צריכים לדעת, שבנוגע להלכה נקבע סדר השתלשלות דתורת החסידות באופן האמור – הבעש”ט,

צריכים לדעת, שבנוגע להלכה נקבע סדר השתלשלות דתורת החסידות באופן האמור – הבעש”ט, המגיד, רבינו הזקן, והרביים הנשיאים ממלאי מקומו, אשר, הם שבעת האושפיזין החסידיים לכל ישראל – “לעיני כל ישראל” • קטע משיחת ליל שמחת-תורה ה’תשמ”ח (בלתי מוגה), בה מבאר הרבי – בפעם היחידה – את האושפיזין שלו-עצמו ואת פעולתו בהאושפיזין דרבותינו נשיאינו

א. בשבעת ימי הסוכות ישנם שבעה אושפיזין: האושפיזין הידועים ומפורסמים בזהר – אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד, והאושפיזין החסידיים – הבעש”ט, המגיד, אדמו”ר הזקן, אדמו”ר האמצעי, הצמח-צדק, אדמו”ר מהר”ש ואדמו”ר מהורש”ב נ”ע.

ועל-פי האמור אודות ההמשך דשמיני עצרת לשבעת ימי הסוכות, מסתבר, שהמשך זה מתבטא גם בענין האושפיזין: בנוגע לאושפיזין שבזהר – שלמה המלך (ההמשך דדוד המלך), ובנוגע לאושפיזין החסידיים – כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו (ההמשך דאדמו”ר מהורש”ב נ”ע).

אמנם, כשם שבשמיני עצרת ניתוסף עילוי לגבי שבעת ימי הסוכות, מובן, שכן הוא גם בנוגע ל”אושפיזין” – שבשמיני עצרת אין זה באופן ד”אושפיזין”, שהם אורחים, אלא באופן של “בעלים”.

ונקודת הביאור – על-דרך ובדוגמת החילוק שבין סוכות לשמיני עצרת, שבסוכות יוצאים ל”סוכה”, דירת עראי, ובשמיני עצרת נכנסים ל”בית”, דירת קבע, ולכן, בסוכות מודגש הענין ד”אושפיזין”, בדוגמת אורחים שבאים באופן של עראי, ואילו בשמיני עצרת מודגש ענין הקביעות – לא “אושפיזין”, אלא “בעלים”.

וענין זה מודגש גם אצל שלמה המלך וכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו:

שלמה המלך – שבנה בית המקדש, לא רק באופן ד”ואהי’ מתהלך באוהל”, דירת עראי, אלא באופן של דירת קבע.

וכ”ק מו”ח אדמו”ר – מנהל פועל דישיבת תומכי תמימים, שבה נתחדש הענין דלימוד והפצת המעיינות חוצה באופן של התיישבות וקביעות בבחינת דירת קבע, עד לשלימות הנצחון ד”מלחמת בית דוד” לבטל את אלו “אשר חרפו עקבות משיחך”, באופן ד”אמן ואמן”.

 

ב. והנה, על-פי האמור ששמחת-תורה הוא יום התשיעי, בהמשך לשבעת ימי הסוכות ושמיני עצרת, ובאופן נעלה עוד יותר – צריך להתבטא הדבר גם בנוגע לענין ה”אושפיזין”.

ונקודת הביאור – בקריאה לשמחת-תורה, שבה מסיימים וחותמים כל התורה כולה – “לעיני כל ישראל”.

כלומר, לאחרי שישנו ענין ה”אושפיזין” במשך שבעת ימי הסוכות, ולאחרי שניתוסף גם מעלת הקביעות ד”בעלים” בשמיני עצרת – הרי זה נעשה באופן ד”לעיני כל ישראל” בשמחת-תורה.

 

ג. ויובן בהקדם תמיהה בנוגע לכללות ענינם של האושפיזין החסידיים:

הענין דאושפיזין חסידיים נתגלה ונתפרסם על-ידי כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, בשם אביו, שאמר שיש גם אושפיזין חסידיים, ולא עוד, אלא שהורה באצבע ואמר: כאן יושב הבעש”ט, כאן יושב המגיד וכו’ – כפי ששמעו אלו שהיו נוכחים באותו מעמד, ונתפרסם על-ידי ה”חוזרים” גם לאלו שלא היו נוכחים באותו מעמד, עד להפירסום בדפוס כו’.

ולכאורה, כיצד יכולים לפרסם בכל העולם כולו ששבעת האושפיזין החסידיים הם: הבעש”ט, המגיד, אדמו”ר הזקן, אדמו”ר האמצעי, הצמח-צדק, אדמו”ר מהר”ש ואדמו”ר מהורש”ב נ”ע – בה בשעה שישנם עוד ריבוי צדיקים בישראל?!

