אלון חזי

ר’ אלון חזי למד תורה בראש העין, אך לקראת גיוסו התרחק מדרך התורה, ושירת שלוש שנים במסגרת יחידה מסווגת בתוך מארבים בלבנון. הוא חווה ניסים שבהם ניצלו חייו, התגלגל בפלורידה, שם בהשגחה פרטית מופלאה הכיר את חב”ד ואת היהדות • בית חב”ד לישראלים בסידני אותו הוא מנהל, חווה נפלאות רבות כמו גם סיפורי נשמות רבים שרק צריך להתכופף ולהרים • סידני היא המקום שבו אפשר לפגוש את מי שביקש להרחיק נדוד

הכנסת ספר תורה שנתרם לבית חב”ד | מניין תפילה בבית חב”ד

העיר סידני היא אחת הערים היפות בעולם והוותיקה והגדולה באוסטרליה. העיר שוכנת במיקום שבין חופי האוקינוס השקט ממזרחה של העיר, לבין רכס ההרים ממערב. לא בכדי פוקדים אותה מדי שנה מיליוני מבקרים ומטיילים הנותרים בה למשך תקופות ארוכות. מטיילים ישראלים בוחרים לחפש בה עבודות מזדמנות ובכך לממן את המשך הטיול במדינות האזור.

“המשכורות בסידני הן מהגבוהות בעולם, ועבור הצעיר הישראלי מדובר בכסף קל”, מסביר השליח הרב אלון חזי את אחת הסיבות לנהירה הישראלית לסידני. “העובדה שמטיילים נשארים בסידני תקופה ממושכת, ומתוכם ישנם אף רבים שנותרו לבסס את חייהם בעיר, אפשרה לבית חב”ד שלנו להפוך עם הזמן לקהילה של ממש עם מנייני תפילה ושיעורים כסדרם. לצד הפנים הקבועות שישנם, יש גם מטיילים רבים המשמשים כ’שחקני חיזוק’. בשנה שעברה הכניס אחד ממתפללי בית הכנסת, יהודי אוסטרלי ועורך דין מפורסם, את ספר התורה הראשון שלנו ועוד היד נטויה”, מוסיף הרב אלון.  

בית חב”ד ממוקם בשכונת בונדי ביץ’ בה מתגוררים מהגרים רבים, בעיקר כאלה שעלו ממדינות חבר העמים אך קיימת בה גם קהילה ישראלית מכובדת מאוד. הרב חזי פועל בשתי חזיתות עיקריות הרוחנית והגשמית, כאשר המטיילים נהנים מזה ומזה גם יחד.

“פגז מרגמה פספס אותי בסנטימטרים ספורים”

הרב חזי נולד הרחק מהווי החיים של אוסטרליה, והרחק מהווי החיים החב”די. הוא נולד למשפחה תימנית שורשית בראש העין והתחנך במוסדות של הציונות הדתית בעיר. כשסיים את לימודיו במדרשיית ‘נועם’ בכפר סבא, התגייס ליחידות עילית בצבא. את שלוש שנות שירותו עשה ביחידת מודיעין מסווגת במסגרת חיל המודיעין.

“את כל שלוש שנות שירותי העברתי בלבנון”, הוא מגלה. “עד היום כמעט איני יכול לספר על התפקיד ועל העשייה שעשינו שם. על נס אחד מהדהד אני יכול לספר. היה זה בערב אחד כשפגז מרגמה פספס אותי בסנטימטרים ספורים והמשיך במעוף שלו כלפי מורד ההר. זהו נס שצף ועולה בזכרוני מדי פעם בפעם”.

כשסיים אלון את שירותו הצבאי, החליט לעזוב את ארץ ישראל ולראות את העולם הגדול. התחנה הראשונה שלו הייתה מיאמי, שם החזיקה הדודה שלו עסק של מכירת בגדים.

“עוד לפני השירות הצבאי חלה אצלי ירידה חדה בשמירת תורה ומצוות; דווקא בנכר הרגשתי שזה מתחיל להיות חסר לי. התחלתי לחוש בריקנות, ובהשגחה פרטית, בסמוך לעסק שבו עבדתי, פעלה ישיבה חב”דית בניהולו של השליח הרב אברהם קארף. כמעט מדי יום ביומו היו הבחורים מחפשים עשירי למניין. בפעמים הראשונות היו צריכים לקרוא לי, אך לאחר מכן כבר הייתי מגיע לבד”.

