זהו הסיפור המופלא של מרת אימי כהן, ובניה יקיר ושגיא • סיפור שהחל במוסדות חב”ד במ

זהו הסיפור המופלא של מרת אימי כהן, ובניה יקיר ושגיא • סיפור שהחל במוסדות חב”ד במרוקו, המשיך בקשר אישי עם הרבי – מכתב ו”יחידות” מופלאה – אך לאחר העלייה לארץ ישראל חלה בו נסיגה • בדרכו המופלאה דאג הרבי לקיים את הבטחתו באופן המהודר ביותר – כאן חלום, שם מדפסת מקולקלת, והמעגל נסגר • ואתם תהיו לי ממלכת כהנים

ר’ יקיר צמח-הכהן, עם בנו הת’ תום שי’

בכתבה נפרסים גם פרטים חדשים ומלאי עניין על השליח במרוקו ר’ יהודא ליב רסקין ע”ה – “עשרת הדברות” שכתב לחיפוש חתן, על אתגרים, קשיים וסכנות שחווה בשליחותו, ועל “מכונית הכפלה” באמצעותה הפיץ את שיחות הרבי בתרגום לצרפתית

פעמים רבות שומעים על סיפור אישי מופלא של חזרה לשורשים היהודיים, שעבר דרך אחד מאלפי שלוחי הרבי מלך המשיח בעולם. פעמים רבות הסיפור משולב – או אף מתחיל – במופת גלוי של הרבי, בעניינים הקשורים לבני חיי ומזוני.

אולם ישנם סיפורים מפעימים במיוחד, בהם הרבי דואג לשלוחים עצמם, לאלו שהתמסרו לעבודת הקודש במוסדותיו. סיפורים בהם נראה במוחש כיצד מתאמתת הבטחת רבותינו נשיאנו, אשר כל “האוחז בקלאַמקע”, בידית חדרו, יזכה לעשות תשובה בימיו.

ופלא על גבי פלא, כאשר המופת לא “מלובש” בעניינים גשמיים – הרבי פשוט בא ו”גובה את שלו”, מכניס מחדש לכרמו את כל אלו שזכו להיות מעובדי הכרם, הם וצאצאיהם.

כזה הוא סיפורו של יקיר צמח-הכהן.

13 דקות ביחידות אצל הרבי

מרת אימי כהן נולדה בעיר סאפי במרוקו. כמו צעירות יהודיות רבות היא עברה הכשרה בסמינר למורים ‘אליאנס’. לאחר שסיימה את חוק לימודיה, התקבלה לעבודה בבית רבקה בעיר קזבלנקה, שנוהל על ידי – להבדיל בין חיים לחיי החיים – השליח הנודע החסיד ר’ יהודא ליב (לייבל) רסקין ע”ה.

מוסדות חב”ד שיוועו לעובדים מקצועיים ומסורים, והנערה אימי כהן ענתה על כל הדרישות. היא התמסרה להדרכת התלמידות בבית רבקה, כאשר במקביל התמנתה כאחראית על מערכת לימודי החול במוסד.

גישתה החינוכית הייתה לשם דבר. האתגר היה עצום: צוות קטן שהתמודד עם כמות גדולה של תלמידות, חלקן ללא הרגלים בסיסיים של שמירת תורה ומצוות, וגם בעיות משמעת רגילות לא חסרו. אך המדריכה הצעירה ידעה כיצד להשיג שיתוף פעולה מצד כל הבנות. היה תענוג לראות את הבנות יושבות ומברכות ביחד לפני ואחרי המזון בניצוחה, באווירה טובה ונעימה.

בחייה האישיים חוותה מרת כהן ניסיונות לא פשוטים. היא התייתמה מאביה, ולמרות שכבר הייתה זה מכבר בגיל השידוכים, לא הצליחה למצוא חתן.

