פתיחתה של פרשת ואתחנן, שהיא תמיד הפרשה של שבת נחמו, מוצאים אנו את בקשת ותפלת משה
פתיחתה של פרשת ואתחנן, שהיא תמיד הפרשה של שבת נחמו, מוצאים אנו את בקשת ותפלת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל. וידוע שאילו היה משה רבינו נכנס אז לארץ, הייתה מתרחשת כבר אז הגאולה האמיתית והשלימה, שזהו תוכנה של שבת נחמו.
פתיחתה של פרשת ואתחנן, שהיא תמיד הפרשה של שבת נחמו, מוצאים אנו את בקשת ותפלת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל. וידוע שאילו היה משה רבינו נכנס אז לארץ, הייתה מתרחשת כבר אז הגאולה האמיתית והשלימה, שזהו תוכנה של שבת נחמו.
מספר המשפיע הרה״ח ר’ מענדל פוטרפס: רבינו הזקן הלך פעם יחד עם חבריו הייחבריא קדישא” תלמידי הרב המגיד ממעזריטש.
בדרכם ראו הצדיקים אחד מחסידי הרב ₪ הקדוש ר’ חייקל מאמדורא שעמד והתפלל תפילת שמונה עשרה. היה ניכר בו באותו חסיד - הצדיקים הללו ידעו היטב להכיר - כי הוא מתפלל באמת, מכל הלב, בבחינת “נפשי יצאה בדברו”, והנשמה האלוקית מאירה בו בשעת התפילה בכל יופייה העצמותי.
אמרו ה״חבריא קדישא” לרבינו הזקן: מה תאמר על זה, הלא תראה כיצד מתפלל אותו חסיד!
ענה רבינו הזקן: אכן, הוא מתפלל היטב. אבל לאמתו של דבר אין הוא מתפלל בעצמו, אלא רבו, הרה”ק ר’ חייקל מאמדורא, הוא המתפלל בו.
כידוע שיטתם של צדיקי פולין, כפתגמו המפורסם של הרה”ק ר’ שלמה מקארלין: “צדיק באמונתו יחיה”, אל תקרי “יחיה” אלא “יחיה” - הצדיק בעבודתו מכניס חיות ומחיה את תלמידיו וחסידיו. על התלמידים רק להתאמץ ולהתחזק בהתקשרותם אל הצדיק, ואז יוכלו לקבל את מה שנותן בהם הצדיק.
וסיים רבינו הזקן, בהתאם לשיטתו, שיטת חב”ד, שאחד העקרונות שלה הוא “עבודה בכח עצמו” ולא לסמוך רק על הגילוי שמקבלים מלמעלה. ולכן היא דווקא ההכנה והטעימה מהגאולה האמיתית והשלימה כדלקמן: לחסידים שלי לא אתן זאת בשום אופן. הם לא יוכלו רק לסמוך על מה שייתנו להם במתנה. הם יצטרכו להתייגע ולעמול קשה בעבודת השם בכח עצמם. אולי יהיה להם אך מעט, אבל מה שיהיה להם אכן יהיה שלהם…
על-פי הלוח היהודי עוברים אנו במעבר חד מיום צום תשעה באב, המסמל את שיא האבל על החורבן והגלות - אל השבת שלאחריו, ‘שבת נחמו’, הנקראת כולה על שם הנחמה והישועה שתבוא בגאולה האמיתית והשלימה.
גם בפתיחתה של פרשת ואתחנן, שהיא תמיד הפרשה של שבת נחמו, מוצאים אנו את בקשת ותפלת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל. וידוע שאילו היה משה רבינו נכנס אז לארץ, הייתה מתרחשת כבו אז הגאולה האמיתית והשלימה, שזהו תוכנה של שבת נחמו.
אבל בהמשך פרשת ואתחנן מסופר בתורה על-כך שבקשתו של משה רבינו לא נתמלאה באותו זמן. למרות כל התפילות נשאר משה רבינו במדבר. הכניסה לארץ נעשתה בהנהגתו של יהושע בן נון, שפניו “כפני לבנה”, שלכן לא הגיעה אז הגאולה האמיתית והשלימה. כך, עד לרגע כתיבת השורות הללו,
“מ’מאטערט זיך אין גלות” [= מתייגעים וסובלים אנו את הגלות].
מדוע אם כן, שואל הרבי שליט”א בדבר-מלכות של שבת זו, נקבע הסדר בתורה שדווקא בשבת נחמו, שכל עניינה הוא הנחמה בגאולה האמיתית והשלימה, קוראים אנו בתורה את הפרשה המספרת על תפילת משה לגאולה שלא התמלאה?
מבאר הרבי, דווקא בזה שהכניסה לארץ נעשתה בהנהגת יהושע באופן שבאו אחריה חורבן וגלות, דווקא בזה ישנה מעלה מיוחדת. זאת משום שכיבוש הארץ נעשה אז לא “במתנה מלמעלה”, באמצעות ניסים ונפלאות שלמעלה מן הטבע, אלא על-ידי עבודה ויגיעה שבאו מצד המטה, מצד התחתון עצמו.
לכן ארך הכיבוש והחלוקה זמן רב, משום שהיה צריך לעשות את הכל בדרך הטבע, לאט לאט. ועד שאפילו כאשר כבר גמרו את הכיבוש והחלוקה, עדיין לא נשלם הבירור. מאז אנו מתייגעים ועובדים במשך יותר מאלפיים שנה (מאז הכניסה לארץ), כדי שהבירור, התיקון והגאולה, יבואו לא מלמעלה, אלא מצד התחתון עצמו.
כלומר, הנחמה של הגאולה האמיתית והשלימה אינה פתרון של גילוי אור בלבד תחת החושך והגלות. פתרון מסוג זה כבר היה לנו בכל הגאולות הקודמות. אבל פתרון כזה לא פותר את הבעיה משורשה, אלא רק מתקן את ההווה ומוציא אותנו מן הצרות והגלויות הרגעיים. באופן כזה אין שום ערובה לכך ששוב לא יארעו חולאים, ששוב לא יסתלק האור וששוב לא יהיו חורבן וגלות, כפי שאכן היה בכל הגאולות הקודמות, שאחריהן הייתה שוב גלות והיה שוב חורבן.
בגאולה האמיתית והשלימה הפתרון הוא מלא ושלם. כאן לא מדובר רק על גילוי אור ועל פתרון זמני, אלא על תיקון הענין מיסודו ושורשו. לכן לוקח כל כך הרבה זמן עד שהגאולה