יעקב צבי בן ארי

“אנחנו רק עושים את השריטה והחזון הוא שאברכים יבואו וירחיבו אותה” אומר הרב יעקב בן-אקי, שהקים בברכה מיוחדת של הרבי את “ופרצת – בית חב”ד בקיבוצים” החולש על פעילות חב”ד בנישה המאתגרת ביותר בישראל

הראיון עם הרב יעקב צבי בן ארי מתקיים בשיחת טלפון מלונדון. מידי שנה הוא מנצל את נסיעתו לכינוס השלוחים לסיבוב אצל התומכים שלו באירופה שם הוא טוען את המצברים הגשמיים שיתנו את האפשרויות להמשיך ולהרחיב את הפעילות בקיבוצים.

בחודש חשוון תש”נ היה הרב יעקב צבי בן–ארי מצפת אברך צעיר שהחל את דרכו בעבודה הציבורית ובהפצת היהדות בין השאר בקיבוצים. כמה שנים קודם לכן, הוא היה משורר צעיר, קיבוצניק בעל נפש פיוטית כמהה לרוחניות שפגש ברב יחזקאל סופר, אז רב הקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון בנגב. קובי החל ללמוד חסידות וחש שמצא את אשר ביקש.

“עד אז, נושא הפצת היהדות בקיבוצים לא קיבל את המקום הראוי”, אומר הרב בן–ארי. “זה היה תחום שאיש לא העז לגעת בו”.

החשש הטבעי מהפעילות הבלתי שגרתית של בן–ארי, הביא אותו לבקש ולקבל מהרבי ברכה בלתי שגרתית.  “בכ”ו מר חשוון עברתי בדולרים אצל הרבי. הרגשתי שאני צריך ברכה מיוחדת כדי להצליח במקום כל כך מאתגר, ואמרתי לרבי שאני מבקש ברכה להפצת היהדות בקיבוצים באופן של ניסי ניסים. הרבי ענה “אמן” והוסיף: “ושיהיה בהצלחה רבה בכל העניינים שם”.

טוב, אז מצויד בברכת הרבי, באת לקיבוצניקים ואמרת להם שלום, באתי לפתוח לכם את העיניים?

הרב בן ארי צוחק. “ממש לא. האמת, שידעתי שמה שהולך בכל עיר ושכונה, לא ילך בקיבוצים. ואז נזכרתי במשפט אחד של הרב סופר שהתווה לבסוף את כל אופי הפעילות של הארגון עד היום.

“התחלתי לפעול, הייתי צריך למצוא משהו מקורי שלא יאיים על צורת החיים שלהם, שלא יחשבו שאני בא להחזיר אותם בתשובה או להשתלט על הקיבוץ, ומצד שני, להצליח להגיע אליהם ללב שלהם, לבית, למשפחה, ליצור את הגשר בין שני העולמות ולהצליח להנגיש להם יהדות מבלי לגרום ללעומתיות.

“ואז נזכרתי שכשהתחלתי להתקרב לתורה ומצוות אמר לי הרב סופר, “קח לך מצווה אחת, ותתמיד בה. לך איתה עד הסוף, כמו קרבן תמיד”, המשפט הזה נחקק בליבי. אמרתי לעצמי, קח מבצע אחד ותחדיר אותו לקיבוצים בווריד. זה התחיל עם חלוקת דבש לפני ראש השנה, מצה ומבצע יום הולדת. לאט לאט גיבשנו רשימה של עשרות, מאות ואחר כך אלפי קיבוצניקים שקיבלו זריקות יהדות במנות קטנות אבל קבועות. פעמיים–שלש בשנה הם זכו לביקור שלנו”.

יהדות במנות קטנות בהחלט נשמע בלתי מזיק, השאלה עד כמה זה מועיל?

