אישה מבוגרת הלכה לעולמה ושיגרה מסרים על כך שהיא הייתה רוצה שיגידו אחריה ‘קדיש’.

אישה מבוגרת הלכה לעולמה ושיגרה מסרים על כך שהיא הייתה רוצה שיגידו אחריה ‘קדיש’. טלפון אחד לבית חב”ד “ופרצת הקיבוצים” הביא לפתרון הבעיה

ליהודי בחייו, כך עלינו לדאוג לו גם לאחר פטירתו, בטח אם בני משפחתו שקיבלו חינוך אתאיסטי לא יעשו זאת בעצמם”, במילים הללו פותח את סיפורו המופלא הרב יעקב בן ארי, שליח הרבי מלך המשיח בקיבוצים. הסיפור שסופר על ידו בהתוועדות שבת בראשית בקהילת חב”ד בצפת, ריגש את כל הנוכחים וקיבל תהודה רבה בקרב רבים מאנ”ש ותושבי צפון הארץ.

המפעים הוא שפרטים מהסיפור אף התפרסמו על ידי גיבור הסיפור — קיבוצניק מאחד הקיבוצים בצפון ארץ ישראל, איש אשכולות בגיל העמידה לחייו, שלאחר סדרה של חוויות שמימיות החל להאמין בהשגחה פרטית המנהלת את העולם. חלק מהחוויות השמימיות שחווה, גולל בעמוד ה’פייסבוק’ שלו בצירוף תמונות וגרר תגובות נדהמות מקרב חבריו בקיבוץ ואף מקיבוצי הסביבה.

משהו קורה באמת…

“הכול החל לפני כחודש”, פותח ומספר ר’ יעקב בן ארי. הטלפון האישי שלי מפורסם במקומות רבים כדי שאוכל למלא את שליחותי ולהיות עזר ואחיסמך רוחני לכל יהודי המתגורר באחד הקיבוצים. אנחנו נוקטים בשיטה של ‘ופרצת’, ולא ממתינים עד שיבואו אלינו, אך בסייעתא דשמיא, ההתעוררות היהודית שפוקדת את העם היהודי בשנים האחרונות, לא פסחה על בני הקיבוצים וכמעט מדי יום אנו מקבלים פניות ובקשות לעזרה בתחומי יהדות.

כך היה גם באמצע חודש אלול האחרון, כאשר קיבלתי שיחת טלפון ומבעד לאפרכסת הזדהתה אישה המתגוררת ברמת גן. היא קיבלה את הטלפון שלי מאחד משלוחי הרבי בעיר מגוריה.

היא סיפרה שהיא ילידת קיבוץ בעצמה, ומאז נישאה והקימה את משפחתה, עברה להתגורר במרכז הארץ. היא סיפרה שלפני כמה שבועות התארגנה פגישה בין בוגרי הקיבוץ. היא השתתפה בו ושמחה לפגוש חברים מהעבר הרחוק אותם לא ראתה זה שנים ארוכות. החברים החליפו חוויות ורשמים ובסיום האירוע העבירו פרטים כדי שיוכלו להמשיך לשמור על קשר. חלפו כמה ימים, היא נכנסה לעמוד ה’פייסבוק’ של אחד החברים והצטערה לקרוא שם על פטירת אימו אותה הכירה.

האישה זכתה ונפטרה בשיבה טובה, בח”י באלול אשתקד. אשת שיחנו הכירה אותה היטב עוד בילדותה, אישה טובה אוהבת אדם. היא כמובן מיהרה להתקשר לאותו חבר ולנחמו במילים. כמה ימים לאחר מכן אף נסעה לקיבוץ כדי לנחם את המשפחה בביתה. כשיצאה מהבית, החלה להטריד אותה העובדה שאף דבר רוחני לא ייעשה לעילוי נשמת האישה, שכן בנה ובני משפחתה רחוקים מאד מדרך התורה והמצוות.

עובדה זו העציבה אותה מפאת העובדה שבשנים האחרונות היא עצמה עוברת תהליך של התקרבות ליהדות, והיא מודעת היטב לחינוך שקיבלה בקיבוץ מול האמת שבדרך ישראל סבא כפי שלמדה בשנים האחרונות. המחשבות הללו העסיקו אותה יום ויומיים אך לאחר מכן המשיכה בשגרת חייה וכל העניין פרח ממחשבותיה.

לילה אחד היא חולמת חלום מבעית שהקיץ אותה משנתה. בחלומה הבחינה בחברתה הנפטרת צועדת במשעולי הקיבוץ כשהיא מביטה על בנה שצועד בסמוך, ופניה זעופות וכועסות. מיודעתנו התעוררה מהחלום ולא יכלה לשוב להירדם. כשסיפרה על–כך לבעלה, הציע לה שתדבר עם בנה האבל שיאמר על אמו ‘קדיש’, אך היא דחתה את ההצעה; היא ידעה היטב עד כמה הדבר מופרך, הרי רגלו של הבן כלל לא דרכה בבית הכנסת מאז ומעולם, ומה לו ולאמירת ‘קדיש’.

