התוועדויות בסגנון חדש

בשבת שעברה, שבת פרשת נח, ציינו חסידי חב”ד את יובל החמישים לתחילת המהפיכה התורנית של הרבי בלימוד פשוטו של מקרא בפירושי רש”י על התורה * בתחקיר עומק, מלווה בראיונות עם הרה”ח ר’ טוביה בלוי, מחבר הספר ‘כללי רש”י’, הרב”ח ר’ יהודה לייב גרונר, מזכירו של הרבי והרה”ח ר’ נחמן שפירא, חבר ועד להפצת השיחות - הצטיירה לפניי תקופה נפלאה ומרתקת,שבמהלכה גילה הרבי לא רק שיטה חדשה בלימוד רש”’ אלא גם שינה את כל מהלך ההתוועדויות, וגילה רבדים חדשים בקשר שבין הרבי לחסידים * חלק ראשון

התוועדויות בסגנון חדש

עד שנת תשכ”ה, נהג הרבי להתוועד בשבתות מברכים, וכן בימים טובים ומועדים חסידיים. לאחר הסתלקות אמו של הרבי, הרבנית חנה ע”ה, בו’ תשרי תשכ”ה, כתב הרב יוסף וויינברג לרבי, שמכיוון שהרבנית הייתה מעריצה גדולה של שידורי התניא ושיחות קודש ברדיו, אולי היה כדאי לסדר שבמשך השנה בכל מוצאי שבת יהיה שידור של מסירת שיחות (לא רק בשבת מברכים [כפי שהיה עד אז]), ושיהיה זה לעילוי נשמתה. מכיוון שבאותן שנים לא התוועד הרבי בכל שבת, כתב הרב וויינברג, שבשבתות בהן לא תתקיים התוועדות — יוכל לקחת את השיחות מלקוטי שיחות שכבר נדפסו, או מאלה שטרם נדפסו.

הרבי מאוד נהנה מהרעיון למסור שיחה בכל שבוע לעילוי נשמת אמו. הרבי מתח קו על המילים “אולי היה”, וסימן חץ ש”כדאי לסדר”. כמו כן הקיף בעיגול את המילים “במשך השנה”, והוסיף בכתב–יד–קודשו:  “וזה מחזק סברתי להתועדות — בלי–נדר — בשבת קודש [במשך השנה], על כל פנים בקיצור בכמות”.

ואכן, לקראת שבת פרשת נח הודיע הרבי שתתקיים התוועדות. אבל אף אחד לא תיאר לעצמו שכל סגנון ההתוועדות של הרבי הולך להשתנות… על מה שאירע באותה התוועדות מספר הרב נחמן שפירא, שהיה אז בחור ישיבה וברבות הימים זכה להימנות על צוות הוועד להפצת שיחות:

“עוד לפני שהרבי נכנס להתוועדות, שמנו לב שעל השולחן מונח חומש ‘מקראות גדולות’. אחר–כך נודע כי את החומש הביא הרה”ח ר’ שלום ישראל חודוקוב, לבקשת הרבי. זה היה חריג, כי עד אז הרבי לא פתח ספר בשעת ההתוועדות, אלא הרצה את כל דבריו בעל–פה.

“הרבי פתח את ההתוועדות באימרה הידועה של רבותינו נשיאינו, שפירוש רש”י מכיל בתוכו “יינה של תורה” מפנימיות התורה, זאת לצד “פשוטו של מקרא”, זאת אומרת שרש”י מאחד את חלק הפשט שבתורה עם חלק הסוד. לאחר שהרבי ביאר כיצד דווקא ב’פשט’ מתגלה חלק ה’סוד’ שבתורה, פתח הרבי את החומש שלפניו, והחל לקרוא ולפרש את הרש”י הראשון של פרשת נח, ממש כמו רב שמלמד את תלמידיו. הרבי הקריא קטע מתוך פירוש רש”י, ניתח וביאר אותו, ואחר–כך אמר ‘וממשיך רש”י ואומר’, ובהביטו בפנים החומש — ציטט את המשך דברי רש”י, ושוב הקשה עליהם וביאר ביאורים נפלאים.

