לא מספיק ברוחניות
נפתח בסיפור חסידי: שמעתי שבראש השנה של אחת השנים, התארח בשכונת המלך אורח — לא מאנ”ש — אצל קרובי משפחתו, במטרה להיות נוכח במוצאי ראש השנה אצל הרבי בחלוקת ‘כוס של ברכה’.
נפתח בסיפור חסידי: שמעתי שבראש השנה של אחת השנים, התארח בשכונת המלך אורח — לא מאנ”ש — אצל קרובי משפחתו, במטרה להיות נוכח במוצאי ראש השנה אצל הרבי בחלוקת ‘כוס של ברכה’.
מאת: הרב ישראל הרשקוביץ ,שליח הרבי מלך המשיח לאופקים, ורב קהילת חב”ד בעיר
היהודי הנ”ל היה זקוק לישועה גדולה, ומשום כך רצה לקבל מהרבי יין וברכה מכוס של ברכה במוצאי ראש השנה.
הגיע האורח גם להשתתף בהתוועדות–סעודה שהרבי עורך ביום השני של ראש השנה לפנות ערב, כדי שבסיום ההתוועדות–סעודה — ישמע מהרבי הבדלה, ויקבל יין וברכה מכוס של ברכה.
מיודעינו הנ”ל ישב בהתוועדות, אך לא נטל את ידיו ולא השתתף בסעודה (שכוללת חלה בלבד כידוע), אלא רק שמע את המאמר והשיחות וכו’, עד אחרי תפילת ערבית והבדלה. כאשר התחיל התור לחלוקת “כוס של ברכה”, כמובן גם הוא נעמד בתור.
כשעמד מול הרבי כדי לקבל ‘מכוס של ברכה’ סיפר לרבי בקצרה על הבעיה הגדולה שיש לו ושהוא זקוק לישועה. הרבי ענה לו “אם כך, למה לא נטלתם ידים? למה לא השתתפתם בסעודה עם כ”ק מו”ח אדמו”ר? (שהכוונה כמובן על הרבי) הרי יכולתם לחסוך את כל זאת ע”י השתתפות בסעודה יחד עם כ”ק מו”ח אדמו”ר!”
היהודי הנ”ל כמובן ביקש מחילה ובקשת ברכה וכו’ ואז הרבי אמר: “כעת אין ברירה אלא להתחיל את הכל מהתחלה, דהיינו שאתם מבקשים מכ”ק מו”ח אדמו”ר ברכה לישועה והרבי נותן לכם ברכה ובודאי תיוושעו”. עד כאן תוכן הדברים.
הבה נתבונן מה הרבי אומר לאותו יהודי. הרבי אומר לו: השתתפות בסעודה יחד עם הרבי, היא היא כבר הברכה לישועה!
כידוע, הרי עצם התקנה לערוך התוועדות–סעודה שבה נוטלים ידיים יחד עם הרבי, ביום השני של ראש השנה בסיום היום — זה תקנה של הרבי!!
מפורסמת הנהגתם של רבותינו נשיאנו לומר מאמר חסידות בזמן זה (ביום השני של ראש השנה לקראת סיום היום), עד שבשנים מסויימות אמרו כל שנה מאמר ארוך בכמה דקות יותר משנה שלפניה, והטעם שהתגלה לנו אודות הנהגה זו (כפי שהרבי מסביר בכמה שיחות) הוא, כדי לחבר את ראש השנה ומוצאי מראש השנה (שהוא חול) עם מאמר חסידות! דהיינו להמשיך את כל עניני ראש השנה לתוך ימי החול על ידי חיבור של הימים הנ”ל במאמר חסידות.
וכאן — בדור השביעי — אנו רואים דבר נפלא: הרבי לא מסתפק בחיבור ימי ראש השנה עם ימי החול ע”י מאמר חסידות (שעם כל המעלות של מאמר חסידות עד שנקרא ‘דברי אלוקים חיים’! עם כל זה הרי זה ענין רוחני), אלא מעלה אותנו לדרגא יותר גבוהה, דהיינו חיבור ראש השנה עם ימי החול שלאחריו עם פעולה גשמית ממש, דהיינו אכילת סעודה גשמית שלאחריה מברכים ברכת המזון ואומרים — לאחרי צאת הכוכבים — יעלה ויבוא. כדי לחבר את ימי ראש השנה עם ימי החול בחיבור גשמי ממש.
