הרבי נמצא איתנו כאן!

הרבי בחר אותנו, שאנחנו נבצע את השליחות. זה הסוד שגורם שמחה ואושר פנימי, זה נותן לנו חיות בעבודה >> ‘בית משיח’ מגיש את נאומו העוצמתי והמרגש של הגה”ח הרב יצחק אייזיק לנדא שי’, מראשי ישיבת חסידי חב”ד ליובאוויטש בעיה”ק צפת, במעמד הגדול שנערך לרגל י”א ניסן, יום הולדתו של הרבי מלך המשיח, בהיכל ארנה חולון

הרבי נמצא איתנו כאן!

“ואדוני יואב וכל עבדי אדוני חונים על פני השדה”. מילים אלו אומר אוריה החיתי לדוד המלך. אומרת הגמרא, שבגלל מילים אלו שאומר אוריה לדוד המלך “ואדוני יואב”, הוא נחשב מורד במלכות. מסביר רש”י, למה הוא נחשב למורד במלכות? לאו אורח ארעא — זה לא דרך העולם לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך. כאשר הוא עומד בפני דוד, בפני המלך, לא אפשרי שהוא יקבל על עצמו מרות אחרים.

בנוהג שבעולם, כשדרשן עומד לדבר הוא פותח את דבריו עם “ברשות”, “ברשות הרבנים” וכו’ וכו’, אבל ההרגשה הברורה של כל אחד ואחד מאיתנו שנמצא בהתוועדות האדירה הזו של י”א ניסן, היא שהרבי נמצא אתנו כאן! אנחנו כולנו כרגע בפני המלך! לכן, אני לא פותח במילים “ברשות”, לא ח”ו שהכוונה מכאן והלאה שכל אחד יגיד שהוא נמצא עם הרבי והוא לא צריך לקבל מרות של אף אחד — לא זו הכוונה ח”ו, הרבי רוצה שנקבל מרות. אבל לפעמים צריך לשנות מההרגל בכדי להדגיש מצב מסוים, ובפירוש זה המצב שבו כעת אנו נמצאים. אנחנו יודעים ומרגישים שאנחנו נמצאים כאן עם הרבי.

הרבי בחר בנו “לחשוב עליו”

האמת היא, שכל הזמן אנחנו נמצאים עם הרבי. ורק מזה עלינו — חסידים — להתמלאות באושר ושמחה — שאנחנו מקבלים עלינו את מרותו של המלך, ואנחנו ממלאים את השליחות שלו — זו השמחה הגדולה ביותר, אנחנו לגיון של מלך!

חכמינו זכרונם לברכה אומרים, שצדיקים דומים לבוראם. גם אנחנו נאמר כלפי הרבי: “ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת”! הרבי קרא את שמו עלינו, אנחנו לגיון של מלך, שמו של הרבי נקרא עלינו. זה האושר, השמחה והחיות הגדולה ביותר שיש לחסיד.

גם אם לפעמים זה כרוך בחוסר נעימות, זה כרוך במצבים שלא בדיוק מסתדר עם הסביבה שבה הוא נמצא, אבל זה שהוא יודע ששמו של הרבי נקרא עליו, שהוא לגיון של מלך, שהוא זה שמבצע את השליחות שהרבי הטיל על הדור שלנו. זה נותן לו שמחה ואושר פנימי, וזה מגדל ומרומם אותו מעל לכל הקשיים.

שמעתי מסבא שלי, הגה”ח הרב יעקב לנדא ע”ה, שהיה בן בית ורב בביתו של הרבי הרש”ב, שלרגל חג הפסח נסעו חסידים מבוגרים, מחשובי וזקני החסידים לקצור חיטים למצות שמורה. אך בנוסף אליהם, ביקש הרבי הרש”ב מסבי, שהיה אז בחור, שיצטרף אליהם וישגיח ויפקח על קציר החיטים. כאשר הרבי הרש”ב ראה שסבא שלי לא כל כך שמח ומהסס, שאל אותו הרבי — מה יש? אני מרגיש עליך שאתה לא כל כך שלם עם זה? הוא ענה: אני מרגיש מוזר, נוסעים חסידים גדולים, נוסעים אנשים כל כך חשובים, ואני הצעיר נוסע לפקח עליהם שהם יעשו את הכול כמו שצריך?! אני מרגיש מאוד לא נוח עם זה.

אמר לו הרבי: שמורה — צריך לקצור רב. והמשיך — הם יחשבו על עצמם ועל כל מה שהם יחשבו, אבל אתה תיסע לשם ותחשוב עלי.