כעובדת במוסד חב”ד, החל קשר אישי שלה עם הרבי. בשנת תשכ”ז קיבלה מרת כהן מכתב מהרבי (ראה תצלום). לאחר כמה שנים של עבודה במוסדות, נסעה לרבי בחודש סיוון תשכ”ח. השליח הרב רסקין דאג שהיא תתקבל ליחידות, כשהוא מעביר מראש לרבי דו”ח מיוחד על עבודתה החינוכית. בין השאר, קיבל הרבי תצלום של 400 תלמידות יושבות בחדר האוכל ומברכות בהדרכתה.

היא שהתה ביחידות אצל הרבי במשך 13 דקות. חלקים גדולים ממה שנאמר שם בחדר היא לא מספרת עד היום, אפילו לבני המשפחה הקרובים.

הרבי פתח בדברי שבח על עבודתה, וציין שקיבל דוחו”ת חיוביים ביותר על התמסרותה לתלמידות. לאחר מכן היא שאלה את הרבי את השאלה הבוערת ביותר עבורה – בנוגע לשידוך, והרבי ענה לה:

“משנה מקום משנה מזל”, והמשיך בברכה שתזכה להתחתן “ויהיו לך ילדים ונכדים חסידיים”.

מכתבו של הרבי למרת אימי כהן

עשרת הכללים של הרב רסקין למציאת חתן

מרת כהן חזרה למרוקו. היא הבינה מתשובתו של הרבי ביחידות, כי עליה לעזוב את המקום ולעלות לארץ ישראל. לרב רסקין לא היה קל לוותר על עובדת כה חרוצה ומוכשרת, אך חזקה עליו תשובת הרבי. הוא צייד אותה בהמלצות הדרושות שיעזרו לה בהמשך לימודיה ועבודתה בארץ ישראל.

בסוף שנת תשכ”ט עלתה מרת כהן לארץ ישראל יחד עם אמה; תחילה פנתה ללימודים, כדי שתוכל לקבל תעודת מורה מוסמכת גם בארץ ישראל. במשך כל התקופה עד חתונתה המשיך הרב רסקין לשמור איתה על קשר, כשהוא מעודד אותה להמשיך בחיים החסידיים בהם החלה במרוקו.

המכתבים ששלח הרב רסקין למרת כהן – אופייניים ומלאי עניין. משתקפת בהם דמותו של השליח הרב רסקין, התמסרותו לאלו שעבדו עמו, השקפתו החסידית ולהט ההתקשרות שלו לרבי, אותם העלה על הכתב בסגנון לבבי וישיר.

מרתק ביותר אחד המכתבים ששלח לה (מתאריך ב’ כסלו תשל”א), ובו עשרה כללים, “עשרת הדברות” לחיפוש חתן. להלן המכתב כפי שנכתב על ידו, ללא “שיפוצי לשון” הגורעים מחינו:

“ב”ה, ב’ כסלו תשל”א

קסבלנקה מרוקו.

למרת אימי תחי’ כהן

ברכה ושלום!

את מכתבך מחודש אלול קבלתי אחרי שחזרתי מאמעריקא, והי’ לי הרבה מה לעשות בבית-רבקה ולא מצאתי עד היום איזה זמן לכתוב לך, ובעיקר לענות על כל השאלות שלך עד כמה שיהי’ לי באפשרי.

מה שאת כותבת שהשנים הכי טובים היה אצלך כשהיית בבית רבקה, זה אני מסכים לך במאה אחוז, כי במוסדות ליובאוויטש שהם תחת נשיאות של הרבי שליט”א יש בהם כח מושך מיוחד ובפרט למי שהי’ מסור ונתון למוסד בכל הכוחות וכו’ כמו את.

תודה רבה על ההזמנה שלך לבקר אצלכם, ואי”ה עוד יבוא הזמן גם כן לזה.

לא הבנתי בדיוק באיזה מוסד הנך נמצאת כעת, כי לכאורה, אם המעלה של המוסד שאוכלים מאכלי כשר זה לא מספיק, כי העיקר היא הסביבה, מי הם המורים’ות המחנכים וכו’, מעוניין לדעת כמה זמן הנך צריכה להשאר במוסד זה כדי לקבל תעודות הצריכות.

