדות >> כמו בכל פינה בעולם, גם כאן, שלוחי הרבי מה”מ ממתינים להם במאור פנים ומציעים אש”ל מלא, משולב בניחוחות רוחניים >> שוחחנו עם שלושה שלוחים, “מלאכי השביל” כפי שהם נקראים בעגה, הפוגשים את המטיילים מדי יום: ר’ ניצן גריזי בתחילת השביל בצפון, ר’ שניאור זלמן קורץ במיתר שבמרכז השביל, והרב משה בלוי בערבה שבדרום >> שלושתם מספרים על המטיילים, על הדרך ועל הפצת המעיינות בקרב המטיילים-אורחים

דורון, בן 24, אחרי סיום הצבא פלוס מילואים, נעמד ליד בית אוסישקין ההיסטורי שבקיבוץ תל דן בגליל העליון. על שכמו תיק גדול במשקל 18 קילוגמרים, נעול בנעליים גבוהות, אוחז בידו מקל הליכה סמלי. השעה הייתה כמה דקות אחרי הזריחה, מזג אוויר צפוני נפלא. הוא הרים את עיניו ונתן מבט נוסף בנוף הקסום שסביבו. הוא שאף מלוא ראותיו אוויר נקי, פלט אותו החוצה בנשיפה ארוכה, ועשה את הפסיעה הראשונה שלו בואכה שביל ארץ ישראל. יותר מאלף קילומטרים לפניו, אותם הוא מתכוון לעשות ברגליו בחודשיים–שלושה החודשים הקרובים, תלוי לפי הכוחות.

בימים הבאים יעבור דורון דרך תל חי, נחל דישון, הר מירון, ימשיך בהרי הגליל מנחל עמוד לכיוון טבריה עילית, דרך הירדן להר תבור, למשהד וציפורי, יעצור בדרכו במערת אצבע והר חורשן, ימשיך לחדרה בואכה נתניה ותל אביב. לאחר מנוחה קצרה יתחיל לעשות את הקטע מאיזור המרכז והלאה, דרך מקורות הירקון אל מצפה מודיעים, לכיוון שער הגיא ומשם אל איזור הסטף בואכה ירושלים. משם יתחיל להדרים לכיוון בית גוברין ותל קשת. ככל שידרים יותר, הנוף הירוק יהפוך לחום. הרים וחולות. הוא יגיע להר עמשא ולפארק ערד, משם למכתש הגדול ומעלה צין, ימשיך לכיוון הערבה, ספיר ושיזפון עד שיגיע לקניון שחורת ועין נטפים ומשם לתחנה הסופית במעבר הגבול של טאבה.

כן, זוהי ארץ נחלי מים עיינות ותהומות, ארץ אשר עיני ה’ אלוקיך בה אשר אליה נשלח אברהם אבינו “לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”, זו הארץ שהובטחה בשבועה אלוקית לבנים, וזו הארץ שאליה לא נכנס משה רבינו, רק הביט בה מרחוק באהבה ובכיסופים שאיננו יכולים לתאר לעצמנו.

אלפי צעירים עושים מדי שנה את ‘שביל ישראל’, מהצפון ועד הדרום, דורכים ברגליהם הרבה יותר מד’ אמות בארץ ישראל, ולהם מחכים שלוחי המלך המשיח בנקודות שונות. וכאברהם אבינו בשעתו, הם מקבלים אותם באהבה, באוכל בשתיה ובלינה, בטרם ימשיכו הלאה. ככל האפשר, הם גם יקראו באוזניהם בשם ה’ א–ל עולם.

אז בטרם נדע מהי הפעילות שנעשית עם הצעירים הללו, מן הראוי לדעת קודם מהו שביל ארץ ישראל.

כך התחיל שביל ישראל

שביל ארץ ישראל הוא שביל לאורך ארץ ישראל (וקצת אחרי…) באורך 1030 ק”מ. השביל כאמור, מתחיל בקיבוץ דן שבצפון ומסתיים במעבר גבול טאבה ליד אילת.