“הקהל התפלא על הסגנון החדש של ההתוועדות, וזכורני שלאחר ההתוועדות הבטנו אחד בשני ושאלנו את עצמנו: האם כך ייראה מהיום והלאה צביונה של ההתוועדות עם הרבי?…”.

מסתבר, שלא רק הקהל הרגיש בשינוי. הרה”ח ר’ יהודה לייב גרונר, מזכירו של הרבי, מספר כי בשנת תשכ”ה שהה יהודי נכבד אצל הרבי ביחידות, וביציאתו סיפר לרב גרונר כי במהלך היחידות דיבר עמו הרבי על שיחותיו בפירוש רש”י, והתבטא על עצמו: “נהייתי ‘מלמד דרדקי’…”.

אם בתחילה חשבו החסידים שמדובר בתופעה חד פעמית, הרי בשבתות הבאות הסתבר כי מלבד סגנון ההתוועדויות שהשתנה — הרבי מגלה עומקים חדשים בפירוש רש”י, תוך שהוא קובע כללים ומגבש שיטה חדשה ודרך לימוד מקורית.

“בשיחות הראשונות הביאורים של הרבי לא היו לגמרי על דרך הפשט”, אומר הרב גרונר. “הדגש היה בעיקר על ‘יינה של תורה’ והוראות על דרך החסידות. עם הזמן החל הרבי להניח דגש על הפשט של רש”י, כאשר כמעט בכל התוועדות מגלה הרבי כלל חדש בשיטת רש”י ללימוד הפשט”.

הרב נחמן שפירא מפנה את תשומת לבנו להבהרה שנרשמה בהוספות ללקוטי שיחות חלק ה’, כהקדמה לשיחות מחורף תשכ”ה, אשר הוגהו על ידי הרבי, וכך כתוב שם: “ראוי לציין, ש”דרך הפשט” של השיחות שנדפסו כאן (תשכ”ה), אינן באותה פשטות כמו הביאורים על פירוש רש”י של השנים המאוחרות יותר; מכיוון, שכידוע, גם בפשט ישנם אופנים שונים”. הערה זו נרשמה על ידי המוציאים לאור, אולם עברה את הגהתו של הרבי כמובן ונחתמה בטבעת המלך.

עם הזמן החלה ההתוועדות השבתית לקבל סדר קבוע: בתחילת ההתוועדות פתח הרבי את החומש, החל להקריא את הרש”י הראשון ולבארו. אחר–כך אמר ביאור ב’חסידישע פרשה’ [תורה אור ולקוטי תורה], ולאחר מכן ביאר רש”י נוסף. כעבור כמה שבועות החל הרבי לבחור את הרש”י הנוסף מסיום הפרשה. הרבי הציב שורה של שאלות ודיוקים בפירוש רש”י והשווה את לשונו של רש”י ללשונות המדרש או הגמרא מהם שאב רש”י את פירושו. לעיתים קרובות הביא את ביאורי המפרשים ודחה אותם לאחר שלא התאימו ל’פשוטו של מקרא’. בביאוריו גילה הרבי כללים חדשים בפירוש רש”י, ובהתאם לכלל זה ביאר את כל הקושיות.  [משבת פרשת וארא תשכ”ו ואילך, השתנה מעט הסדר והרבי פתח את ההתוועדות במאמר חסידות, ואחר–כך עבר לביאורי רש”י].

אנ”ש, שהחלו להתרגל לסגנון החדש של ההתוועדויות, היו עומדים בשעת ההתוועדות עם חומשים בידיהם, וכאשר הרבי החל להקריא את פירוש רש”י השבועי — הביט הרבי בחומש, וכמוהו גם קהל החסידים עיין בחומש. זה היה מחזה מיוחד ונדיר בהתוועדויותיו של הרבי. ממש כמו רב ותלמידים בישיבה.

במהלך השבוע עמלו צוות של מניחים על עריכת ‘הנחה’ מההתוועדות, ולשמחתם הרבה הגיה הרבי את השיחה — למרות שמאז תחילת הנשיאות כמעט ולא הוגהו שיחות של התוועדויות שלימות. לקראת השבת הקרובה, בליל שישי, ישבו אנ”ש והתמימים ללמוד את השיחה החדשה. סגנונה המיוחד של השיחה, עם הדיוקים העדינים בפירוש רש”י והכללים החדשים שלימד הרבי כמעט מידי שבת, הותיר את קהל הלומדים עד השעות המאוחרות של הלילה, כשהם מפלפלים בדיוק דבריו של הרבי.

