בית הכנסת “צמח צדק” העתיק בצפת, ידע בשבוע שעבר שמחה גדולה לאחר ששישה ספרי תורה ש

בית הכנסת “צמח צדק” העתיק בצפת, ידע בשבוע שעבר שמחה גדולה לאחר ששישה ספרי תורה שנגנבו מתוכו, נמצאו באופן מפתיע בבית נטוש, והושבו אחר כבוד למקומם • יחד עם שמחת התורה, זו הייתה הזדמנות נאותה להציץ על העבר ההיסטורי המופלא של בית הכנסת העתיק, על הקמתו המחודשת, על היותו ‘מגן’ מפני הטנקים הסוריים, ועל שורה של הוראות מיוחדות שנתן הרבי בקשר לבנייתו • חג מתן תורה

בין כה וכה הגיעו מתפללים נוספים, וכמו חור נפער בלבם נוכח ארון הקודש הפתוח לרווחה והוא ריק לחלוטין. השמועה עשתה לה כנפיים ובתוך דקות התגודדו במקום עשרות מתושבי השכונה שביכו את גניבת הספרים ובתוכם ספרי קודש עתיקים. חסידי חב”ד שיודעים עד כמה השקיע הרבי בשיקום בית הכנסת הזה וביסוסו, הצטערו שבעתיים.

זה היה אחד השבועות הקשים ביותר בחייו של השליח הרב גבריאל מרזל – מנהל בית הכנסת ‘צמח צדק’ בצפת. לרגע נדמה היה שמעשי ידיו טובעים בים. השקעה מאומצת של שנים נפגעה נוכח דלתות של ארון קודש פרוצות, וחור גדול ושחור ממלא את המקום במקום הפרוכות רקומות הזהב שניבטות מתוך ארון הקודש.

אולם לאחר ימים לילות ארוכים של חששות, הגיעה הפרשה לסופה המפתיע. ילדים מתושבי צפת ששיחקו באזור העיר העתיקה, איתרו בית נטוש ובו היו מונחים ששת הספרים.

הרב שמואל דוידזון, ראש הכולל במקום, לא יישכח לעולם, את אותם רגעים משמחים: “בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים, כשהיינו בעיצומו של סדר לימוד, הגיעו אלי במרוצה שלושה ילדים מבוהלים שהודיעו כי מצאו את ספרי-התורה של בית כנסת חב”ד בתוך מבנה נטוש. בו במקום הפסקנו את הלימוד ומיהרנו בעקבותיהם. להפתעתנו ראינו במבנה הנטוש את ששת ספרי התורה עטופים במפות הלבנות שנגנבו אף הן מבית-הכנסת. בו במקום הודעתי על כך לשליח הרבי הרב גבריאל מרזל המשמש אף כרב בית-הכנסת והוא אשר התקשר למשטרה ויידע אותם על כך”.

היו אלו רגעים מיוחדים ומרגשים. בתוך זמן קצר הגיעו שוטרים, נטלו טביעות אצבעות וכשסיימו את עבודת החקירה, פתחו בריקוד ספונטני סוער עם האברכים הנרגשים. לרגע נדמה היה שהעיר צפת – שהתעטפה בעצב עם היוודע גניבת הספרים – צוהלת ושמחה. תושבים רבים שהשמועה הגיעה לאוזנם, הגיעו לחזות במו עיניהם במחזה המופלא של שיבת ספרי התורה לבית הכנסת.

מאות אנ”ש והתמימים בתהלוכה להשבת ספרי התורה

הגניבה וההלם

אולם עד יום ראשון הזה, שבוע בלבד לפני המציאה, הכול היה נראה אחרת. הלם והזעזוע שימשו בערבוביה אצל רבים מתושבי צפת, כאשר בבוקר יום השבת הגיע הגבאי לבית הכנסת וגילה לתדהמתו שדלת הכניסה פתוחה לרווחה. הכניסה פנימה הותירה אותו פעור פה במשך דקות ארוכות. דלתות ארון הקודש היו תלושות ממקומם וששה ספרי התורה ששכנו שם, נעלמו. בית הכנסת כולו היה הפוך. ארונות הפרטיים של המתפללים נפרצו, מפות וספרים היו מושלכים בכל פינה.

בין כה וכה הגיעו מתפללים נוספים, וכמו חור נפער בלבם נוכח ארון הקודש הפתוח לרווחה והוא ריק לחלוטין. השמועה עשתה לה כנפיים ובתוך דקות התגודדו במקום עשרות מתושבי השכונה שביכו את גניבת הספרים ובתוכם ספרי קודש עתיקים. חסידי חב”ד שיודעים עד כמה השקיע הרבי בשיקום בית הכנסת הזה וביסוסו, הצטערו שבעתיים. 

