“עשירות - שימושי ונעים, אך גם סחורה מסוכנת”
עשירים ועשירות לא היו נחשבים במיוחד בעולמה של חסידות, זאת על אף שהיו גם מגדולי החסידים שהיו בעלי ממון רב והירבו בצדקה • על מה התווכח הרבי עם האדמו”ר מקופישניץ בנוגע לעשירות, כיצד הסביר הרבי את העובדה ש”רבי מכבד עשירים”? ולמה באמת כמעט אף אחד מהחסידים לא הרים את ידו כאשר הרבי הציע עשירות למי שרק יבקש
עשירים ועשירות לא היו נחשבים במיוחד בעולמה של חסידות, זאת על אף שהיו גם מגדולי החסידים שהיו בעלי ממון רב והירבו בצדקה • על מה התווכח הרבי עם האדמו”ר מקופישניץ בנוגע לעשירות, כיצד הסביר הרבי את העובדה ש”רבי מכבד עשירים”? ולמה באמת כמעט אף אחד מהחסידים לא הרים את ידו כאשר הרבי הציע עשירות למי שרק יבקש? • שביבים על עשירים ועשירות בעולמו של הרבי מה”מ - מוגש לרגל פרשת תרומה
“עשירות - שימושי ונעים, אך גם סחורה מסוכנת”
האדמו”ר מקופישניץ
עשירות - הטובה היא אם רעה?
תלוי את מי שואלים. ה’עוילם’ יאמר בוודאי שזה דבר נפלא, בעשירות אפשר לעשות הרבה דברים טובים ומועילים. אם תשאל חסיד - הוא יאמר בוודאי שזה אינו עניין ראוי לחסיד.
האומנם?
מסתבר שכמו כל דבר בחסידות - יש צדדים לכאן ולכאן, והשאלה היא איך משתמשים בדבר ומה היחס אליו. “עשירות היא דבר שימושי ונעים, אך היא גם סחורה מסוכנת”, ממצה זאת אדמו”ר הריי”צ במשפט חד.
תקופות רבות, ‘עשירות’ לא היתה שם נרדף למידות טובות או ליראת שמים, בלשון המעטה. אמנם הרבה מהגאונים העצומים תלמידי החכמים הגדולים מצאו את פרנסתם בריווח, וחלקם אף נמנו על ה’גבירים’, אולם בכל זאת, היחס אליהם היה מורכב. עשיר או גביר היה כינוי ליהודי שראשו ורובו היו בעסקיו, בעוד שבענייני יהדות הוא מעט קריר. היו זרמים - חסידיים בעיקר - שהרחיקו מעליהם את העשירות והעשירים. וכבר אמר פעם אדמו”ר הרש”ב לחסיד עשיר שהיה לו בית עסק למסחר בערדליים (מעין מגפיים): רגלים בערדליים ראיתי, אולם ראש בערדליים?!
כדרכה של חסידות חב”ד להתמודד בעבודת ה’ עם כל דבר וענין; לחקור, לחפש ולהגיע לאמיתת הענין ולהשתמש בו באופן הטוב והרצוי. גם בענין זה פורשים רבותינו את מלא היריעה על הבעייתיות הטמונה בעושר, אולם לא על מנת לבטל עניין זה, אלא כדי לסלול את שביל הזהב החסידי עבור עובדי ה’, שיוכלו להלך בה בבטחה ובאין מפריע ודווקא מתוך עושר והרחבה.