ולכל לראש – תלמידי הבעש”ט, כידוע שלבעש”ט היו שישים תלמידים, כולל גם “בעל התולדות” שהי’ מחשובי התלמידים כו’, ובפרט בנו של הבעש”ט, שמילא את מקומו בנשיאות שנה אחת.

ועל דרך זה בנוגע לתלמידי המגיד – כידוע שמספר תלמידיו של המגיד הי’ כפול ממספר תלמידיו של הבעש”ט, ק”כ תלמידים, כולל גם הרה”ק הרב מנחם מענדל מהאראדאק, שבתקופה הראשונה מילא את מקומו של המגיד בנשיאות (עד שנסע לארץ הקודש, שאז נתמנה רבינו הזקן לנשיאות), וכידוע מה שכתב רבינו הזקן שענין הנשיאות שייך להרמ”מ כו’.

ולאחרי כל זה, באים ואומרים – ובאופן שיתפרסם בכל העולם כולו – שמכל תלמידי הבעש”ט ישנו רק “אושפיזא” אחד: המגיד, ומכל תלמידי המגיד ישנו רק אושפיזא אחד: רבינו הזקן, ושאר האושפיזין הם הרביים שמילאו את מקומו של רבינו הזקן, ומלבדם, לא נימנים שאר הצדיקים במנין ה”אושפיזין”?!

 

ד. והנה, כדי למצוא ביאור והסברה בדבר – יש לחפש בתורה, שבה מוצאים פתרון לכל הענינים, גם בנוגע לעניני העולם – כמאמר “אסתכל באורייתא וברא עלמא”, ולדוגמא: בעניני פרנסה – “אם בחוקותי תלכו וגו’ ונתתי גשמיכם בעתם גו’”, בעניני רפואה – “תורה מביאה רפואה לעולם”, “חש בראשו יעסוק בתורה חש בגרונו יעסוק כו’”.

ובנוגע לעניננו – מצינו דוגמת הנ”ל בסדר השתלשלות התורה:

בריש מסכת אבות שנינו “משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו’”. ובפרטיות יותר נתבאר סדר ההשתלשלות דקבלת התורה בהקדמתו של הרמב”ם לספר הי”ד: “תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים . . וליהושע . . מסר תורה שבעל פה וצווהו עלי’ . . וזקנים רבים קיבלו מיהושע וכו’”, והולך ומפרט כל סדר ההשתלשלות מדור לדור – ארבעים דורות, עד לחיבור הגמרא על-ידי רב אשי.

כלומר, אף שבכל דור היו כמה וכמה תלמידים שקיבלו התורה, מכל-מקום, בסדר השתלשלות התורה מדור לדור לא נזכר אלא מקבל אחד (או שנים), להיותו המקבל העיקרי שקיבל הכל כו’.

וכמודגש בדברי הרמב”ם: “תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים”, היינו, שמשה רבינו לימד לא רק ליהושע, אלא גם לשבעים זקנים, וממשיך, “ואלעזר ופינחס ויהושע שלשתם קבלו ממשה רבינו”, היינו, שביחד עם יהושע נימנו גם אלעזר ופינחס, ואף על פי כן, “וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה שבעל פה וצווהו עלי’”, היינו, שהמקבל העיקרי שקיבל הכל כו’ הוא יהושע, ולכן, לא נזכר במשנה אלא שמו של יהושע – “משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע”.

ועל פי זה יש לבאר גם בנוגע לסדר ההשתלשלות דתורת החסידות – שאף שישנם כמה וכמה צדיקים שקיבלו מהבעש”ט והמגיד, מכל-מקום, המקבל העיקרי דהבעש”ט הוא המגיד דוקא, והמקבל העיקרי מהמגיד הוא רבינו הזקן דוקא, ולכן, לא נימנו בין האושפיזין החסידיים אלא הבעש”ט, המגיד, רבינו הזקן, והרביים ממלאי מקומו – שעל ידם הי’ סדר ההשתלשלות דתורת החסידות לכל ישראל.

 

ה. אמנם, עדיין צריך להבין:

בשלמא בסדר השתלשלות קבלת התורה במשך ארבעים הדורות, שבכל דור לא נמנה אלא מקבל אחד (או שנים) – מדובר אודות הקבלה דאותו הענין, כלומר, אין כאן פלוגתא בין המקבלים, שהרי כולם קיבלו אותו ענין, אלא, שישנו אחד שהוא המקבל העיקרי כו’.

מה שאין כן בנדון-דידן, מכיון שישנו חילוק בין המקבלים – החילוק בין חסידות חב”ד (על-ידי רבינו הזקן) לחסידות חג”ת (על-ידי שאר תלמידי הבעש”ט והמגיד) – כיצד יכולים לקבוע שהבעש”ט, המגיד, אדמו”ר הזקן וכו’ הם הם האושפיזין החסידיים (לא רק דחסידות חב”ד, אלא גם דחסידות הכללית) ביחס לכלל ישראל?!

 

ו. ויש לומר הביאור בזה – ובהקדמה, שגם בענין זה מצינו דוגמא בתורה:

מצינו שישנו חילוק בין קודם שנפסקה הלכה ולאחרי שנפסקה הלכה – שקודם שנפסקה הלכה היו יכולים לנהוג כך או כך, באתרא דרב הלכה כרב ובאתרא דשמואל הלכה כשמואל, וכיו”ב, אבל לאחרי שנפסקה הלכה כאחד מהם, הרי זה פסק-דין לכל ישראל.

ולא עוד, אלא, שמצינו דוגמתו גם בנוגע לפנימיות התורה – קבלת האריז”ל, שעל ידו נתגלה תורתו של רשב”י:

להאריז”ל היו ריבוי תלמידים, הנקראים “גורי האריז”ל”, שגדלה מעלתם ביותר כו’, אשר, גם מהם קיבלו כמה וכמה ענינים מתורת האריז”ל, שנעשו יסודות להמבואר בתורת החסידות אודות הענינים שלפני הצמצום כו’, אף על פי שלא נמצא מזה בעץ-חיים.

ואף על פי כן, ידועה אזהרת הרח”ו ז”ל: “דע מן היום אשר מורי זלה”ה החל לגלות זאת החכמה, לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד, וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטרסים על שמו ז”ל, ויהי’ מנגד מה שכתבתי בספר הזה, טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו, ואם יש בהם איזה תוספת שאינו חולק עם ספרינו זה, אל תשת לבך בקבע אליו . . אל תסתכל בשום קונטרסים הנכתבים בשם מורי זלה”ה זולתי במה שכתבנו לך בספר הזה”, כלומר, שאין לסמוך אלא על קבלת האריז”ל כפי שנמסרה על-ידי תלמידו הרח”ו ז”ל.

 

ז. על פי זה יש לבאר דוגמתו גם בנוגע לתורת החסידות:

למרות החילוק שבין חסידות חב”ד לחסידות חג”ת, נהרא נהרא ופשטי’, הרי, סדר ההשתלשלות דתורת החסידות בכללותה הוא באופן שנמסרה מהבעש”ט להמגיד, ומהמגיד לרבינו הזקן וכו’.

ועל-דרך האמור לעיל בנוגע לשינוי שלאחרי פסק ההלכה, אף שלפני פסק ההלכה היה מקום לשתי הדעות, “אלו ואלו דברי אלקים חיים”, אף על פי כן, ההלכה היא כדעה אחת.

ויש להוסיף בזה: כאשר המגיד הוצרך “לחפוש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלקים בו להבין ולהורות הלכה ברורה” בחר ברבינו הזקן, “ואמר לו, אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה כו’”, ולאחרי שהתחיל במלאכת חיבור השולחן-ערוך, והובאו כתביו בפני “הני תרי צנתרי דדהבא שבת אחים יחד הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם, הרב מהור”ר שמעלקא ואחיו הרב מ”ו פנחס נ”ע . . קלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד” (כמסופר בפרטיות בהקדמת הרבנים בני הגאון המחבר).

ומכיון שמכל תלמידי המגיד נבחר רבינו הזקן – על-ידי המגיד – “להבין ולהורות הלכה ברורה”, הרי זה כמו פסק-דין – על-ידי המגיד, כולל גם תלמידי המגיד – שבנוגע להלכה למעשה צריכים להתנהג כולם על-פי הוראת רבינו הזקן, כולל גם בנוגע לעניני החסידות כו’.

 

ח. ולהעיר ולהבהיר: מובן וגם פשוט שבכל האמור לעיל אין משום פגיעה, ח”ו, בכבודם של הצדיקים דשאר החוגים.

ואדרבה, ישנם כמה סיפורים שרבותינו נשיאינו עצמם הפנו אנשים מסויימים לצדיקים אחרים – לא באופן של דחי’ ח”ו, כי אם, מכיון שמצד נשמתם כו’ היו שייכים לצדיקים אחרים.

ובמילא, אם יבוא מישהו וירצה למנות את האושפיזין החסידיים בשייכות לשאר צדיקים – יכול לעשות כן, בתנאי שיהי’ הדבר בנוי ומיוסד על כללי התורה כו’.

אבל, ביחד עם זה, צריכים לדעת, שבנוגע להלכה נקבע סדר ההשתלשלות דתורת החסידות באופן האמור – הבעש”ט, המגיד, רבינו הזקן, והרביים הנשיאים ממלאי מקומו, אשר, הם הם שבעת האושפיזין החסידיים לכל ישראל, ובסגנון האמור – בקריאה דשמחת-תורה – “לעיני כל ישראל”, שזהו החידוש שניתוסף בשמחת-תורה גם לגבי העילוי דשמיני עצרת (מעלת ה”בעלים” לגבי ה”אורחים”) – שרואים באופן גלוי את שייכותם של האושפיזין הנ”ל לכל ישראל.