לאחר כמה חודשים של היכרות עם הישיבה ועם הבחורים, החליט לשכור דירה בסמוך לישיבה כדי שיוכל לשהות שם כמה שיותר בזמנו הפנוי.

“הייתה שם חבורה של בחורים צעירים, אך חדורי שליחות, עם אהבה גדולה לרבי. מה ש’תפס’ אותי הכי הרבה, הייתה הגאווה היהודית שלהם. ‘גמרא’ ידעתי ללמוד ואהבתי מאוד לחזור לשיעורי הגמרא, אך מה שתפס אותי הכי הרבה אלו השיעורים ב’ליקוטי תורה’ של ראש הישיבה הרב יהודה לייב שפירא. הדברים המובאים במאמרי אדמו”ר הזקן היו חדשים לי והדהימו אותי; אלו מנגינות שמעולם לא נחשפתי אליהן”.

לאחר כמה חודשים טובים של למידה בישיבה, ביקש מדודתו לשחרר אותו מהעבודה והוא הלך לחפש ישיבה ללמוד בה כדי להתעלות בחייו הרוחניים. “היה לי חבר בישיבה, אף הוא בעל תשובה, שהמשיך את לימודיו בישיבה לבעלי תשובה במוריסטאון, וכשביקרתי בפעם הראשונה ב–770 ופגשתי אותו שם, הוא המליץ לי בחום על הישיבה. אני שהתחלתי להבין מה זה ‘רבי’ ומדוע לא עושים צעד מבלי להיוועץ בו, ישבתי ושאלתי את הרבי באמצעות ‘אגרות קודש’ - האם עלי להמשיך במיאמי או שמא להחליף ישיבה?

“התשובה שקיבלתי מהרבי באגרות הקודש, הייתה לא פחות ממדהימה. זו הייתה הפעם הראשונה שכתבתי ונדהמתי. הרבי כותב למישהו שהגיע ל–770 - שהוא מגיע לכאן לא בכדי להישאר כאן, אלא לחזור לישיבה שממנה בה בכדי להשפיע את מה שראה כאן… חזרתי למיאמי וכבר באותו יום פגשתי את הרב קארף ושאלתי אותו - מבלי לחשוף אותו לתשובת הרבי - מה הוא אומר שאסע ללמוד בישיבה במוריסטאון?

“‘הישיבה שם מאוד טובה אך לא מתאימה לך’, ענה. ‘אני מאוד רוצה שהבחורים אצלנו יראו מה זה בעל–תשובה שעזב הכול כדי להידבק בתורה’. כאן סיפרתי לו על התשובה שקיבלתי מהרבי. הרב קארף דיבר עם ראש הישיבה והפכתי להיות תלמיד מן המניין בישיבה כשאלי צורפה חברותא קבועה, בחור מקראון הייטס שקידם אותי הרבה בכל מקצועות התורה. כשהגיע הקיץ, חשבתי לנסוע לארץ ישראל ולהיפגש עם הוריי אותם לא ראיתי זמן רב ולהתעניין בהצעות ‘שידוך’.

תשובות מדהימות בדרך לאוסטרליה

“בדרך עצרתי לכמה שבועות ב–770, והנה החברותא שלי פוגש אותי ומציע לי להצטרף אליו ואל חבריו לטיסה לאוסטרליה, שם הם עומדים לשמש כשלוחים בישיבה בסידני. שמעתי אותו וגיחכתי; ‘אני כבר בן שלושים, זה כבר לא מתאים’, אמרתי לו. הוא לחץ עלי וביקש שלפחות אסע איתם למונסי לסדר ניירות שהייה באוסטרליה, כאשר בכל עת אוכל להתחרט ולשנות תוכניות. הסכמתי, ולפני שעליתי על המכונית, כתבתי בפעם השנייה בחיי לרבי ושאלתי האם עלי להצטרף לנסיעה לאוסטרליה?