בשיחה נפלאה ששח הרבי הריי”צ בשנת תרצ”ו, הוא מרחיב את האמביוולנטיות שיש כלפי עשירות ועשירים. הרבי פותח את הדיון בנושא עם הפסוק “יש רעה חולה ראיתי תחת השמש”, ומצטט את דברי המדרש שמונה עשירים שונים, כמו קרח, נבות היזרעאלי, המן, בני גד ובני ראובן ואיוב. חמשה אלה הם טיפוסים שונים האחד מהשני, שהעשירות הזיקה להם, חלקם בפן גשמי וחלקם אף הביאה למותם. מאותם חמישה בעלי עושר, בחר רש”י בעשיר הגדול קרח כדוגמה לדורות בציינו את דברי הפסוק “עושר שמור לבעליו לרעתו” - “כעשרו של קרח שעל ידי כן נתגאה וירד לשאול”. הרבי מוסיף ומרחיב כי גאוותו של קורח נבעה בגלל עשירותו הגדולה. “העושר השמור לבעליו לרעתו, לא עלינו, בא באופנים שונים, והעיקר הוא הגאוה הבאה מהעשירות, גאוה שאין לה גבול. משנעשה לעשיר הוא שוכח מי הוא ומה מקור מחצבתו, הוא נהיה בעיני עצמו חכם, מיוחס, יודע הכל, ועל הכל ה’ועשיר יענה עזות’ גדל באחוזים משונים”.
בהמשך דבריו סיפר הרבי סיפור שאירע בשנים תרל”ט - תרמ”א, כאשר בין אישי הממשלה בפטרבורג גדלה ההסתה לפוגרומים ולשנאת ישראל. באותם זמנים היו נערכות לעתים קרובות אסיפות גדולי ישראל בפטרבורג, בהן השתתפו גם עשירי פטרבורג הגדולים. באחת מאותן אסיפות בה דנו אודות שאלה דתית, התבטאו אחדים מגדולי העשירים שלא בדרך ארץ הראויה כלפי התורה והמצוות.
אחד מגדולי ישראל שחרה לו מאד התייחסות זו, התבטא ואמר: למרות שהגבירים אינם סוברים כך, אך אי אפשר להסתמך על דעתם, שכן מאזני העשירות שלהם אינם נכונים.
דבריו זעזעו את הנוכחים כולם ובפרט את העשירים שהשתתפו באסיפה. אלה התחלחלו.
אולם אותו גדול בישראל לא הירפה והמשיך להצליף בעשירים: “שלמה המלך, ידע היטב מה זה עשיר, שגם מצד עשירותו וגם מצד טבעו הוא בבחינת ‘ועשיר יענה עזות’, אך העשירות וההעזה צריכות להיות תואמות זו לזו, ישנם כאלה שההעזה שלהם גדולה בהרבה מעשירותם…”
הרבי הריי”צ הוסיף בשיחתו זו לומר ולהבהיר: “מיותר לדבר על העושר השמור לבעליו ח”ו, לרעתו. כולם יודעים היטב מה שכתוב בפסוק השני ‘ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה’, וכולם יודעים מה שהמדרש אומר על כך. המהפכות השונות שאירעו בימינו - הטעים - הראו לנו בצורה ברורה מהו התוקף של עשירות ואיזה ערך יש לה.
“כל אחד זוכר עמוק בלבבו, באיזה ביטול של העזה של עשירות, היה מבטל את הלא–עשיר, באיזו הערכה קלה היה מתייחס לצרכי העניים. ירחם השם יתברך וישקם אותם, ויחזיר להם את עשירותם, הרי בודאי יתנהגו אחרת לגמרי”. כאן הרבי פתח וסיפר סיפור משנת תרנ”ט (ראה מסגרת).
ומעשה היה, שאדמו”ר האמצעי שאל את אביו אדמו”ר הזקן מדוע עשירים בטבעם הם בעלי גאווה? גם אלה שלא היו עשירים והתעשרו לפתע - הופכות אצלם מידותיהם והם נעשים לבעלי גאווה? ענה לו אדמו”ר הזקן: השי”ת קבע בעשירות את טבע ההתנשאות. היכל העשירות הוא בין גן עדן לגיהנום. להיכל העשירות שתי דלתות - אחת כנגד השניה, דלת אחת מוליכה לגן עדן, והשניה לגהינום.
