הושענא אנא הושיעה נא
הטיסה אל בית חיינו, קול הילד הבוכה, אוספי ה’פעקלאך’ ואיש ההיי-טק הרוסי. הצצות קלות אל תשרי ה’תשע”ד בחצרות קדשנו. מבט אישי מאורח לרגע
הטיסה אל בית חיינו, קול הילד הבוכה, אוספי ה’פעקלאך’ ואיש ההיי-טק הרוסי. הצצות קלות אל תשרי ה’תשע”ד בחצרות קדשנו. מבט אישי מאורח לרגע
חול המועד סוכות. הרכבת בנתב”ג פולטת נוסעים מכל רחבי ארץ ישראל. חלקם כבר התחילו את הצום. צום סוכות כמובן. לעיתים, נחיתת הביניים ה”קצרה” שהבטיח הסוכן ב’שרמטייבו’ במוסקבה או ב’איסטנבול-אטאטורק’ בטורקיה עוברת את השעה העשרים וחמש…
במהלך הטיסה לניו יורק הם לא ינוחו ויסבירו בכל השפות, כי יש לבוא לקראון-הייטס לרקוד עד הבוקר. לאחר שכרטיס-משיח יינתן במאור פנים הם יעברו לנוסע הבא ויספרו לו על ה’גרנד פסטיבל אוף סוכות, טיל דה מורנינג’, כשבינתיים כמובן כולם מברכים על ארבעת המינים און שאקעלט-זיך.
ואז סוף סוף מגיעים ל’שכונה’. טבילה קצרה במקווה המהביל של ‘סוון-פורטי-ניין’, וישר רצים לברך על הלולב של הרבי מלך המשיח שליט”א, אחרי הברכה הנרגשת נרשמת צפיפות בארוחות הבוקר הקרטוניות של חברות התעופה שנשלפות מכל עבר והצום נשבר. אאאיייי home sweet home .
הושענא אנא הושיעה נא.
2לאחר ששבה קצת הרוח, נפנים אל הילד הנרגש שהבאנו איתנו. פשוט ‘ראשית עריסותיכם’ בכדי לתת שכר למביאיהם. ובכל אופן שכל השכנים והשוויגער יידעו שמשקיעים אנו בחינוך.
ואז לאחר סיבוב קצר שמראים לו את ה’סוכה של הרבי’ וה’חדר של הרבי’ וה’כסא של הרבי’, הוא לתומו פועה בערגה: אבל אבא, איפה הרבי?
כשהגוש נתקע בגרון והעינים מוצפות בדמעות, מה לנו כי נענה. הרי זוהי כל משאת נפשנו, זוהי מטרת צומנו, זוהי הסיבה למינוסינו…
אבל אנחנו פה כדי להישאר, אין לנו מקום אחר. באנו לפה כדי להיגאל, כדי להתרומם, כדי לקחת כוחות כפשוטו, וגם הציניקנים הכי גדולים (כמוני) יודעים את זה. אין אחד שלא מרגיש את זה, ולאף אחד אחר אין את מה שיש כאן.
כל מה שנכתב, על התפילות והריקודים, ההתוועדויות והלימודים, הדחיפות וה’לחיים’, אינו מבטא אפילו כמלוא נימה. כי מי שנמצא כאן יודע: כאן נמצא ה’חי וקיים’. אנא א-ל נא הושענא והושיעה נא.
3והנה ערב התקדש חגו של הרבי. נשיא הדור השביעי. אנשי “אש”ל הכנסת אורחים” המסורים לאחר חודש של טרטורים והכנות, נשאר להם רק עוד “חג קטן אחרון” שלושה ימים ברצף!!! מה הבעיה?! כל סלט לכל ארוחה כולל רק 14 ארגזי איחסון ענקיים… כפול מספר הסלטים, כפול מספר הארוחות. מסירות נפש. ‘בקטנה’.
גם האיש הגדול והמשאיות ה’קטנות’ (ארבעה) ערוכות כבר לכניסת החג. שנת הלב לקידושא רבה המסורתי, וגם זה נעשה ללא תרועת חצוצרות. אהבת ישראל. פשוט אהבת ישראל.
והריקודים. אחחחח הריקודים. רוקדים צפופים ומקולעט’זיך רווחים. עוד פרצוף ועוד פרצוף. כמה פעקלאך מפוזרים ב-770. לא השקיות החומות הקטנות של אמריקה, ‘פייפער בעג’ בלע”ז. אלא ‘פעקלאך’ של אנשים. של סיפורים. של דאגות. של משפחות. של שמחות וגם של…
וכל אחד מגיע בערב חג, משליך את ‘חבילתו’ ב-770 ועוזב אותה לנפשה. לפחות לארבעים ושמונה שעות. מתנתקים מהכל, עוזבים את הכל, מעצימים את הכל, מעלים את הכל. ארבעים ושמונה שעות של שמחה פורצת גדר בטרקלינו של מלך פורץ גדר. מכל העברים ומכל הכיוונים, מלמעלה ומלמטה, מלפנים ומאחור – אלא כמצליף. אנא א-ל נא הושענא והושיעא נא אבינו אתה.