כשפקדתי את בית הכנסת למחרת היום ונפגשתי עם המתפללים, התחושה הייתה קשה. “דמעות רבות זלגו מעיני באותם רגעים”, סיפר מנהל בית הכנסת הרב גבריאל מרזל. “זה כמו לרכוש בית בכספים מרובים ולמצוא אותו בבוקר כשהוא חרב עד היסוד. לקח לי זמן רב לעכל שמה שראות עיני, זו אכן המציאות”.

בית הכנסת שהתפילות חודשו בו בהוראת הרבי מלך המשיח בשבת סליחות תשל”ג, לא חדל לפעול גם באותה שבת קשה. “לבקשת חוקרי המשטרה, סגרנו את בית הכנסת כדי שבמוצאי שבת יוכלו השוטרים לחקור את הזירה. אבל המתפללים לא התפזרו לבתי כנסת אחרים. איש לא יכול היה להעתיק את תפילתו למקום אחר בשעה קשה כזו. כולנו עברנו להתפלל למבנה של בית חב”ד הסמוך. אחד המקורבים, ר’ ירון ג’קסון, רץ לבית הכנסת ‘בירב’, שם בארון הקודש מונח ספר תורה פרטי שלו. הוא הביאו לבית חב”ד למשמרת עד שימצאו הספרים”.

את הרב מרזל פגשנו בבית הכנסת לפני תפילת מנחה של יום ראשון. המחזה היה מעציב, אפילו קורע את הלב. ארון הקודש עודנו פתוח לרווחה, ודלתותיו תלושות ושמוטות על הקרקע. לאורך כל הריאיון כל העת צלצל הטלפון הנייד של הרב מרזל, ויהודים רבים ששמע הגניבה הגיעה לאוזנם, מבקשים לסייע. יש המבקשים להציע ארונות פלדה חזקים שלא ניתן יהיה לפרצם, יש כאלה שמשתפים בחוויה דומה שחוו אף הם, ויש המציעים עצות שונות כיצד ללכוד את הגנבים.

הראשון שחזה בגניבה הוא הגבאי ר’ שלום פסטרנקר. ההלם שאחז בו גרם לו לעשות בריצה את כל הדרך מהעיר העתיקה אל ביתו של הרב מרזל בשכונת כנען. “דרכינו לא נפגשו כי כבר הייתי בדרך לבית הכנסת”, מגולל הרב מרזל את שעבר עליו באותו בוקר שבתי. “כשפתחתי את דלת בית הכנסת, הייתי המום. שנינו עמדנו מול ארון הקודש בלי יכולת להוציא הגה מהפה. הכאב עמוק. בעבר שמעתי שבזמן ה’צמח צדק’ היו במקום שבעה ספרי תורה, וחלומי היה לשחזר זאת, והנה החלום מתנפץ”.

בינתיים, שכנים רבים, ביניהם כאלו שעדיין לא שומרים תורה ומצוות, החלו להתגודד סביב ואחד מהם הזעיק את המשטרה. לבית הכנסת נכנס שוטר. “שאלתי אותו אם הוא יהודי, וכשענה בשלילה, הסברתי לו שיוכל לעשות מה שיחפוץ ולכתוב מה שירצה, אך לא אוכל לחתום מפני קדושת השבת”. על שולחן צדדי נחו כמה זוגות תפילין בערימה, היו אלו תפילין שהוצאו מארונות הפרטיים של המתפללים שנפרצו אף הם, אך משום מה הגנבים וויתרו עליהם. את ספרי התורה עטפו במפות שהיו פרושות על השולחנות.

לאחר מכן התברר כי באותו הלילה טייל במקום חסיד גור שהגיע להתארח בעיר העתיקה, וכשראה את האנשים עם ספרי התורה בידם, ניגש לנשקם ביראת כבוד, אך לא שיער ולא פילל שהמחזיקים בהם אינם אלא גנבים שפלים. “כשהגיעו שוטרים נוספים ביניהם יהודים, ביכרנו לסגור את בית הכנסת וביקשתי מהם שלא לעשות פעולות של חילול שבת ואת הבדיקות יעשו לאחר צאת השבת. הם ניאותו והמקום נסגר עד למחרת יום ראשון, כשחוקרי זיהוי פלילי סיימו את עבודתם”. 

