אי–אפשר לעשות ‘העתק–הדבק’ בשיטות חינוך

כאשר מזכירים ‘חינוך’ - המילים הנרדפות הן: ‘מלאכת החינוך’, ‘עבודת החינוך’, ‘שדה החינוך’, ‘משנת החינוך’. מורה עם שלושים תלמידים או אבא עם ששה–שבעה ילדים ויותר, מבין מהר מאוד ששיטה חינוכית שעבדה עם ילד אחד לא בהכרח תעבוד עם האחר. עליו להיות דינאמי ונמרץ ולעמול על מציאת פתרונות לכל אחד בפני עצמו

בעבר הלא–הרחוק ניגש אלי תלמיד, לא מכיתתי, ושטח בפניי את אשר על לבו. לדבריו, כבר תקופה ארוכה הוא חש שלאף אחד לא אכפת ממנו. הוא היה נסער, וסיפר שכמה שעות קודם לכן ערך בדיקה: הוא יצא מהכיתה ואף מורה לא טרח לחפש אחריו במשך שעות ארוכות של היעדרות. 

“היכן שהית בשעות הללו?” שאלתי, הוא סיפר על פינת חמד בה הוא מעביר שעות ארוכות מדי יום - בחדרו של המורה לנגרות. כשהזכיר את המורה לנגרות, עיניו נצצו. כשעבר לתאר את המלאכות שייצר וביקש להראות לי אותן, הבחנתי בדמעות התרגשות זולגות מעיניו. ‘הלוואי והיו עוד שיעורי אומנות בבית הספר, את זה אני הכי אוהב’, שיתף אותי בהתלהבות.

האומנות היא הצד החזק של התלמיד הזה. בכל פעם שישנו חוג אומנותי, הוא קופץ ראשון. הוא יצר קופת צדקה יפה מעץ, בנה מיצגים יפים שפיארו את תהלוכת ל”ג בעומר, ליטש ושיפץ דברים שנראה שאבד עליהם הקלח. אבל במסגרת הכיתתית קשה לו; הדרך הקונוונציונאלית של ישיבה על כסא אחד במשך שעות ארוכות, משעממת אותו והוא מאבד עניין במהירות הבזק.

כמותו יש עוד תלמידים רבים - חלקם שקטים ולא רועשים ולכן אצלם הבעיה קשה אף יותר.

הצד האופטימי במציאות עגומה זו הוא, שבשנים האחרונות הזרקור מופנה אל התלמידים הללו וצוותי חשיבה משקיעים עבודה רבה על מנת לשלבם במסגרת הכיתתית בצורה נכונה. אם בעבר הקו המנחה היה שמורה מדבר אל מרכז הכיתה והתלמידים השונים היו זוכים במקרה הטוב להכין כוסות תה למורים או שהופכים להיות נערי שליחויות, כיום כיוון החשיבה השתנה והוא מבקש שלא לוותר על–אף תלמיד.

אי–אפשר לעשות ‘העתק–הדבק’ בשיטות חינוך

התורה וחכמינו עושים פעמים רבות השוואה בין בני האדם לעצי השדה. מי שיתבונן בדבר יתפעם. גם בעולם החי והצומח, כמו אצל בני האדם, אין צמח הדומה לשני, לכל אחד צרכים והרגלים משלו. צמח אחד צריך כמות מים מרובה ואילו השני מסתפק במועט, האחד זקוק לחשיפה מרובה לשמש והשני חי טוב בצל, האחד זקוק לסביבת עשבים שיחזקו את צמיחתו ואילו השני עשבי בר יפגעו בצמיחתו.

ישנם צמחים ותבלינים רבים ששיא פריחתם בחודשי הקיץ, ויש צמחים הזקוקים למזג אויר קריר וסגרירי. אצל שתילים צעירים הרגישות לצרכיהם הכרחית. כל רוח חזקה, או כמות מרובה או מועטה של מים, יכולה לפגוע בגידולם ובשגשוגם. כך גם אצל ילדים צעירים, אם יגדלו בסביבה המתנכרת לצרכיהם הדבר יפגע בהתפתחותם.