“התשובה שקיבלתי הדהימה אותי, זו הייתה כבר הפעם השנייה שאני כותב וזוכה לתשובה מדויקת כאילו כעת הרבי כתב את המענה לשאלתי האישית. הרבי כתב: זה שיד ההשגחה הפרטית הביאה אותו לאוסטרליה זה כדי שהוא יעסוק בהפצת המעיינות. כבר באותו רגע הבנתי שאני את הטיסה לארץ ישראל מבטל ואני עומד להצטרף לקבוצת הבחורים שטסה לסידני. כמובן שהצטרפתי אליהם וקיבלתי את האישורים לשהייה באוסטרליה והתכוננתי לטיסה בעוד כמה שבועות, טיסה שהייתה אמורה לצאת לאחר החגים”.

•

לא הכל הלך בקלות. ימים ספורים לפני הטיסה איבד אחד הבחורים את הדרכון של אלון והוא נאלץ להישאר ב–770 עוד כמה חודשים עד לאחר חג הפסח שאותו העביר במחיצת הבחורים בבית חיינו. לדבריו היו אלו חודשים בהם ‘השתפשף’ ולמד רבות כיצד על חסיד להיות מקושר לרבי. כשכבר הגיע הדרכון, התגלתה ‘שושנה’ באחת מרגליו וריתקה אותו למיטה למשך תקופה. כעת כבר היה לו ברור שיש הרבה ‘מניעות ועיכובים’ בדרכו לסידני.

“כשרגלי התרפאה, נותרתי מחזיק בכרטיס טיסה לאוסטרליה שפג תוקפו, כך ניגשתי לדלפק החברה וביקשתי לטוס. בשלב זה שוב כתבתי לרבי והתשובה הייתה ממוענת לרב זלמן סרברנסקי מאוסטרליה ולתלמידות המוסד לבנות… כעת הפקידה הביטה חליפות בי ובכרטיס ושאלה אותי: ‘אדוני, אתה יודע שכבר עברה חצי שנה?’ עניתי בחיוב וציפיתי לנס. סכום כסף לכרטיס טיסה חלופי אין לי, הרבי רוצה אותי בסידני, והייתי בטוח שיתחולל נס, והוא אכן התרחש. ביקשו ממני להמתין בצד ובחלוף כמחצית השעה ניגש אלי נציג החברה והודיע לי שתשעה יהודיים דתיים ביטלו את טיסתם, ולכן יש להם מקום עבורי ואף אוכל לקבל תשע מנות ‘מהדרין’…

“אני ניגש למקום המיועד עבורי במטוס ונדהם לראות שיושב שם ‘תמים’ חב”די, עם כיפת ‘יחי אדוננו’ לראשו. הוא היה החב”דניק היחיד בטיסה. אני שואל אותו לשמו והוא אומר לי, “סרברנסקי”. נדהמתי. “מה הקשר שלך לרב זלמן סרברנסקי” שאלתי אותו, והוא השיב לי “אני נכדו”. לקחו לי כמה רגעים להתאושש מההלם שאחז בי…

אגב, אנחנו נשואים כעשר שנים וזכינו לחבוק ארבע בנות שבעזרת ה’ ילמדו במוסד של הרב סרברנסקי, כך שמדהים להיווכח איך העולם הזה מתנהל בהשגחה פרטית”.

בהגיעו לסידני השתלב הרב חזי מהר מאוד בישיבה. המסגרת של הישיבה הייתה גם כזו שפנתה לפעילות של ‘הפצת המעיינות’, ובהיותו דובר עברית, מצא עצמו מרכז את הפעילות עם הצעירים הישראלים. בקיץ, חודשיים אחרי שהגיע, התמימים כולם חזרו לבתיהם בארצות הברית והוא היה הבחור היחיד שנשאר באוסטרליה כשהוא מחזק את הפעילות החב”דית שכבר החל בה.

“קיימנו סעודות שבת עם מטיילים, ערבי ‘ברבקיו’ עם שיעור תורה, קביעות מזוזה בבתים, הנחות תפילין, לימוד בחברותות. התחלתי להכיר את הקהילה הישראלית ובכל עניין יהודי היו פונים אלי. כשראיתי שהפעילות כבר הופכת להיות גדולה וממוסדת, חיפשנו מקום קבוע שיהווה את הכתובת לפעילות החב”דית עם הישראלים בסידני. חיפשנו ומצאנו שבשכונת בונדי ביץ’ מתרכזים רוב הישראלים, וחיפשנו שם מקום מתאים כדי לקבוע בו יתד. אנשים טובים שידכו אותי בינתיים עם רעייתי, והרב פלדמן שהיה מסדר קידושין היה זה שגם נתן לי את ברכת הדרך ליציאה לשליחות ופתיחת בית חב”ד בעבור הישראלים.