הרב מרזל בפתח בית כנסת חב”ד צמח צדק בצפת

שורשים עתיקים

המקרה המזעזע הזה פורסם, ואנשי התקשורת עמדו לראשונה על מיוחדותו של בית הכנסת החב”די הזה, כמו גם ספרי התורה שבו. כתושב העיר וחבר בקהילת חב”ד בצפת, החלטתי לצאת למסע היסטורי בזמן, לעקוב אחר בית הכנסת שבהוראת הרבי החזיר עטרה ליושנה בשנת תשל”ג.

אז מתי כל זה החל? ובכלל, מתי חסידי חב”ד הגיעו לעיר העתיקה? מסתבר שהחסידים הראשונים שהגיעו לעיר, היו חסידי רבי מנחם מענדל מוויטבסק, והוא בראשם, שהחליטו לקבוע את משכנם בצפת בטרם נדדו לטבריה. מאז נפתחה היסטוריה חסידית בעיר שנמשכה עוד שנים רבות. גם כשעזבו, הותירו תמיד נציגות חסידית בעיר כפי שניתן לראות ברישומים של ‘כולל חב”ד’.

בתקופת נשיאותו של אדמו”ר ה”צמח צדק” נבנה בית הכנסת על ידי החסידים. ההתייחסות היחידה בדברי רבותינו נשיאנו להקמת בית הכנסת, נדפסה בקונטרס “הצמח צדק ותנועת ההשכלה”: “בשנה ההיא – תר”א – שלח הוד כ”ק אדמו”ר חמישה עשר אלף רוכ”ס [= רובל-כסף] לאה”ק ת”ו, אשר חלק מהם היה לפרוע את החובות מזמן העבר. כן ייסד אז בית-הכנסת חב”ד בירושלים ת”ו ובצפת”.

להחלטה על הקמת בית הכנסת, קדמה פרשה אישית בה הייתה מעורבת אחייניתו של הרבי ה”צמח-צדק” מרת בילא, שהגיעה באותה עת עם חמשת ילדיה לצפת. אחיינית זו הייתה בת אחותו מרת דבורה, שהייתה אחות רק מצד אביו ר’ שלום שכנא ולא מצד אמו דבורה-לאה בת אדמו”ר הזקן שנפטרה כידוע בדמי ימיה. לאחר פטירתה השתדך האב ר’ שלום שכנא פעם נוספת עם מרת רבקה בת הרה”ק ר’ אהרן הגדול מקרלין, ואחיינית זו הייתה בתם.

בעלה של האחיינית היה ר’ ישעיה הלוי הורביץ, מחסידי ה”צמח צדק” ודור שמיני מהשל”ה הקדוש. בעת חתונתם אמר הרבי ה”צמח צדק” מאמר ד”ה ‘רני עקרה’. לבני הזוג נולדו חמשה בנים שכונו בפי החסידים דאז “חמשה חומשי תורה”. לאחר פטירת הבעל נשארה האחיינית עם חמשת היתומים וחזרה לגור תקופה מסוימת בבית הדוד ה’צמח צדק’. בהמשך לכך שלח אותה הרבי לצפת כשהוא מקבל על עצמו יחד עם דודיה רבי אהרן מקרלין ורבי אהרן מטשרנוביל, לממן את מחייתם בצפת.

משהגיעה לצפת, נהגו רבה של צפת דאז הרב שמואל העליר ושאר גדולי צפת לבקרה ולשמוע ממנה דברי חכמה ששמעה מהרבי ה”צמח צדק”. מרת בילא מצדה שמרה על קשר עם הרבי, וכששמעה שיש מחלוקת בצפת בין חסידי חב”ד לחסידי פולין בגלל שוני המנהגים, דיווחה על כך לרבי. בתגובה לכך, עודד אותה להקים בית כנסת חב”די עצמאי בצפת. בית הכנסת אכן הוקם ונקרא על שמו “בית הכנסת צמח צדק”.

בית הכנסת שהוקם היה בן שתי קומות, קומה אחת עבור עזרת הגברים והקומה השניה עבור עזרת הנשים. כמו כן היה בו מרתף שבו שכן המקווה. הקמת המבנה ביססה את קהילת חב”ד בצפת ונתנה דחיפה משמעותית להתפתחותו.

משנת תרל”ו ואילך עמד בראש עדת חסידי חב”ד בצפת, בנה הרביעי של מרת בילא הרב אשר יחזקאל, כשבהמשך מילא את מקומו בנו הגאון החסיד הרב ישעיה הורביץ, מחבר הספרים “עדן ציון” ו”פרי הארץ” שקיבל את סמיכתו לרבנות מהגאון הרידב”ז. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנאלץ להגר מארץ הקודש והגיע לשמש כראש הרבנים במערב קנדה.

בשנים הבאות התרוקנה הקהילה החב”דית מבניה, אף שבכל השנים התגוררו בעיר חסידי חב”ד.

