בית משיח · עברית
דבר המערכת · #976 · 2015-06-11

האנשים ששלח משה, היו נאמנים ומסורים לשליחות, ובוודאי לא חשבו לסטות ממנה, אולם “ע

האנשים ששלח משה, היו נאמנים ומסורים לשליחות, ובוודאי לא חשבו לסטות ממנה, אולם “עצת המרגלים” — המחשבה כאילו במילוי השליחות, אז וגם היום, יש מקום לשיקול דעת ולשינויים — היא זו שממנה עלינו להזהר, ולהתרכז במילוי השליחות במלואה.

האנשים ששלח משה, היו נאמנים ומסורים לשליחות, ובוודאי לא חשבו לסטות ממנה, אולם “עצת המרגלים” — המחשבה כאילו במילוי השליחות, אז וגם היום, יש מקום לשיקול דעת ולשינויים — היא זו שממנה עלינו להזהר, ולהתרכז במילוי השליחות במלואה.

לחיות עם הזמן — עם פרשת השבוע ועם ההפטרה, זו משימה שלא דורשת כישורי דרשנות, פלפול או דמיון מפותח. עצם הקריאה של הפשט, אודות שליחת המרגלים, הטעות והחטא, התוצאות שלו — אי הכניסה לארץ ישראל מיד, על כל מעלותיה, ובהמשך החורבן בתשעה באב — כל אלו מלווים אותנו עד היום, וההפטרה העוסקת במרגלים ששלח יהושע, מלמדת אותנו כיצד גישה נכונה משנה את התוצאות מן הקצה אל הקצה.

התבוננות נוספת, בעיקר על פי שיחותיו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, מלמדת כי אפשר ללמוד ולחיות עם הפרשה באופן פנימי ועמוק יותר — וללמוד ממנה לא רק בקשר למשימות של ריגול או כיבוש הארץ, ובימינו — השמירה על בטחון ושלימות הארץ, אלא בעניינים נוספים — כאשר העיקרי שבהם — השליחות שמטיל משה רבינו, משה שבדורנו, והדרך למלא אותה בלי לשנות או לסטות ח”ו, ולהגיע אל התוצאה — קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

משה רבינו שולח את המרגלים — הם השלוחים שלו, כולם אנשים “אנשי משה”  אותם הוא בחר לשלוח מדעתו, כך שאין ספק בנאמנותם לשליחות ולמשלח. והנה עוד לפני שהם נשלחים, מוצא משה רבינו לנכון להתפלל ולתת כח למשרתו הנאמן, לקרוא לו יהושע, על מנת ש”י–ה יושיעך מעצת המרגלים”, תפילה שנשאה פרי הן בשליחות זו, והן במרגלים אותם שלח יהושע שאכן הצליחו בשליחות והכינו את הארץ לכיבוש — לגאולה.

העצה ממנה חשש משה, לא הייתה כוונה לחטוא או להפר את השליחות, אי אפשר לחשוד בשלוחים נעלים כאלו שיעשו זאת. ברור שעצתם הייתה מכוונת - לפחות בשלב הראשון - לתועלת השליחות, לכבודו של המשלח. טעותם של המרגלים, כפי שמתבאר לא פעם בדרושי החסידות, ובמיוחד בתורת כ”ק אדמו”ר מה”מ, הייתה בכך שערבו את השכל האנושי שלהם, על חשבון השליחות שקיבלו ממשה רבינו. זוהי ‘עצת המרגלים’ ממנה חשש משה, וממנה ביקש להציל את יהושע, גם כאשר ‘באותה שעה — כשרים היו’. יכול אדם להיות הכשר ביותר, אולם ברגע שהוא מערב את שכלו בעניינים שאינו צריך, בענייניו של המשלח, של נשיא הדור - זוהי ‘עצת המרגלים’.

כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות בכל רגע נתון. אנו אמונים על התבוננות שכלית, ועל שימוש נרחב במוחין, שהרי זוהי הגדרתה של שיטת חב”ד. אנו מצווים להשתמש בשכלנו ובכל כוחותינו, ולא לסמוך רק על עבודתו של הצדיק. זהו האתגר הענק הניצב בפנינו, וזהו בדיוק הנסיון.

אסור לנו לחשוב חלילה כי העובדה שאנו מצווים להשתמש בשכל, מאפשרת לנו להתחכם, ולסטות אפילו כמלא הנימה מן השליחות שמוטלת עלינו על–ידי נשיא הדור. כל כוחותינו אמורים לשרת אותנו רק למטרה אחת — לבצע אותה בצורה המושלמת ביותר.

נמסרה לנו השליחות הגורלית, להכין את העולם כולו, ואת עצמנו, לקבלת פני משיח צדקנו. כל שכלנו, הבנתנו ושאר הכוחות חייבים להיות מוקדשים למטרה זו בדיוק. אין לנו רשות לדון ולהתפלפל, ואפילו לא להרהר ולחשוב, האם בכלל ח”ו או אלו חלקים של השליחות עלינו למלא. אין שום מקום לדיון מה מהדברים ואיזה חלק של הבשורה ראוי לפרסום, אלא לשאלה אחת ויחידה: כיצד עושים זאת יותר טוב?!

כאשר לא מערבים את השכל האנושי במה שאינו צריך, הרי הוא פנוי למלא את תפקידו בצורה הנכונה. כאשר מחליטים שלא לסטות בשום דרך מהשליחות — מקבלים את הכחות למלא אותה בדיוק. גם אם נראה לנו כי זו אינה גישה פופולרית — גם יהושע וכלב עמדו לבד אל מול העם כולו — הרי זו הגישה היחידה. ועל אחת כמה וכמה כאשר מודיע לנו הרבי מה”מ, כי העולם כבר מוכן, כך שכל הנסיונות הם רק בתוכנו, וכאשר מתגברים עליהם, רואים את העולם כולו עומד מוכן לקבל את פניו ומלכותו של מלך המשיח מתוך ההכרזה יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!