כך גם ישנם ילדים רגישים יותר ופחות, רגזנים ונעימי שיחה, הרפתקנים ופחדנים, נמרצים ועצלים, שכלתנים ורגשנים, כאלה הזקוקים לעידוד רב וכאלה שעידוד רב מביך אותם, כאלה הזקוקים לשקט ושלווה וכאלה האוהבים רעש. כך גם בנוגע לכישרונות, יש המתחברים למוסיקה ויש לעבודת כפיים, יש המתחברים לעולם הרוח ויש המתחברים לעולם החומר. אף אחד לא דומה לשני, ובתוך כל כישרון יש שונוּת מאחד למשנהו. כך גם בין אחים, אף ילד לא דומה לאחיו.

כל הפסיפס הזה נמצא אצלנו בכיתה או בחוג המשפחה ועלינו לתת את הדעת לכך. 

בעולם הלא–יהודי, ההבנה שלכל תלמיד יכולות הבנה ותפיסה ייחודית משלו, החלה לחלחל רק בעשרים שנה האחרונות. ההכרה כי בכיתה הטרוגנית טבעית קיימת שונוּת לא רק באופני הלמידה אלא גם ביכולותיהם האינטלקטואליות - היא כיום נחלת הכלל.

כיהודים מאמינים, אנו יודעים שחינוך אינו יכול להתבסס על גישה אחת. שלמה המלך כבר כתב בספר משלי: “חנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּו” - זאת אומרת, שלכל נער דרך הבנה ותפיסה שכלית שונה. חז”ל הדגישו גם שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. ההשקפה החינוכית שרואה את כוחו של האינדיבידואל ניבטת מדבריהם של חז”ל כבר לפני אלפי שנים.    

כאשר מבינים שלכל ילד יש את הכלים שלו, הקצב שלו, והאינטליגנציה שלו - ברור שאי–אפשר לעשות ‘העתק–הדבק’ משיטת חינוך שעבדה היטב בילד אחד - אל ילד אחר. כל ילד הוא עולם בפני עצמו, ובכל ילד צריכים להשקיע מחשבה נפרדת - איך מחנכים אותו?

זו הסיבה שכאשר מזכירים ‘חינוך’ - המילים הנרדפות הן: ‘מלאכת החינוך’, ‘עבודת החינוך’, ‘שדה החינוך’, ‘משנת החינוך’. מורה עם שלושים תלמידים או אבא עם  ששה–שבעה ילדים ויותר, מבין מהר מאוד ששיטה חינוכית שעבדה עם ילד אחד לא בהכרח תעבוד עם האחר. עליו להיות דינאמי ונמרץ ולעמול על מציאת פתרונות לכל אחד בפני עצמו, כאשר לפני הכול חשובה הבנת עולמו הפנימי והבנת האתגרים שעימם מתמודד הילד.

שוו בנפשכם מורה שעובד עם תלמידי כיתתו באופן שווה - מהר מאוד ישתעממו תלמידיו המאופיינים באינטליגנציה ובאפיון שונה משלו. כך הדבר גם אצל הורה עם ילדיו. לא בכדי מביא הרבי מה”מ ב’היום יום’ את דברי הרבי הרש”ב שעל הורה לחשוב לפחות חצי שעה ביום על חינוך ילדיו, שכן חינוך זה מלאכת מחשבת של ממש.

אחד מגדולי אנשי החינוך בדורנו, הרב חודקוב אמר פעם (הדברים מובאים בספר ‘החינוך והמחנך’): ‘תלמיד שיש לו חוש או כישרון מסויים  - יש לנצל זאת ולתת לו לפתח כשרון זה, שישתמש בו לדברים טובים וחיוביים.

תלמידה שניחנה בחוש לציור, למשל - מדוע לא תפתח את כישרונותיה בצורה כשרה? מדוע לא לכוונה לשבת בשדה, לראות את גדולת הבורא, מה רבו מעשיך ה’, מה גדלו מעשיך ה’, ולהעלות את המראות על הבד?

כמו כן, תלמיד שאינו מסוגל ללמוד או להתרכז בלימודים, צריך למצוא אופנים לנצל את כישרונותיו לעניינים אחרים שהוא מסוגל בהם.

לדוגמה, ילד שעושה בחדרו בית–חב”ד, ובחדרו עשה ארון יפה מעץ וכדומה. התלמיד יהיה שבע רצון מזה שקישט ופיאר את בית–חב”ד שלו, והדבר יביא להוספה ביראת שמים ובחיבת הקודש והמצווה שיש בו. גם התלמידים האחרים ידעו ש”אל תהי בז לכל אדם”, בראותם שלכל תלמיד יש מעלה מסוימת שבה הוא מצטיין.