“מיד אחרי החתונה המשכנו לחפש מקום עבור הפעילות, ולבסוף מצאנו מקום מתאים ששכרנו בזכות עזרתו של יהודי ישראלי, איש עסקים באוסטרליה, שמתפרנס משיפוץ מבנים והשכרתם. מאז הפעילות הלכה והתפתחה, וזכינו לעשרות בעלי תשובה, מתוכם כאלה שהם בעצמם הפכו לשלוחים”.

שרשרת של השגחות פרטיות

בפיו של הרב חזי סיפורים רבים ומעניינים על פעילותו, אך הוא בורר אותם בקפידה. “לפני כמה שנים נכנס בחור לבית חב”ד עם כובע ולבוש של בוקרים. כששאלנו אותו מדוע הוא לבוש כך, סיפר שהוא אוהב לרכוב על סוסים, והגיע לאוסטרליה במטרה להתנסות ברכיבה על סוסים בכפרים מקומיים.

“הוא התארח אצלנו בשבת ומאז הפך להיות אורח קבוע במשך חצי שנה, כאשר לאחריה טס בחזרה ארצה, נכנס ללמוד בישיבה חב”דית לבעלי תשובה, וכיום הוא חסיד חב”ד לכל דבר ועניין, ומתגורר בירושלים”.  

“בפעם אחרת נכנס לבית חב”ד בחור בשנות השלושים המאוחרות לחייו, כולו כעס ורטינה. התעניינתי אצלו על מה ולמה יצא קצפו, והוא סיפר לי שלאחרונה התגרש מרעייתו והיא החלה בהליכים של חזרה בתשובה והפכה להיות מקורבת לחב”ד, ואף הכניסה את ילדיהם המשותפים לבית ספר חב”ד, דבר שנוגד את תפיסת עולמו.

“הוא עצמו הגיע ממשפחה ספרדית שורשית. אמרתי לו שאם יש בלבו כעס, שיכתוב לרבי שהוא כועס ונראה מה תהיה התשובה. הוא הסכים וכתב לרבי את כל אשר על לבו. הכנסנו את המכתב בין דפי ה’אגרות קודש’, והתשובה כמעט הפילה אותו מהרגליים. הרבי כתב מכתב להרב יצחק אלמליח, ומסביר לו שאצל צעירי הצאן יכול להיות ‘והשיב לב אבות על ידי בנים’. כשהתאושש מעט סיפר לי כי שמו הוא יצחק אלמליח. מובן שמאז כל הגישה שלו על חב”ד ועל היהדות, השתנתה”…

הרב חזי מספר כיצד הוא חש על בשרו שכל הניהול וההצלחה של בית חב”ד אינה אלא שרשרת של השגחות פרטיות.

“באחת השנים הראשונות של הפעילות, היה ישראלי אחד, איש עסקים, שהייתי פוקד מדי יום את משרדו ומניח עמו תפילין. באחד הימים הוא עשה עסקה גדולה והעביר את משרדו למקום יוקרתי יותר ומאז פקדתי את משרדו החדש כמה פעמים, אבל לא כבעבר; הוא היה טרוד רובו ככולו בעסקיו ובאחד הפעמים אפילו לא התפנה להניח תפילין. בעוונותיי הרבים החלטתי להניח לו.

“תקופה מסוימת הייתי בנמיכות הרוח על כך שהקשר עמו הפסיק, אך כטבע העולם, הימים חלפו והעניין נשכח. בחלוף ארבע שנים פנה אלי איש עסקים לא–יהודי בהצעה מפתה: הוא ידע שיש לי קשר טוב עם ישראלים רבים, והציע להשכיר לי בניין דירות שבבעלותו ואני אגבה את הכסף מהישראלים, ומדי חודש אתן לו סכום שנקבע בינינו. כל דולר שנרוויח יותר, ילך לפעילות של בית חב”ד. העסקה נראתה לי קורצת גם מפני שהיא יכולה הייתה לסייע לי רבות לבית חב”ד והסכמתי.