הרעיון ליצור את שביל ארץ ישראל נולד לפני שנים במוחו של אברהם תמיר ז”ל, עיתונאי ואיש טבע שהתרשם משביל האפלצ’ים בארצות הברית. אם בארצות הברית כך, תהה לעצמו, מדוע לא בארץ ישראל המכילה בתוכה את כל הנופים האפשריים, החל ממעיינות מים ועד מדבריות, והכל במסגרת גיאוגרפית פחותה בהרבה. פלא אלוקי. הוא העביר את הרעיון לאורי דביר, יו”ר הוועדה לשבילי ארץ ישראל של החברה להגנת הטבע, והתוכנית יצאה לדרך. הוועדה לשבילי ארץ ישראל החלה את עבודות התכנון של התוואי וסימונו בתחילת שנות השמונים, והוא נחנך רשמית בפסח תשנ”ה. במהלך השנים בוצעו מספר שינויים בתוואי השביל.

השביל הינו רציף אך לצורך נוחיות המטיילים נהוג לחלקו לקטעים כאשר החלוקה הרשמית הינה ל–44 קטעים, כאשר כל קטע מוביל מנקודה אחת לרעותה, בממוצע כעשרים וחמשה קילומטרים ליום.

על פי הערכות שנעשו במשך הזמן, צועדים בכל שנה כמה מאות מטיילים את כל 1,000 הקילומטרים ברציפות. יש הצועדים את השביל בקטעים - השביל נפרס למקטעים, כאשר כל מקטע נצעד בנפרד, למשל ביום אחד של הליכה. מיטיבי לכת במיוחד כנראה יכולים לסיים את ההליכה בכ–46 ימים, ומיטיבי לכת בכ–62–65 ימים. ישנן מספר חלוקות של השביל למקטעים. חלק מההולכים העושים זאת בסוף החורף, נעים בדרך כלל מדרום לצפון ואילו אחרים עושים זאת בסוף הקיץ מצפון לדרום.

שביל ישראל נבחר כאחד מ–20 מסלולי ההליכה הטובים ביותר על ידי נשיונל ג’אוגרפיק, ותואר על ידי צוות השופטים כמשלב טבע, היסטוריה, מורשת ותרבות עם “נופים תנ”כיים בקנה מידה גדול וכן נופים מחיי היום–יום של הישראלים המודרניים”.

הכירו את מלאכי השביל

עם עליית הפופולריות של שביל ארץ ישראל בקרב המטיילים, התגבשו סביבו פעילויות רבות של קבוצות מטיילים ושל גופים ציבוריים המעוניינים לתרום לשדרוגו של השביל ולחזק את מעמדו כטראק של ארץ ישראל. יש גם כאלה שדואגים לשלומם של הצועדים בשביל ומסייעים להם. הללו זכו לכינוי “מלאכי השביל”. “מלאכי השביל” אלו אנשים טובים באמצע הדרך, משפחות שמסכימות לארח מטיילים שמבקשים לחצות את ארץ ישראל לאורכה באמצעות ‘שביל ישראל’. המטיילים עוברים מסלולים מגוונים, חלקם קשים, בכפרים וביערות, בנחלים ובשמורות טבע. באמצע הדרך הם זקוקים לתחנות רענון, לכיבוס בגדים, לסעוד את ליבם, ובעיקר לנוח.

הם אמנם יכולים לעשות זאת תחת עץ רענן או מתחת לכיפת השמים ואפילו באוהל מאולתר (במזג אויר נח), אבל כאן מגיע תפקידן של אותן משפחות שמארחות את המטיילים. בז’רגון הישראלי המודרני הן נקראות ‘הישראלי היפה’. אנחנו, נקרא להם יהודים עם לב רחום ומכניסי אורחים. כך או כך, אותם אנשים שנקראים “מלאכים” מתגוררים ביישובים או בערים לאורך השביל, ומציעים את בתיהם לצועדים ללא כל תמורה. מי מהם מציע שינה ומי מהם אכילה ושתייה ואטרקציות ופעילויות אחרות - המכנה המשותף שהכול ניתן בחינם ללא מטרת רווח. שמותיהם וכתובותיהם מעודכנים באתר מיוחד של שמורות הטבע תחת הכותרת “מלאכי השביל”.