חסידי חב”ד המפורסמים האחרונים שחיו בעיר והמשיכו בתפקידים בבית הכנסת, היו החסידים ר’ שמואל וקסלר ור’ אליעזר שטיימיץ. 

הרבי פועל לחידוש בית הכנסת

במשך שנים ארוכות, עמד בית הכנסת החב”די בצפת בשיממונו, עד לתקומתו מחדש בהוראת הרבי מלך המשיח. על אף חסרונה של קהילה מגובשת, הרי שלאורך השנים המשיך ‘כולל חב”ד’ לתמוך במשפחות החב”דיות הבודדות שנותרו בעיר, כפי שניתן לראות ברשימותיו של הרב עזריאל זעליג סלונים.

אזכור ראשון להקמתה מחדש של קהילה חב”דית, מצוי במכתבו של הרבי למר זלמן שז”ר – שרק עתה נבחר לפרזידנט בארץ ישראל – מראש חודש כסלו תשכ”ד:

“לכבוד הוו”ח אי”א נו”מ בחור מעם ומורם מעם ודורש טוב לעמו, בעל מידות תרומיות, ענף עץ אבות, מו”ה שניאור זלמן שליט”א…

..מובן שבכללות התלהבתי להעניין ביישוב חב”די בסביבות צפת-מירון, אלא שלע”ע חסרים לי כל הפרטים בזה, ובעיקר – בנוגע לסוג האנשים המסוגלים להתיישב שם המתאים לעולי רוסיה… – ותקוותי אשר בעתיד הלא רחוק עכ”פ אבוא עוד הפעם בכתובים עם כ’ בנקודה זו”.

בשנת תש”ל פקד את צפת שלג כבד מאוד, וגג בית הכנסת קרס והתמוטט ועמו גם כמה מהקירות החיצוניים. תושבים אכפתיים הוציאו את ספרי התורה וספרי הקודש ושמרו עליהם בביתם. נראה שהמפולת והשיממון השפיעו עמוקות על ראש העיר דאז מר אלי קדוש, וזה מיהר לשלוח בקשה לרבי לחדש את הישוב החב”די בצפת. ואכן, במשך כמה שנים ניסו כמה מעסקני חב”ד בארה”ק, ובראשם הרב אפרים וולף, לעניין אברכים צעירים במשימה – אך ללא הצלחה. בימים ההם צפת נתפסה כמקום נידח הנמצאת הרחק מעבר להרי החושך.

הרעיון לא יצא אל הפועל עד ליום ט”ו בתמוז תשל”ג, אז בחר הרבי בהרה”ח הרב אריה לייב קפלן ז”ל להיות שליחו לעיה”ק צפת. באותו יום נכנס הרב קפלן ל’יחידות’ בקודש פנימה, והרבי דיבר עמו בנושא במשך כעשרים דקות.

שיקום ושיפוץ כנגד הטבע

האיש שנבחר למשימת שיקום בית הכנסת העתיק, היה הרב קפלן. קודם יציאתו לשליחות הדגיש הרבי שבית הכנסת ‘צמח צדק’ הוא עניין מרכזי בשליחותו. ועוד אמר לו: “יש בצפת בית כנסת חב”ד ואומרים שזה נהרס, וממילא אחד התפקידים הראשונים יהיה לשפץ את בית הכנסת. ומאחר שרצוני שתבנו את שיכון-קריה, צריך לראות אם אפשר לבנות בסמיכות מקום לבית הכנסת מה טוב, ואפשר להשתמש בטענה שזה צריך להיות סמוך לבית הכנסת, כדי שיהיה מקום להתקבץ שם וכן לשיעורים”. כאן הרבי הוסיף, שאינו מכיר בדיוק את הפרטים וצריך לבדוק על אתר, “אבל בכל אופן שיבנו את הקריה במקום קרוב, שתהיה אפשרות להגיע לבית הכנסת”.

מספר ימים לאחר ה’יחידות’ קיבל הרב קפלן פתק עם הוראות מהרבי שנפתחו במילים הבאות: “העניינים שראשי המועצה דשם כתבו והבטיחו עזרתם  – הדבר הראשון שיפוץ ביהכנ”ס חב”ד”.

הרב קפלן עצמו החל לטפל בנושא יחד עם גלריה של עסקנים חב”דיים הרבנים החסידיים: זושא ווילימובסקי, אפרים וולף, שמואל חפר ושלמה מיידנצ’יק. עם בואם ראו את בית הכנסת בחורבנו ובשיממונו. זמן קצר לאחר מכן, הגיעה מהרבי הוראה מפתיעה לסיים את שיפוץ בית הכנסת עם תאריך נקוב – עד החגים “באופן שבחגים יוכלו להתפלל שם”.