בעניין הבחור שהכרת קשה לי לכתוב מרחוק סברות בזה, ובפרט שאינני מכירו, הבעי’ הראשונה שהוא צעיר ממך זה לא נורא, אבל הבעי’ השנית היא חשובה ביותר, אבל כיון שאתה כותבת שיש לך פתרון לזה שהוא מקבל מה שאת רוצה, אם כן זהו משהו אחרת.

והנני רוצה לשאול כמה שאלות אצל הבחור הזה:

א) אם הוא מקבל על עצמו להניח תפילין בכל יום.

ב) לשמור דיני טהרת המשפחה כמו שכתוב בשולחן ערוך.

ג) להתפלל ג’ תפלות ביום שחרית מנחה ערבית.

ד) לשמור את השבת, לכסות את ראשו, שילבוש טלית קטן.

ה) שיעשה קביעות ללמוד תורה ובעיקר דינים לדעת איך להיות יהודי.

ו) ושהוא מסכים שאת תלבשי פארוק (פאה נכרית).

ז) ושכשהשם יתן לכם ילדים אם מסכים שיתחנכו ויתגדלו בדרך התורה והמצות.

ח) (בהיות שאת כבר ליובאוויטשית-חב”דית) אם הוא מסכים שכל החיים שלכם יהי’ על פי דרכי החסידים ובעיקר על פי הרבי שליט”א.

ט) ובאם אחרי כל זה שהוא מקבל על עצמו להתנהג כבר מעכשיו, אזי לכתוב לכ”ק אדמו”ר שליט”א, כל הפרטים, וגם כן את כל הקבלות שקיבלתם על עצמכם, ואזי לשאול את חוות דעת של אדמו”ר שליט”א אם זהו הזיווג שלכם (ומה שאת אומרת שאיזה פעם כתבת ועדיין לא קבלת מענה זה לא נורא שהרבה אנשים באחרונה לא קיבלו מענה על מכתביהם, ואת יכולה להזכיר במכתבך שכתבת ועדיין לא זכית לקבל מענה, וגם כן להזכיר שאת כבר היית פעם אצל הרבי שליט”א ושעבדת בבית-רבקה במרוקו).

יו”ד) ושכל זה יהי’ מתוך שמחה ובטוב לבב בלי שום הכרחיות, והי’ טוב באם שהי’ לך קשר עם איזה חסיד חב”די (אולי חתן אחותי וזוגתו שגרים בקרית מלאכי שיכון נחלת הר חב”ד, שמו ר’ יהושע מונדשיין) שיעזרו לך בהבעי’ הרצינית.

הנני חושב שעל ידי העשרת-הדברות – הנקודות – שכתבתי תוכלי כבר להחליט איך לעשות, ויעזור השם יתברך שכל ההחלטות תהי’ טובות.

בזה אסיים מכתבי בתקוה שהכל יסתדר אצלך בטוב, ותכתבי מכל הנעשה אצלך ומה שנוכל לעזור נעזור בשמחה רבה.

באיחולי כל טוב בגו”ר

יהודא ליב רסקין

פרישת שלום מיוחדת מגברת רסקין והילדים שי’

הרב רסקין מעדכן
על נסיון ההפיכה שכשל

השידוך המוזכר במכתבו של הרב רסקין בסוף לא יצא לפועל. מרת כהן שהייתה שבורה מכך פנתה לרב רסקין, והוא עונה לה במכתב משבט תשל”א. להלן קטעים מהמכתב, בו הוא מזכיר את הגעגועים לאווירה שהשרתה במוסד:

“אל תפלי ברוח שבודאי הוא לא הי’ בן זיווג שלך, והרי אנו עם ישראל מאמינים בה’, וכל מה שעושה ה’ הכל הוא לטובה, רק שצריכים סבלנות.