“הסבא הבעש”ט אמר, שעשירות היא אצל האחד - גן עדן, ואצל השני - גיהנום. והסביר רבנו הזקן: מי שמנצל את העשירות לצדקה ולתורה ומצוות, הרי העשירות עצמה היא גן עדן, וזה שמנצל את העשירות לעצמו - על ענייני עולם, או שהוא מחזיק בה כבאוצר - העשירות עצמה היא גהינום”.
ויכוח שמיימי בין האדמו”רים
הרבי מלך המשיח כבר פסק את פסקו בעניין זה, כי על כל יהודי להיות עשיר. היה זה השבוע לפני עשרים ושתיים שנה, פרשת תרומה תשנ”ב, הפתיע הרבי את החסידים במהלך ההתוועדות וקבע: “לכל לראש נלמד מכך - שהקב”ה פוסק בתורתו הקדושה, התורה הנצחית לכל הדורות ובכל המקומות - שכל אחד ואחד מישראל שייך לכל לראש ל’זהב’. ובפשטות - שכל אחד ואחד מישראל צריך להיות בעשירות, הן ברוחניות והן בגשמיות - עשירות בפשטות ממש!
“מכך ישנה הוראה - שיהודי צריך להשתדל להיות עשיר בפועל בכל הענינים, מתחיל מעשירות ברוחניות - אין עשיר אלא בדעת - להיות עשיר בתורה ומצוות, ועד גם - עשירות בגשמיות בכדי שיוכל לקיים תורה ומצוות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף”.
הרבי מה”מ אף מתייחס לטבע העשירות בנוגע לימות המשיח. בשיחת אחרי–קדושים תנש”א ‘מרגיע’ הרבי את העשירים שמודאגים שכל עמל כפיהם לא יהיה לו ערך בימות המשיח. הרבי מסביר שגאולה כוללת את כל עניני הגלות באופן שהם ‘מתעלים’ למצב של גאולה, ואם כן, אין לעשירים לחשוש מהגאולה…
סיפור מעניין בהקשר לכך, היה כאשר נפגש הרבי עם האדמו”ר רבי אברהם יהושע העשל מקופישניץ בחודש מנחם אב תשח”י. במהלך השיחה התפתחה דיון בענין הפרנסה בהרחבה שצריכה להיות לבני ישראל ועד לדרגה של עשירות. הרבי אף הוסיף ש”הלוואי תהיה לכל בני ישראל עשירות סתם, אפילו פחות מעשירות של רבי יהודה הנשיא”. האדמו”ר מקופישניץ סבר ואמר שעשירות היא ניסיון, והתבטא “אני מפחד מנסיון העושר”, אולם הרבי ‘התעקש’ כביכול שהאדמו”ר יסכים לענין העשירות. בין הדברים אמר לו כ”ק אדמו”ר שליט”א: “עניות היא נסיון, נסיון גרוע יותר שמעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ובנסיון זה עוד מתייגעים ומצטערים, והלא מוטב נסיון העשירות!”
הרבי לא הסתפק בכך, והוכיח מהנהגתו של משה רבינו שיהודים צריכים עשירות! האדמו”ר מקופישניץ ניסה לומר שהוא זקן ואם כבר לבקש - יבקש על משיח, הרבי ענה לו: מה הסתירה בין שני הדברים? יבקש כבודו על שני הדברים יחד.
בהמשך סיפר האדמו”ר מקופישניץ על ה’שרף’ שאצלו לא היה עניין העשירות, וענה לו הרבי: “זוהי הנהגה של שרפים… אך יהודים החיים בעולם הזה הגשמי צריך שיהיה אצלם ‘בני חיי ומזוני רויחי’, ובכולם אכן רויחי”.