כך היא משפחתו של ר’ ניצן גריזי מצפת שבמשך תקופה ארוכה מארחת את מטיילי השביל. משפחת גריזי אינה המשפחה החב”דית היחידה שמבצעת חסד במסגרת הזאת. “ישנה גם משפחת הרב משה בלוי, שליח הרבי בערבה, בואך אילת, ששמענו שגם הוא מכניס אורחים”, אומר ר’ ניצן ומסביר שרק משוגעים לדבר מצליחים לסיים את השביל רגלית עד אילת. “באזור הדרום, בשונה מהצפון, שם אין מים ועצים. הרבה מההליכה היא במקומות שחונים וחשופים לשמש הקופחת, כך שרבים מאלו שמתחילים בקיבוץ דן, לא מצליחים לסיים את המסלול באילת”. 

ר’ ניצן אינו איש של פרסום, את כל דבריו הוא עושה בהצנע לכת. על “מלאכי השביל” הסכים רק מפני שהדבר יכול לעודד משפחות חב”דיות נוספות להצטרף לפרויקט.

במהלך הראיון שערכנו עם ר’ ניצן בעבר, פגשנו אותו מבשל ומשוחח עם שני מטיילים ששהו בביתו באותה שעה. כשנכנסנו, גדענו שיחה ערה עם אלכס, קצין משוחרר מחטיבת כפיר ששאל ‘מה החידוש של תורת החסידות’. מאוחר יותר סיפר לנו שזאת הפעם הראשונה שהוא מדבר עם יהודי חרדי. “אני גר באשדוד, שם ישנם שתי שכונות של חרדים ושתי שכונות של עולים ממדינות חבר העמים, אלה לא מתערבים באלה וכן להפך” תיאר מציאות עגומה.

ר’ ניצן עצמו הוא יליד קיבוץ ‘בית השיטה’. קיבל חינוך קיבוצי קלאסי, למרות שבבית הוריו היה מקום של כבוד למסורת ישראל סבא, עם הרבה אהבה לעם ישראל ולארץ ישראל. בצבא שירת במודיעין שדה, שם החל להתוודע, דרך חבר חייל, ליהדות, בעיקר בשמירות הליליות הארוכות. לאחר כמה מקרים של השגחה פרטית, התקרב לחסידות דרך השליח הרב יצחק ידגר מהיישוב גן–נר, משם הייתה הדרך קצרה לישיבה ברמת אביב.

איך התחלתם להיות ‘מלאכי השביל’?

ר’ ניצן לא צריך לאמץ את מחשבתו כדי להיזכר. “לאחר נישואינו קבענו את מקום מגורינו בקהילה בצפת, ואני נכנסתי לעבוד כפקח בשמורת הר מירון מטעם ‘שמורות הטבע והגנים הלאומיים’. בהתבסס על הפתגם הידוע, חיפשתי עבודה של ‘יגיע כפיך כי תאכל’, ולא ‘יגיע ראשך’. בעבודה הזו יש הרבה מאוד זמן פנוי, וזה מה שביקשתי לעצמי - ללמוד ולהספיק מה שלא הספקתי שנים ארוכות. כעבור זמן קצר התוודעתי ל’שביל ישראל’ מפיהם של המטיילים הרבים שפגשתי. הייתי פוגש מטיילים, בחורף ובקיץ, לנים בין השיחים ובתוך מערות אקראיות. ריחמתי עליהם ואז הבנתי שחלק מהעניין הוא לא לשוב הביתה עד שמסיימים את המסלול. והזמנתי אותם אלי הביתה.

“מאותם מטיילים שמעתי על אתר באינטרנט שנקרא ‘מלאכי השביל’ ובו מאוגדים כל אותן משפחות שמוכנות לארח את מטיילי השביל. באותם ימים התגוררנו בבית קטן, אך הבית הזה אירח בשיאו חמישה עשר מטיילים. אם יש מקום בלב, יש מקום לכל דבר ולכל יהודי. אותם חבר’ה שצועדים עם מעט אוכל ובגדי החלפה, צריכים מקום עם מקלחת, מיטה ואוכל סביר - וזה מה שאנחנו נותנים להם”.

