מבחינתנו, הרבי מה”מ מפנה אלינו הקוראים, החסידים והמקושרים, זעקה ופניה; והוא דורש

מבחינתנו, הרבי מה”מ מפנה אלינו הקוראים, החסידים והמקושרים, זעקה ופניה; והוא דורש ומפציר שוב ושוב לפעול בנושא הגאולה. גם חשבון הנפש של אלול, צריך להיות סובב סביב העניין של כמה עשיתי כדי לזרז את הגאולה ולהביא להתגלותו של משיח צדקנו?!

סיפר המשפיע הרה”ח ר’ מענדל פוטרפס: באחת הפעמים שרבינו הזקן נסע לרבו, המגיד ממעזריטש, נכנס בדרכו ללון באכסניה של יהודי עשיר ונכבד, שכאברהם אבינו בשעתו, בנה בית מיוחד להכנסת אורחים בצורה מופלאה. כל מי שהגיע למקום, היה יכול להתעכב שם משך זמן ככל שיחפוץ, לאכול ולשתות ממיטב המאכלים והמשקאות, וללון בחדר מיוחד שהוקצה לו. כשהגיע אורח, לא משנה כלל איך היה נראה וכיצד היה לבוש, מיד היה בעל הבית עצמו ניגש אליו, נותן לו “א ברייטן שלום–עליכם”, ולאחר מכן מפנה אותו לאחד מאנשיו כדי שיטפל בו ויספק לו את כל צרכיו. הוא מינה אנשים מיוחדים שכל תפקידם היה לדאוג לאורחים ולספק להם כל צרכיהם.

מפעם לפעם הוא עצמו היה נכנס ומפקח על כל המפעל הנפלא הזה. לפני יציאתו של האורח להמשיך בדרכו, הי’  האורח נכנס לבעל–הבית כדי להיפרד ממנו, והוא היה מעניק סכום כסף לאורח להמשך הוצאות הדרך.

כשהגיע רבינו הזקן לאכסניה, נתקבל כרגיל בסבר פנים יפות. אולם בעל–הבית הבחין בו משהו שלא ראה בשאר האורחים. כאשר נכנס רבינו לחדר שהוקצה לו, דפק בעל–הבית בדלת החדר, וביקש לדבר עם האורח ביחידות.

“להיכן נוסע יהודי?” שאל בעל–הבית את רבינו.

“למעזריטש, אל רבינו המגיד הגדול”, ענה הרבי.

“אכן”, אמר בעל–הבית, “שיערתי שכך הם פני הדברים, ולכן מצאתי אותך ראוי לשפוך את לבי לפניך ולשאול אותך את שאלתי: רואה אתה בוודאי את כל המפעל הגדול שהקמתי כאן, מפעל שכולו צדקה וחסד להכנסת–אורחים. יהודים רבים נעזרים כאן ומקבלים את הדרוש להם בסבר פנים יפות ומאירות. כולם משבחים ומעריכים אותי כל כך; אולם לבי כבד עליי, ואני שואל את עצמי: האם אמנם אני עושה את כל זאת באמת? האמנם כל העשי’ הגדולה הזאת שווה משהו? ואולי אני בסך הכל מספק את מאוויי לכבוד ולהערכה בלי שום קשר עם הקב”ה?

נשען רבינו הזקן על זרועות ידיו, ואחר הרים את פניו, וענה בניגון: “אבער דער ארעמאן ווערט דאך זאט מיט אן אמת” - אבל העני נהיה הרי שבע באמת. ואותה אמת ‘ממשיכה’ ומגלה את אמת ה’ בעולם. ומאמת זו ‘נמשך’ גם עליך, שתאיר גם בך אמת ה’”.

קיבל בעל הבית את דברי רבינו בשמחה, ושב לשקוד בעבודת גמילות–חסדים והכנסת–אורחים.

החשבון - בעיקר בקשר לגאולה

כשנכנסים לחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, עורך כל אחד את חשבון נפשו האישי, ובוחן ובודק אם אכן עשה את המוטל עליו במשך השנה, או שמא רק חיפש למלא את מאווייו והרגליו במסגרת בה הוא נמצא.