כיוון שהזמן היה קצר, שקל הרב קפלן להקים במקום מעין אוהל שבו יוכלו להתפלל ואחר כך לטפל בשיפוץ מאסיבי. אך כששאל את הרבי, התשובה הייתה חד משמעית: לא אוהל אלא בית הכנסת ממש. הרב קפלן דיבר עם הקבלנים אך הם כששמעו את לוח הזמנים הבלתי אפשרי, כחודש ימים, סירבו בתוקף. הוא ניסה להפציר בהם שיספיקו עד החגים לפחות את הקירות החיצוניים. מי שלקח על עצמו את מלאכת השיפוץ היה הקבלן הצפתי ר’ משה שלייפשטיין המתגורר עד היום בשכונת ‘מעלה כנען’ בצפת, והוא כבר בן מאה שנים. הוא הסכים בכל זאת לנסות והביא פועלים שהחלו בעבודה. משפינו הפועלים את הפסולת, התברר שהרצפה לא ניזוקה ואף הכותל המערבי וחלק מהצפוני עודם עומדים על תילם.

הקבלן ר’ משה מספר על הימים ההם: “הרב קפלן הגיע אלי לאור המלצה מסגן ראש העיר דאז ר’ חיים ברקוביץ, נציג אגודת ישראל בעירייה. כשהגיע לביתי, קיבלה אותו רעייתי והציעה לו כוס תה ולאחר מכן שלחה אותו למחצבה בה עבדתי. הוא סיפר לי על בית הכנסת וההיסטוריה שלו, ועל ההוראה שקיבל מהרבי מליובאוויטש לבנות את בית הכנסת עד הימים הנוראים של שנת תשל”ד. כחודש ימים. הבנתי שזה כמעט בלתי אפשרי, אך כיוון שזה היה רצונו של הרבי, הסכמתי מיד מבלי לדבר אפילו על כסף. לאחר כמה ימים אמר לי ביוזמתו שהרבי הבטיח שהוא עצמו ישלם את כל העלויות.

“כיוון שלא רציתי להעסיק פועלים ערבים לצורך בניית בית כנסת, גייסתי את כל העובדים היהודים שעבדו עמי, שנים עשר במספר וביחד עבדנו במשמרות של שתים-עשרה שעות רצופות”.

הפועלים החלו בעבודתם, אך לאור התקדמות העבודה, נראה היה כי העבודה לא תושלם בזמן הנקוב. הקבלן הודיע על כך לרב קפלן ולר’ זושא הפרטיזן שהיה מעורב בכל פרט. כששמע זאת ר’ זושא, תפס את ראשו והחל לבכות. הוא סיפר לקבלן כי הוא מתכוון לנסוע לרבי לחגים ואיך יוכל להראות את פניו ליד הרבי שעה שהמשימה לא הושלמה.

בפועל, לאחר קשיים ומכשולים אין ספור, היה בית הכנסת מוכן ביום שישי עש”ק סליחות. “באותו בוקר הגיע הרב קפלן ואמר במפתיע שהרבי רוצה שכבר בשבת זו יתפללו במקום. הסכמתי להתאמץ לצורך כך. העברתי קו חשמל מבית סמוך והשגתי ארון קודש, שולחן ומספר כסאות. הרב קפלן הביא מבית כנסת בעיר העתיקה שני ספרי תורה שהיו שם למשמרת. כשאלו הוכנסו לבית הכנסת, שררה התרגשות עצומה!” חותם את דבריו הקבלן ר’ משה שלייפשטיין.

הרבי עוקב ומתעניין

בראש חודש אלול אותה שנה, תשל”ג, נפתח הכולל החב”די הראשון עם שלוחים שהגיעו לעיר. הכולל החל את לימודיו בבית הכנסת האר”י האשכנזי שנמצא בסמיכות לבית הכנסת ‘צמח צדק’. עם סיום שיפוץ בית הכנסת, עברו חברי הכולל ללמוד בין כתליו וזאת בהוראתו המפורשת של הרבי.

בתקופה מאוחרת יותר, כאשר אנ”ש עברו לקריה החדשה שנבנתה בהר כנען, שאל הרב קפלן את הרבי האם להשאיר את הכולל בבית הכנסת או להעתיקו לקריית חב”ד. הרבי השיב שילמדו ב’צמח צדק’ לפחות בימי שני וחמישי. ואכן, כולל האברכים נשאר במקומו עד עצם היום הזה.