… כאן אין אצלנו חדשות מיוחדות, העבודה היא גדולה ועמוסה, השנה נרשמו בבית רבקה 123 תלמידות חדשות כן תרבינה, מספר התלמידות כעת בערך כ-400, צריכים הרבה כוחות, ובפרט מדריכות מתאימות בזמן האוכל של הצהריים, וכל מי שנכנס לבקר בזמן הצהרים נזכר על העבודה שאת היית עושה.

כעת הננו מפרסמים בכל שבוע ושבוע שיחת כ”ק אדמו”ר שליט”א בצרפתית, הצלחתי להשיג מכונית הכפלה והנני מסדר את כל העבודה בבית-רבקה, והננו שולחים לכל בית ספר ובית כנסת [בסך הכל] כ-1500 בכל שבוע, סדרנו מחיר על כל השנה 5 דירהאם, מצורף כאן שיחה האחרונה שסדרנו בפה”.

במכתב גם בירך אותה על הידיעה, שבסוף השנה תקבל תעודת “מורה מוסמכת” – “זה באמת די יפה” החמיא לה.

במכתב מערב ראש-השנה תשל”ב פותח הרב רסקין בדיווח שגרתי – “המצב כרגיל, עבודה הרבה מורים’ות טובים חסרים ובפרט מדריכים”, אך לאחר מכן מספר לה את מה שקדם ל”מצב הרגיל”:

“בטח שמעת מה שקרה בכאן בעניין המהפיכה שתודה לא-ל לא הצליחה, והמלך יושב על כסא מלכותו, ויעזור לו השם יתברך להמשיך ביד רמה וכו’, מי שלא היה כאן אי אפשר לו לתאר את הנסים הגדולים מה שעשה לנו ה’ יתברך, באם חס ושלום היו מצליחים הצד שכנגד היו עושים רחמנא ליצלן פשוט כלה בעם ישראל (כך הי’ במחשבתם על פי הניירות מה שמצאו אחר כך), אבל הרי שומר ישראל לא ינום ולא ישן”.

ילדים ונכדים -
אך לא חסידיים (בינתיים)…

בסופו של דבר מצאה מרת כהן את זיווגה והתחתנה בשנת תשל”ב. מהדיווחים שקיבל ממנה, “הריח” הרב רסקין כי עזיבת החממה החסידית וחוסר הקשר עם חסידים בארץ ישראל, השפיעו עליה בצורה בלתי חיובית. הוא כתב לה בשנית:

“בשמחה רבה וגדולה קבלנו את הבשורה הכי משמחת על דבר נישואייך, ובעיקר תודה מיוחדת בעד התמונות שכולם היו שמחים לראותן, שתודה לא-ל הגיע כבר יום המאושר שלך ושכבר את מסתדרת בחיים הפרטים באופן סדירי.

כן, נכון חבל שלא נוכחתי ביום שמחתך, אבל הרי רק בגשמיות המקום והזמן הם מפרידים אבל ברוחניות אין שום פירוד… בכל אופן, אחרי כל האריכות שמחנו בכאן ושתינו לחיים בשבילך.

בודאי לא תקפידי עלי וכן בעלך החשוב שי’, באם שאשאל מה נעשה עם העשרת הדברות (כפי שאת מכנה אותן), ובעיקר שכעת נתוסף הפרט של חיי משפחה ובזה צריך להיות נזהרים ביותר בענייני טהרה וכו’ כדי לזכות להקים דורות לעם ישראל בדרך הקדושה והטהרה.

הייתי שמח לקבל גם כן מכתב מבעלך שי’ מה הן השקפותיו בענייני הדת וכו’.

בטח כתבת גם לכ”ק אדמו”ר שליט”א, ובאם עדיין לא, גם עכשיו לא מאוחר לבקש ברכתו הק’ (ובפרט שרבנו שליט”א הזכיר לך זה לפני כמה שנים).