לא מספיק ברוחניות
“במחשבה חסידית”, הכוונה היא שבדור השביעי שענינו להוריד את השכינה למטה מטה ממש עד לגילוי של “ומלאה הארץ דיעה את ה’ “ בגאולה השלימה — לא מספיק המשכה רוחנית הממשיכה את הגילויים של ראש השנה לימות החול (דהיינו אמירת מאמר חסידות מראש השנה עד למוצאי ראש השנה) אלא צריך פעולה גשמית ממש — סעודה! (בתוך התוועדות) כדי שגילויי ראש השנה יחדרו לגשמיות עולם הזה ממש עד לפעולת הענין של ‘עד למשה רבינו שהוא השביעי (וכל השביעין חביבין) זכה והורידה (את השכינה ) למטה’ כך משה רבינו שבדורינו הרבי מה”מ נשיא דור השביעי מתקן תקנה להמשיך את גילוי השכינה למטה ממש ( והכוונה לאו דוקא לראש השנה אלא גם לחגים בהם הרבי תיקן תקנה ליטול ידים לקראת סיום החג–אך כמובן הכל נמשך מראש השנה שענינו (כמבואר בחסידות) לא רק ‘תחילת השנה’ אלא ‘ראש’ השנה )
בדור השביעי אי אפשר להסתפק רק באמירת מאמר חסידות (שאחרי הכל הוא ענין רוחני) כדי לפעול חיבור ימי ראש השנה לימות החול — כי הרי ענין הגאולה שהיא המשכת המלכות (שנמשך בראש השנה) למטה בארץ צריכה להתבצע בדור זה כפשוטו ממש! דהיינו גאולה בגשמיות ממש! ולכן גם המשכת האור של ראש השנה וחיבורו לימות החול שלאחריו נעשית ע”י פעולה גשמית ממש. ‘סעודה” .
וכעת נחזור לסיפור דלעיל: התרגלנו לדרך פלאית שהרבי מנהיג בה את דור השביעי. עד שאנו כבר לא מתרגשים מגילויים… הרבי אומר לאותו אורח: זה שהיית בהתוועדות ושמעת שיחות ומאמר דא”ח (דברי אלוקים חיים!!) מפי הרבי, זה עדיין לא פועל את הישועה לה אתה זקוק. מה יכול לפעול את הישועה: ‘זה שאתה משתתף ואוכל בסעודה אחת יחד עם הרבי! זה ובעצם בעיקר זה — פועל את הישועה כי זה חיבור גשמי עד לחיבור של הלכה שמחייבת זימון משותף לברכת המזון וכו’
ולכן גם כל ענין התקנה של הרבי ליטול ידים לסעודה במוצאי חגים (ראש השנה וכו’) היא ‘שייכת’ לתוכנו ותפקידו של דורינו –דור השביעי כי עלינו לפעול את המשכת השכינה למטה בגשמיות ממש (על–דרך סעודה גשמית).
•
מכאן אנו לומדים דבר נוסף: דבר שקשור להתקשרות לרבי:
בתקנה זו ובסיפור זה, מלמד אותנו ש”ההתקשרות” לרבי בדור השביעי אינה יכולה להסתפק ברוחניות בלבד (לימוד שיחות ומאמרים של הרבי וכו’ — דבר שכמובן הכרחי, אבל לא מספיק), ואפילו לא יכולה להסתפק בקבלת דבר גשמי מהרבי (כוס של ברכה) ! אלא צריך גם התאחדות גשמית בסעודה גשמית יחד עם הרבי, כדי להדגיש כמה החיבור בין הרבי אלינו ובין החסידים לרבי צריך לבוא לידי ביטוי עד לגשמיות ממש.