“הפעילות שלנו הייתה כמו טיפול הומיאופתי”, התוצאות הגיעו אחרי זמן רב ולא תמיד ניתן היה לראות את הקשר הישיר, אבל עם הזמן נשים החלו להדליק נרות, גברים החלו להניח תפילין בקביעות, משפחות החלו לשמור שבת ומאוחר יותר התחלנו לשמוע על הבנים שהתחזקו או חזרו בתשובה במהלך הטיול בחו”ל או בשלב כזה או אחר בחיים. אמנם אז נתנו רק ‘נגיעות’ פה ושם, אבל אצל המשפחות זה יצר תחושה שאנחנו מלווים אותם כל השנה והייתה לזה השפעה רבה, במיוחד על הילדים. כל הילדים במשפחות שהיו קשורות ל’ופרצת’ גדלו תמיד עם יחס אוהד יותר לדת ולמסורת לעומת שאר הילדים בקיבוץ.

“עם השנים, הפעילות שלנו התרחבה והצורך בשליח נוסף שיכנס למערכת זעק מן השטח. צרפנו לארגון את הרב שלום דובער חביב כרכז פעילות. הסתבר שצדקתי, מאז, הפעילות זינקה והורחבה משמעותית.

אני מבקש לצרף לשיחה את הרב חביב, והרב בן ארי מעלה אותו על הקו בשיחת ועידה בינלאומית.

“צריך להבין”, מנסה הרב חביב להסביר את האתגר שבפעילות בקיבוצים, “בשביל קיבוצניק להתקרב ליהדות זה משהו מאוד אישי ואינטימי, משהו שלא מדברים עליו. זו הסיבה שגם למשפחות שקשורות שנים ל’ופרצת’ עדיין קשה להיפתח ולהפגין את זה כלפי הסביבה שלהם. אני זוכר שפעם נכנסתי לבית של מקורבים שלנו, האישה קראה לי הצידה לפינה נסתרת, וחשפה בפני ספר תהילים שהיה מוחבא מתחת לכיסוי דקורטיבי. ‘אתה רואה’? תדע לך שאני אומרת תהילים כל יום’, היא אמרה לי ומיהרה להחביא חזרה את הספר. זה לא שבעלה או אחד מבני המשפחה התנגד, יהדות זה פשוט עניין שלא מדברים עליו ואם אתה חלק מזה, אתה בטח לא מראה את זה.

בצפת אומרים שאתם הספקים הגדולים ביותר של מבצעים לאברכים ומשפחות.

“יש בזה משהו”, אומר הרב חביב, הדבר הראשון שעשינו היה באמת לפתוח את השורות ולגייס לפעילות כמה שיותר אברכים מהקהילה. הקהילה בצפת התגייסה בצורה מרשימה, החל מאברכים צעירים שיצאו עם נשותיהם ערב או שניים בשבוע וכלה ברבני הישיבה ומשפיעים שהתגייסו לפעילות כחיילים צעירים. זה אפשר לנו לבסס ולהרחיב במידה ניכרת את מערך ביקורי הבית והפעילות בחגים.

דיברת מקודם על מנות קטנות, איך זה עבר לפעילות חגים?

“החריש העמוק שעשה את שלו, בשילוב עם ההתגייסות והנכונות של אברכים לקחת אחריות על קיבוצים, הביאה אותנו להחלטה לעלות שלב, והתחלנו לארגן אירועים קהילתיים במטרה להוציא את האנשים שלנו לאור ולנסות לצרף גם חברים חדשים לפעילות שלנו.

מה כוללת הפעילות כיום?

“כיום מתפרשת הפעילות של ופרצת על פני השנה כולה וכוללת אירועים קהילתיים, אירועי ילדים, וארגון תפילות בשבתות וחגים בעשרות קיבוצים ברחבי הארץ.

“לפני החגים אנחנו מגיעים לאלפי משפחות בקיבוצים עם חבילה מהודרת לכבוד ראש השנה הכוללת דבש, תפוח, לוח שנה ועוד משהו. השנה למשל, צירפנו את עיתון עולמות.

“בחנוכה אנחנו מארגנים מסיבות בבתים של אנשי הקשר שלנו בקיבוצים. לפעמים בחוג המשפחה ולפעמים עם עוד כמה משפחות ממעגל המקורבים. בפורים אנחנו מארגנים קריאות מגילה ומסיבות לילדים, בפסח כמובן חלוקת מצות בתוספת שי, ובל”ג בעומר יש לנו מיזם מיוחד של תהלוכות לילדים בשם ‘הפעלג בעומר’ המועבר כולו על ידי מתנדבות מהקהילה ובנות בית חנה בצפת. המיזם פועל בעשרות קיבוצים בשיתוף עם רכזי החינוך והתרבות המקומיים וזאת בנוסף למערך ביקורי הבית השוטפים במסגרתם אנו מגיעים לעשרות משפחות מידי שבוע.