המיוחד בפעילות מהסוג הזה היא המפגש הבלתי אמצעי בין משפחה חסידית לבין צעירים לא דתיים, ולעיתים כאלה המגיעים מקיבוצים הרחוקים מדרך התורה. מה שמעצים את המפגש הוא, שאותם צעירים נמצאים בטיול ואוזנם כרויה לשמוע. ישנם מתוכם שיוצאים למסע הזה בכדי לפגוש תרבויות שונות בארץ ישראל. זו הסיבה שהם הרבה יותר פתוחים לשמוע ולהפנים מאשר אם היו נמצאים בימי שגרה בביתם.

“עברו אצלנו מכל הסוגים - צעירים ומבוגרים, דתיים ושאינם; חבר’ה שהגיעו כמעט מכל מקום בארץ ישראל ואף מחוץ לארץ”. 

ביקשתי מר’ ניצן לשמוע דוגמאות מעניינות למפגש הבלתי אמצעי הזה, ובפיו של ר’ ניצן היו אפיזודות מעניינות. “התארח אצלנו פעם בחור מראש העין, בשם דביר, בחור שהיה בעברו חתן התנ”ך הארצי. דיברנו שעות ארוכות. הוא עצמו משמש בעירו ‘מלאך שביל’, כך שהדיבורים היו סביב הנושא הזה, אך דיברנו לא מעט גם על רבי ועל חסידות. במהלך השבת יצאנו למרפסת והוא טען שהנוף שנשקף במרפסת שלנו הוא של הכנרת, ואני אמרתי לו שמדובר בנוף של הרי הגולן.

“הוא היה כל–כך בטוח בצדקת דבריו, עד שהסכים להתחייב בתקיעת כף שאם אני צודק, הוא נכנס ללמוד שלושה ימים בישיבה ברמת אביב… בבדיקה שעשינו במוצאי שבת, הוא נכח בטעותו. שבוע לאחר מכן קיים את הבטחתו ונכנס ללמוד ברמת אביב”…

בפיו של ר’ ניצן אפיזודה נוספת. “פעם התארחו אצלנו זוג שבעגה שלנו נקראים ‘רוחניים’, כאלה שאוכלים בריא ו’מחפשים את עצמם’. הם טיילו במקומות רבים בעולם במשך שנתיים, ועכשיו החליטו לתור את הארץ שלנו. כשמישהו מגיע ביום חול ויש לו זמן, אנחנו מציעים לו להגיע ל’מרכז קבלה’ של ר’ אייל ריס בעיר העתיקה. הם הלכו לשם והתלהבו מאוד.

“כשחזרו, אשתי ראתה אותו מביט בספרייה במשך זמן רב כמחפש דבר מה. היא שאלה האם תוכל לעזור לו, והוא שאל אם יש לנו ספר תניא, מפני שהרב ריס ציטט מהספר משפט שנגע לנפשו. הוא קיבל לידו את ספר התניא וישב כמה שעות, לא הפסיק לקרוא. לאחר–מכן שאל שאלות באמונה וביהדות מהן הבנו שהלז הבין דבר או שנים ממה שקרא.

“לפני שיצאו, סיפר האיש שסבו סיפר לו שמשפחתו נמנית בן אחר בן עד לצדיק שנקרא ‘סנגורן של ישראל’. אמרתי לו שמדובר ברבי לוי יצחק מברדיטשוב שהיה מחותן עם מחבר ספר התניא ממנו כה התלהב, ואולי לא מקרה הוא שנשמתו מחפשת אחר אמת”.

הכנסת אורחים אמיתית כאברהם אבינו

מבית משפחת גריזי שבצפון, הדרמנו במהירות אל עבר היישוב מיתר השוכן בשיפוליו הדרומיים של הר חברון, צפונית–מזרחית לבאר שבע. במקום פועל שליח הרבי הרב שניאור זלמן קורץ ורעייתו, שגם הוא פתח את שערי בית חב”ד שלו לפני כשנתיים ימים בפני המטיילים בשביל.

“מדובר באנשים ממלח הארץ, כמו שאומרים”, מסביר הרב קורץ, “אנשים שאפשר לסמוך עליהם. בדרך כלל הם ישראלים אחרי צבא, אבל יש גם בגילאים מבוגרים יותר שעושים את השביל”.

הרב קורץ שמע רבות מפי המטיילים על שביל ארץ ישראל. “יש אנשים שעושים את השביל כולו, מדן ועד אילת, בטראק אחד, חודש וחצי חודשיים, ויש שעושים את השביל בשלבים. מסיבות שונות, יש כאלה שאומרים סיבות פוליטיות, השביל אינו עובר בשטחי יהודה ושומרון המרהיבים ביופיים.