עם סיום השיפוץ לקראת ראש השנה, הגיעו מהרבי שלוש הוראות. האחת: שיהיה מניין בהרחבה בימים הנוראים. שנייה: שאנ”ש יערכו תהלוכה לתשליך בראש השנה. שלישית: שאברכי הכולל הנוסעים לבתי הוריהם בסוכות, יחזרו ל’שמחת תורה’.

ואכן, בימים הנוראים התפללו בבית הכנסת “צמח צדק” כשניים וחצי מניינים. תחושה עזה של התרגשות אפפה את הקהילה הצעירה שזכתה לחדש את אותם ימי הוד קדומים. הרבי התעניין מאוד בנעשה במקום, ולאחר החג אף הגיעה שיחת טלפון מהרב חודקוב בעוד הרבי מאזין לה, ובה נשאל הרב קפלן כמה התפללו בראש השנה, ואם הייתה עזרת נשים.

בשנת תשל”ח הביא הרב קפלן להתוועדות אצל הרבי את ראש העירייה של צפת באותם ימים, מר אהרון נחמיאס. במהלך ההתוועדות מסרו השניים לרבי את מפתח העיר, וראש העירייה סיפר על התפתחות קריית חב”ד. הרבי הגיב לדבריו שזהו רק השלב הראשון וביקש מהרב גרונר שיבקש מראש העירייה להמתין לשיחה הבאה. באותה שיחה דיבר הרבי על צפת ואמר בין שאר:

“אחד הטעמים לחידוש הישוב (החב”די) הוא שבה היה בית הכנסת שייסדו חסידי הצ”צ, כדי שיהיה לזה המשך באופן של מוסיף והולך, כננס על גבי הענק – ואפילו שאי אפשר להשתוות לצמח צדק, אבל הצ”צ לוקח כל יהודי ומעמידו על כתפו, שאז הוא נהיה כננס על גבי הענק כידוע המשל בזה” (שיחות קודש תשל”ח ח”ב ע’ 571).

הרבי הוסיף לדבר על צפת והוסיף בין היתר: “בית הכנסת נוסד ע”י חסידי הצ”צ לפני למעלה ממאה שנה, ובפרט שבהשגחה פרטית מבנה בית הכנסת נשאר…”.

בהזדמנות אחרת  – ביחידות שנערכה לאדמו”רים מלעלוב בכ”ד מר-חשוון תשמ”ה – עמד הרבי בקצרה על תולדותיו של בית הכנסת, וכשדיבר בין השאר על מעלתה של עיה”ק צפת, הרבי הדגיש: “ומפני גודל מעלתה של צפת – היה גם שם (כמו בחברון) יישוב חב”די עוד בזמנו של אדמו”ר הצ”צ. ויש שם גם בית כנסת חב”די שנבנה (כמדומני) עוד בתקופה ההיא, ולפני זה היו שם תלמידי הבעש”ט והמגיד וכו’”.

על החשיבות שהרבי ראה בחידוש היישוב החב”די בצפת, ובעיקר בשיקום בית הכנסת, תעיד השיחה שקיים הרבי עם שגריר ישראל בארה”ב דאז מר חיים הרצוג שהגיע ל-770 בשמחת תורה. הרבי דיבר אתו על השלוחים ששלח בצפת ועל מעשיהם.

זכרונות מרגשים

אחד השלוחים הראשונים שהגיעו לצפת, היה הרב שלמה רסקין שהגיע עם משפחתו לעיר בחודש אלול תשל”ג. הוא מספר על אמירת ה’סליחות’ שהתקיימה לאחר שיפוצו הזריז של בית הכנסת:

“במוצאי שבת, התכנסנו כל האברכים החב”דיים בעיר. זה היה מחזה שלא יישכח ממני לעולם. ריח הצבע עדיין היה טרי, ואת התאורה נתנו פלורוסנטים שהיו תלויים בתקרה עם שרשראות וקו חשמל נמשך מבניין סמוך.

“עוד לפני שבת סובבתי עם הרב קפלן בין בתי הכנסת בעיר שבהם הונחו ספרי התורה של בית הכנסת “צמח צדק” למשמרת לאחר שחרב, וביקשנו אותם בחזרה. הגבאים טענו בלהט שהם כבר נפסלו במהלך השנים, אך אנחנו לא הרפינו. לבסוף ניאות אחד הגבאים להחזיר לנו ספר תורה אחד שעוד שימש אותנו שנים ארוכות”.