כך למעשה שינו השיחות על פירוש רש”י את מהלך החיים של קהל החסידים, הן בשבת והן במהלך השבוע.

שיטתו החדשה של הרבי פורצת מחוץ לגבול חב”ד

שיחותיו של הרבי, שהופצו ברחבי תבל, הביאו את שיטת הלימוד החדשה של הרבי גם לחוגים אחרים. “בשנת תשכ”ז”, נזכר הרב גרונר, “הגיעו השיחות לידיו של מנהל מוסד לבנות בירושלים, המשוייך לחוגים הליטאיים, אבל הוא כל כך התלהב משיטת הלימוד החדשה, עד שהכניס לתוכנית הלימודים את הלימוד בשיחותיו של הרבי”.

הרב נחמן שפירא זוכר את אותו למדן ליטאי שהגיע להתוועדות, וכבר בשלב השאלות יצא מגדרו לנוכח השילוב הנדיר של גאונות ופשטות שניבט מדיוקיו של הרבי בדברי רש”י.

הרב שפירא גם נזכר בחיוך באותו יהודי למדן שהגיע להתוועדות של הרבי, ולאחר ששמע שוב ושוב את הרבי מציין שה”בן חמש למקרא” מקשה כך וכך — שאל את אחד החסידים העומדים לידו: מיהו מחבר הספר “בן חמש למקרא”, והיכן אפשר להשיג את הספר הגאוני הזה?…

באותן שנים התגוררו בקראון הייטס יהודים חרדים שאינם חסידי חב”ד, ובכל שבת לאחר ההתוועדות היה הרב שפירא צועד לאחד מבית הכנסת הללו, שם קיים אדמו”ר חסידי ‘טיש’ לחסידיו בפינה אחת, ואילו בקצה השני של בית הכנסת ישב הרב שפירא עם ר’ יוסף וולדמן (עליו יסופר בהרחבה להלן) וקבוצת אברכים בני תורה וחזר לפניהם על ביאוריו החדשים של הרבי.

הרב טוביה בלוי, מחבר הספר “כללי רש”י בפירושו על התורה”, מדגיש כי אם עד לפני חמישים שנה נחשב רש”י לפירוש עבור הילדים ב’חדר’, ורק מעטים מגדולי התורה למדו רש”י — הרי היום, כל תלמיד חכם שמכבד את עצמו לומד ומתעמק בפירוש רש”י על התורה. גם למדנים גדולים מגלים את העומק שבדברי רש”י, ומקדישים זמן ללימוד פירוש רש”י בעיון, תוך דיוקים נפלאים בדבריו. כל זה לא היה קיים לפני חמישים שנה, ובהחלט ניתן לומר שזאת תוצאה ישירה מפעולותיו של הרבי בתחום.

“זהו תפקידו של המלך המשיח”, אומר הרב בלוי, “להביא לשלימות התורה, ולכן זכה דורנו שהרבי מתקן את העולם ומגלה לכל אחד מאיתנו את הדרך הנכונה להגיע לשלימות התורה. זה כל כך ברור, שרק עיוור לא רואה את זה, ורק שקרן לא מודה בזה.

“אני בא מעולם התורה הלא–חב”די, ואחרי מעקב צמוד של עשרות שנים אני יכול לומר בוודאות, שהרבי ממש החייה את לימוד רש”י. כשמזדמן לי להפגש עם גדולי תורה בדורנו, אני שומע את ההתפעלות שלהם מדרכו של הרבי, שהביא לעולם את שלימות התורה”.

הרבי ממשיך בזכות
אתערותא דלתתא

“הרבי התבטא, שהתוועדויות אלו נערכות לעילוי נשמת אמו, הרבנית חנה”, נזכר הרב גרונר. ואכן, לאורך שנת האבלות הקפיד הרבי להתוועד בכל שבת, תוך שהוא מסביר את הרש”י הראשון בפרשה והרש”י האחרון בפרשת השבוע.