נכון, יש פעמים שמסיבות שונות זה לא נעים מהסביבה ומהחברים ומכל מיני טבעיים שאנחנו נמצאים בהם שיכולים לגרום לנו אי נעימות, אבל אנחנו נבחרנו להיות אלו שהרבי רוצה ש”תחשבו עלי”, על משיח, על השליחות להביא את משיח — “עלי”!

לכן, אנחנו נעשה את זה מתוך שמחה, מתוך מרץ, מתוך חיות — בידיעה ש”אתה בחרתנו”. הרבי בחר אותנו, שאנחנו אלה שנחשוב עליו, אנחנו אלה שנחשוב על מה שהרבי רוצה ואנחנו נבצע את השליחות — ואשרינו שנבחרנו! זה הסוד שגורם שמחה ואושר פנימי, זה נותן לנו חיות בעבודה.

לשם מה צריך להתאסף?

המעמד הגדול הזה של התוועדות חסידים, נותנת לנו כוחות, ואנחנו צריכים לשאוב מכאן כוחות. בצבא נהוג שלפני שיוצאים למלחמה עושים מסדר, במסדר נהוג שכל החיילים עומדים במקום אחד, עושים תרגילי סדר, ימין שמאל, להרים ולהוריד את הנשק, כל מיני פעולות — עומדים כולם בפני המפקד ועושים תרגילי סדר. מה הענין בזה? צריך להילחם — ישנו קרב, צריך להילחם ולנצח במלחמה! למה לבזבז זמן בתרגילים האלו, למה לבזבז זמן על מסדר? הרי נמצאים במסדר במקום שאין אויב, לא נלחמים עם אף אחד, חבל על הזמן והכוחות.

אך ההסבר פשוט מאוד: בזמן הקרב — לא נמצאים כל החיילים יחד, כל חייל נמצא בעמדה ובתפקיד שלו, החיילים מתפזרים בשטח, ואז כשחייל עומד במלחמה והוא צריך להתמודד מול אויב, לפעמים הוא נופל ברוחו, הוא מרגיש את עצמו בודד במערכה, הוא מרגיש שאין לו את הכוח לנצח במלחמה, איך הוא יכול לבד להלחם ולנצח? כשהוא נזכר במעמד הזה של המסדר שהוא לא לבד, הוא חלק מצבא גדול כל כך, הוא חייל של המצביא העליון, שמכוחו הוא נלחם בעמדה הפרטית שלו, זה נותן לו כוח, זה מעודד אותו ומחזק אותו ונותן לו תעצומות נפש להתגבר על האויב.

זהו בדיוק המצב שלנו, ההתוועדות הזו, כנס שבו כולנו נמצאים יחד, אנחנו רואים את עצמנו כחלק אחד מתוך כל הכלל הגדול הזה, כחיילים של המצביא העליון — של הרבי שנמצא אתנו ומכוחו אנחנו נלחמים. ההתוועדות הזו נותנת כוח לחייל הבודד בשעת המלחמה הפרטית, בסביבה הפרטית שלו, בקשיים שבהם הוא מתמודד — נותן לו כוח לעשות את העבודה ולנצח במלחמה הכללית לחיות משיח ולהחיות משיח ולהביא לגילוי המשיח בפועל ממש

לבקש על מה שצריך.
חסידים! תמימים! כפי שפתחתי, כולנו מרגישים שהרבי נמצא איתנו כאן. אני זוכר לפני הרבה שנים, זכיתי להיות אחד מהאחראים על התהלוכה של ל”ג בעומר, ובאמצע הכנס שלפני התהלוכה, הגיעה הודעה מהמזכירות של הרבי, להודיע לילדים ולמשתתפים בתהלוכה שרבי שמעון בר יוחאי נמצא יחד איתם בתהלוכה. מאותו זמן, בכל פעם שאני משתתף בתהלוכת ל”ג בעומר, אני נוהג לומר פ”נ, כי זה המקום שבו רשב”י נמצא — בתהלוכת ילדי תשב”ר. אמנם נוסעים גם למירון כי זה הסדר וכך המנהג, אבל רשב”י נמצא בתהלוכה, זה המקום לבקש, זה המקום להתפלל וזה המקום לעורר רחמים, כל אחד ואחד על מה שהוא צריך.

אני רוצה לפנות ולהציע לכל אחד ואחד מאתנו, אנחנו מרגישים שהרבי כאן! כל אחד ואחד וכולנו יחד, כל אחד עם עצמו, יצייר לעצמו שהוא נמצא לפני הרבי כי הרבי כאן, ויאמר פ”נ ויבקש כל אחד מה שהוא צריך. ואני רוצה להצטרף עם כולם יחד: רבי, אנא לעורר רחמים רבים…

.