לכל לראש, יש לשים לב ולהתבונן בדברי הרבי מלך המשיח שליט”א מה צריך להיות עיקרו של חשבון הנפש בזמננו זה (ש”פ עקב תנש”א): “חשבון הנפש של חודש אלול הוא במיוחד בקשר עם הענין שהזמן גרמא - הגאולה האמיתית והשלימה. כמדובר כמה פעמים ובפרט לאחרונה, שמכיוון ש”אחכה לו בכל יום שיבוא”, ולפי כל הסימנים הרי “הנה זה (משיח) בא”, לכן חושבים כל הזמן (“האלט מען אין איין טראכטן”) ומדברים כל הזמן אודות הגאולה, ומחפשים לקשר את כל ענייני הזמן עם הגאולה, והעבודה של ישראל היא למהר את הגאולה”.

[האם שמנו לב - הרבי מעיד על עצמו שהוא חושב כל הזמן (“האלט מען אין איין טראכטן”) ומדבר כל הזמן אודות הגאולה, ומחפש לקשר את כל ענייני הזמן עם הגאולה! ואנו, היכן אנו?]

“ובפרט בדורנו זה ובזמננו זה, כמדובר כמה פעמים, שכ”ק מו”ח אדמו”ר העיד והודיע כי כבר סיימו את כל העניינים, סיימו גם “לצחצח את הכפתורים”, והדבר היחיד שנשאר הוא - ה”תנועה אחת” של הקב”ה שיוציא את ישראל מהגלות ויביאם לארץ הקודש… ולכן מבקשים וצועקים יהודים עוד הפעם ועוד הפעם - ועכשיו עוד יותר בתוקף מבעבר - “עד מתי”?! …

“יש בכוחו של יהודי לעורר את עצמו ולעורר יהודים נוספים, ובעיקר לעורר כביכול את הקב”ה - ש”בואו ונחשוב חשבונו של עולם”: לפי כל החשבונות (שהקב”ה הראה בתורתו ובהניסים שהוא עושה בעולם) הי’ צריך הקב”ה כבר מזמן להביא את הגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו! …

“מקבל יהודי את הכוחות הכי גדולים, ואת הזכות והאחריות הכי גדולים לבקש ולצעוק להקב”ה: עד מתי?!… “

“להכריז ולפרסם” - גם אם עוד לא נקלט אצלו

שבוע לאחר מכן אומר הרבי (ש”פ ראה ה’תנש”א): “ובשנה זו עצמה - עומדים כבר בראש חודש אלול, חודש החשבון של כל השנה, אשר, הסך–הכל דהחשבון הוא: “עד מתי?!”… היתכן שבסיומם של י”א חדשים דשנת “נפלאות אראנו”, משיח צדקנו עדיין לא בא?!…

“ובסגנון דפרשת השבוע - “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה”, כל ענייני ברכות, ולכל לראש הברכה העיקרית דגאולה האמיתית והשלימה - שלא מספיק ששומעים (ומבינים) ש”הנה זה (המלך המשיח) בא”, אלא צריכים לראותו בעיני בשר, ולא רק “אראנו” בלשון עתיד, אלא “ראה” בלשון הווה ובלשון ציווי! …

“ובנוגע לפועל: יש לפרסם ולעורר בכל מקום ומקום על דבר העבודה המיוחדת דחודש אלול, המרומזת בחמשת הראשי–תיבות דתורה תפילה גמילות חסדים ותשובה וגאולה, ובהדגשה מיוחדת בנוגע לראשי–תיבות החמישי, ענין הגאולה, כפי שחודרת בכל ענייני העבודה, עי”ז שחדורים ונעשים ברוחה של הגאולה (כולל ובמיוחד ע”י לימוד התורה בענייני הגאולה ובית המקדש) מתוך צפי’ וודאות גמורה שתיכף ומיד ממש רואים בעיני בשר ש”הנה זה (המלך המשיח) בא”.

“ובפשטות: להכריז ולפרסם בכל מקום - בדברים היוצאים מן הלב - שהקב”ה אומר (ע”י עבדיו הנביאים) לכל אחד ואחת מישראל “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה”, ועד שהיום ממש רואים בעיני בשר ברכת הגאולה האמיתית והשלימה.