לאחר שחלפו החודשים, התרגלו אנ”ש והתמימים לתופעה החדשה, ולמרבה הצער — הלהט הגדול שהיה מנת חלקם בחודשים הראשונים, החל להתקרר. הרב גרונר מספר כי הרבי התבטא לא אחת בכאב כי אנ”ש לא מגלים מספיק עניין בשיחות על פירוש רש”י.

מספר חסידים, שלמדו בעיון רב את השיחות, היו מעלים את שאלותיהם על הכתב ומכניסים לרבי. הרב גרונר עצמו הכניס לרבי שאלות רבות שעלו בראשו תוך כדי לימוד השיחה, וזכה לקבל תשובות על שאלותיו. לעיתים כתב הרבי את תשובותיו על הדף, ולעיתים בחר לצטט את השאלה בהתוועדות הבאה ולהשיב עליה.

מסתבר שהרבי ציפה ליותר התעניינות מצד החסידים, ולאחר שראה שההתלהבות הראשונית הולכת ודועכת — הודיע הרבי לקראת סיום שנת היארצייט שבקרוב יפסיק את אמירת הביאורים בפירוש רש”י.

עדת החסידים קיבלה את הודעתו של הרבי בכאב רב, אך לאף אחד מהחסידים לא היה את האומץ לגשת אל הרבי ולבקשו להמשיך באמירת הביאורים למרות הכל. רק חסיד אחד, בשם ר’ יוסף וולדמן, שהיה מתלמידי ‘תורה ודעת’ שהתקרבו לחב”ד — העז וכתב לרבי מכתב בקשה ותחנונים, להמשיך באמירת השיחות הנפלאות. במכתבו התבטא שהפסקת השיחות תגרום לחלישות בכל העניין של ‘הפצת המעיינות’.

בתשובה הקיף הרבי בעיגול את דבריו שזה מנגד להפצת המעיינות, ושלח אותו לדבר עם עסקני אנ”ש וחברי הוועד המסדר. ר’ יוסף הלך לדבר עם אותם חסידים ואחר–כך ערך דו”ח מקיף לרבי. תשובת הרבי הייתה “המעשה הוא העיקר”, ור’ יוסף הבין מכך שמכיוון שלמעשה בפועל יש חלישות אצל החסידים, לכן לא ימשיך הרבי באמירת השיחות.

מה רבה הייתה הפתעתו של ר’ יוסף כעבור כמה שבועות, כאשר בשבת פרשת שמות חזר הרבי לבאר את פירוש רש”י, תוך שהוא מקדים ומשתף את הקהל בסיבה לחזרת הביאורים: “אברך שאפילו איננו מ׳שפיץ חב״ד׳, טוען שעוסקים בלהט בביאורי הרש״י, וזה עוד דבר שיש בו תענוג״ (״א יונגערמאן וואס איז אפילו ניט פון שפיץ חב״ד, טענה׳ט ער אז מ׳קאכט זיך אין די ביאורי רש״י׳ס, און ס׳איז נאך א געשמאקע זאך״), וסיים אשר ״מכיוון שכן, ימשיכו בביאורי הרש״י״״.

על איזה פירוש רש”י
ידבר הרבי השבת?

בשונה מהשנה הראשונה, בה ביאר הרבי בדרך את הרש”י הראשון והאחרון בפרשה — כעת החל הרבי לבחור בפירוש רש”י מתוך הפרשה, ללא סדר מסויים. ר’ יוסף וולדמן, שכאמור היה לו ‘קאך’ מיוחד בביאורי הרבי, היה לומד היטב לפני ההתוועדות את הרש”י הראשון והאחרון בפרשה, כדי שיוכל להבין היטב את דיוקיו של הרבי — מצא עצמו עומד בפני שוקת שבורה… לא היה לו מושג על איזה רש”י הרבי ידבר השבת, והדבר גרם לו לעוגמת נפש.

בצערו כי רב, ומרוב צמאונו להבין לאשורם את ביאורי הרבי בהתוועדות, העז ר’ יוסף וכתב לרבי: כ”ק אדמו”ר שליט”א, בבקשה אולי יואיל בטובו להודיענו, ואם אפשר לפני שבת קודש, איזה פירוש רש”י יפרש במשך ההתוועדות בשבת קודש הבעל”ט?

