כיצד הגיע ניגון הגעגועים החב”די הוותיק, מליובאוויטש לכל בתי הכנסת של ‘הכיפות הסר

ישנו ניגון מפורסם, שמופיע בספר הניגונים חב”ד (בשם ‘ניגון לשבת ויום טוב’ מספר צ”ב), ומפליא הדבר שמנגנים אותו בכל בתי הכנסת של הקהל ה’דתי לאומי’ בקבלת שבת, מיד אחרי הפיוט של “ידיד נפש”. הדבר מעניין כשלעצמו, ששרים ניגון זה בתור “ניגון ללא מילים”, לכאורה ללא קשר מיוחד לנעימת הפיוט שלפניו שלאחריו. זו נוהג שאינו שגרתי כל כך, בפרט בקהילות מחוץ לחב”ד.

אם עדיין יש לאי–מי ספק, האם ניגון זה מקורו בחב”ד או שזהו “ניגון כללי”, אנחנו חושפים כאן לראשונה את סיפור גילגולו של הניגון.

וכך מספר הרב נחמיה שמרלינג, שליח הרבי בכפר יונה:

בשנת תשד”מ הייתי מוסר בקביעות שיעור תניא מטעם את”ה, בישיבת כפר הרא”ה. הרב משה צבי נריה (מנקין) תמך מאד בקיום השיעור והגן עליו בחירוף נפש נגד כל המונעים והמעכבים. לא אף זו, אלא אף נהג לשבת אתנו בהתוועדויות, וכך זכיתי לשמוע ממנו כל מיני סיפורים ממקור ראשון.

באחת ההתוועדויות סיפר, שמשפחתו ברוסיה היה קרובה מאד לחב”ד, בפרט בהיותו בן למשפחת מנקין - צאצאים לחסיד של אדמו”ר מהר”ש, ושם ספג ניגונים חב”דיים רבים. בשנת תר”ץ עלה הרב נריה לארץ ישראל ונמנה על תלמידי ישיבת ‘מרכז הרב’. בשנת תרצ”ד ביקש ממנו מורו ורבו הרב קוק לנסוע ל”שבת חיזוק” לכפר הרא”ה - שאך זה עתה עלו על הקרקע (נוסד בחודש כסלו תרצ”ד), והרב נריה ישב אתם בליל שבת ולימדם את הניגון החב”די הזה. מאותה שבת פשט הניגון בקהילה הטריה, ובמשך הזמן הוא פשט לכל קהילות המזרחי ומושר על ידם בקביעות בכל בתי הכנסת טרם קבלת השבת.

זו מתברר סיפור הדרך שעשה ניגון הגעגועים החב”די, ניגון ותיק מן הדורות הראשונות, שהגיע בהשגחה פרטית מליובאוויטש אל כל קהילות ‘הכיפות הסרוגות’  מדי ליל שבת.

עד כאן סיפורו של הניגון, כפי ששמע הרב שמרלינג מהרב נריה.

•

ניגון זה מופיע גם בתקליט ניח”ח החמישי, והפעם בשם “ניגון געגועים”, על גבי העטיפה של התקליט נרשם: “נעימה מלבבת בשלש בבות, שחוברה בראשית תקופת החסידות והמביעה תשוקה עזה להתעלות רוחנית”. ואכן, כבר על תחילת ופתיחת הניגון יש תנועה עקבית של שאיפה למעלה, שאיפה שבאה לשיאה בחלק השלישי של הניגון.

ולהעיר שגם הניגון “ידיד נפש” ששרים בבתי כנסת הללו לפני ובסמיכות לניגון געגועים זה, חופף לחלקו הראשון של ניגון חב”ד “היגלה נא” (בספר הניגונים ניגון מס’ קפ”ו, שישנו גם בתקליט ניח”ח #5 ומושר גם ע”י אברהם פריד באלבום “אבינו מלכינו”), אף הוא ניגון געגועים, ויתכן שאף הוא הגיע מליובאוויטש בדרך הנ”ל, או כיוצא בה.

יש לציין שכאשר הניגונים עברו לקהילות אחרות, הם קיבלו במקצת “טרנפורמציה”, שינוי הצורה והתאמת הסגנון, ולאחר שינוי זה - קשה יותר לזהות את החב”דיות האוטנטית הזורמת בתוך הניגון.

ביצוע מחודש של ניגון זה נכלל בדיסק “הבן יקיר לי” (ניגון #3) ע”י הרב מנחם מענדל שי’ עמאר ובליווי חליל צד על ידי כותב שורות אלו.