“האברכים הרציניים שיצאו לפעילות בצורה קבועה, קצרו הצלחה רבה”, אומר הרב בן–ארי. מידי שבוע אני שומע סיפורי מופת וחוויות מרגשות מהצוותים ששבים מהפעילות. עם הזמן, המתנדבים שלנו החלו לקשור קשרים רציניים בקיבוצים והרחיבו את מעגל המקורבים. כל העת אנחנו מעודדים את המתנדבים לקחת יותר ויותר אחריות על הפעילות שלהם עד שיגיעו למצב של שליחות עצמאית”.

כלומר?

“המדיניות שלנו היא להביא את האברך או המתנדב למצב שהוא לוקח אחריות מלאה כשליח על הקיבוץ או הקיבוצים שהוא פועל בהם”. אומר הרב בן–ארי.

זו שליחות שלך, אתה מוותר עליה?

חס ושלום, אני לא מוותר על השליחות שלי, אדרבה, אני מרחיב אותה. שליח צעיר שמקבל אחריות על קיבוץ ורואה בפעילות במקום את שליחות חייו, זה המשך ישיר של השליחות שלי מול הרבי. לא רק זה, אותו שליח גם נהנה מברכתו של הרבי אלי ‘שיהיה בהצלחה רבה בכל העניינים שם’. זה ההמשך.

“על בארה של מרים כתוב שהיו שורטים שריטה ומשם זה היה זורם והופך לנחל שהיה מתפצל לנחלים קטנים שהיו משקים את כל השדות, הכפרים והעיירות שמסביב.

“אנחנו רק עושים את השריטה והחזון הוא שאברכים יבואו ירחיבו אותה, ימשיכו אותה, שמעיינות החסידות יעלו וישקו את כל האזור. אנחנו יוצרים קשר עם המשפחה. אבל אתה יודע בכמה משפחות מדובר? גם אם הרב דובער ואני נעבוד עשרים וארבע שעות ביממה שלש מאות שישים וחמישה ימים בשנה, לא נוכל לתת את היחס ואת מה שאנחנו רוצים לתת לכל משפחה. כל אברך שמגיע זו ברכה. החלום שלי הוא שבכל קיבוץ יהיה שליח.

אז ככה? כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול?

“זה לא ככה”, אומר הרב חביב, “לפעמים מתקשרים אלי אברכים ואומרים לי אנחנו מוכנים לקחת קיבוץ, כמה אתם משלמים? זה מצחיק. זה לא חלוקת ג’ובים ולא חלוקת אדמות, אנחנו לא מנהל מקרקעי ישראל.

אז איך באמת זה עובד? איך אתם יודעים האם הבן אדם מתאים?

“ראשית, אנחנו משלבים את האברך או את המשפחה במערך הפעילות הקיים”, אומר הרב בן–ארי. “בשלב ראשון הוא יוצא למגוון רחב של קיבוצים. צריך לדעת שגם לא כל הקיבוצים זהים. למרות המכנה המשותף הרחב, בפרט בשנים האחרונות מאז שהקיבוצים הופרטו וברבים מהם קיימת כבר תוכנית הרחבה שלפעמים עולה על גודלו המקורי של הקיבוץ. יש קיבוצים בהם כבר קיים בית כנסת שבו התפללו זקני הקיבוץ, ויש קיבוצים שאפילו את המועדון לתפילות יום כיפור קשה להשיג.

“בכל אופן, האברכים יוצאים לכל מיני קיבוצים ותוך כדי עבודה גם אנחנו וגם המתנדב מתחילים לזהות למה הם יותר מתחברים. ברגע שנהיה לפעמים נהיה ‘קליק’ עם איזה קיבוץ, או עם בעל השפעה בקיבוץ והוא מוכן לעזור, ולפעמים זו עבודה סיזיפית קשה.