ובמילים מעשיות לגבינו: לא מספיק ללמוד שיחות ומאמרים של הרבי ולא מספיק לקבל כוס של ברכה ודולרים וכו’ ולא מספיק להתמסר ל’מבצעים’ אלא צריך לקבל כפשוטם את דברי הרבי בשיחות נ”א נ”ב — שנשיא הדור מינה את כל אנשי הדור להיות שלוחיו, דהיינו שכל אחד ואחת יחליטו לקבל על עצמם להיות שלוחים של הרבי (כל אחד במסגרת שקבעה ההשגחה העליונה) ואז הרי שלוחו של אדם כמותו וההתאחדות היא מבחינה הלכתית עד לכמותו ממש — התאחדות מושלמת שמתבטאת גם בגשמיות.
כי בדור השביעי שענינו להוריד את השכינה למטה ממש בגשמיות ולפעול גאולה גשמית, הרי גם החיבור לרבי לא יכול להסתפק בשמיעה (דא”ח מהרבי) או ראיה (הסתכלות על הרבי) או אפילו קבלת דבר מהרבי (כוס של ברכה וכדומה ) — דבר שהינו חשוב מאד. אבל הרבי דורש יותר!! הרבי דורש התאחדות שלנו עם הרבי — התאחדות גשמית מקסימאלית שבא לידי ביטוי הלכתי בסעודה משותפת עם הרבי, סעודה בגשמיות ממש.
•
בהמשך להנ”ל יכולים אנו לטעות.. ולחשוב שאנו –דור השביעי עצמו — פועלים את המשכת השכינה למטה ממש, ואנו סועדים סעודה לקראת מוצאי ראש השנה כדי להמשיך את ראש השנה לימות החול בגשמיות ממש וכו (דהיינו שאנשי דור השביעי הם בכוחם פועלים זאת).
לכן חשוב להדגיש: מי שפועל את הכל ממש — זה הרבי מה”מ עצמו! ומצד טבע הטוב להיטיב נותן לנו הרבי אפשרות להיות שותפים ‘ושייכים’ לענין נעלה זה.
במאמר חסידות של הרבי “אני לדודי” (אור ליום ה’ פ’ שופטים אדר”ח אלול תשמ”ו — מוגה) לאחר שהרבי מדייק באופן נפלא את העובדה שהמשל הידוע של אדמו”ר הזקן של “המלך בשדה” מבואר בלקוטי תורה בדף ל”ב — ללמדנו, ש’הלב’ של הלקו”ת הוא “מלך בשדה” — מבאר הרבי בהמשך, שזה ש’המלך בשדה’ זה פועל ‘התאחדות’ אצל העם כי הרי “כשהמלך בשדה הרי “השדה” משווה כל הנמצאים בו”.
והרבי מוסיף יותר מכך (ולענ”ד זה הנקודה)“ויתירה מזו דבהיות המלך בשדה אזי מתבטלים המחיצות וכו’ שבין המלך להעם”…ע”כ.
במילים פשוטות: זה שהמלך בשדה והוא יורד ומתגלה לעם ללא כל מחיצות בינו לבין העם זה –ורק זה – מה שפועל שאחר–כך מתבטלים המחיצות שבין כל אחד מהעם לזולתו ונהיה התאחדות בתוך העם!
ובענייננו (סעודה עם הרבי בראש השנה) הרי ברור שאנו לא מסוגלים — מצד עצמנו — לפעול חיבור הגילויים של ראש השנה בתוך גשמיות העולם, גם לא על ידי סעודה…
אלא המלך — הרבי מה”מ — יושב עימנו לסעודה גשמית ומתחבר עימנו בסעודה זו. ‘מלך בשדה” עושה עמנו חסד להיות שותפים עימו בפעולה זו (שאין לנו כל הבנה בה), להמשיך את גילוי המלכות של ראש השנה לתוך גשמיות העולם ולפעול את “ומלכותו בכל משלה” ע”י התגלות הרבי מה”מ בפועל ממש.
וברור הדבר שבכל מקום בו חסידים מתאספים בראש השנה לקראת סיום היום לסעודה גשמית מתוך התוועדות כתקנת הרבי— הרי הרבי מה”מ נמצא עמהם וזוכים לפעול המשכת המלכות (נשיא דור השביעי הוא כידוע ענין המלכות) עד להמשכת התגלות הרבי מה”מ בפועל ממש.
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד