כדרך שהולכים בה מעיר לעיר כ”ק אדמו”ר הזקן: באתערותא דלתתא שהאדם מעורר בלבו מדת ה

כדרך שהולכים בה מעיר לעיר

כ”ק אדמו”ר הזקן: באתערותא דלתתא שהאדם מעורר בלבו מדת החסד ורחמנות על כל הצריכים לרחמים, מעורר אתערותא דלעילא לעורר עליו רחמים רבים ממקור הרחמים, להשפיע לו את הפירות בעולם הזה ואת הקרן לעולם הבא. הפירות - היא השפעה הנשפעת ממקור הרחמים וחיי החיים ברוך הוא, ונמשכת למטה מטה בבחינת השתלשלות העולמות מלמעלה למטה , עד שמתלבשת בעולם הזה הגשמי בבני חיי ומזוני. והקרן היא כמו שכתוב: “רחבה מצותך מאד” - מצותך- היא מצות הצדקה, שהיא מצות ה’ ממש, מה שהקב”ה בכבודו ובעצמו עושה תמיד להחיות את העולמות, ויעשה לעתיד ביתר שאת ועז ככתוב “ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה”. משל למה הדבר דומה?   לדרך שהולכים בה מעיר לעיר. כך הצדקה היא בחינת גילוי והארת אור אין סוף ברוך הוא, סובב כל עלמין, שיאיר ויתגלה עד עולם הזה הגשמי למטה, כתוצאה מהאתערותא דלתתא ,בתורת צדקה וחסד חנם לעתיד בתחיית המתים, ביתר שאת ויתר עז. 
  (אגרת הקדש, סימן יז)

דרך הקירוב לה’

כ”ק אדמו”ר האמצעי: דרך ה’ היא בחינת הילוך וקירוב לה’, באהבת האלקים בבחינת אברהם אוהבי,שנאמר בו “כי ידעתיו אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ה’”. ודרך זו של אהבה דאברהם נמשכת בכנסת ישראל בכל דור.

(תורת חיים, בראשית ח”ב, קעז, א)

דרך המשכת הקדושה לעולם

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: נאמר: “ושמרו דרך הוי’ לעשות צדקה”.” דרך ה’ ” - זו המשכה מלמעלה למטה, כדוגמת הדרך שהולכים בה מעיר לעיר. הדרך הזו להמשיך קדושה בעולם הזה, היא ע”י המועדים. שכן המועדים הם מקראי קדש, כלומר שהקדש נקרא ונמשך בהם.               (אור התורה, במדבר כרך א, עמ’ פט)

השער והמקור לקיום התרי”ג

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: אמרו חז”ל: בא ישעיה והעמידן על שנים, שהם צדקה ומשפט. לאמור, שעל ידי קיום שתי מצוות אלו יבוא לקיום כל תרי”ג המצוות. וזהו שכתוב באברהם ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט, שכן זהו השער והמקור לקיום כל תרי”ג המצוות.                (תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ יז)

דרך ומבוא לגילוי שם ה’

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: פירוש עניין “ושמרו דרך ה’” וגו’ הוא: המצוות הן דרך ומבוא לגילוי שם ה’, ויש בזה שני פירושים: א. דרך לגילוי בשם הוי’. ב. הדרך וההמשכה משם הוי’. ושני הפירושים אמת הם.            (המשך תער”ב, חלק שני, א’קפז)

מצוות ברוחניות

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: לכאורה מה החידוש במתן תורה, והרי קיים אברהם אבינו ע”ה את כל התורה עד שלא ניתנה, ככתוב “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו אחריו לעשות צדקה ומשפט”? אלא שהמצוות שקיימו האבות לא היו מצוות מעשיות, שהרי טרם ניתנה התורה, וקיום המצוות שלהם היה רק ברוחניות.   (ספר המאמרים תרפ”ט עמ’ 267)

בכל אחד ובכל הדורות

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: שני ענינים אלו: “ושמרו דרך הוי’  –המשכה מלמעלה למטה,  ו”לעשות צדקה ומשפט” - עבודה מלמטה למעלה,ישנם בכל אחד ואחד מישראל, במשך כל הדורות. שכן נוסף על זה שכל עניני התורה הם נצחיים, ובפרט הענינים של מעשה אבות סימן ונתינת כח לבנים - הרי בנוגע לענין זה אומר בפירוש אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, עד סוף כל הדורות. וציווי זה (שאברהם מצוה את בניו גו’) הוא נתינת כח מיוחדת (נוסף על הנתינת כח שמצד מעשה אבות) לכל אחד מישראל על שני עניינים אלו.

(מאמר ד”ה וה’ אמר המכסה וגו’ - תשל”ז, ספר המאמרים בראשית עמ’ רכה)