“בחלוף כמה חודשים חתמנו על העסקה בינינו והשותפות יצאה לדרך. כשהגעתי לתת לו את סכום הכסף לאחר חודש, אמר לי שאתן אותו לשותף הישראלי שלו, מפני שהוא נפרד ממנו לפני ימים מספר והם חילקו את הרכוש ביניהם. נסעתי למשרד של השותף וכמה נפעם הייתי לראות שזה אותו איש עסקים ישראלי שהקשר בינינו נפסק. הוא שמח מאוד לפגוש אותי, ובינתיים גישרתי בינו לבין השותף שלו, ומאז הקשר חזר להיות חזק. הרגשתי שנכנסתי לכל ההרפתקה העסקית הזו בהשגחה פרטית מדהימה רק כדי שנשוב להיות בקשר”.

אם מדברים על השגחות פרטיות, הרי שאת אצבע אלוקים רואה הרב חזי הכי הרבה בנושא הכספי: “להחזיק בית חב”ד זהו עסק כלכלי שמגלגל סכום כסף נכבד בחודש, ואין חודש שלא רואים בו ניסים ונפלאות”, הוא קובע. “הייתה אישה אחת שהייתה תורמת לנו מדי חודש סכום קבוע של כמה מאות דולרים. לפני שנתיים, לאחר חג פסח, טסתי לבקר את הוריי בארץ ישראל וידעתי שאני מותיר אחרי חוב של ששת אלפים דולר שכירות למבנה של בית חב”ד. כשחזרתי זה כבר עמד על שמונה, ותהיתי מאיפה אגייס סכום כזה? היה ברור לי שבעוד חודש, כשהסכום יגיע לעשרת אלפים דולר, אקבל צו פינוי.

“לקראת שבת ביקשתי את ברכת הרבי וקיוויתי לטוב. לפתע נשמעו דפיקות על הדלת. אותה תורמת קבועה נכנסה והפקידה בידי מעטפה. התפלאתי ושאלתי אותה: ‘את מעבירה את הכסף הישר לחשבון בנק, ומדוע כעת את מביאה את זה במעטפה?’ היא לא ענתה ויצאה מהחדר. כשפתחתי את המעטפה ספרתי שם שמונה אלף דולר בדיוק! מאוחר יותר התברר שהיא זכתה בירושה וחילקה את ה’מעשר’ לכמה ארגונים יהודיים שהיא מכירה, ולנו היא בחרה לתת את הסכום המדויק הזה בלי ששיתפתי אותה כלל בגודל ה’בור’ הכלכלי שלנו”…

גשמיות של יהודי - היא רוחניות

בית חב”ד הוא כתובת לכל עניין יהודי, חומרי ורוחני כאחד, ואצל יהודים - מסביר הרב חזי - גשמיות ורוחניות דרים בכפיפה אחת. “אני מתרעם על הארגונים שמתנים עזרה גשמית בהשתתפות בשיעורי תורה, אלו הם שיטות שלקוחות ממקומות שזרים לנו, ובטח לחסידי חב”ד”. העזרה החומרית של הרב חזי מתבטאת בכל תחום ועניין. בפוסט שכתב מטייל באחד מאתרי הטיולים, הוא ציין שבבית חב”ד של הרב חזי הכול ניתן בחינם, והשליח הוא אישיות כובשת.

“בשנים האחרונות עברנו כמה תאונות ל”ע של ישראלים שהעובדה שהם נמצאים הרחק ממולדתם וממשפחתם מאלצת אותנו להיות בני המשפחה ולדאוג לפצועים או רח”ל להרוגים. לפני שנה חווינו טראומה מטלטלת כאשר שני ישראלים היו מעורבים בתאונה קשה מחוץ לעיר, אחד מהם נהרג והשני נפצע קשה מאוד. מיד כששמענו על כך מהמבקרים בבית חב”ד, יצאנו לבית הרפואה לשם הובאו הצעירים כדי לדאוג להטיס את הגופה ארצה ולשהות על–יד מיטתו של הפצוע.