מה רבה הייתה שמחתו של ר’ יוסף כאשר קיבל את המענה הרבי (תוכן): בדרך כלל ההחלטה על כך נופלת רק לפני ההתוועדות, או בשבת עצמה. בכל אופן, השבוע יבואר פירוש רש”י על הפסוק “אם כסף תלווה את עמי”.

ר’ יוסף הודה על כך לרבי, וביקש שכאשר זה אפשרי, יעדכן אותו הרבי לפני ההתוועדות ברש”י המדובר. את המענה למכתבו זה קיבל בבוקרו של יום השבת, כאשר עמד לעזוב את ביתו שברחוב מונטגומרי לתפילת שחרית בבית הכנסת. נקישה קלה נשמעה על הדלת, ובפתח עמד ר’ שלום ישראל חודוקוב, שסיפר לו שכאשר הרבי הגיע מביתו ל–770, קרא לו וביקשו להודיע לר’ יוסף וולדמן, על איזה רש”י ידובר השבוע…

מאותה שבת ואילך החל ר’ יוסף לשלוח בכל יום שישי את בקשתו הקבועה אל הרבי, ולמחרת בבוקרו של יום השבת קם מוקדם ונעמד ליד חדר היחידות, בתקווה שאם הרבי החליט כבר על איזה רש”י ידבר השבוע, הוא יזכה לשמוע על כך מהרבי, וכך יוכל להתכונן בשעות הספורות שנותרו להתוועדות.

לאחר שהעניין נודע בין החסידים, החלו רבים מאנ”ש והתמימים לחכות יחד עם ר’ יוסף, וכאשר הרבי עדכן את ר’ יוסף באיזה רש”י ידובר, פנו כולם לעיין בו ולהכין את עצמם להתוועדות.

נוהל זה נמשך עד לשבת פרשת ויקרא תשכ”ט, אז אירע דבר שכמעט גרם להפסקת הביאורים בפירוש רש”י, ומעשה שהיה כך היה:

עם השנים נקבע המנהג, שבשבת בה אמר הרבי איזה רש”י יבאר, היה הגבאי מכריז על כך לפני התפילה, בשעה שהרבי נכנס לבית הכנסת וצעד לכיוון מקומו הק’. בשבת פרשת ויקרא, לא הייתה אמורה להיות התוועדות, אולם אחד הבחורים חמד לצון ואמר לחברו שהשבוע ידבר הרבי על רש”י בפרק ב’, פסוק ה’ (“ואם מנחה על המחבת קרבנך”). חברו, שסבר בתום לב שהרבי הודיע על כך כרגיל, הלך ועדכן את הגבאי, וכאשר נכנס הרבי לתפילה — עלה הגבאי על בימת הקריאה והכריז איזה רש”י יבאר הרבי בהתוועדות השבוע.

הרב נחמן שפירא, שנכח במקום, אינו יכול לשכוח את מראה פניו המאוים של הרבי למשמע הכרזתו של הגבאי. הרבי דרש לדעת מיהו שהמציא את השמועה.

בשבת הבאה, שבת פרשת צו תשכ”ט, התוועד הרבי וביאר כמה פירושי רש”י, כולל גם אותו פירוש רש”י על הפסוק “ואם מנחה על המחבת קרבנך” בפרשת ויקרא ב, ה’ — באמרו: רש”י אינו אשם…

יחד עם זאת, אמר הרבי, שמכיוון והכל אירע בהשגחה פרטית, הרי זו הוראה שצריכים להפסיק עם ביאורי רש”י השבועיים…

הרב וולדמן היה מבוהל עד עמקי נשמתו. הוא כתב לרבי מכתב מלא תחנונים, אותו פתח בלשון הפסוק “ויחל משה”, והמשיך וכתב שאולי אפשר לומר שההוראה מהמאורע היא רק שצריכים להפסיק להכריז על הרש”י השבועי, ומדוע ללמוד מכך שצריכים להפסיק לגמרי עם הביאורים?!

הרבי לא קיבל את הצעתו של ר’ יוסף, וכתב בתשובה: “אם כן, מהי ההוראה בזה?”. זאת אומרת, שלדעת הרבי ההוראה מהמאורע הרבה יותר עוצמתית, ועליו להפסיק לומר את הביאורים.