ארבעה יסודות לכולם, אבל עם מינון שונה

בחזרה לדוגמה עמה פתחנו. פעמים רבות שהתורה וחכמינו ז”ל מקשרים בין חייו של יהודי לעץ השדה. בפרשת דברים נכתב ‘כי האדם עץ השדה’, בנביא ישעיהו נכתב ‘כימי העץ ימי עמי’ ובנביא ירמיהו נכתב ‘כעץ שתול על פלגי מים’, ואלו רק שלושה מקורות מתוך רבים אחרים.

השאלה המתבקשת היא מדוע יהודי דומה דווקא לעץ?

עץ זקוק לארבע יסודות בכדי להתקיים: אדמה, מים, רוח ואש. בדומה לכך, גם בני אדם זקוקים לאותם ארבעה יסודות.

אדמה - יש לנטוע את שתיל העץ באדמה בצורה יציבה. האדמה מספקת מזון לצמח וגם מקום להתפתחות השורשים. הדבר נכון גם לגבי הילד, חינוך טוב הוא כזה המקנה לילד שורשים איתנים.

מים -  מי גשמים נספגים באדמה ובאמצעות מערכת מסועפת של שורשים, מגיעים אל גזע העץ, ענפיו ועליו. ללא מים יתייבש העץ. התורה משולה למים, כנאמר: “תיזל כטל אמרתי”. הן הגשם והן התורה יורדים מהשמיים ומרווים את הצמאים. עלינו לחנך לא רק לחומריות טובה אלא גם להשקות אותו במוסר וערכים יהודיים.

רוח - עץ זקוק לאוויר כדי להתקיים. האוויר מכיל חמצן, שהעץ זקוק לו לנשימה ודו תחמוצת הפחמן. באטמוספירה בלתי מאוזנת, העץ ייחנק וימות. חובה עלינו לחנך ילד לרוחניות, שהחיבור לעצמו ולתורה הקדושה יהיה איתן ופנימי ולא רק חיצוני.

אש - עץ זקוק גם לאש - אור שמש - כדי להתקיים. אנרגיית האור הנקלטת, מפעילה תגובה כימית החיונית לצמיחת העץ. גם ילד זקוק לאש - לחום - הרבה אהבה, אכפתיות, הכלה והקשבה.

כל ילד זקוק לארבעת היסודות, אך יש ילדים הזקוקים לאחד מארבעת היסודות בצורה משמעותית יותר. ישנם ילדים רוחניים יותר, יש הזקוקים לאהבה יותר ועל ההורה או המחנך להיות רגיש לצרכי הילד ולספק לו אותם בהתאם.

ישנם מורים העושים שיקול קר של טובת הכלל מול טובת הפרט. אם ישנו ילד אחד או שניים המפריעים, מוציאים אותם החוצה בחשבם שטובת יתר התלמידים עדיפה. זאת תפיסה מוטעית מייסודה. כשהילד מפריע יש לו צורך מסוים שאם נזהה ונמלא אותו - או אז התנהגותו של התלמיד תשתנה. הדבר דומה לילד רעב או צמא שהדבר טורד את מנוחתו.

על מחנך לאהוב את תלמידו כאילו הם בניו. כשאוהבים מישהו, לא מוכנים לוותר עליו. לנו כיהודים וכחסידים אין את הפריבילגיה לוותר על–אף אחד.

נחת מהילדים - זו משאלה שכל אמא ואבא מאחלים לעצמם. אך כלל קבע הבורא בעולמו, שכל דבר בעל–ערך דורש השקעה, בניה וצמיחה. עשבים שוטים צומחים בלי טיפול וטיפוח, אבל חיטה ושעורה ושאר ירקות שעולים על שולחנו של אדם - דורשים זריעה, השקיה, דישון, ניכוש. כך הדבר גם אצל ילדים, רוצים נחת? תשקיעו!

כדי להכריע את העולם לכף זכות ולזרז את ההתגלות מספיק מעשה אחד טוב ומי יודע אם המעשה הטוב של אותו ילד הוא שיכריע?!