“השביל בנקודה מסוימת עובר גם ליד מיתר, ואנחנו פתחנו את בית חב”ד בפני המטיילים, כחלק מרשימת ‘מלאכי השביל’. בבית חב”ד הם יכולים לקבל כיבוד קל, מקלחת חמה, שירותי כביסה ואף שינה. בשבתות הם אף מוזמנים לסעודות שבת, והכל בחינם כמובן”.

מה המטרה בכך?

“כאברהם אבינו בשעתו שפתח את האוהל שלו בפני העוברים ושבים, ובאמצעות כך קירב אותם אל הקב”ה. לדעתי, זה ביטוי מובהק של הכנסת אורחים בדורנו. הרי היום כמעט ואין מושג כזה של הכנסת אורחים, אורחים מהסוג של אנשים שאינך מכיר. כאשר אנחנו מכניסים אורחים, בדרך כלל מדובר בקרובי משפחה, אחים או אחיות. כאן יש לנו הזדמנות לקיים את המצווה בטהרתה”.

איך בעצם עלה הרעיון?

“פעמים רבות הגעתי למרכז המסחרי של מיתר ופגשתי שם ‘שביליסטים’ שמחפשים היכן להיות כדי לנוח ולהתארגן לקראת המשך הדרך. הבנתי שיש כאן כר נרחב לפעילות. שוחחתי על כך עם הרב נחמיה וילהלם, שליח הרבי בבנגקוק המתעסק רבות עם מטיילים ישראלים, והוא עודד אותי מאד לכך”.

גם הרב קורץ רואה שינויים בקצב המטיילים, בעיקר לפי עונות השנה. בקיץ בדרך כלל צועדים מהדרום לצפון ובחורף בדרך ההפוכה - מהצפון לדרום.

“השביליסטים”, כך הרב קורץ מכנה אותם, “מקבלים אצלנו בית חם. הם תמיד אומרים שזה מזכיר להם את בתי חב”ד במזרח הרחוק”.

איך הילדים מקבלים את זה?

“בראש ובראשונה, הם לומדים מהי ‘הכנסת אורחים’ אמיתית. השביליסטים עצמם מציינים את ההשפעה של הילדים עליהם, השפעה יהודית חיובית.

“כשהם מתארחים בשבתות, הם מוזמנים כמובן לסעודות שבת, אז אנחנו מנצלים את ההזדמנות לשיחות עומק יותר. לא מעט מקבלים על עצמם החלטות טובות. לא מעט אומרים שזו הפעם הראשונה שהם נפגשים פנים אל פנים עם חרדים אמיתיים. ‘הלוואי שכולם יהיו כמוכם’, הם אומרים. אנשים הכי רחוקים מרגישים שבית חב”ד זה המקום שלהם.

“בספר האורחים שלנו, המטיילים כותבים מילים מאד חמות. יש מטיילים שכתבו שהארנו להם את החיים”.

להכיר לא רק את הנוף, אלא גם את הנוף האנושי

הנקודה הבאה אליה הגענו במסע הארוך, הוא לבית חב”ד במרכז ספיר בניהולם של הרב משה בלוי ורעייתו, החולשים על כל יישובי הערבה.

“רק השבת היו אצלי שלושה מטיילים שהגיעו מרחוק, ובעוד שבוע הם עתידים לסיים את המסלול”, מספר הרב משה בלוי. “כעת היא העונה של סיום מסלול, כאשר בעונת אדר–ניסן מתחילים.

הרבה מאלו שמתחילים בצפון, מגיעים אליך לקראת סיום. הם בטח עייפים ומותשים…

“לאו דווקא. ראשית יש שמתחילים את המסלול דווקא מהדרום. אבל גם אלו המגיעים מהצפון, אלו אנשים שמטיילים ועיתותם בידם. יש שעושים תחנות ארוכות בדרך להתרעננות, לאיסוף כוחות ואנרגיות. הרבה מגיעים אלינו, שכן אנחנו באמצע המדבר. אין פה הרבה נקודות יישוב קרובות שמספקות מים ואוכל. הם מחפשים את המקלחת ואת המיטה החמה אחרי כמה ימי הליכה”.