למרות זאת, לא התייאש ר’ יוסף, ולקראת שבת ‘שמיני’ הכניס את מכתבו הקבוע אל הרבי, מתוך תקווה קלושה שאולי ייעתר הרבי לבקשתו וישוב לבאר את פירוש רש”י. למחרת בבוקר, נעמד ר’ יוסף כהרגלו ליד חדרו של הרבי, אולם לאכזבתו הגדולה חלף הרבי על פניו ונכנס לחדרו תוך שהוא מתעלם ממנו לחלוטין.

מלא אכזבה לבש ר’ יוסף את מעילו, ופנה לצאת מ–770, כשבלבו הוא מבכה את תור הזהב שהסתיים באקורד כה צורם.

ואז, למרבה הפתעתו, נפתחה הדלת של גן עדן התחתון כדי סדק צר, בעדו ראה את הרבי עומד ומסמן לו להתקרב אליו. ר’ יוסף ניגש במהירות אל הרבי, ומה רבה הייתה שמחתו כאשר הרבי אמר לו בזה הלשון: “וישמע משה וייטב בעיניו — ובתנאי שלא יכריז …”

 (על המשך השתלשלות ביאורי רש”י בהתוועדויות הרבי — בשבוע הבא אי”ה)

רב ומלך

הרב נחמן שפירא: מאז נוסדה חסידות חב”ד, היו הרביים צינור להעברת האור האלוקי, אבל הדבר נעשה בדרך מאוד מסויימת — אם באמצעות אמירת דברי אלוקים חיים, במאמרי חסידות; ואם בדברי התעוררות בהתוועדויות. שיעורי לימוד לא היו חלק מהקשר בין חסיד לרבו.

אפילו כאשר רבינו הזקן פתח את ה’חדרים’ המפורסמים, בהם למדו גאוני עולם — הרי לא כתוב שרבינו הזקן אמר לפניהם שיעורים בנגלה, אלא אך ורק השפיע להם מאמרי דא”ח.

אפשר היה לטעות ולחשוב שכאשר מדובר בהשגת אלוקות, דעת באלוקות, אהבת ה’ ויראת ה’ — דע את אלוקי אביך ועבדהו בלבב שלם — אנחנו זקוקים לרבי בכדי להתקשר לקב”ה. אבל כאשר מדובר בלימוד — אפשר להסתדר עם רבנים וראשי ישיבות…

בשבת פרשת נח תשכ”ה, לפני יובל שנים, כאשר הרבי החל ללמד את החסידים פירוש רש”י, גילה הרבי דרך חדשה בקשר שבין רבי לחסידים. לאמר: כל הקשר שלנו עם הקב”ה, מכל צד ופינה, עובר דרך הרבי. בין אם מדובר באהבת ה’, בין אם מדובר בלימוד הלכה, ואפילו כאשר מדובר בדבר הכי בסיסי — פשוטו של מקרא. הרבי הראה לנו, שכדי להבין פשוטו של מקרא, אנחנו זקוקים לעבור דרכו. שהוא הוא המלמד תורה לעמו ישראל.

חידוש זה בהנהגתו של הרבי, מזכיר את חידושו של מלך המשיח, עליו נאמר שיהיה גם רב, וגם מלך. ואכן, מאז החל הרבי בביאורי רש”י, היה אפשר להרגיש במוחש כיצד הרבי הוא גם מלך, אשר יוציאם ואשר יביאם, ומשכמו ומעלה גבוה מכל העם, שמעלה את העם — מלשון גחלים עוממות — לשיאי הקדושה. ויחד עם זה, הוא גם ‘רב’, שפשוט יושב ומלמד אותנו תורה כמו רב לתלמידיו — החל מהתחלת לימוד התורה, חומש ופירוש רש”י — פשוטו של מקרא.

ואולי יש לומר בדרך אפשר, שזו הסיבה שכל זה החל דווקא לאחר הסתלקות הרבנית חנה בשנת תשכ”ה, כיוון שסיום וחותם נבואת חנה היא “וירם קרן משיחו” כפי שהדגיש הרבי כמה פעמים, וממילא לאחר הסתלקותה נתגלה עילוי בכל העניין של “וירם קרן משיחו” בהדגשה יתירה, הן בבחינת מלך והן בבחינת רב.