כל זאת סיפרה לי בשיחת הטלפון ועל כן היא פונה אלי כדי לבקש ממני עצה ופתרון. הקשבתי לה קשב רב, וכשסיימה, הודעתי לה שבהשגחה פרטית היא מתפרצת לדלת פתוחה — שכן בחודשים האחרונים יזמנו בבית חב”ד ‘ופרצת קיבוצים’ פרויקט חדש. מכיוון שבני הדור השני והשלישי של הקיבוצים, מרביתם לא פוקד את בתי הכנסת ובטח לא אומר ‘קדיש’, אזי לקחנו על עצמנו להקפיד על אמירת ‘קדיש יתום’ בשלושת התפילות אחר נפטרים. הפתק עם שמות הנפטרים נמצא אצלי בכיס ואני מקפיד לעיין בו לפני כל תפילה. אם אני מבין שאני נקלע למצב שבו לא יהיה לי מניין, הרי שאחד הפעילים של בית חב”ד שמחזיק אף הוא ברשימה, ‘מגבה’ אותי באמירת קדיש.

הצעתי לה אפוא לצרף את שם המנוחה לפרויקט ‘הקדיש’, וביקשתי שתעביר לבן האבל כמה הצעות בשמי. האחת — שישתדל להדליק ‘נר שבועי’ שיהיה דולק מדי שבוע בביתה במשך השנה הראשונה. הצעתי גם שיקבל החלטות טובות לעילוי נשמתה ויתאמץ בשנה הראשונה שלא ליטול חלק באירועים שמחים.  

היא אכן ניסתה להתקשר אל האיש, בן המנוחה, כמה פעמים, אך לא הייתה תגובה. היא חשבה כנראה שההתעניינות הרבה מצידה קצת הבהילה אותו. בערבו של יום שלחה אלי ‘פוסט’ שהאיש העלה ל’פייסבוק’. בפוסט הוא מראה תמונה של ‘שרף עצים’ הנוזל על דלת הכניסה לבית כשהוא נוטף על מודעת האבל. מי שמבין בעצים יודע שאין שום הסבר הגיוני שעץ שנכרת ועובד כבר לפני ארבעים–חמישים שנה, ייטוף ממנו ‘שרף’, שכן ה’שרף’ הוא חומר נוזלי היוצא מן העץ כשהוא חי וצומח, והנה קורה כאן את הלא יאומן, מה גם שזה קורה בפעם הראשונה. לכך צירף האיש תמונה שהמחישה עובדה זו.

נדהמתי וביקשתי מהאישה להזדרז למצוא את שמו של אבי הנפטרת כדי שנוכל כבר לומר עליו ‘קדיש’. מלאכת החיפוש לא הייתה קשה, המנוחה הייתה אחות של אחד המשוררים המפורסמים בארץ ישראל, איש שכל היסטוריית חייו ומשפחתו כתובה ב”ויקפדיה”, כך שכבר למחרת הכנסנו אותה לרשימה והתחלנו לומר לזכרה ‘קדיש’. 

חלפו עוד כמה ימים, שבעת ימי האבל תמו, ואותה אישה מרמת גן התקשרה אלי שוב כשהפעם היא מבקשת לשלוח אלי פוסט נוסף שבן–המנוחה העלה לעמוד האישי שלו ב’פייסבוק’. גם הפוסט הזה כקודמו לווה בתמונה פרי מצלמתו. וכך כתב: “כמו כל בוקר מאז, קמתי עם געגוע כבד בלב וביקשתי מאימא שלי סימן שהיא קרובה, שאיכשהו היא עדיין כאן. אחר כך מצאתי את זה בחניה”. הוא מצרף לטקסט תמונה של מכוניתו הפרטית חונה בחניית הבית ועל האבק שהצטבר על גבי השמשה האחורית, מישהו כתב שתי מילים: ‘אוהבת אימא’.

הוא הרגיש שאימא שלו נתנה לו סימן שהיא קרובה והיא שמחה. רק מאוחר יותר קיבל טלפון מאותה אישה מרמת גן, חברת ילדות שלו, שסיפרה לו על החלום הזועף ועל הקדיש שהחלו לומר לזכרה של אמו, ובכך סגרה לו מעגל שהביא אותו להתפעמות נוח שני הסימנים שקיבל: משקוף דלת ביתו נוטף שרף, ולאחר התחלת אמירת הקדיש, הופיע הכיתוב: אוהבת אימא”.

יוזמה מבורכת

הרב בן ארי שכבר חשב שהוא ראה רבות במשך עשרות שנות פעילותו בקיבוצים, מתרגש באופן יוצא דופן. לדבריו יותר מאשר היה זה סימן לבן, היה זה סימן גם בעבורו שפרויקט ה’קדיש’ שלו רצוי. “התחלתי את הפרויקט הזה רק בחודשים האחרונים, ולא פעם חשבתי האם אני עושה דבר נכון? לא ראיתי שהרבי מדבר על כך, והנה הגיע סיפור זה וסימן לי שמעשיי רצויים.

“כמו שאני דואג לאותו קיבוצניק בחייו ל’תפוח בדבש’, ‘מצה שמורה’ וחנוכייה, אדאג לו גם לאחר פטירתו באמירת ‘קדיש’ לזכרו. אני מבקש לנצל את הבמה החשובה הזו לקרוא לשלוחים נוספים לאמץ את היוזמה ולדאוג גם לאלו שאינם עמנו”.