הרמה והוצאה כ”ק אדמו”ר הזקן: עיקר בירור הניצוצות הוא על ידי הכלים הפנימיים שהיו

הרמה והוצאה

כ”ק אדמו”ר הזקן: עיקר בירור הניצוצות הוא על ידי הכלים הפנימיים שהיו במקדש, דהיינו המזבח שעליו היו מקריבים את הקרבנות, והפסולת נדחית לחוץ, וזאת כדי לתת מקום ליניקת החיצונים (הקליפות) מהפסולת. אכן גם בפסולת עצמה, ישנו עדיין בירור, והוא מה שכתוב תחילה “והרים את הדשן”, ואחר כך נאמר “והוציא את הדשן”, בעוד שפנימיות רפ”ח הניצוצין, הייתה מתבררת ונכללת באלוקות.

(לקוטי תורה, פרשת נשא)

חמוץ בגדים

כ”ק אדמו”ר האמצעי: המברר צריך להתלבש בלבוש הדבר המתברר דווקא, ולפי אופן העבודה כך אופן הלבוש, ולעבודה פחותה צריך לבושים פחותים. כך בתרומת הדשן, הוצרך הכהן להתלבש בלבושים אחרים, שכן היא עבודה פחותה לברר את בחינת נוגה. וכמו כן בעניין מה שנאמר על ה’ “מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה ויז נצחם על בגדי”, שה’ מלובש בלבוש הפחות של המתברר ועל ידי זה מתלכלכים בגדיו כביכול מהדבר המתברר, ולכן נקרא “חמוץ בגדים”.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי, מסעי א’תתעא)

השפלות שלאחר הקירוב

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: עניין תרומת הדשן מהמזבח, בעבודה בנפש האדם הוא: כפי שאדם מתלהב באהבת השם בקריאת שמע, ולאחריה מבקש “סלח לנו” בתפילת שמונה עשרה, שכן לפי התעלותו בקריאת שמע, כך מתגלה לו יותר, שעדיין יש בו פסולת רוחנית, ולכן מבקש מה’: “סלח לנו”. כך אכן היה בבית המקדש, שתחילה הקרבן עולה באש של מעלה, שהייתה יורדת מהשמים, ונקרא קרבן מלשון קירוב לה’, אולם האפר - הדשן, הוא השפלות שלאחר הקירוב, שמרגיש שצריך לבקש סלח לנו…

(אור התורה, פרשת צו עמ’ תתא)

אור וחושך, יום ולילה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בעבודת האדם ישנן בחינות אור וחושך, ובחינות יום ולילה, ואי אפשר שעבודת ה’ תיקרא “עבודה תמה”, אלא אך ורק כאשר היא משותפת, משתי בחינות אלו.

זהו שבתחילת העבודה צריכות להיות הכנעה ושפלות, כשם שבבית המקדש מחצות הלילה, הייתה כבר בחינת תרומת הדשן בחצות הלילה. כמו כן, בעבודה הרוחנית, עניין הרמת הדשן הוא להיות מבעלי חשבון הנפש, לחשוב ולהתבונן בגדולת אור אין סוף ברוך הוא ולהתבייש ממנו. שכן כאשר יתבונן בעצמו איך הוא רחוק בתכלית מאור פני מלך חיים בתכלית הריחוק, על ידי התקשרותו בתענוגים בענייני עולם הזה ותאוותיו, אזי יתמרמר מאוד על ריחוקו מאור פניו יתברך, וייכנע לבבו בהכנעה ושפלות, בחינת חושך ולילה, אך זוהי ההכנה לאור ויום שבא אחר כך בעבודת השם באהבה, בתפילה.

(תורת שמואל תרכ”ט, פרשת שמיני עמ’ קסו ואילך)

אריתי מורי

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נאמר בשיר השירים: אריתי מורי עם בשמי”. מהו “מורי”? אלא שמורי הוא מלשון מרירות, ועניינו בעבודה הוא, מה שמתמרמר האדם על ריחוקו מה’ ועל גלות נפשו. והוא הכובד ראש שקודם התפילה, שעל ידי זה נעשית הפרדת הרע הגס ודחיית הרע. וכן בשעת התפילה, שכאשר מתחיל לעלות במעלות התפילה, אזי רואה הוא איך שהוא מרוחק, ומתמרמר על זה, ומכך נעשית דחיית הפסולת, וכעניין תרומת הדשן - דחיית הפסולת במזבח שבמקדש, ובעבודה שבנפש.

(ספר המאמרים תער”ב ח”ב עמ’ א’לח)

הרמה והוצאה - מרירות ועצבות

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: שני עניינים יש בתרומת הדשן: האחד - מה שכתוב “והרים את הדשן וגו’ ושמו אצל המזבח” - שהיה נבלע במקומו - על המזבח. השני - מה שכתוב “והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה”. היינו שחלק זה נדחה לגמרי.

וכך בעבודת השם: העצבות היא אסקופה הנדרסת לכל מיני רע ולכן אם חשבון נפשו הביאו לעצבות, עליו לדחות את העצבות לגמרי. ברם, המרירות, היא כוח פעיל המביא לתיקון ועשייה בפועל, לכן היא מביאה לשמחת הנפש על הקירוב לה’ שנעשה בעקבותיה.

(ספר המאמרים תש”ז עמ’ 204)

כאילו צבור על גבי המזבח

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: אמרו חז”ל ש”אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח ויצחק כאילו עקוד עליו”. יש לדקדק בזה: הרי אפר הקרבן אינו נשאר על גבי המזבח, אלא מסירים אותו משם בתרומת הדשן והוצאת הדשן, ומדוע אפרו של יצחק שהיה בגדר קרבן, צבור ועומד על המזבח?

אלא שגדרה של זכות העקידה הוא, שאין הכוונה רק שזכות העקידה נמשכת גם עתה, ואף לא שפעולתה נמשכת אלא יתרה מזו: כאילו העקידה ושריפת יצחק כקרבן מתחדשת בכל רגע, וממילא, אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח.

(לקוטי שיחות חלק כה, עמ’ 133)