היה ניכר בחוש כי הרבי ‘מתעקש’ שהלה יברך יהודים שיהיו בעשירות. חסידים הרגישו כי ב’ויכוח’ זה טמון עניין נעלה, ושמא מדובר בעת רצון. הרבי לא הרפה מאורחו, ולקראת סיום השיחה ביקש הרבי מהאדמו”ר: רצוני שיסכים כבודו שיהודים יהיה להם עשירות. האדמו”ר מקופשטניץ הבין כי לא בכדי הרבי מתעקש על כך, והשיב לשביעות רצונו של הרבי: “הריני מסכים בלב שלם”…
“חב”ד’סקע שטותים”
על אף הנסיון שבעשירות, לא שללו רבותינו מעולם את עניין העשירות, וטרחו לציין בכל פעם שדיברו אודותיה שיש בה גם דברים טובים, ובמידה שווה, לפחות, לרע שיש בה.
ומעשה שהיה: יום אחד יצא הרבי ה”צמח צדק” מחדרו אל החסידים, ושאל קבוצת חסידים ששהו שם: “אמרו לי, מה נקרא רכוש יהודי שאיננו מותרות?” כנראה שהרבי ראה שמתחיל קטרוג על יהודים שלא מסתפקים בצריף של חדר אחד רעוע בקצה העיר, ובונים לעצמם בית.
במקום נכח חסיד פיקח שמיהר להשיב לרבי: “בית חומה וחמישים אלף רובל בבנק” (“בית חומה” היה מושג בימים ההם, אולי בדומה ל”וילה בקיסריה”, ועם כל זאת, גרס החסיד שאין זה בגדר מותרות…). הרבי ה”צמח צדק” חייך למשמע התשובה ושב לחדרו כלעומת שבא.
פורים תשט”ו.
כמו בכל שנה, התאספו מאות חסידים ותמימים להתוועדות פורים במחיצתו של הרבי. המקום אמנם קטן אך כולם מצטופפים מול פני הקודש מתוך שיר וניגון, בנפש עלצה, הן פורים היום… איש מהנוכחים לא ידע על הגילוי השמימי המופלא שיתגלה במהלך התוועדות זו. שיחה רודפת שיחה, בין לבין מנגנים החסידים ניגונים שמחה. לפתע מאירות פניו של הרבי באור יקרות. איש לא ציפה לדברים הבאים:
“מתלוננים מדוע נדרשת עבודה ב’מסירות נפש’, ואומרים שהיה הרבה יותר טוב אילו היו יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו, שהכול יהיה בהרחבה בגשמיות ובני חיי ומזוני רויחי.
“לא מדברים על עשירות ולא על מותרות שמפריעות לרוחניות ואפילו לגשמיות, כמשל הצמח–צדק על אודות לבושים; כשם שלבושים קצרים אינם ראויים כך גם לבושים ארוכים מדי אינם טובים שהרי אפשר להיכשל בהם, וכך גם בכל העניינים הגשמיים שהם עניינים חיצוניים ונקראים לבושים, ‘עור ובשר תלבישיני’, וכפי שראינו לצערנו בכמה עשירים, שניסיון העשירות הוא ניסיון גדול ביותר ודרושה יגיעה גדולה ועצומה כדי לעמוד בניסיון, וכמו שכתוב בתניא שדרושה התבוננות של כמה שעות…”
כאן הפסיק הרבי לזמן מה, ואחר כך המשיך ואמר: “ואף על פי כן, שהקב”ה ייתן לכל ישראל עשירות ושתהיה יגיעת נפש ויגיעת בשר ויהיה צורך בהתבוננות של כמה שעות כדי לבטל את הניסיון. הרי באמריקה כל דבר הולך בהצבעה, ובכן כל אלו שמסכימים שתהיה להם עשירות בהפלגה ולא אכפת להם היגיעה, שירימו את יד ימין בלבב שלם”.
הלם אחז בנוכחים. ל’גילוי’ שמימי שכזה, איש מהם לא ציפה. ובכלל, מתי מאז רבי שמעון בר יוחאי הוצע לתלמידים עושר כה רב באופן כה פשוט וקל?!… מי שרוצה להיות עשיר - עליו רק להרים את היד… זו ההזדמנות!