… אצלנו אין חדשות מיוחדות תמיד אותו הפתגם “עבודה הרבה חסר אנשים בעיות מתרבות מיום ליום”, אבל תודה לא-ל שיש לנו על מי לסמוך על אבינו שבשמים ובעבדו הנאמן הוא כ”ק אדמו”ר שליט”א, שנותן לנו תמיד חיזוק עידוד ואימוץ“…

יותר מאשר לכתוב ולעודד אותה, לא היה ביכולתו של הרב רסקין לעשות מאומה. למרבה הצער, על משפחת כהן הצעירה כבר לא היה ניכר רושם הקשר עם חב”ד. היא ניהלה אורח חיים לא-דתי, והילדים נשלחו להתחנך במוסדות חילוניים לחלוטין.

מרת כהן זכתה לילדים ולנכדים; אולם ה”חסידיים” היה נראה כחלום באספמיא…

הרב מטוסוב מציין את עבודתה המסורה של מרת כהן.

מיהו הרב שהגיע בחלום, לילה אחר לילה?

הבן הבכור במשפחה, יקיר צמח הכהן, נולד בבית שאן. לאחר סיום בית הספר היסודי עבר לחטיבת-הביניים בקיבוץ בית זרע בעמק הירדן. למותר לפרט איזה סוג של “חינוך יהודי” הוא ספג במקום זה.

את לימודי התיכון עשה בבית הספר של חיל-הים ‘מבואות ים’ סמוך לנתניה, במגמת חובלים. הוא סיים את שירותו הצבאי, הקים משפחה, והחל “לפתח קריירה”. כמו כל דבר שעשה בחיים, גם בשלב זה גילה גישה יסודית, והלך ללמוד כלכלה ומנהל עסקים. את מגוריו קבע בשכונת קריית-אליעזר בחיפה.

בוקר אחד התעורר יקיר ונזכר בחלום מטלטל שחלם באותו לילה:

הוא עומד מול רב זקן, היושב מאחורי שולחן עץ וברקע קיר מחופה עץ חום, והוא מסתכל עליו במשך זמן ארוך. ליקיר לא היה שמץ של מושג מי הדמות אותה ראה ומהו האתר בו התרחש החלום. כאדם “רציונאלי” ש”לא מאמין במיסטיקה”, ניסה יקיר להתעלם מכך.

אולם, במשך ארבעה לילות רצופים (!) חלם יקיר את אותו חלום בדיוק. משהו בשלווה הנפשית שלו נסדק. הוא החל לדבר עם אנשים שהכיר על החלום, ו”אין פותר אותם” ליקיר.

בסיום אותו שבוע, במוצאי שבת, שוב חולם יקיר על אותו רב זקן. הפעם אותו רב עמד והתפלל, והוא עומד בסמוך אליו. החלום הזה היה בבחינת ה”מכה בפטיש”, ובעקבותיו פנה יקיר לאחיו שגיא בבקשת עזרה.

האח שגיא, למרות שבאותם שנים ניהל גם הוא אורח חיים לא-דתי בעליל, בכל זאת, בילדותו הייתה לו משיכה לדת, ובנערותו אף למד כמה שנים בישיבה. היו לו איפוא יותר מושגים בעניינים “דתיים”, ויקיר חשב שאולי הוא יוכל לסייע לו.

שגיא החל לברר אצלו איך אותו רב נראה, ויקיר ענה שהוא בהחלט זוכר ובדיוק נמרץ: “היה לו זקן לבן וכובע”… אחיו חייך והפטיר “כל הרבנים נראים ככה”… הוא הציע לו לנסות את מזלו, ולנסוע לכל מיני רבנים שהכיר – ברכסים, בבני-ברק ובירושלים.

יקיר החל במסעותיו לרבנים, שלא היה להם מושג מה לומר לו; ובעיקר: למרות שגם להם היה “זקן לבן וכובע”, הם בכלל לא דמו לרב מהחלום…

יקיר גם התייסר בתוך תוכו: מהקורס לפסיכולוגיה שעבר במסגרת לימודיו ידע, כי לא יתכן לחלום על דבר שלא ראית בחיים; הטרידה אותו העובדה שהוא לא מכיר ומזהה שום פרט שראה בחלום.