“כשאנחנו רואים שיש חיבור טוב של האברך עם קיבוץ מסוים, אנחנו מעודדים אותו לקחת אחריות על הקיבוץ, אנחנו נותנים לו עצמאות וחופש פעולה מלא, כשאנחנו ברקע תומכים, מסייעים ונותנים לו את כל הגיבוי הדרוש.

“חשוב לציין גם, שאנחנו לא מוציאים שליח קבוע לקיבוץ, לפני ששני הצדדים כותבים לרבי ומקבלים את הסכמתו. בדרך כלל, אנחנו והשלוחים מקבלים תשובות מדויקות ומעודדות”.

גיבוי, תמיכה, מילים יפות, תכל’ס, שליח שיוצא מטעמכם, צריך לדאוג לעצמו או שהוא מקבל משכורת?

“תראה, אנחנו לא יכולים לשלם משכורת ולהעסיק במשרה מלאה”, אומר הרב בן–ארי, “גם אין צורך בכך. כל השלוחים שיצאו מטעמינו עד היום לקיבוצים, ממשיכים לעבוד כרגיל. העבודה היא בעיקר בערבים בשבתות וחגים ואינה פוגעת בעבודה השוטפת של בני הזוג. אבל אנחנו נותנים את כל התמיכה שאנחנו יכולים לתת”

כמו מה?

קודם כל קשרים. אנחנו מחברים אותו לכל מי שאנחנו מכירים בקיבוץ, לכל מי שיכול לעזור באזור, מעבר לכך, הוא מקבל מאיתנו ערכות מהודרות לחלוקה לפני החגים, מצות, שי ליום הולדת, אנחנו עוזרים לו בכל הצד הלוגיסטי, בל”ג בעומר למשל, אנחנו מפעילים את מיזם ‘הפעלג בעומר’, אז הוא מקבל תוכנית מוכנה עם מדריכות, פרסים, חומרים והכל. מעבר לזה, זה תלוי בנסיבות, בנפשות הפועלות, יש מגוון אפשרויות של עזרה ושיתוף פעולה.

בכלל, אנחנו לא עוזבים את השלוחים שלנו. בכל בעיה או התמודדות אנחנו כאן כדי לסייע לכוון ולתמוך.

ואז הם עוברים לגור בקיבוץ, זה אפשרי?

“בינתיים לא. הקיבוצים הם עדיין חברה סגורה שקשה מאוד להתקבל לתוכה. מהניסיון שלנו, בניגוד לשכונות בעיר, הרבה יותר קל לקיבוצניקים לקבל אותנו כשאנחנו באים מן העיר וחוזרים לשם בתום הפעילות, מאשר לגור בתוכם. למדנו עם השנים, שהניסיונות להתקבל למגורים בקיבוץ, לא הועילו להגברת הפעילות בלשון המעטה”.

אז הנה, יש לך הזדמנות לפרסומת בחינם. מי קהל היעד שלכם? למי זה מתאים? זוגות צעירים, משפחות, אולי פנסיונרים מאנ”ש?

זה מתאים לכל אחד שמוכן להקריב מעצמו ולעשות משהו כדי להביא את הגאולה. המודל שלנו גם מהווה פיתרון נפלא לאברכים שעובדים במקום עבודה מסודר. מצד אחד הם בוערים מבפנים לצאת לשליחות ולפעול, חבר’ה שיודעים שיש להם יכולת לא ממומשת להשפיע על אנשים, מצד שני, כל הקטע של גיוס כספים ולחיות על תרומות וצדקה זה לא בשבילם. שליחות בקיבוצים זה תפור עליהם. את החומרים הם מקבלים מאיתנו, ואופי הפעילות בקיבוצים, היא בעיקר אישית כך שהיא כמעט ולא דורשת מהשליח השקעה כספית. 

משום מה הפעילות שלכם מתקשרת איכשהו לצפת ואזור הצפון, זה מתאים גם לאנ”ש מהדרום או מהמרכז?

וודאי. קודם כל, אנחנו פועלים בכל הארץ. נכון שהפעילות המסיבית נעשית מטבע הדברים באיזור הצפון, אבל במלחמת ‘צוק איתן’, היינו כמה שבועות בדרום ו’חרשנו’ את הקיבוצים בעוטף עזה.