הרבי המתין רגעים אחדים והביט סביב. מסתבר כי רוב האנשים שהיו נתונים בהשפעת השיחה שמדברת על הקושי בניסיון העושר, ניסיון כלל וכלל לא פשוט, לפיכך הם לא אזרו אומץ בנפשם להרים את ידם ולזכות בעושר. רק שלושה עשו זאת והגביהו את ידם. או אז אמר הרבי:
“אחר כך מתלוננים שזה חסר וזה חסר, אך כאשר ישנה עת רצון עושים “חב”ד’סקע שטותים”… מה אעשה לכם, בגשמיות הולכים ספק וספק–ספקא אולי ייצא משהו. וכשיש התוועדות עם יותר ממניין יהודים, נמצאים בעת רצון באופן של “לתפוס” ו”לחטוף” בעניין שקשור עם הקב”ה בעצמו, מפסידים את ההזדמנות ובלבד שייקרא בעל מוחין. מה אעשה?… הרי זה לא יבלבל גם ברוחניות ויהיה יותר זמן וכוחות לפעול בעולם הזה הגשמי בחיזוק התורה והמצוות…”
והעידו חסידים, כי אותן ידיים בודדות שהורמו באותה התוועדות פורים מיוחדת, זיכו את בעליהן בעושר מופלג. משתתפי אותה התוועדות יודעים במי מדובר…
אחד החסידים שהיה נוכח באותה התוועדות, סיפר לימים כי רבים השומעים את הסיפור מתפלאים מדוע החסידים לא העזו לנצל את שעת הכושר, אולם רק מי שנכח במקום יכול להבין את האווירה ששררה באותה התוועדות - לאחר שהרבי הירבה לדבר על ניסיון העושר ואף הרחיב בכך שהוא קשה יותר מניסיון העשירות, הרי כשלבסוף הציע בכמעין חיוך: ‘נו, מי שרוצה עשירות, שיצביע’ - אחרי כזאת הקדמה, כולם חששו להצביע…
באותן שנים התייחס הרבי לכך באחד ממכתביו לאישה שכנראה התפלאה על כך שהרבי מאחל ליהודים הרחבה בגשמיות, כותב הרבי בשנת תשי”ז: ”..שהרי פשיטא ומפורסם מאחל הנני לכל אחד ואחת מבני ישראל שיחיו חייהם בהרחבה, לא רק בהרחבה רוחנית אלא גם בהרחבה גשמית, כפשוטה ממש, ואף שהנסיון דעושר גדול יותר מהנסיון דקו ההפכי ח”ו, הרי זה עניין בעבודתו לקונו של האדם החי מחיי החיים”.
למה באמת רבי מכבד עשירים?
באחת משיחות קדשו הסביר הרבי את העובדה ש”רבי מכבד עשירים”. לכאורה, מה הסיבה שרבי מכבד את העשירים, האם עושרם כה חשוב עד שאפילו רבי יהודה הנשיא מכבדם בגלל חשבון הבנק שלהם? כדרכו העניק הרבי מבט מעמיק יותר לחיים והסביר - כי אם ההשגחה העליונה נתנה בידו של העשיר את האמצעים לעשות גדולות בעולמו של הקב”ה, ברור שגם כוחות נפשו מתאימים למילוי תפקידו המיוחד. יש לכבד אדם כזה שמן השמים ניתנו לו כוחות מיוחדים.
באגרת ששיגר הרבי לפרזידנט מר יצחק בן צבי בשנת תשט”ז, מאיר הרבי נקודה נוספת סביב הרעיון של “רבי מכבד עשירים”. וכך כותב הרבי: “עשירים, אנשים אשר ההשגחה העליונה נתנה בידם האמצעים לפעול רבות טובות בעולמו של הקב”ה, בוודאי גם כוחות נפשם מתאימים למילוי תפקיד זה, תפקיד העולה פי כמה על תפקידו של איש הבינוני ועל אחת כמה וכמה של איש העני.