ממה שסיפרו לנו מטיילים, הם אמרו שאצל הרב בלוי, עיקר הפעילות עם המטיילים מתקיימת בשבת. גם הרב קורץ ממיתר מזרז אותנו לברר אצל הרב בלוי “הוא מארח לפעמים 40–50 איש. יש לו קומת מגורים לבנים וקומת מגורים לבנות”.

הרב בלוי: “יש ויש. יש שבתות שבהם מתארחים שניים או שלושה, ויש שבתות שבהם נמצאים אצלנו כשישים מטיילים. במהלך השבת הם נחים, מגיעים לסעודות שבת, וחלקם גם מגיעים לבית הכנסת להתפלל. במהלך סעודות שבת אנחנו יושבים סביב שולחן השבת ומדברים. נמצאים כאן אנשים מכל הגוונים”. לדברי הרב בלוי, מדובר בבחורים צעירים אחרי צבא, ללא משפחות, שהחוויה שלהם זה להכיר לא רק את הארץ, אלא גם את האנשים שבארץ ישראל. הם רוצים מאד להכיר את הנוף האנושי, ומבחינתם זה הערך המוסף של הטיול. ולכן, כשהם מגיעים לכאן ופוגשים ביהודים שומרי מצוות, חסידים, הם שמחים לנצל את ההזדמנות ולהעמיק את ההיכרות עם עולם היהדות והחסידות, ואנחנו כמובן מספקים להם את זה ברצון”.

מטבע הדברים שלוחים שפועלים בשטח, רוקמים קשר עם המקורבים שלהם ומעצימים את ההתקרבות שלהם. אצלכם זה לא כך, שכן היום המטיילים כאן ומחר שם…

הרב קורץ: “זה נכון. הם אכן נמצאים אצלנו זמן קצר, בדרך כלל לילה אחד. אם כי יש בודדים שהיו בקשר גם לאחר שהמשיכו בדרכם. היו פעמים שגם קיבלנו דרישות שלום. אבל התפקיד שלנו כאן הוא לזרוע, ושלוחים אחרים כנראה קוצרים”…

ר’ ניצן: “אנחנו מנסים לשמור על קשר. זה לא פשוט. מה שקורה לאחרונה, הוא מדהים. ישנם כמה מטיילים שהחלו מיוזמתם לשמור על קשר. לאחרונה קיבלתי דרישת שלום מאחד הקיבוצים במרכז הארץ. שני חבר’ה שהיו אצלנו, התלהבו והחליטו ליזום שיעור בקיבוץ שלהם. הם פנו לשליח בעיר הסמוכה לקיבוצם, והוא מגיע מדי שבוע לביתו של אחד מהם, והם יושבים ללמוד שיחות ומאמרים”.

לסיום, מה המסר שלכם?

הרב בלוי: “אני מפנה מכאן קריאה לבתי חב”ד נוספים שנמצאים בדרכו של השביל, לפתוח את השערים ולקבל את פני המטיילים. אני חושב שזה יהיה מדהים שבכל מקום שבו הם יעברו, הם יפגשו את חב”ד, ולא רק כשהם מגיעים לתאhלנד או להודו”.

הרב ניצן גריזי: “חלומנו הגדול שלאורך כל שביל ארץ ישראל יהיו ‘מלאכים חב”דניקים’. שלוחים שיפעלו עם המטיילים. שהמטיילים ישמעו חסידות אצלנו ובכול תחנה שיעצרו בה. המסר אותו אנו רוצים להעביר הוא: לא בשמים היא. יש כאלה עם בתים רחבי ידיים שניתן להקצות בהם חדר או שנים. גם לא מדובר בהוצאות גדולות. כפי שאמרתי, אנשים שמטיילים פתוחים יותר לשמוע, ומדובר בהזדמנות גדולה להשמיע ושהדברים יתקבלו. מי שירצה לקבל אינפורמציה נוספת, מוזמן לפנות אלינו ונשמח להדריך מניסיוננו”.  

הרב קורץ מחייך ומוסיף גם סלוגן אפשרי: “אפשר לומר חב”ד בשביל ישראל - חב”ד בִשביל (עבור) ישראל”…