מעבר לכך, יש ריכוז גדול של קיבוצים בהם אנו פועלים באזור קריית מלאכי ובעמקים, כך שזה יכול להתאים גם עבור אנ”ש בנחלת הר חב”ד, במגדל העמק ובכלל כמעט בכל איזור בארץ ניתן למצוא קיבוצים, אפילו בפאתי פתח תקווה.

נשמע נהדר.

“תראה, שליחות בקיבוצים זה לא פיקניק” מנסה הרב חביב להחזיר אותי לפרופורציות. “זו עבודה קשה מאוד שצריכה להיעשות ברגישות מאוד גבוהה ובזהירות רבה. צעד לא נכון, או משפט לא מתאים שפלטת יכול לקומם נגדך את כל הקיבוץ. בפרט בעידן הטכנולוגי שיש קבוצות ווצאפ ופורומים של חברי הקיבוץ, אנשים יכולים להתסיס ולהשמיץ אותך בלי בעיה.

“מאידך, ישנו צימאון עצום וביקוש גדול. הקיבוצניקים חיו לצידינו בארץ ישראל עשרות שנים אבל חיו בבועה משל עצמם מנותקים מכל זיק של דת. אדם בעיר אפילו רחוק ביהדות ככל שיהיה, יש לו צרה, הוא רוצה לומר הגומל, נולד לו בן, הוא תמיד יכול להגיע לבית הכנסת השכונתי, לשוחח עם שכן דתי, להתקשר לרב או אפילו למועצה הדתית. צריך להבין שבקיבוץ אין שום מענה. גם משפחות שמחוברות למסורת לא מספרות את זה בחוץ, זה כמו משהו סודי שלא מדברים עליו.

“לכן לשליח בקיבוץ יש תפקיד מאוד משמעותי. אין פעם שאני יורד לקיבוץ ולא חוזר עם סיפור מרגש או השגחה פרטית מדהימה. יש בעבודה הזו סיפוק עצום”.

מסגרת: טור אישי

כך יצאתי לשליחות / הרב אלעזר וילהלם

כבר לפני שנים פנה אלי הרב יעקב צבי בן ארי מייסד ׳ופרצת קיבוצים׳ וביקש שאטול חלק בפעילות ואקח על עצמי את אחד הקיבוצים. אך העניין נדחה פעם אחר פעם. עד לאותו חנוכה מכונן בו נעניתי לבקשה לצאת לביקורי בית בקיבוץ.
זו הייתה חוויה מיוחדת. כמה ימים לאחר מכן, גיליתי שמדריך השחייה של ילדיי, הוא תושב הקיבוץ שבו ביקרנו. הוא התרגש מאוד, והבטיח לעזור בכל מה שאצטרך.

מאז התחלנו להגיע באופן שוטף ובכל פעם שבנו במצב רוח מאד מרומם שאנו זוכים להיות שלוחים של הרבי. בפורים הגענו לקריאת המגילה, בערב פסח חילקנו מצות ומכרנו חמץ, כשבין לבין, ערכנו מבצעים של בדיקת מזוזות ואות בספר התורה. את כל הצד הלוגיסטי וערכות החלוקה קיבלנו כמובן מן המוכן מארגון ‘ופרצת’.

באחד הימים, ביקש ידידינו  שנבוא לקבוע מזוזות בעסק חדש שאשתו פתחה בקיבוץ.
הגענו עם כל הילדים, הבאנו איתנו גיטריסט, אמרנו דברי תורה וקבענו את המזוזות. זו הייתה הפעם הראשונה שזכינו לחשיפה כה רחבה בקיבוץ.

כשאנחנו יוצאים לקיבוץ עם הילדים, אנחנו מרגישים שרק כך הם יכולים להרגיש את חוויית השליחות, ולחוש שהם שלוחים של הרבי בפועל ממש. השליחות בפורמט של ‘ופרצת’ מאפשרת לילדים ולנו להיות שלוחים במלוא מובן המילה, גם כשאנו חיים בקהילת חב”ד חמה ואני ורעייתי עובדים למחייתנו בהוראה.

הכותב משמש כר”מ בישיבת חסידי חב”ד ליובאוויטש בצפת וכשליח הרבי בקיבוץ כפר הנשיא