הרה”ח ר’ יוסי פוגאטש הוא דמות מרתקת, שמשלב ידע תורני רחב, לצד מומחיות במערכות אל

הרה”ח ר’ יוסי פוגאטש הוא דמות מרתקת, שמשלב ידע תורני רחב, לצד מומחיות במערכות אלקטרוניות ובמערכות רובוטיות >> במסגרת עבודתו עם חברות הרכב הגדולות בעולם, הוא נודד ממקום למקום ברחבי הגלובוס, ומאז התקרב לחב”ד החל לראות את נידודיו באור אחר לגמרי - כל נסיעה היא שליחות! >> בימים אלה נמצא בגואנגג’ואו שבסין הרחוקה, ובראיון ל’בית משיח’ הוא מספר על מסכת חייו המרתקת וסיפורי שליחות ברחבי העולם

כ”ק אאמו”ר [הרש”ב] אמר לאחד על יחידות: מאז שאמר הקב”ה לאברהם אבינו ע”ה “לך לך מארצך גו’” וכתיב “ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה” - הותחל סוד הבירורים וע”פ גזירת ההשגחה העליונה האדם הולך למסעיו במקום אשר הניצוצות הצריכים להתברר על ידו מחכים לגאולתם (‘היום יום’ - א’ חשון).

אין ספק שהקטע הזה מתוך ה’היום יום’ רלוונטי אצל כל אחד ואחד מאיתנו, אך יש אנשים שאצלם זה בולט ביותר. אחד מהם הוא הרה”ח ר’ יוסי פוגאטש, חסיד חב”ד מנתניה, שבמסגרת עבודתו נודד ממקום למקום ברחבי העולם, ובימים אלה נמצא בגואנגג’ואו שבסין הרחוקה.

ר’ יוסי הוא דמות מרתקת. לצד היותו תלמיד חכם, שעבר כמה פעמים על הש”ס, הוא מומחה בינלאומי לבקרת מערכות אלקטרוניות, הוא מתמחה במערכות רובוטיות ועובד עם חברות מהגדולות בעולם כמו ב.מ.וו., אאודי, פולקסוואגן, פורד, GM, ניסן, פיג’ו, סיטרואן, רנו, סיאט, איירבוס, גרומן ועוד.

במסגרת עבודתו הוא טס בין מפעלים ברחבי העולם. אין כמעט מדינה בעולם למעט במדינות הערביות שבה לא ביקר. ה’לך לך’ הפרטי של ר’ יוסי הביא אותו להתעסק עם בירור ניצוצות מסביב לעולם על בסיס קבוע. אפשר לשבת אתו שעות על גבי שעות ולשמוע סיפורים.

שליחות פינגווין

“בכל פעם שאני חוזר מנסיעה, אשתי שואלת אותי: נו, מה הייתה השליחות הפעם? ברור לשנינו, שהמטרה האמיתית של נסיעתי לא הייתה העבודה במפעל כזה או אחר, אלא שליחות מהקב”ה, ואנחנו מנסים לגלות מה השליחות.

“בדרך כלל יש לי סיפורים על פגישות מזדמנות עם יהודים, על יהודים שהניחו תפילין, למדו תורה או התקרבו בצורה כזו או אחרת בזכות ביקורי באותו מקום בעולם”, מספר יוסי, “אבל לפעמים אני חוזר ואין לי שום סיפור, נראה שלא קרה כלום. אז אנחנו קוראים לזה ‘שליחות פינגווין’ - על שם אותו תמים שנסע ל’מרכז שליחות’ ואחר–כך סיפר הרבי, שבאותה עיירה הייתה אשה יהודייה מבוגרת, ונכדיה שראו את אותו ‘תמים’ צועד לתומו ברחוב, סיפרו לה שראו ‘פינגווין’ ברחוב. היא הזדעזעה מעוצמת הריחוק שלהם מיהדות, עד שאינם יודעים כיצד נראה יהודי חרדי, וחושבים שהוא פינגווין… ובעקבות הסיפור הזה היא פעלה על בתה שתשלח את הילדים לחינוך יהודי!”

- “מאז ששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שגם אם נראה שלא פעלנו כלום בגלוי, הרי עצם ההליכה בלבוש חסידי במקומות מסויימים, היא שליחות בפני עצמה”.

מסלול חיים לא שגרתי

את ר’ יוסי פגשתי בשבוע האחרון בבית חב”ד בגואנגג’ואו בסין. במבט ראשון היה קשה לי למקם אותו במשבצות השגרתיות. בבוקר ראיתי אותו יושב לפני התפילה שקוע כל כולו במאמר של הרבי הרש”ב, בערב ראיתי אותו מוסר שיעור עיוני מעמיק לקבוצת אנשי עסקים חרדיים. ובין לבין תפסתי אותו מגלגל שיחה מקצועית עם כמה אנשי הייטק. מסתבר שר’ יוסי אכן לא דומה לשום ‘טיפוס’ שגרתי, וכך גם מסלול חייו.

“גדלתי בשוויץ”, מספר ר’ יוסי. “המשפחה מצד אמי הם חסידי גור, סבי היה השוחט של ה’אמרי אמת’ מגור. מצד אבי, אנחנו משפחה חב”דית. סבא–רבא שלי היה חסיד של הרבי המהר”ש, יש לנו אפילו תמונה שלו מהתקופה ההיא. למעשה, למעט הענף של סבא שלי שעזבו מסיבות שונות לשווייץ והפכו לליטאים או יותר נכון ‘עולמ’שע’, כל שאר המשפחה הם חסידי חב”ד.

“הבית שלנו היה בית ליטאי–חרדי–מודרני, גדלתי בקהילת ‘אגודת אחים’ בראשה עמד הרב מרדכי יעקב ברייש זצ”ל פוסק הלכה נודע, מחבר שו”ת ‘חלקת יעקב’. אחר כך נסעתי ללמוד בישיבת ‘עץ חיים’ במונטרה שבשווייץ, בראשות הרב ירחמיאל אליהו בוצ’קו.

“בגיל 18 בערך עליתי ארצה, למרות שהחשבתי את עצמי כליטאי, נכנסתי ללמוד בישיבת ההסדר בחיספין שברמת הגולן והתגייסתי לצה”ל לשירות קרבי בצנחנים, שם שירתי כחייל חרדי.

“לאחר הצבא התחלתי ללמוד הנדסת מכונות בטכניון, כשבמקביל המשכתי ללמוד בכולל של הרב ד”ר אליהו זייני בחיפה. חבשתי אז כיפה סרוגה גדולה, אימצתי את הסגנון החרד”לי. ביתנו היה בית ליטאי ציוני. היה לי שיעור קבוע בדף היומי והקפדתי על לימוד תורה לצד לימודיי בטכניון”.

ר’ יוסי סיים את לימודיו בטכניון, הוסמך כמהנדס והתקבל לעבודה כמבקר מערכות בחברת החשמל. “קיבלתי מתנה מהקב”ה בתחום הבקרה, שאני רואה בעיות ויודע למצוא את הפתרון אליהם”, הוא אומר. “פעם הייתה בעיה שלא ידעתי בכלל מאיפה להתחיל לפתור אותה, פתאום אני רואה על המסך - “תקלה מס’ 32”. שאלתי את המומחים שישבו לידי: “ראיתם את זה”? אבל אף אחד לא ראה… ברגע שראיתי את זה - ידעתי כבר לפתור את הבעיה. זה היה מדהים: כולם היו שם, אבל אף אחד אחר לא ראה את זה. אני תמיד אומר לכולם שהקב”ה לא ‘עוזר לי’ בעבודה, הוא זה שעושה את כל העבודה, ואני רק מקבל את המשכורת”.

במסגרת עבודתו הוא נשלח לארצות הברית כמומחה בקרה כדי ללמוד מערכת מסוימת שביקשו להכניס לשירות חברת החשמל. הוא הרבה לטוס לניו יורק במסגרת תפקידו ואף שהה תקופה ארוכה בעיר הגדולה. אולם בכל אותו זמן, למרות שאף ביקר כמה פעמים באזור קראון הייטס, לא עלה על דעתו להיכנס אל הרבי.

“רק כדי להבין את האבסורד, נסעתי מברוקלין במיוחד לבוסטון לקבל ברכה מהאדמו”ר מבוסטון, ולא נכנסתי אל הרבי. התארחתי אצל יהודים בברוקלין ואף אחד לא דיבר איתי על הרבי. כנראה שנשמתי הייתה צריכה להגיע לליובאוויטש רק אחרי ג’ תמוז” אומר ר’ יוסי.

למדתי שיחות של הרבי, בלי לדעת מי המחבר…

ר’ יוסי התקדם בעבודתו כמבקר מערכות. הוא עזב את חברת החשמל בגלל בעיות של שמירת שבת והמשיך לעבוד עבור חברות פרטיות כשבמקביל הוא ממשיך להקפיד על שגרת לימוד יומיומית בכולל ליטאי. החיים יכלו להמשיך ולזרום כך על מי מנוחות על התורה ועל העבודה, אבל כנראה שמשמיים החליטו אחרת, ונשמתו של יוסי הייתה צריכה להגיע לליובאוויטש.

“התיידדתי עם חסיד חב”ד מנתניה, הרב משה ברנשטיין. יום אחד הוא הביא לי דפים מצולמים והציע לי ללמוד. זה היה קונטרס ‘בית רבינו שבבבל’. הוא כנראה הכיר את דעותיי על חב”ד ולכן צילם רק את הסעיפים בלי הפתיחה, ובלי לומר לי מי ומה עומד מאחורי הדברים. קראתי את החוברת ויצאתי מהכלים. זה היה בשבילי מופלא. אמרתי לו ‘וואו! זה מדהים, זה בטח אחד מגדולי ישראל בדורות הקודמים’. הוא חייך ואמר שזה דווקא מישהו מהדור שלנו… נורא התלהבתי, ואז הוא אמר לי שאותו מחבר מוציא בכל שבוע חוברות דומות, ושאל אם אני מעוניין לקבל עוד חוברות בסגנון הזה. כמובן שהשבתי בחיוב.

“הוא התחיל להביא לי ליקוטי שיחות ו’דבר מלכות’. עדיין בלי עמוד השער, ולמדתי את החוברות בשקיקה, מבלי לדעת מי המחבר… לאט לאט הוא חשף בפני את עולמה של החסידות. כשכבר הייתי בשל, הוא סיפר לי שכל השיחות הן מהרבי מליובאוויטש.

“במקביל, קבענו חברותא בתניא, ובמשך שלוש שנים הגענו עד פרק ל”ב. למדנו בעיון גדול. למדנו גם ‘דרך מצוותיך’ של הרבי הצמח–צדק, ועוד ספרי חסידות. בשלב זה כבר הייתי לגמרי בתוך החסידות, התחלתי להתפלל בבית כנסת חב”ד ואף נסעתי לרבי.

“אחד הדברים שמאוד עזרו לי להתקדם בלימוד החסידות וממילא בדרכי החסידות, היה הסדר בלימוד. אני שוויצרי עם אופי שוויצרי, וכל דבר חייב לבוא אצלי בסדר מסודר ומדויק. אחד הרבנים איתם התייעצתי בתחילת התקרבותי לחסידות עשה לי סדר בלימוד, ועד היום אני שומר עליו באדיקות. יש לי סדר נגלה וחסידות יומי. למדתי לפי חלוקה יומית את שלושת הכרכים של המאמרים קונטרסים של הרבי הריי”צ, כאשר כל דבר למדתי שלוש פעמים. אחר כך עברתי לתורת הרבי הרש”ב, עכשיו אני לומד המשך תער”ב עם הביאור של הרב ערד. אני לומד כל דבר פעמיים, ואז אני לומד בפעם השלישית. ואז יש סיכוי שמשהו נשאר. וזה באמת עזר לי רבות. עכשיו הגיע הזמן שאני צריך להוסיף את הדברים של הרבי המהר”ש. זה בנוסף לקביעות בתורת הרבי שליט”א שאני לומד מידי יום”.