כשהרב רסקין מתאר את אותו מעמד סליחות, ניכר עליו שמאורעות אותם ימים שבים ומציפים את זיכרונו בהתרגשות רבה. “בלב כולם קיננה שמחה גדולה להשתתף בפעולה שהרבי כל כך רצה אותה ולבסוף הסתיימה בהצלחה שלמעלה מדרך הטבע. ב’שבת שובה’ השנה הגעתי להתפלל בבית הכנסת ‘צמח צדק’ ואת זיכרוני הציפו אותן תחושות שחוויתי בשנה הראשונה. נזכרתי בריח הצבע הטרי, בפניהם של שאר חבריי לשליחות, בתפילה הראשונה שנאמרה מעומק הלב – ולא רק בגלל שהיה זה ‘סליחות’…” .

איש מבין החסידים לא הבין אז את הדחיפות ששידר הרבי למען סיומו של בית הכנסת, אבל לאחר כמה ימים, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, התבטא המזכיר הרב חודקוב שעתה מובן יותר מפני מה הרבי זירז את הקמת בית הכנסת. “המשימה הזו של שליחת שלוחים לצפת והקמת בית הכנסת, ומה עוד שהכול יהיה במהירות הכי אפשרית, הייתה לא פחות ממבצר שבנה הרבי בצפון כדי לבלום את הצבא הסורי, שכידוע הגיע עד מורדות רמת הגולן ורק בדרך נס נותר להתבסס שם ולא המשיך את דרכו לתוך ארץ ישראל. הטנקים הסוריים נעצרו במרחק של ארבעים דקות נסיעה מצפת, והרבי למעשה בנה חומה רוחנית שתעצור אותם”, הסביר הרב חודקוב. “לכן, כשנודע לרבי שיהיה קשה לסיים את בניית בית הכנסת עד ראש השנה, לא רק שלא איחר את התאריך, אלא אף הקדים אותו לסליחות – ויהי הדבר לפלא בעיני כל. אבל עיניו הצופיות של הרבי צפו את הכל”, מסביר הרב רסקין בקול נרגש.

אחרי בלותי הייתה לי עדנה

בית הכנסת שופץ והפך למקום ראוי לתפילה אך עדיין ניכר היה בבירור שהמלאכה טרם הושלמה.

בשנת תשל”ו שלח הרבי מלך המשיח קבוצת שלוחים לארץ הקודש. השלוחים התיישבו בצפת או אז הוסיפו לבית הכנסת עזרת נשים. “עזרת הנשים נבנתה על בסיס ברזלים. לכולם היה ברור שבעתיד בית הכנסת יצטרך לעבור שיפוץ יותר מאסיבי מעבר לטלאים שבו נבנה עד אז, מה גם שגג האסבסט שנבנה במהירות, לא היה חזק דיו ועל פי חוק נאסר השימוש בו”, מסביר השליח הרב גבריאל מרזל מנהל בית הכנסת.  

בשנת תשל”ח הושלמה בניית קריית חב”ד, ואט אט עברו כל משפחות אנ”ש מהעיר העתיקה אל השכונה החדשה, ובית הכנסת נסגר שוב. הכולל אמנם המשיך להתקיים בין כתליו, אך התפילות חדלו להתקיים שם, ובשבתות ובחגים המקום היה סגור על מנעול ובריח. חלק ניכר מספרי הקודש עברו לבית הכנסת החדש שנבנה בקרית חב”ד, וכן גם ספרי התורה. העיר העתיקה באותן שנים הייתה מוזנחת ועלובה; הרשויות לא השקיעו בתשתית ובאתרי התיירות ההיסטוריים כפי שהדבר קורה בשנים האחרונות. “אנשים חששו מהעיר העתיקה. לא ראו בה עתיד. מי שהתגורר שם נחשב כמוזר”, נזכר הרב מרזל. 

הרבי לא רווה נחת מנטישת בית הכנסת ‘צמח צדק’, ובכ”ו בשבט תשל”ט, כתב הרבי לשלוחים שהגיעו לצפת מכתב בו הוא מציין את מטרת שליחותם, ובאחד מסעיפיו כותב את הדברים הבאים: “בצפת יסוד או יותר נכון חידוש היישוב החב”די ועד להקמת קריה חב”דית עם כל השייך לזה (כמובן בהוספה על העיקר, ביסוס ביהכנ”ס על שם ה’צמח צדק’ הקיים מכבר) ולהבדיל, מקווה טהרה, וכל המנגנון של מוסדות חינוך, מכולל ועד גן ילדים”.