ורבינו הקדוש שתקופתו היתה תקופת מעבר בחיי עם ישראל מחיים שלווים - לפי ערך - לחיים של גזירות ורדיפות, ועליו לגייס את כל הכוחות בכדי שיעמוד עם ישראל בנסיון זה וייצא שלם ומחוסן, עליו היתה המשימה להתבונן בכל אחד ואחד ולהשתדל לנצל את כל האפשרויות אשר בו. ולכן הביע רגש כבוד כלפי אלו שמלמעלה נתנו להם אפשרויות יתרה, אשר בוודאי גם נוצלה להגן על כל הקדוש בישראל, ככל שאר פעולות רבינו הקדוש.
אלא, מתאים להנהגה הכללית בעולם, אשר לכל אחד מבני ישראל ניתנה בחירה חופשית, ומנסה ה’ אלוקים אותו לדעת הישנו אוהב את ה’ כו’ ושומר מצוותיו ושומע בקולו וכו’. גם בזה הבחירה נתונה לכל אחד מהעשירים, וכמו שנאמר ‘ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת גו’ לקיים בבחירתו, כסיום הכתוב ‘ובחרת בחיים’, או ח”ו להיפך.
פשוט, אשר אם בעשירים בזהב וכסף, הדברים האמורים, על אחת כמה וכמה - עשירים בכח השפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה. ומובן גם כן, אשר כיוון שיש מנהיג לבירה זה העולם ואין בו דבר אחד לבטלה, מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי. (אג”ק כ”ק אד”ש כרך י”ב ע’ תיג–תיד)
• • •
ולסיום, נקודה רעיונית שהציב הרבי בפני העשירים, שהם הנם מודל לחיקוי אצל כלל הציבור. וכך אומר הרבי: “העובדה שיהיה עשיר, ויעמוד בחוגים הפיננסיים בדרגא נעלית ויופיע ברשימת משלמי מיסים של 95%- אינה עדיין תכלית בריאת האדם, כי אם על כל עניניו להיות לשם קדושה, כדי שיוכל ללמוד תורה במנוחת הנפש, לקיים מצוות בהרחבה ולתת צדקה ביד רחבה.
“אף לא להסתפק בכך, כי אם להשתדל ולהשפיע גם על אחרים, שכן אם עשיר הוא - יוכל ביתר קלות להשפיע על אחרים. הרי רואים אנו שלעני לועגים ואילו את העשיר מחקים אף כשהוא עושה שטות, וכל שכן כשהוא עושה דבר נכון. לפיכך: כשיניח הוא תפילין - יניחו הכל תפילין, כשישמור הוא שבת - ישמרו הכל שבת, משום שרואים שמפני ששמר שבת נעשה לעשיר…”
“מכאן רואים דברים אחרת”
פעם הביע כ”ק אדמו”ר הריי”צ משאלה, כי אם היה ברשותו סכום מסויים - וכאן נקב בסכום גדול של כמה מיליוני דולרים - היה יכול להביא את המשיח.
חתנא דבי נשיאה, הרמ”ש, שאלו אפוא מדוע לא יברך כמה מהחסידים בעשירות ובכך יפתור את הבעיה? הרבי הריי”צ הביט בו אך לא השיב על שאלתו. הרבי כדרכו בקודש, עמד בביטול וביראה מול חותנו הרבי, ולא הוסיף לשאול עוד.
לאחר שקיבל הרבי את הנשיאות, נכנס אחד החסידים ל’יחידות’ והזכיר לרבי את המאורע הזה, ואמר שכעת הרבי עצמו יכול לברך כמה חסידים שיהיו עשירים, ובכך לקרב את הגאולה. השיב לו הרבי: “מכאן רואים את הדברים אחרת”…