קידום מקצועי, ונסיעות ברחבי העולם

מבחינה מקצועית המשיך ר’ יוסי להתקדם. הוא מונה לראש תחום בחברה גדולה שנקנתה על ידי חברת סימנס העולמית, והפך להיות האחראי על הקשר בין החברה לסימנס. משם עבר לצד התומך במכירות, קדם מכירות ופוסט–מכירות. עם ההתקדמות בעבודה החלו הנסיעות בעולם להיות תכופות יותר ויותר. הוא נפגש עם מדענים ומהנדסים בכירים בכל העולם.

איכשהו תמיד מגיעים הדברים לשיחות על דת יהדות ואמונה, ור’ יוסי מנצל את השיחות הללו כדי לדבר על הרבי ועל משיח. פעמים רבות, הזקן הארוך וההופעה החסידית מטעים את אנשי שיחו, אולם כאשר הם מתחילים לשוחח, הם מבינים שלפניהם עומד איש עם רגלים על הקרקע שמדבר איתם מתוך ראיה אמונית אבל מציאותית והם מעריכים זאת מאוד.

אפילו כאשר מגיעים השיחות לנושאים עדינים כמו ‘חי וקיים’, מצליח ר’ יוסי להעביר את המסר ב’כלים דתיקון’. הוא מסביר לשומעי לקחו את המובא בחסידות, שאדמו”רי חב”ד, כמו כל נשיאי ישראל במהלך הדורות, הם נשמות מעולם האצילות, שנשארו עם התכונות המיוחדות של עולם האצילות גם בירידתן לעולם הזה. ‘נשמה מעולם האצילות היא למעלה מזמן ומקום, ולא שייך בה כל העניין של מיתה’, הוא מסביר. ‘אנחנו אלו שמוגבלים, ופתאום לא רואים את הרבי, אבל הוא עצמו נמצא למעלה מההגבלות הללו’. מסתבר, שכאשר הדברים יוצאים מפיו של מהנדס בכיר, הם מתקבלים יותר…

השליחות בגואנגג’ואו

בתקופה האחרונה ר’ יוסי פוגאטש מתגורר בעיר גואנגג’ואו שבסין ומסייע ככל יכולתו לשליח הרבי במקום, הרב אליהו רוזנברג. לאחר שביקר במקום לכמה שבועות, נהנה הרב רוזנברג מיכולתו של ר’ יוסי להתחבר עם אנשי ההייטק ולהשפיע עליהם, והציע לו להשאר לתקופה ממושכת ולסייע בפעילות בית חב”ד.

“במקביל להצעתו של הרב רוזנברג”, מספר ר’ יוסי, “הציעו לי מטעם העבודה לעבור לכאן. בתחילה אמרתי שאין על מה לדבר, כי אין סיכוי שאשתי תסכים לוותר על הארץ. זמן קצר לאחר מכן, שוחחתי עם זוגתי בנושא אחר ופתאום היא שואלת אותי ‘מה עם שליחות בסין’? אמרתי לה שחשבתי שמבחינתה זה בלתי אפשרי, אבל היא ביקשה ממני לבדוק.

“דרך גורם שלישי, העברתי מסר להנהלת החברה שהדברים מבחינתי השתנו ואני פתוח להצעה. הם קפצו על המציאה בשתי ידיים. כמובן שלפני שחתמתי על החוזה, כתבנו לרבי וביקשנו את ברכתו. קיבלנו תשובה מדהימה באגרות קודש, והמשפיע שלי הסביר לי שהרבי מנחה אותנו לעבוד בשיתוף פעולה עם השליח המקומי, שהוא האחראי על הפעילות במקום, ואני מגיע רק כעוזר ומסייע.

“הנהלת החברה דאגה לכל הסידורים הגשמיים: לדירה יפה, לאשרות שהיה, רישיון נהיגה, ממש קיבלתי הכל על מגש של כסף. וכך אני יכול להתעסק בעניינים הרוחניים בלי דאגות גשמיות. לפעמים אנשים אומרים לי: איזה מסירות נפש אתה עושה. אני אומר שמבחינתי זו לא מסירות נפש, הפוך, הרבי פשוט מפנק אותי מהתחלה עד הסוף”.

לצד פעילותו הנפלאה של השליח בגואנגג’ואו, הרב אליהו רוזנברג, והעומד לצידו הרב מנחם מענדל דבורקין - מנצל ר’ יוסי היטב את ההזדמנות שהקב”ה הקרה לפניו, ובכל רגע פנוי מעבודתו, הוא מגיע לבית חב”ד, מוסר שיעורים לאנשי העסקים, ויושב לחברותות ‘אחד על אחד’ ללימוד נגלה או חסידות. בשבתות הוא מתוועד עם אנשי הייטק, ונוכחותו משרה אווירה מיוחדת בבית חב”ד.

היהודי הבודד בטסמניה

כאמור, במסגרת עבודתו מרבה ר’ יוסי בנסיעות בעולם אותן הוא מנצל להפצת יהדות, לפגישות קירוב וכמובן עזרה לשלוחים בכל מקום.

“תמיד לפני שאני טס למקום מסוים, אני כותב אימייל לשליח ושואל אותו שאלה אחת: ‘מה אתה צריך?’, ואני מתכוון למה שאני אומר. לעיתים השלוחים מסרבים בנימוס בפעם הראשונה, אבל אחר כך אנחנו מכירים, ובפעמים הבאות אני מגיע עם מזוודות מלאות כל טוב ארץ ישראל עבור השלוחים”.

הנסיעות סביב העולם והחיפוש המתמיד אחר הזדמנויות לבירור הניצוצות, מזמנות אין ספור סיפורים שר’ יוסי שולף בזה אחר זה.

“הסיפור הכי הזוי שהיה לי, אירע לפני למעלה מעשרים שנה. חזרתי מאוסטרליה עם ‘אולימפיק איירווייס’, שם במטוסים היה עדיין אפשר לעשן במושבים האחוריים.

“ישב לידי אדם מבוגר מאוד, היה נראה כבן 90, הוא לא דיבר איתי כלל, אך כשקיבלתי את האוכל הכשר, הוא שאל אותי באנגלית “מה זה?” אמרתי לו “אוכל כשר”, הוא הגיב בפסקנות: “זה בלתי אפשרי!”, אמרתי לו “כן, כן, זה אפשרי, היום דרך סוכן נסיעות אתה מזמין ויכול לקבל אוכל כשר”, והוא שוב אומר בקול חד: “זה בלתי אפשרי, רק יהודים אכלו (בלשון עבר) אוכל כשר”. אמרתי לו “נכון, ואני יהודי”. הוא מסתכל עלי כלא מאמין וממשיך למלמל “זה בלתי אפשרי”.

“שאלתי אותו: למה אתה חושב שזה בלתי אפשרי? ואז הוא ענה את התשובה הכי בלתי–צפוייה: ‘משום שאין יותר יהודים’!