“כבר בנסיעה הראשונה שלנו, כשהבחור היה מורדם ומונשם הנחנו לו תפילין. מאוחר יותר, כל בני משפחתו הגיעו ואף הם קיבלו על עצמם להניח תפילין מדי יום ביומו. במשך תקופה ארוכה היינו עושים אצלו משמרות ודואגים לכל מחסורו עד שהוא החלים והשתקם”.

רוב מקרי הסיוע מתמקדים בעזרה במציאת דירה להשכרה או עבודה לתקופות קצרות, אך לעיתים יש גם מקרים מוזרים בהחלט.

“יום אחד אני מקבל פניה ממשפחה בארץ ישראל שבנם יצא לטיול בסידני וכבר כמה שבועות ארוכים שלא יצר כל קשר והם דואגים לשלומו ומבקשים אם נוכל לאתר אותו. מובן שהפעלנו את כל הקשרים שלנו; פנינו לגורמי אכיפה שאנחנו עומדים איתם בקשר. התמונה שהתגלתה בסופו של דבר, הייתה עגומה ומצערת. הבחור נפל לסמים קשים והתברר שכמה ימים קודם לכן, עלה על טיסה שהיעד שלה היה אחד ממדינות המפרץ.

“בעצה אחת עם ההורים עירבנו את השגרירות הצרפתית באוסטרליה. למרבה המזל, הבחור הזה היה גם אזרח צרפתי ולאחר עבודה רבה מצדם, איתרו אותו במצב מעורפל סובב בשווקים של אותה מדינה והוציאו אותו משם לצרפת ומאוחר יותר לארץ ישראל. רק בנס היה לסיפור הזה סוף טוב”.

למרבה הצער ישנה התבוללות גדולה מאוד מצד ישראלים באוסטרליה, חלקם מפני שמחפשים אזרחות ונישאים לגויות מקומיות וחלקם מסיבות אחרות. איך אתם מתמודדים עם הבעיה הזו?

“אנשים מכירים את הדעה שלנו בנושא. לצערנו זה הפך למכה של ממש, על אף שבשנים האחרונות אני מזהה ירידה בהתבוללות בסידני. אנחנו מצדנו מדברים על זה בשיעורי התורה, בהתוועדויות ובסעודות שבת, מפני שזו הבעיה העיקרית, העדר מודעות; אנשים לא מבינים מה ההבדל בין יהודי לגוי.

“מדי יום רביעי אנחנו עושים התוועדות על האש. פעם אחת נכנס צעיר ישראלי כולו נלהב, הוא הכיר צעירה נכריה והיא הסכימה להתגייר. הוא אמר בשמחה שכך יוסיף עוד אדם לעם היהודי. הוא ראה בזה לא פחות מאשר מצווה. לקח לי זמן רב להסביר לו שאין בידו מצווה. אשתי שדיברה עם אותה צעירה, העמידה אותה על הקושי שתתקל בו כאשר תהפוך להיות יהודיה והיא מיד התחרטה על הסכמתה… מעניין שדווקא בגלל המקרה הזה, אותו בחור החל להתעניין ביהדות עד שהפך לבעל תשובה”.

“בכל שנה”, אומר הרב חזי, “אני נתקל בכמה וכמה מקרים כאלה. אני מסביר להם את מה שהרבי מסביר, שיהודי וגוי זה לא טבעי ביחד. כשהם שואלים למה מתגייר חייב לשמור את כל התורה ובלי זה הוא לא יכול להתגייר, ומדוע מיהודי לא–דתי לא שוללים את יהדותו. אני מסביר להם שזה כמו אוסטרלי שנולד באוסטרליה, אם יעבור על חוקי מדינתו לא תישלל אזרחותו, אך אם מישהו יבוא מבחוץ ויגיד יש חוקים אוסטרליים שלא נראים לי, הרי שיגידו לו לחפש לעצמו מדינה אחרת”…

מהו ה’אני מאמין’ שעומד מול עינכם מדי יום בעבודת השליחות?