4 “הָלַךְ לְדַרְכּוֹ”. יעקב. לאחר שקם ב-5 בבוקר בשבת בראשית. כי מה לעשות עברית-שפה-קשה. והוא קצת עולה חדש-ישן, ולוקח לו להגיד תהלים חמש שעות בשבת מברכים. רקד יומיים בשמחת תורה. הלך לתהלוכה, נרדם קצת בסוכה, עמד במשך שעות בתפילות הארוכות, ופעם אחת ראיתי אותו מסתפק בקצת לחם בהכנסת אורחים, כי הוא לא מאלה שנדחפים. אינטליגנט ממשפחה טובה. אינג’ניר.
לקחתי אותו בכוח לאכול ארוחה דשנה עם יחס אישי. אצל משפחת שטרסברג הצדיקים כמובן. הוא ישב שם וניגן ניגונים ואחרי שניגב בקושי שני סלטים כבר רצה לצאת כדי להספיק עוד קצת, אבל השארתי אותו למנה העיקרית. בכל אופן יום-טוב היום, הסברתי.
בהתוועדות עמד בדביקות במשך שעות, מרים את כוסית היין ומבקש בשביל עוד כמה חברים שנשארו מאחורי מסך הברזל. מסך הברזל של האדישות הסביר לי לתומו. ואז, שלא כדרכו, נדחף אל התור הארוך, בתקווה שיזכה ל’כוס של ברכה’. כי מה לעשות הוא עובד ‘חי-טק’, והבטיח למנהל שביום שני בבוקר הוא כבר חזרה בעבודה, והטיסה עוד מעט יוצאת, ועדיין לא בא… רחם נא קהל עדת ישורון, סלח ומחל עוונם, והושיענו א-לקי ישענו.
• שנת העשרים לג’ תמוז. ימי האור בליובאוויטש נמשכים ביתר שאת וביתר עוז. אלפים רבים מצפים ומייחלים מתי יבוא האדון אל היכלו. בימים של סער וסופה נדבקים ונצמדים הם אל ה’קלאמקע’, אל העוגן היחיד הקיים. עוגן של גאולה.
אל תביטו אל הכותב אלא אל הנכתב, ויותר ממה שחוויתי וכתבתי וקראתי פה לפניכם כתוב כאן. וידע איניש בנפשיה.
עוגן של רצון עליון בלתי מובן כלל. אבל עוגן אמיתי, שלא משתנה או נסחף או נרעד מקול עלה נידף של אגו או כבוד מדומה. דער רבי זאל געזונט זיין. הרבי מלך המשיח שליט”א מרים כבר ברגע זה את העוגן ומשיט את ספינת הגאולה האמיתית והשלמה ועליה יש מקום לכולם. קול מבשר מבשר ואומר.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
חול המועד סוכות. הרכבת בנתב”ג פולטת נוסעים מכל רחבי ארץ ישראל. חלקם כבר התחילו את הצום. צום סוכות כמובן. לעיתים, נחיתת הביניים ה”קצרה” שהבטיח הסוכן ב’שרמטייבו’ במוסקבה או ב’איסטנבול-אטאטורק’ בטורקיה עוברת את השעה העשרים וחמש…
במהלך הטיסה לניו יורק הם לא ינוחו ויסבירו בכל השפות, כי יש לבוא לקראון-הייטס לרקוד עד הבוקר. לאחר שכרטיס-משיח יינתן במאור פנים הם יעברו לנוסע הבא ויספרו לו על ה’גרנד פסטיבל אוף סוכות, טיל דה מורנינג’, כשבינתיים כמובן כולם מברכים על ארבעת המינים און שאקעלט-זיך.
ואז סוף סוף מגיעים ל’שכונה’. טבילה קצרה במקווה המהביל של ‘סוון-פורטי-ניין’, וישר רצים לברך על הלולב של הרבי מלך המשיח שליט”א, אחרי הברכה הנרגשת נרשמת צפיפות בארוחות הבוקר הקרטוניות של חברות התעופה שנשלפות מכל עבר והצום נשבר. אאאיייי home sweet home.
הושענא אנא הושיעה נא.
2לאחר ששבה קצת הרוח, נפנים אל הילד הנרגש שהבאנו איתנו. פשוט ‘ראשית עריסותיכם’ בכדי לתת שכר למביאיהם. ובכל אופן שכל השכנים והשוויגער יידעו שמשקיעים אנו בחינוך.
ואז לאחר סיבוב קצר שמראים לו את ה’סוכה של הרבי’ וה’חדר של הרבי’ וה’כסא של הרבי’, הוא לתומו פועה בערגה: אבל אבא, איפה הרבי?
כשהגוש נתקע בגרון והעינים מוצפות בדמעות, מה לנו כי נענה. הרי זוהי כל משאת נפשנו, זוהי מטרת צומנו, זוהי הסיבה למינוסינו…
אבל אנחנו פה כדי להישאר, אין לנו מקום אחר. באנו לפה כדי להיגאל, כדי להתרומם, כדי לקחת כוחות כפשוטו, וגם הציניקנים הכי גדולים (כמוני) יודעים את זה. אין אחד שלא מרגיש את זה, ולאף אחד אחר אין את מה שיש כאן.