“סיפרתי לו שבארץ ישראל יש כיום מיליון וחצי ילדים שלומדים שם. והוא בשלו “זה בלתי אפשרי!”, אני ממשיך לספר לו שיש בארץ ישראל גם צבא וטנקים ומטוסים, וישיבות. סיפרתי לו מה קורה בארץ ישראל. ותוך כדי שאני מרצה לו בלהט, השרוול שלו זז, ואני רואה על היד את המספר ממחנה השמדה בשואה…

“המלווה שלו סיפרה לי שאותו יהודי הצליח בשואה לברוח ממחנה השמדה, אך דעתו השתבשה לחלוטין. הוא היגר לטסמניה, שם הוא גר בבית בודד באמצע יער, מנותק מתקשורת וחברה, והוא משוכנע שהיטלר ימ”ש השמיד את כל היהודים ושהוא היהודי האחרון…

‘מלאך בשחור’ ביפן

“לפני כמה שנים הייתי בהון–אצוגי שביפן, שלש שעות דרומית מטוקיו. הייתי שם מטעם חברת ‘ניסן’. התאכסנתי בבית מלון הגדול של העיירה מעל לתחנת הרכבת. מצאתי את עצמי המערבי היחידי בבית המלון. כולם שם היו יפנים מקומיים.

“יום אחד, כשיצאתי מהמעלית ראיתי מישהו עובר, ומצדודית פניו היה נראה כאחד עם פנים מערביות. לא יודע מדוע, אני לא רגיל לעשות זאת, מה גם שהתפילין שלי לא היו עלי, אבל צעקתי לעברו: ‘יהודי, אתה רוצה להניח תפילין?’ האיש לא הגיב והמשיך ללכת כשהוא מתעלם ממני לחלוטין. הסקתי שכנראה טעיתי ופניתי לכיוון תחנת האוטובוס שהייתי אמור לקחת.

“לפתע אני שומע קול מאחורי שואל: ‘איך’??? הסתובבתי וראיתי את האדם שקראתי לו מקודם. שאלתי אותו: “מה איך?”, והוא אומר לי: “איך ידעת שאני יהודי, ואיך ידעת שאני מדבר עברית”?

“לא ידעתי מה לענות לו. ואז הוא אמר לי “אני בורח ממנו כל החיים, אבל אם הוא רודף אחרי עד לכאן, אז תביא את הסחורה…”, כאמור, התפילין שלי לא היו עלי. אמרתי לו: תן לי רק שניה אחת, אני רץ לחדר. ביקשתי ממנו שישמור לי על התיק ורצתי לחדר בבית מלון.

“כמו תמיד, בדיוק שממהרים המעלית לא מגיעה… פחדתי שהאיש יעזוב את המקום… למרבה שמחתי, כאשר חזרתי לאחר דקות ארוכות האיש עדיין היה שם. לא זז. הוא אמר לי שזו הפעם הראשונה שהוא מניח תפילין. נתתי לו שיאמר גם ברכות השחר וקריאת שמע ונפרדנו.

“חלפו כמה שנים. במסגרת עבודתי שהינו בשלהי חודש אלול בקוסומוי שבתאילנד, והשליח הרב מענדי גולדשמיד, ביקש ממני ומאשתי שנעזור לו לקראת ראש השנה. ערב אחד ישבתי עם המטיילים וסיפרתי את הסיפור הזה על הישראלי שפגשתי ביפן. במקום קם איש בגיל העמידה שמתגורר בקוסמוי ושאל אותי ‘זה אתה?’ אמרתי לו: ‘כן, איתי קרה הסיפור’. ואז הוא אמר לי: ‘אשלים לך את חלקו השני של הסיפור’.

“‘האיש שפגשת הוא חבר טוב שלי’. הוא מספר, ‘וכך הוא סיפר לי את מה שאירע, מנקודת מבטו: ‘יצאתי בבוקר לכיוון הרכבת, אני בא לעלות על הרכבת, ופתאום מלאך בשחור יורד מן השמים, וצועק עלי ‘תניח תפילין’, הרגשתי שאני לא יכול לזוז…” (אני פחדתי שהוא יברח, והוא פשוט לא יכל לזוז…) ועד שהלכת וחזרת והנחת לו - רק אז הוא הרגיש שהוא יכול ללכת… הוא כל החיים התנגד להנחת תפילין, אבל הוא אמר לי, שכאשר הגיע מלאך בשחור מהשמים - הוא לא יכל להתנגד…’”.