לאחר שהתייאש מכל מה שראה ושמע, חזר לאחיו שגיא ואמר לו: תשמע, אף אחד לא יודע מה זה; זה באמת קצת מטריד, אבל אני מפסיק להתעסק עם זה.

ואז הופיע חלום נוסף…

הנה הרב מהחלום!

אחרי שבוע חלם יקיר שוב את החלום בו הוא רואה את עצמו עומד ליד אותו רב בתפילה. הוא זכר שלוש מילים שאותו רב אמר: “את צמח דוד”… יקיר לא היה יכול “להיזכר” במילים הללו משום מקום; לא רק שלא התפלל מימיו, הוא גם לא ידע מהי תפילת שמונה-עשרה ומאיזה צד אוחזים את הסידור. הדבר היחיד שזיהה, הוא את שם משפחתו – צמח-הכהן, שהשתלב במילים ששמע מהרב.

יקיר חזר עם החלום החדש לאחיו, שהבטיח לו “לבדוק את העניין”. אך ליקיר לא הייתה מנוחה, ושוב חזרה על עצמה אותה תופעה: בכל לילה באותו שבוע חלם יקיר את אותו חלום בדיוק.

ההשגחה הפרטית זימנה את אחיו באותו שבוע לחנות “המצליח” בעיר התחתית בחיפה. האח שגיא, טכנאי מחשבים במקצועו, הוזמן לתקן שם מדפסת ששבקה חיים. הוא הגיע לשם כמו לעוד תיקון שגרתי, אך כשנכנס לעסק, אי שם במעבה העיר התחתית בחיפה (תרתי משמע) – היה נדמה לו כי נחת בעולם אחר: קידם אותו יהודי עם כיפה ענקית וזקן לבן ארוך. הוא החליט לשתף את אותו יהודי בחלום המוזר של אחיו.

היהודי הקשיב בסבלנות, ואז אמר לו “שלח את אחיך אליי”.

אותו יהודי עבדקן בחנות לא היה אחר מאשר הר’ שמואל פרומר, משלוחי הרבי בקריות, ומי שזכה לקרב לרבי מאות יהודים.

שגיא עדכן מייד את אחיו, שיש יהודי שמוכן לקחת על עצמו את המשימה. ליקיר, שהיה עסוק בעבודתו עד מעל הראש, לקח שבוע שלם עד שהצליח למצוא זמן לפגישה. אך הלחץ שלו מהחלום גבר, והוא התייצב שם יום אחד על הבוקר, עם פתיחת החנות.

יקיר ישב בחנות “המצליח”, וסיפר לרב פרומר את סיפור החלומות החוזרים ונשנים. עד היום כשהוא מספר על הרגע הזה, אוחזת בו התרגשות:

“הרב פרומר הלך לצד החנות, הוציא מהחליפה שלו מעטפה ובה סידור “מנחה מעריב”, ומתוך הכריכה שלף תמונה. הוא ניגש אליי, ומראה לי את התמונה…”

יקיר כמעט נפל מהכסא: זה היה בדיוק מה שראה בחלום! – הנה ה”רב” שהופיע בחלום, ובדיוק באותו צורה: על רקע קיר מצופה עץ חום.

יקיר ראה את הרבי ב-770.

הילדים והנכדים כבר חסידיים

שמונה שעות רצופות ישב יקיר ושוחח עם הרב פרומר; מהשעה שמונה בבוקר עד שלוש אחר הצהריים. התברר לו כי הוא לא חלם על סתם “רב”, אלא על “הרבי”. שמונה שעות, בהם התברר לו מיהו אותו רבי – נשיא ונביא הדור ומלך המשיח, אשר כל מהותו היא גילוי עצמות ומהות בעולם. הרב פרומר הסביר ליקיר, כי לרבי הזה יש גם דרישות מכל יהודי, ויקיר ישב ושתה בצמא כל מילה.