“אמת בלי פשרות. אנשים מבינים שאנחנו אמנם מאירי פנים, אך בשום אופן לא נקרב את התורה לאנשים, אלא את האנשים לתורה. אם הרבי מדבר בחריפות כנגד הציונות, אנחנו לא נעגל פינות; אם הרבי מדבר ברורות בעד פירסום משיח, אנחנו נעסוק בזה בלי פשט’לאך. בזמן של גירוש יהודי גוש קטיף לא התביישנו, ועל–אף שביקרו כאן הרבה מאוד בני קיבוצים שמאמינים בדרך השמאל, הזהרנו מדי סעודת שבת שדעתו של הרבי היא שהדבר יביא אסון על עם ישראל. היו שהסתייגו אז ואילו כיום הם שולחים לי הודעות שהרבי צדק; הם הבינו זאת בדרך הקשה.

“גם בדברים הפשוטים יותר, כמו הנהגות חסידיות אנחנו עומדים כמלוא הנימה. אני נוכח לדעת שוב ושוב, שכאשר עומדים בתוקף על עניינים של אידישקייט, אפילו צעירים שנראים רחוקים יוצרים אהדה ומתקרבים, כי טבע האור להאיר. במשך תקופה מסוימת שהה אצלנו בחור צעיר, בנו של ראש מועצה באחת האזורים בארץ ישראל, הוא נמנה על צוות העוזרים של אביו. הוא הגיע אלינו אתאיסט ויצא מכאן חסיד נלהב של הרבי. הוא למד את פרטי הדינים של כל מצווה שאנחנו עושים בחיי היום יום. לא מזמן שוחחנו והוא סיפר לי שתחום אחריותו הוא אישורי בנייה למוסדות חינוך. בעבר היו מגיעים אליו בקשות מצד גורמים דתיים וחרדיים, אך את כולם היה דוחה באמתלאות שווא, אך כיום, לאחר הביקור בבית חב”ד, כאשר מגיעות אליו בקשות כאלה, הוא מאשר אותם בעדיפות ראשונה. העסקנים עצמם לא מבינים איך קרה המהפך, מציאות שרק הוא ואני יודעים את סיבתה…

“כאלה סיפורים יש עוד הרבה. אנשים רבים שבארץ ישראל לא היו דורכים בקצה רגלם בבית כנסת או במוסד חרדי, הופכים להיות פה חלק מהקהילה ומתקרבים ליהדות”.

לסיום, שתף אותנו בבקשה בדרך בה מיישמים בבית חב”ד שלכם את הוראותיו של הרבי בנוגע ל’בשורת הגאולה’?

“אנחנו מדברים בצורה ברורה מאוד שהרבי הוא מלך המשיח ותיכף ומיד הוא עומד לגאול אותנו. התגובות נחלקות לשניים, בשביל הצעיר הלא–דתי, כל מצווה היא דבר לא מובן בדיוק כמו הנושא של ‘משיח’. בשביל בחור עם רקע מסורתי או דתי, הוא יגיב תגובות כמו אנחנו מאמינים ברב עובדיה יוסף או בצדיק אחר, ואני מסביר להם שזה לא סותר. יש נשיא דור ויש ראשי אלפי ישראל, ובדרך כלל הם מבינים זאת מהר מאוד, הרי חצרות ורבנים יש רק בארץ ישראל, בחוץ לארץ היחיד שדואג להם זהו הרבי באמצעות אלפי ‘בתי חב”ד’.

“אנחנו מסבירים שזאת עבודתו של הרבי, לדאוג לא רק לקהל עדתו אלא לכל יהודי וגם מבלי שיהיה לו מזה רווח, וזאת אנחנו רואים מהגואל הראשון, משה רבינו שמסר את נפשו להציל יהודי מהמצרי שרצה להכותו, ואיך דאג לכבשה שאבדה משאר חברותיה, ועל כן זכה לקבל את שרביט המנהיגות. כמו כן אני מסביר כי משיח תפקידו לברר את כל העולם, והוא זה אשר מקים מרכזי תורה ותפילה בכל מקום בעולם, כולל במקומות נידחים ורחוקים, כדי לזכך את המקום ולהעלות את העולם כולו לתיקונו”.

מחפשים שלוחים נוספים

באחת עשרה שנות שליחותם הצליחו הרב אלון חזי ורעייתו לקרב יהודים רבים לחיי תורה ומצוות, אך אם תשאלו את הרב אלון, הוא חש שהפעילות עם הישראלים בסידני נמצאת רק בראשית דרכה.