נאום קצר עם השפעה גדולה

בשנת תשס”ה, במסגרת עבודתי עם חברת וולבו השבדית, שהיתי בגוטנברג שבשבדיה. כדרכי, עמדתי בקשר עם שליח הרבי, הרב אלכסנדר נמדר, והוא ביקש שאשאר גם לשבת, כיוון שזוהי שבת ‘שבע ברכות’ של זוג מאוד מיוחד, וצריך אותי להשלים מניין.

במהלך השבת שמעתי ממנו את הסיפור המיוחד מאחורי חתונתם של הזוג הצעיר:

בגוטנברג ישנה קהילה רפורמית גדולה מאוד. כמה חודשים קודם לכן, הוא הוזמן להרצות בקהילה הרפורמית. לפני ההרצאה נתנו לו רשימה מפורטת על מה אסור לו לדבר. היה אסור לו לדבר על שבת, כשרות, טהרת המשפחה, רשימה ארוכה שאסור לדבר עליה. דבר אחד שכחו לציין ברשימה - נישואי תערובת. מכיוון שכך, הוא קיבל את ההזמנה…

נשיא הקהילה הציג אותו בפני הציבור שגדש את האולם הגדול, לא לפני שהבהיר חד משמעית שסוכם מראש שהשליח לא ידבר על שום דבר שיכול לגרום אי נוחות.

הרב נמדר עלה לדוכן ואמר: ‘התבקשתי על ידי נשיא הקהילה שלא לדבר על שבת וכשרות וכו’. אכבד את בקשתכם, ולא אדבר על זה. אבל כן אדבר על נקודה אחת מאוד חשובה שהשאירו לי לדבר עליה, ואני רוצה להודות לנשיא הקהילה על כך שאפשר לי לדבר על האיסור שבנישואי תערובת. דעו לכם, שמאוד מאוד חשוב שיהודי יתחתן רק עם יהודיה, ויהודיה תתחתן רק עם יהודי’. יותר מכך הוא לא יכול היה לדבר, כיוון שתוך כמה שניות התעוררה במקום מהומה רבתי, והרב נמדר הורד מהבמה.

בתחנת דלק שבין שדה התעופה לעיר, עבדה צעירה מקומית כמתדלקת. אותה צעירה עמדה בקשר עם צעיר מקומי שהיה מתדלק במקום באופן קבוע, והם עמדו להינשא. בוקר אחד מגיע הצעיר לתחנת הדלק, עם דמעות בעיניו ומבקש לשוחח עם ארוסתו. השניים מתרחקים מעט והוא אומר לה: אני לא יודע להסביר לך, אבל אנחנו לא יכולים להתחתן. תקשיבי, אמא שלי הייתה אתמול בהרצאה של איזה רב, שזה כמו כומר של יהודים, והוא אמר שיהודי יכול להתחתן רק עם יהודיה. אני לא יודע למה, ומה הקשר שלי לזה, אבל אני לא יכול להתחתן איתך כי אמא שלי יהודיה ואבא שלי יהודי ואני לא יכול להתחתן אתך. אל תכעסי עלי, אני לא רוצה לפגוע בך, אבל זה המצב.

ואז התרחש דבר בלתי צפוי. לעיניו הנדהמות של הבחור, פרצה הנערה בצחוק היסטרי בלתי נשלט. ‘לא תאמין’, היא אמרה לו, ‘אבל גם אני עמדתי להודיע לך שאנחנו לא יכולים להתחתן, כי אבא שלי יהודי, ואמא שלי יהודיה, וגם הם היו באותה הרצאה’…

את החופה ערכו השנים כדת וכדין בתחנת הדלק, ואני זכיתי להשתתף בשבת שבע ברכות של הזוג. אגב, בסופו של דבר השניים חזרו בתשובה, ועברו למקום אחר בו ניתן לקיים חיי משפחה יהודיים בקלות יתר.