כל מה שנכתב, על התפילות והריקודים, ההתוועדויות והלימודים, הדחיפות וה’לחיים’, אינו מבטא אפילו כמלוא נימה. כי מי שנמצא כאן יודע: כאן נמצא ה’חי וקיים’. אנא א-ל נא הושענא והושיעה נא.
3והנה ערב התקדש חגו של הרבי. נשיא הדור השביעי. אנשי “אש”ל הכנסת אורחים” המסורים לאחר חודש של טרטורים והכנות, נשאר להם רק עוד “חג קטן אחרון” שלושה ימים ברצף!!! מה הבעיה?! כל סלט לכל ארוחה כולל רק 14 ארגזי איחסון ענקיים… כפול מספר הסלטים, כפול מספר הארוחות. מסירות נפש. ‘בקטנה’.
גם האיש הגדול והמשאיות ה’קטנות’ (ארבעה) ערוכות כבר לכניסת החג. שנת הלב לקידושא רבה המסורתי, וגם זה נעשה ללא תרועת חצוצרות. אהבת ישראל. פשוט אהבת ישראל.
והריקודים. אחחחח הריקודים. רוקדים צפופים ומקולעט’זיך רווחים. עוד פרצוף ועוד פרצוף. כמה פעקלאך מפוזרים ב-770. לא השקיות החומות הקטנות של אמריקה, ‘פייפער בעג’ בלע”ז. אלא ‘פעקלאך’ של אנשים. של סיפורים. של דאגות. של משפחות. של שמחות וגם של…
וכל אחד מגיע בערב חג, משליך את ‘חבילתו’ ב-770 ועוזב אותה לנפשה. לפחות לארבעים ושמונה שעות. מתנתקים מהכל, עוזבים את הכל, מעצימים את הכל, מעלים את הכל. ארבעים ושמונה שעות של שמחה פורצת גדר בטרקלינו של מלך פורץ גדר. מכל העברים ומכל הכיוונים, מלמעלה ומלמטה, מלפנים ומאחור – אלא כמצליף. אנא א-ל נא הושענא והושיעא נא אבינו אתה.
4 “הָלַךְ לְדַרְכּוֹ”. יעקב. לאחר שקם ב-5 בבוקר בשבת בראשית. כי מה לעשות עברית-שפה-קשה. והוא קצת עולה חדש-ישן, ולוקח לו להגיד תהלים חמש שעות בשבת מברכים. רקד יומיים בשמחת תורה. הלך לתהלוכה, נרדם קצת בסוכה, עמד במשך שעות בתפילות הארוכות, ופעם אחת ראיתי אותו מסתפק בקצת לחם בהכנסת אורחים, כי הוא לא מאלה שנדחפים. אינטליגנט ממשפחה טובה. אינג’ניר.
לקחתי אותו בכוח לאכול ארוחה דשנה עם יחס אישי. אצל משפחת שטרסברג הצדיקים כמובן. הוא ישב שם וניגן ניגונים ואחרי שניגב בקושי שני סלטים כבר רצה לצאת כדי להספיק עוד קצת, אבל השארתי אותו למנה העיקרית. בכל אופן יום-טוב היום, הסברתי.
בהתוועדות עמד בדביקות במשך שעות, מרים את כוסית היין ומבקש בשביל עוד כמה חברים שנשארו מאחורי מסך הברזל. מסך הברזל של האדישות הסביר לי לתומו. ואז, שלא כדרכו, נדחף אל התור הארוך, בתקווה שיזכה ל’כוס של ברכה’. כי מה לעשות הוא עובד ‘חי-טק’, והבטיח למנהל שביום שני בבוקר הוא כבר חזרה בעבודה, והטיסה עוד מעט יוצאת, ועדיין לא בא… רחם נא קהל עדת ישורון, סלח ומחל עוונם, והושיענו א-לקי ישענו.
• שנת העשרים לג’ תמוז. ימי האור בליובאוויטש נמשכים ביתר שאת וביתר עוז. אלפים רבים מצפים ומייחלים מתי יבוא האדון אל היכלו. בימים של סער וסופה נדבקים ונצמדים הם אל ה’קלאמקע’, אל העוגן היחיד הקיים. עוגן של גאולה.
אל תביטו אל הכותב אלא אל הנכתב, ויותר ממה שחוויתי וכתבתי וקראתי פה לפניכם כתוב כאן. וידע איניש בנפשיה.
עוגן של רצון עליון בלתי מובן כלל. אבל עוגן אמיתי, שלא משתנה או נסחף או נרעד מקול עלה נידף של אגו או כבוד מדומה. דער רבי זאל געזונט זיין. הרבי מלך המשיח שליט”א מרים כבר ברגע זה את העוגן ומשיט את ספינת הגאולה האמיתית והשלמה ועליה יש מקום לכולם. קול מבשר מבשר ואומר.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!