“אנחנו מחפשים זוג נוסף שיבוא לפעול יחד איתנו, ובכלל, ישנם עוד כמה ריכוזים בשכונות שונות בעיר עם ריכוז ישראלים גדול, והיינו שמחים שיבואו עוד זוגות שלוחים שיפעלו עימם. החלום הכי גדול שלי הוא יסוד ישיבה לבעלי תשובה. בעבר פתחנו ישיבה שהחזיקה רק תקופה קצרה מפני שהייתי טרוד בעניני בית חב”ד, וחבל, מפני שישנם צעירים רבים שמתחילים להתקרב אך אין מי שיוכל ללוות אותם כדי שהתהליך יהפוך לפנימי יותר. ונקווה שבקרוב נוכל לממש זאת”.

מסרים מהרבי

מספר הרב אלון חזי: “בחג פורים לפני שלוש שנים התרחש כאן נס מדהים. בביתה של ישראלית לשעבר, יהודיה מבוגרת, התארחה נכדתה בת האחת עשרה שהגיעה לבקרה מארץ ישראל. כשהגיע חג פורים ‘סחבה’ איתה את הסבתא והגיעה אלינו לבית חב”ד לקריאת המגילה ולסעודת פורים. אותה אישה הינה אישה עשירה מאוד שפתחה בסידני רשת של עסקים מצליחה מאוד.

“בחלוף כמה דקות מהרגע שהסתיימה קריאת המגילה והחלה סעודת פורים, הסבתא קמה ממקומה לקחה את נכדתה איתה ופנתה לעבר היציאה. קודם לכן בירכה אותי ואת רעייתי בשלום והודתה על האירוח. כטוב לבי ביין, הרשיתי לעצמי לשאול אותה מדוע היא עוזבת מוקדם כל–כך? ציפיתי לשמוע מילות נימוסין ותו לו, לחלוטין לא ציפיתי לשמוע את הסיפור המפעים שגוללה בפניי באותם רגעים.

“היא סיפרה שהיא נמצאת בקשר עם בית חב”ד בעיר, ובין היתר נטלה חלק ב’דינר’ יוקרתי שבית חב”ד קיים לאחרונה. לקראת סיום ארוחת הערב כנהוג, ערך השליח מכירה פומבית של דולר שהתקבל מידו של הרבי מלך המשיח, והפליג בסגולותיו בין היתר בסגולות הפרנסה שלו. אותה אישה שחוותה בתקופה האחרונה, לדבריה, ירידה חדה ברווחיה, החליטה לרכוש את הדולר כסגולה לפרנסה.

“היא הייתה עקשנית והצליחה לזכות בו במכירה וקיבלה את הדולר במסגרת מהודרת שיש בה גם תמונה יפה של הרבי. את המסגרת המהודרת עם התמונה תלתה עוד באותו ערב בסלון ביתה. חלפו כמה ימים ובבוקר אחד הנכדה פונה לסבתהּ ואומרת לה שלדעתה עשתה טעות לאחרונה ששינתה את שיטת הניהול של עסקיה, ואם היא תמשיך לפעול בדרך שפעלה בעבר - תחזור להצליח.

“הסבתא הייתה בהלם. ‘מאין את מבינה בעסקים?’ שאלה את הנכדה הצעירה. התפעלותה הייתה עצומה, מפני שהבנה כל–כך עמוקה בכלכלה לא מאפיינת ילדה בת אחת–עשרה. ‘האיש שתלית את תמונתו בסלון’, ענתה הילדה בפשטות, ‘אמר לי את הדברים בחלום’…

“האישה סיפרה לי את הסיפור ומפלס ההתרגשות שלה נסק פלאים. ‘הייתי שמחה להישאר אתכם עד סוף הסעודה, אך אני ממהרת למשרד, חייבת לבצע את הצעתו של הרבי ולהחזיר עטרה ליושנה’.

“מאוחר יותר נודע לי מהשליח שהיא עומדת איתו בקשר, שהיא אכן ביצעה את כל השינויים שהרבי העביר לה דרך נכדתה, ועסקיה חזרו לקצור רווחים יפים כימי קדם”.