מילת הלב כ ” ק אדמו ” ר הזקן : נאמר בפרשת ניצבים: “ומל ה’ אלוקיך את לבבך “. והנה

מילת הלב

כ”ק אדמו”ר הזקן: נאמר בפרשת ניצבים: “ומל ה’ אלוקיך את לבבך “. והנה “מי יעלה לנו השמימה” בראשי תיבות: מילה. ובסופי תיבות: שם הוי’. והנה שתי בחינות הן במילה. ישנה בחינת מילה שהיא פעולת האדם עצמו, מה שנקרא בלשון החסידות “מלמעלה למטה”. וישנה בחינת מילה שהיא הארה אלוקית מיוחדת, שתתגלה לעתיד לבוא בגאולה, כפי שנאמר: “ומל ה’ אלוקיך את לבבך”. מלמעלה למטה. מעצם העובדה שראשי התיבות הן  – מילה, ואילו שם הוי’ הוא רק בסופי  התיבות, מובן שבכוחה של המילה להביא לגילוי אלוקי הנעלה עוד יותר משם הוי’. ואכן הגילוי האלוקי לעתיד בקיום היעוד “ומל ה’ אלוקיך את לבבך”, מקורו בבחינה  שהיא למעלה משם הוי’! 

(תורה אור בראשית, יג, ג-ד)    

בידך אפקיד רוחי – ראשי תיבות באר

כ”ק אדמו”ר האמצעי: טעם הוידוי שצריך האדם להתוודות בפיו בנוסף לתשובה, הוא כדי להוציא על ידי זה את יניקת הקליפות הקשות שנעשו מחטאיו, שהם החומר והכלי שבו מלובש הרע שבפועל ממש. שכן אם לא התוודה, אזי הגם ששב בתשובה בפועל ממש, עדיין יש למקטרג חיות מהמעשה הרע, וביטול בחינת חומר המלאך הרע, נעשה על ידי הוידוי דוקא. משום כך אומרים לאחר הוידוי של קריאת שמע, בחשבון הנפש היומי, את הפסוק “בידך אפקיד רוחי” – ראשי תיבות  באר. כלומר שהתשובה שבוידוי מביאה את האדם להמשיך הארה משורש אור חיות הנשמה והרוח, שבחינה זו נקראת באר. כי ממנה השפע לפדות את הנשמה מהקליפות, שלא ישובו לטמאה.

(דרך חיים עמ’ 32)

מדוע נתקן הוידוי על פי סדר הא-ב ?

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כשאדם חוטא רחמנא ליצלן, אזי נעשים מכך שני ענינים: נפש הקליפה וגוף הקליפה. נפש הקליפה נעשית על ידי תאוות נפשו המונחת במעשה החטא, בעוד שגוף הקליפה מתהווה על ידי מעשה החטא עצמו. והנה כשהאדם עוקר רצונו מהחטא על ידי עבודת נפשו במרירות ובחרטה על העבר, ובהסכם חזק בנפשו על להבא, אזי בכך ממית הוא את נפש המלאך הרע – נפש הקליפה. אולם את גוף הקליפה – גוף המלאך הרע – היה צריך לבטל על ידי מעשה בפועל ממש. אך בחסדי ה’ עלינו, מחשיב לנו ה’ את ה”מעשה זוטא” – המעשה הקטן –  של “עקימת שפתיו הוי מעשה” – שבדיבור, באמירת הוידוי, כמעשה ממש המבטל את גוף הקליפה. זהו שנתקן הוידוי על פי סדר הא-ב, כדי שיהיה בזה את עקירת כל המחשבות הלא טובות, המורכבות מאותיות הא-ב שמהן נבנו המילים שהיו במחשבתו.

(דרך מצותיך מצות וידוי ותשובה)     

אסיפת המעשים באמצעות התשובה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: חג האסיף, חג הסוכות, הוא בחינת תשובה, משום היותו אחר ראש השנה ויום הכיפורים שהם ימי התשובה, ונקרא הוא חג האסיף על שם הפסוק “וה’ יאספני”.

ומטעם זה נקרא סוכות בשם חג האסיף, לאמור: לאחר שנתאספו כל הניצוצות על ידי התשובה של ראש השנה ויום הכיפורים, כנרמז בפסוק “באספך את מעשיך” – שהאדם אוסף את כל המעשים על ידי התשובה.

(תורת שמואל תרל”ג ח”א עמ’ קנ)

איך מגיעים לגילוי עצמות הנשמה?

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: מלמעלה עושים את בני ישראל להיות בבחינת  “ניצבים”, להיות קיימים ועומדים, מתוך גילוי עצמות הנשמה. ברם כדי לזכות לכך צריכה להיות בכל השנה העבודה בכוחות הגלויים של הנשמה. לשם כך באה הקדמת העבודה של חדש אלול ובפרט בימי הסליחות, להיות ממארי דחושבנא (מבעלי חשבון הנפש) בפרטי עניניו, ובפרטי עבודת כל השנה. ואם היה שלא כפי הצריך, יתמרמר על כך בנפשו, ויקבל על עצמו להבא, ובזכות זאת יזכה להתגלות בחינת עצמות הנשמה בראש השנה.

(המשך תער”ב ח”א עמ’ קכו)

התשובה שבתקיעת שופר

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ:  כללות ענין מצות שופר היא מצות התשובה, אשר בעת תקיעת שופר צריך האדם להתעורר בהתעוררות גדולה ולהתוודות על כל עניניו הלא טובים, ויתחרט עליהם בחרטה גמורה על העבר ויבכה במר נפשו ויתחנן אל ה’ מקרב ולב עמוק, בהתעוררות גדולה כעומד בדין נפשות ממש, אשר בזה תלויים חייו וחיי בני ביתו. ויעשה הסכם חזק בנפשו, כי מעתה יהיה חזק בלימוד התורה ובעבודה שבלב, בתפילה ובקיום המצוות, שעל ידי זה מעורר רחמים רבים על נפשו, ומרחמים עליו.

(סה”מ תרצ”ב עמ’ יג) 

דמעות של שמחה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א : כשמונחים ב”להאיר”, בדרך ממילא נדחה ה”חושך”. ואם צריכים לבטל ולעקור את האותיות של כל המחשבות הדיבורים והמעשים שאינם מתאימים אם היו, – הרי גם את זה אפשר לעשות בקו הימין, דהיינו על ידי דמעות של שמחה… ואת הענינים של שכל ומידות שאינם מתאימים כל כך,– על ידי שלושת האהבות: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל, ועל ידי העסק בלימוד התורה ובפרט ב”מאור שבתורה – היא תורת החסידות  שעל ידי זה יהפוך החשך לאור.

(אגרות קדש ח”ד עמ’ שיד) 

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

היות שרבותינו נשיאינו, וכללות הענין דגילוי פנימיות התורה והפצת המעינות חוצה על ידי רבותינו נשיאינו, הרי הם קשורים עם הגילוי דמשיח צדקנו . . מובן איפוא, שזה (השייכות של הרביים עם משיח) ישנו בהדגשה אצל הצמח-צדק הכולל את כל הנשיאים.

מזה מובן, שביום ההולדת של הצמח-צדק (בערב ראש השנה), שאז הרי “מזלו גובר” – אזי גובר הענין דשמו של משיח, שבעל יום ההולדת עושה כל התלוי בו – ובמילא בודאי שזה פועל פעולתו – שיהיה הגילוי דשמו של משיח, ויתירה מזה – הגלוי דמשיח עצמו (כפי שהוא למעלה משמו).

(משיחות ערב ראש השנה תשנ”ב)