תקריבו את קרבנכם כ”ק אדמו”ר הזקן: אדם כי יקריב נאמר בלשון יחיד ובלשון נסתר, בעוד

תקריבו את קרבנכם

כ”ק אדמו”ר הזקן: אדם כי יקריב נאמר בלשון יחיד ובלשון נסתר, בעוד שתקריבו את קרבנכם נאמר בלשון רבים ובלשון נוכח. מה טעם השינויים?

אלא שה’ רוצה לרמוז לנו בתורתו כך: אדם העליון שהוא הקב”ה, כאשר יקריב - במשמעות של יקרב -  את הנפש האלוקית לעוררה באתערותא דלעילא (בהתעורות מלמעלה), אזי כדי שלא תחלוף ההתעוררות כלעומת שבאה, תקריבו אתם בני ישראל, כל אחד את קרבנכם שלכם באתערותא דלתתא (בהתעוררות מלמטה) כלומר, שהנפשות האלוקיות של בני ישראל יקריבו לה’ באמצעות אתכפייא (כפיית היצר) ואתהפכא (הפיכתו לטוב) - את הנפשות הבהמיות.

(לקוטי תורה ב, ואילך)

הכיצד מכפרת הבהמה על האדם?!

כ”ק אדמו”ר האמצעי: הרי האדם נעלה באין ערוך מהבהמה, אז איך ייתכן שהקרבת בהמה מהווה כפרה על האדם?

אלא שאדם הוא הנשמה האלוקית, ובהמה היא הנפש הבהמית. שכיוון שהנשמה היא בדמותו ובצלמו של הבורא לכן יש בכוחה להעלות את הנפש הבהמית ולרוממה. אך מאידך כיוון ששורש הנפש הבהמית הוא מעולם התוהו שקדם לתיקון, לכן לאחר בירור זה מוסיפה הנפש הבהמית כוחות נעלים הנמשכים משורשה ומושפעים לנפש האלוקית.

(שערי אורה, שער החנוכה ט, ב)

אד”מ כי יקריב…

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אד”מ ראשי תיבות של המילים: א’ -  אאלפך חכמה שמורה על עבודת ה’ במחשבה שבמוח. ד’ - דיבור. מ - מעשה, במעשה המצוות. כי יקריב - לשון עתיד והמורה על התמידות, שעבודה זו של ושכנתי בתוכם - בתוך כל אחד ואחד מישראל, על ידי  התורה ומצוותיה, תמידית היא, וגם לעתיד תהיה.

(מאמרי הצמח צדק תרט”ו עמ’ רלו)

אדם אותיות מאד ובגימטריא מ”ה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: נאמר על המשיח “הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד”. מאד - אותיות אדם. ללמדנו שמשיח צדקנו יהיה במעלת הבלי גבול, ועל ידו יתעלו כל בני ישראל לדרגת בלי גבול, ואז יהיו הקרבנות בתכלית השלימות שיאיר אור הסובב כל עלמין בעולם הזה בתכלית הגילוי, מה שנרמז בכך שאדם בגימטריא מ”ה, כלומר שם מ”ה (שם הוי’ במילוי אלפין) המורה על גילוי אור הסובב בעולם למטה, שאז תהיה העלאת הגשמיות בתכלית השלמות.

(סה”מ תרל”ג ח”א עמ’ קצו)

תחילת הדיבור מאוהל מועד

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: תחילת הדיבור מאוהל מועד הייתה במילים אלו - “אדם כי יקריב”. כי הנה עניינו של אוהל מועד הוא השכנת השכינה. לפיכך נאמר הציווי הראשון, בעניין זה של השכנת השכינה למטה על ידי הקרבנות. שכן “אדם” אלו נשמות ישראל, המקריבים את הנפשות הבהמיות שעל ידי כך שורה השכינה בנפשם.

וכיון שתכלית המשכן והעבודה בו הוא גילוי השכינה בישראל לפיכך היה הדיבור הראשון בעניין זה דווקא!

(סה”מ תער”ב ח”ב עמ’ תתקיב)

איך מתקרבים לה’?

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: “אדם כי יקריב” - כאשר האדם רוצה להתקרב לאלוקות, להיות קרוב לה’, מה עליו לעשות?

יעסוק בהקרבת נפשו הבהמית ויצרו הרע לה’. שכך היא הכוונה בעת הבאת הקרבן, שצריך האדם לחשוב שיעשה בו מה שעושים עם המה אלא שה’ ברמיו הרבים, סולח לו על ידי שעושה תשובה אמיתית. ועל ידי התשובה שבעת הקרבת הקרבן, נעשה האדם קרוב אל ה’.

(ספר השיחות תרפ”ט עמ’ 74)

תכלית השלמות

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: הקרבת הקרבנות שלעתיד לבוא תהיה בתכלית השלמות. שכן לאחר חטא עץ הדעת ועד הגאולה אין האדם בתכלית השלמות כפי שהיה לפני חטא עץ הדעת. כי הנה תחילת הציווי על הקרבנות מתחיל במילים “אדם כי יקריב” דהיינו שמזה מתחיל עניין הקרבן, מה”אדם” והאדם יהיה שוב בתכלית השלמות רק לעתיד לבוא ואז המצוות יהיו “כמצוות רצונך”.

(תורת מנחם שנת תשי”ז ח”א עמ’ 242).