: כשם שכח הצומח שבארץ מצמיח את הגרעין עד שהופך לאילן רב פארות, כך פרעה הקריב - קרב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים

כוח הצומח

כ”ק אדמו”ר הזקן: כשם שכח הצומח שבארץ מצמיח את הגרעין עד שהופך לאילן רב פארות, כך פרעה הקריב - קרב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים - כמאמר חז”ל. לאמור: על ידי שהצר לישראל, פרעה שינק מבחינת “עוברי רצונו”, גרם שבני ישראל יעלו את ניצוצות הקדושה שנפלו במצרים. על ידי כך התעלו ישראל בעצמם, כך ש”היה פרעה משלח פארות וענפים ועושה פרי למעלה - “את העם”, וכך זכו לקבל תוספת אור וחיות ביתר שאת.

(תורה אור, בשלח, סא, ג)

“פרעה” עם העם…

כ”ק אדמו”ר האמצעי: “ויהי בשלח פרעה את העם” - פירושו הוא: שגם הניצוצות שהיו במצרים ובפרעה מלכם, הלכו עם העם. דהיינו שנפדו ממצריים. שכן על ידי ההעלם מתחילה, מתחזק האדם ביתרון כח. וכך אכן היה, כאן, שעל ידי המיצרים והמעיקים לישראל במצריים, נתעלו ביותר, ופדו את הניצוצות. זאת מפני שעל ידי המיצר והביטול, נעשו כלי לאור הבלי גבול, המהפך חשך לאור.

(תורת חיים, פרשת בשלח)

פדיית הניצוצות

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אמרו חז”ל “לא הגלה הקב”ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים”. והנה, אין הכוונה רק לגרים כפשוטו. שהרי אנו רואים, שהגרים אשר נתווספו במשך הגלויות הם במספר מועט ביותר, מה שאינו מצדיק את כל ההעלמות וההסתרים רק עבור מספר כה מועט.

אלא הכוונה היא לניצוצות הקדושה שנפלו בדברים הגשמיים שנמצאים בכל המדינות שלשם גלו ישראל. שכן באמצעות אכילתם ושתייתם של בני ישראל אשר משתמשים בכך לשם שמים, הרי מבררים הם ופודים את הניצוצות. וניצוצות אלו, אם שמכונים גרים, להיותם בדוגמת הגרים. שכן גם קודם גיורם יש בהם נשמת ישראל. וכך היה גם בארץ מצרים, שגלו לשם כדי לפדות משם את ניצוצות הקדושה.

(אור התורה לך, פו, א ואילך)

פרעה ועמו - הקליפה שקדמה לפרי

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: דווקא על ידי כך שהיו ישראל עבדים לפרעה עד אשר הכריחו ה’ לשלח את העם - זכו למתן תורה. זהו עניין קדימת הקליפה לפרי, שבלעדיה לא יכולה להיות גדילת הפרי. וכגון האגוז, אשר מבלי שתהיה בתחילה הקליפה, ואחר כך, כשמסתיימת גדיל הפרי בשלימות, או אז שוברים את הקליפה. זה היה תפקיד פרעה ומצריים, כעניין האור הנמשך מהחשך דווקא, שאז ישנו יתרון האור!

(תורת שמואל תרל”ג ח”א עמ’ רט)

ראו את הוי’ הנגלה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: אברך חסיד נכנס אל הרבי המהר”ש ל”יחידות”, בה הורה לו הרבי מהר”ש שבימות החול יתפלל בפירוש המילות, ואילו בשבתות ובזמן מן הזמנים יחשוב בתוכן התפילה, אף שאינו מתאים לפירוש המילות. מה מתכוון הרבי? תהה החסיד ונכנס אל בנו הרבי מהורש”ב שהיה אז כבן 15–16. הסביר לו הרבי מהורש”ב: נאמר : “וירא ישראל את היד הגדולה”. פירוש התוכן: כשבני ישראל ראו את ההשגחה הפרטית שעשה ה’ במצריים - במצרים וגבולים, “ויראו העם את ה’” - ראו את הוי’ הנגלה, “ויאמינו בה’” - הוי’ הנסתר, “ובמשה עבדו” - בדעת עליון…

(ספר התולדות אדמו”ר מהורש”ב עמ’ 392)

פ”ו ניצוצות בגימטריא “הטבע”

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: אף שביציאת מצריים היה כבר העניין של “בשלח פרעה את העם”, שהוא עניין “בירור הניצוצות”, בכל זאת, עדיין לא התבררו כל רפ”ח (288} הניצוצין. זהו מה שכתוב: “וגם ערב רב עלה איתם”, שבמצריים ביררו ישראל רק ר”ב (202) ניצוצות, ונשארו פ”ו ניצוצות, בגימטריא “הטבע” (86). כאשר יושלם הבירור של כל רפ”ח הניצוצות, אזי תהיה הגאולה העתידה.

(סה”מ תרפ”ט עמ’ 205)

צפה לרגליו של משיח

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: יציאת מצריים לא הייתה גאולה שלמה, שכן נשארה נתינת מקום לגלויות אחרות ועד לתכלית המיצר באופן “אשר חרפו אויבך ה’ אשר חרפו עקבות משיחך”. על כך אמרו חז”ל: ” אם ראית דור אחר דור מחרף, צפה לרגליו של משיח. דכתיב אשר חרפו אויבך ה’ חרפו עקבות משיחך. מה כתיב בתריה (מה כתוב אחריו?) ברוך ה’ לעולם אמן ואמן”. ואכן היא הנותנת: דווקא על ידי המיצר של “חרפו”, הרי שבאמצעות הקדמת המיצר זוכים לגילוי אור בלי גבול, כך היה ביציאת מצריים על ידי הקדמת המיצר וכך הוא בגאולה הקרובה, שמיצר מוכיח שהגאולה קרובה היא - “צפה לרגליו של משיח”. יתרה מזו: בגאולה תהיה התגלות של אמיתיות אור הבלי גבול, באופו הרבה יותר נעלה מהגילוי שביציאת מצריים, שלכן נאמר” “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות” - נו”ן פלאות.

(תורת מנחם, כרך ל, ח”ב עמ’ 20 ואילך)

פתגם השבוע בענייני גאולה

…הרי זה פלא הכי גדול: היתכן, שלאחרי כל התפלות והבקשות של בני ישראל על הגאולה במשך כל הדורות, עד לדור האחרון, ושנה האחרונה, ובשנה האחרונה עצמה ריבוי פעמים מהתחלת השנה - משיח צדקנו עדיין לא בא?!… הקב”ה הוא “כל יכול”, ועאכו”כ בנוגע לענין שיהודים מצפים ומבקשים בכל הדורות, ובפרט לאחרי שכבר “כלו כל הקיצין”, וכבר עשו תשובה, עד שכבר “צחצחו הכפתורים”, ואעפ”כ, משיח צדקנו עדיין לא בא!… ובכל אופן, בודאי שהקב”ה צריך כבר להביא את הגאולה האמיתית והשלימה…

(י”א שבט תשמ”ט - בעת ה”יחידות”)