היה מי שהדברים נגעו ללבם והם החליטו לשפץ את בית הכנסת ‘צמח צדק’ ולתת לו תנופה ממשית. היו אלו הרב יוסף יצחק גאזנבורג והרב גבריאל מרזל. “קיבלנו על עצמנו לפתוח את בית הכנסת מחדש”, אומר הרב מרזל. “ראינו עד כמה הדבר חשוב לרבי. ההתחלה היה קשה ולא פשוטה. מגוחך להיזכר בימים הקשים ההם כאשר היום גודשים מדי שבת את בית הכנסת כמאה מתפללים ויותר. כך בשאר ימות השבוע בית הכנסת מלא, אבל אז המציאות הייתה שונה.

“הצלחנו לסחוב כמה אברכים אמריקאים שהתגוררו בעיר העתיקה והיה להם קשר עם חב”ד, ביניהם כמה אמנים שהתגוררו במקום. כמו כן עמלנו לשכנע אברכים לעשות את כל הדרך הארוכה ממעלה שכונת כנען ועד העיר העתיקה לפחות פעם בחודש כדי להשלים לנו מניין. לא פעם היינו עומדים בחזית בית הכנסת ומבקשים מעוברים ושבים להיכנס פנימה ולהשלים לנו מניין”.

במשך כל השנים לא חדל הרבי מלהתעניין בבית הכנסת ואף ביקש להרחיבו ולבססו. הרב מרזל מצדו לא הפסיק לחלום על מקום גדול ומשופץ שלא נופל ביופיו וגודלו מאף בית הכנסת בעיר העתיקה ובצפת כולה. “בעמל רב הצלחנו לגייס כספים. שכנים המתגוררים בסמוך הסכימו לוותר על שטחים פרטיים שלהם בכדי שנוכל להרחיב את בית הכנסת כרצון הרבי. במשך כמה שנים נמשכה מלאכת השיפוץ עד שהגענו למוגמר”, אומר הרב מרזל.

לפני חמש שנים בירך הרב מרזל על המוגמר אם סיום מלאכת שיפוץ בית הכנסת והכנסת ספר תורה השישי. שיפוץ בית הכנסת היה מאסיבי. בקומה התחתונה נבנה בית מדרש גדול ורחב ידיים בו לומדים מבוקר עד ערב תלמידי הכולל בראשותו של הרב שמואל דוידזון, וכתריסר בעלי תשובה אמריקאים במסגרת ישיבה מיוחדת שפתחה את שעריה בשנתיים האחרונות. שני הקומות העליונות משמשים כאולם בית כנסת מרשים ועזרת נשים. “בשבתות הקיץ אין מקום לשבת”, מתגאה הרב מרזל. מדי יום מתקיימים במקום תפילות ובהם משתתפים רבים”.

כך זכה בית הכנסת “צמח צדק” בעשור אחרון לעדנה מחודשת. עשרות אנשים מתפללים בו מדי יום ביומו.

בחנוכת הבית שהתקיימה בי”ט בסיוון תשס”ו, נטלו חלק שלוחים, רבנים, נכבדים ואישי ציבור מכל קצות הקשת. האולם היה מלא באנשים, נשים וטף שבאו לשמוח לכבודה של תורה.

“זכות גדולה לנו, תושבי צפת, להשתתף במפגן שכולו אחדות ואהבת ישראל והחזרת עטרה ליושנה”, אמר אחד ממתפללי בית הכנסת לשושבין הראשי הרב מרזל. גם וותיקי צפת ציינו כי “אירוע כה משמח לא ראתה העיר זמן רב”. ספר-התורה, כמו גם שיפוץ ובניית בית-הכנסת ממונו על ידי הרב אברהם ורעייתו רעכיל רפפורט, לרגל היארצייט ה-22 של האישה החשובה מרת צביה חיה רפפורט ע”ה.

“המלאכה מבחינתי לא הסתיימה עד שיהיו בבית הכנסת שבעה ספרי תורה כמו שהיה בימי הקמת בית הכנסת על ידי חסידי ה’צמח צדק’”, אומר הרב מרזל.

חיים תורניים תוססים

בביקור שקיימתי, כותב השורות, בבית הכנסת במהלך השבוע האחרון, מצאתי בית כנסת מיוחד שבו מתפללים יהודים מכל קצות הקשת: חסידים וליטאים, וותיקים וטריים בעולם היהדות, צעירים ומבוגרים, דוברי שפות שונות. כולם  יושבים ומתפללים תפילה חב”דית. מקום קסום.

הביקור, כאמור, נערך יממה לאחר הגניבה. העצב עדיין היה נראה על פני המתפללים. אנשים החליפו רשמים, הציעו הצעות לשיפור והתפללו שספרי התורה ימצאו שלמים.

כאמור, שבוע ימים לאחר הגניבה שהסעירה את העיר, נמצאו ספרי התורה, ולתושבי העיר – ובייחוד למתפללי בית הכנסת – הייתה אורה ושמחה.