“[ויש להוסיף ולהדגיש שההכרזה והפרסום בכל הנ”ל צריכים להיות גם ע”י אלה שטוענים שעדיין לא נקלט ענין זה (בשלימות) בהבנה והשגה והכרה שלהם. דכיוון שגם אצלם ישנו ענין האמונה בשלימות, יכולים (ובמילא צריכים) הם לפרסם הדברים לאחרים, החל מבני ביתו (שבודאי אינם צריכים “לסבול” מזה שעדיין לא הונח הדבר בשכלו) וכל אלו שנמצאים בסביבתו, כל אחד ואחת מישראל, ובודאי שע”י השתדלות המתאימה יתקבלו הדברים ויפעלו פעולתם, כולל גם אצל המכריז והמפרסם, שיוקלט אצלו בפנימיות וכו’]”.

“אשר קרהו”

בדברי הרבי הללו, ישנה, כמובן, פניה אל הקב”ה בזעקה ותחינה ותביעה בלתי פוסקת - שיביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש, באופן שנראה זאת בפשטות (“ראה”) עכשיו בעיני–בשר שלנו.

אבל יש כאן גם - ומבחינתנו זה צריך להיות העיקר - זעקה ופניה אלינו, הקוראים לעצמנו חסידים ומקושרים ושייכים אל הרבי: הרבי תובע ודורש מאתנו, מפציר וזועק שוב ושוב, עוד הפעם ועוד הפעם - לפעול. להרעיש, להכריז ולפרסם, להשפיע על עצמנו על בני–ביתנו ועל כל הנמצאים סביבנו. וזאת, בהדגשה מיוחדת, גם אם העניין עדיין לא נקלט בשלימות אצלנו - “להכריז ולפרסם” לכולם “שהקב”ה אומר (ע”י עבדיו הנביאים) … שהיום ממש רואים בעיני בשר ברכת הגאולה האמיתית והשלימה!

כאשר עורכים, אם כן, את חשבון–הנפש הפרטי של חודש אלול, ובמיוחד את חשבון הנפש בנוגע לענין זה במיוחד - מה עשיתי ומה אני עושה להביא סוף סוף לסיומה המוחלט של הגלות, ולהתגלותו המלאה של מלכנו משיחנו שליט”א - דבר שצריך להיות נוגע, ובוודאי הוא אכן נוגע לעצם מציאותו של כל אחד ואחת מאתנו ממש.

לא מספיק להיאנח במסגרת “חשבון הנפש”, כמו שאומר הרבי ב’היום יום’ ש”באנחות לבד לא ניוושע. האנחה היא רק כפת המנעול לפתוח את הלב ולפקוח את העיניים שלא לשבת בחיבוק ידיים, רק לסדר עבודה ופועל” - לעשות הכל בכדי להביא בפועל ממש את התגלותו הסופית של מלכנו משיחנו שליט”א לעיני כל בשר תיכף ומיד ממש.

לדאוג שהמסר יגיע לכל מקום

חשבון הנפש של חודש אלול הוא לא רק בעניינים האישיים של השתתפות בשיעורי–תורה, תפילה בציבור ובכוונה, צדקה ומעשים טובים בכלל, פעילות נמרצת בהפצת היהדות ובהפצת המעיינות וכו’.

שכן, עם כל החשיבות העצומה והמוכרחת והחיונית בדברים אלו, הרי יחד עם זה עיקר ההדגשה צריכה להיות במיוחד ובעיקר, כדברי הרבי שהובאו לעיל - מה עשיתי ומה אני עושה כדי להביא את הגאולה בפועל ממש, כדי שנראה זאת בפשטות ובגלוי בעיני–בשר תיכף ומיד ממש.

חשבון הנפש צריך לכלול גם חרטה על העבר, אבל במיוחד ובעיקר נדרשת הקבלה על להבא - להתחיל לפעול באופן שהדברים יהיו ניכרים ונרגשים בפועל ובפשטות במציאות העולם הזה הגשמי והחומרי.

עצם ההחלטה לפעול בזה, כולל ובמיוחד ההכנות והמעשה בפועל לנסוע אל הרבי גם בגשמיות ובפשטות לתשרי - תביא תיכף ומיד בפועל ובפשטות ולעיני כל בשר את תקוותנו ומשאלתנו היחידה, “רצוננו לראות את מלכנו” עומד וגואל את כולנו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.