באותו יום קיבל יקיר על עצמו להתחיל לשמור תורה ומצוות. זה היה בחודש סיוון, כמה ימים לפני יום הולדתו שחל בח’ סיוון (אגב, גם המידע הזה התחדש לו במהלך אותה פגישה).

יקיר מתחיל לפקוד את בית-הכנסת בשכונתו, ואין לו שמץ של מושג מה עושים. אדם משכיל, קצין לשעבר בחיל-הים ומנהל בעל תואר אקדמי – נכנס לבית כנסת, ומבחינתו כל מה שהוא רואה כאילו מתנהל בשפה הסינית. כשאמרו לו בפעם הראשונה “תיקח חומש”, הוא שאל מה זה; הוא אפילו לא ידע שזה סוג של ספר. אחר כך נודע לו שיש ספר נוסף שקוראים לו “סידור”. הוא החל מאפס מוחלט.

אבל בעקשנות אופיינית התגבר על הקשיים. עזר לו גם השליח המקומי, הרב יוסי ליפש. תוך זמן קצר הדביק יקיר פער של שנים. מהר מאוד הופיעה כיפה על הראש, הזקן החל לצמוח, וגם חליפה וסירטוק. את כל השלבים עשה בהדרכה צמודה, יד ביד ממש, של הרב פרומר. הוא לא מחמיץ אף שיעור או התוועדות שלו, ובין לבין גם מנהל איתו שיחות נפש ארוכות.

כמו אמו, החליט יקיר כי “משנה מקום משנה מזל” – הוא עבר מחיפה לקריות, והעביר את כל שלושת ילדיו למוסדות חב”ד. בנו תום שי’, הוא כיום אכן “תמים” למהדרין, ואחיותיו ברקת ומעיין הם “אחיות התמימים” למופת.

אחיו שגיא החל ללכת בעקבותיו. קשייו היו פחות בתחום הידע, ויותר בתחום היישום המעשי. בעיקר קשתה עליו ההחלטה להתחיל לנהל חיי משפחה כפי שהתורה דורשת מכהן. לאחר שיחות ארוכות עם הרב פרומר, הוא אוזר אומץ לעשות את הצעד המכריע, וזמן קצר לאחר מכן מקים משפחה כשרה למהדרין. הוא זוכה איפוא ל”נכדים חסידיים” מלכתחילה.

עשרת הדברות למציאת חתן - במכתבו של הרב רסקין

הרבי קיים את הבטחתו

כמה חודשים לאחר מכן, בחודש תשרי, נוסע יקיר לרבי, ביחד עם המשפיע שלו הרב פרומר. הוא “מושלך” ישר לתוך הלבה הלוהטת של 770 – הקהל העצום, התפילות, הריקודים בשמחת בית-השואבה, וה”מכבסה” בשמחת-תורה. המנהל המסודר מגלה כי לא נורא לנוח בלילה על מזרן המונח על רצפה חשופה, לצד חסידים נוספים.

המופתים מתחילים עוד בשלב ההכנות לנסיעה: הזמן היה לאחר הפלת מגדלי התאומים, ושלטונות ארה”ב החמירו מאוד את התנאים לקבלת ויזה. אבל באורח פלא, יקיר מקבל ויזה תוך חצי שעה.

ימי שמחת-תורה נחקקו בזיכרונו יותר מכל. אמנם, במהלך חג הסוכות הוא שבר את רגלו וזו ניתנה בגבס, אך הוא עמד על הפירמידה, וצפה כמהופנט באלפים הרוקדים שעות על גבי שעות ללא הפסקה. “חשתי בתוך גאולה” הוא אומר. הוא כמובן עולה לדוכן לברכת כהנים במניין של הרבי ב-770, ונרעד מהתרגשות מהזכות העצומה שנופלת בחלקו.

האברך המזוקן עם הכובע והדגלון על דש הסירטוק, המקפיד על קלה כבחמורה, יחד עם ילדיו ואחייניו – לא מותירים מקום לספק: הרבי קיים את הבטחתו – מרת אימי כהן זכתה לילדים ונכדים חסידיים.