הרבי מחיה אותנו

כיצד הגיב הרבי לאחר ששמע את בנו הקטן של הרב לבקיבקר מברך על ספירת העומר? מדוע חשבה המקורבת שהשלוחים ‘מוזרים’ וכיצד זה קשור לחוסר–חיות בענייני משיח? ומדוע סירב המקורב לקבל את הסופגנייה המתוקה? >> נאומו המעורר והמחזק של הרב ברוך חיים לבקיבקר, שליח הרבי מלך המשיח ומנהל בית חב”ד רמת מנחם בגין בצפת, במעמד הגדול לכבוד י”א ניסן

הרבי מחיה אותנו

אנחנו נמצאים בשנת ה’חיים’, לנשיאות של הרבי. הרבי נותן לכל אחד ואחד מאתנו חיות, וכל אחד ואחד מאתנו מאמין, שיש לנו רבי שהוא חי בעצם, ו’חי בעצם’ זה אומר שהוא מחיה את כל אחד מאתנו. וממילא אנחנו מרגישים בכל יום, בכל עניין, ובכל פרט, את החיים של הרבי - איך שהרבי מחיה אותנו.

לפני שלושים שנה זכיתי להיות בשנת תשמ”ח, שנת הקהל. זכיתי להיות אצל הרבי יחד עם כל המשפחה. הרבי אז התפלל בביתו הק’, ואחרי חג הפסח, הייתי עם הילד הקטן שלי שהיה בן שלוש, בתפילת מעריב עם הרבי. עמדנו די קרוב לרבי, וספרתי עם הבן שלי בשקט את ‘ספירת העומר’. אחרי שהילד סיים את הברכה, הצלחתי לשים לב שהרבי ענה ‘אמן’ על הברכה של הילד! למחרת, הרבי אמר שיחה ב’יחידות כללית’, והרבי הזכיר בשיחה, ‘כאשר ילד קטן סופר ספירת העומר ושמעים אותו, צריך לענות - אמן’.

כאשר ילד קטן אומר ‘ספירת העומר’, הרבי ‘נוגע’ בו, הרבי רואה אותו, הרבי מזכיר את זה, הרבי מרים אותו! כך הוא הדבר אצל כל אחד מאיתנו, הרבי רואה אותנו, מחיה אותנו, מרומם אותנו.

מי שחי הוא לא מוזר

חיים - זה לא דבר שנראה באמצעות שלט: ‘אני חי’. אדם חי, רואים עליו שהוא חי. הוא לא צריך לספר שהוא חי, הוא לא צריך לדבר על זה - פשוט רואים שהוא חי. הרבי מחיה אותנו, ונותן לנו את הכח לחיות, ובתקופה שלנו במיוחד - הרבי נותן לנו כח לחיות עם ענייני הגאולה, לחיות ‘רבי’, לחיות ‘משיח’.

אחת מהמקורבות שלנו בבית חב”ד, עורכת דין במקצועה, עברה מצפת לגור במרכז הארץ. כאשר היא עברה לשם, קישרנו אותה עם השלוחים במקום, וב”ה היא עומדת איתם בקשר - ובמקביל היא עומדת אתנו בקשר טלפוני לעיתים קרובות.

יום אחד היא אומרת לנו: ‘השלוחים שם הם קצת מוזרים’… לא הבנתי מה קרה, במה הם מוזרים? היא אומרת: ‘לא רואים עליהם שהם חיים, הם לא מדברים על משיח’!

כשחיים ‘משיח’ רואים עליך שאתה חי. וכשלא מדברים על משיח, לא חיים, וזה ‘מוזר’. כי על חסיד של הרבי מלך המשיח, רואים שהוא חי!

ושמעו אל משה

כשאנחנו שמענו את השיחה של הרבי ש’צריכים לפרסם לכל אנשי הדור’ שיש נביא ויש שופט, והנבואה שלו היא ש’הנה משיח בא’. ולאחר מכן הרבי אומר, ש’נסתיימה עבודת הבירורים’ והעבודה היחידה שנשארה היא לקבל פני משיח צדקנו, וזו היא עבודת השליחות - היינו צריכים לצאת מהכלים.

כשהרבי אומר לנו ‘חסידים - קדימה, יוצאים מהגלות’! לא יתכן שכל אחד יישאר בעניינים שלו, והעדינות שלו. הדברי הנורמלי ביותר הוא, שכאשר אנחנו שומעים כאלו מילים, אנחנו ‘נהפוך את העולם’!

למה הרבי מורה לנו לעשות את העבודה ב’אורות דתוהו, אבל בכלים דתיקון’, למה הרבי צריך להגיד את זה? כי בעצם הרבי מצפה מאתנו שנצא מהכלים!

איך יכול להיות שאנחנו רגועים, שאנחנו לא יוצאים מהכלים?

הרבי עונה על זה בשיחה. זו לא שיחה מהשנים האחרונות, זו שיחה כבר משנת תשי”ז! הרבי מתאר את זה שמשה רבינו מגיע לעם ישראל, ואומר לבני ישראל ‘פקד פקדתי’, והעם מאמין לו. אחר כך כשמשה רבינו מגיע ואומר - יהודים, הולכים לצאת. פתאום כתוב, ‘ולא שמעו אל משה’. איך זה יכול להיות? הרי עם ישראל כבר מחכה למשה כל כך הרבה זמן.

מאז שמשה נולד - אומר הרבי הרי”צ - עם ישראל כבר ידע שנולד מושיען של ישראל, וחיכו לו שיגדל ויגאל אותם. אז איך זה יכול להיות שכשמשה רבינו מגיע לגאול אותם, פתאום ‘ולא שמעו אל משה’. אומר הרבי: הם שמעו טוב, אבל זה לא נכנס להם בלב, זה לא נקלט.

למה זה קרה להם? למה הם לא הצליחו להפנים, שהנה הם יוצאים ממצרים? אומר הרבי: הקב”ה מלמד זכות על עם ישראל. זה שהם לא שמעו למשה, זה ‘מקוצר רוח ומעבודה קשה’. וזה גרם ל’וימררו את חייהם’. החיים שלהם היו מרים, הם לא היו ‘חיים’ - וכשהחיים הם מרים, קשה לקבל את נבואת הגאולה ממשה רבינו.

איך עושים שהחיים לא יהיו מרים, אלא חיים מתוקים? כאשר שומעים אל משה! כששומעים אל משה, החיים כבר לא מרים, אלא מתוקים ומאירים!

אז איך מצליחים להפנים את מה שמשה רבינו אומר? לחיות עם זה באמת? אומר הרבי: זה אפשרי! והראיה היא, שבסופו של דבר עם ישראל יצא ממצרים. ולכן, אומר הרבי: “עליו להתחיל לומר בפיו על כל פנים “אני מאמין”, עד שסוף כל סוף יפעל ענין זה גם בלבו, שהאמונה בביאת המשיח תהי’ מונחת (“וועט זיך אָפּלייגן”) אצלו באמת”.

כאשר אנחנו אומרים ‘יחי’ כל יום ויום - אזי למרות שלפעמים יש רגעים של ‘ולא שמעו אל משה’, שאנחנו לא מספיקים ‘קולטים’ ומפנימים את הנבואה שהרבי אומר לנו, אבל כשאומרים בפה, זה חודר ללב ומתחיל להחיות אותנו. וכשאנחנו נחיה, ממילא נגרום גם לאחרים לחיות.

המילים של הרבי מחיים

ישנו יהודי שעלה לארץ ישראל לפני כמה שנים מארצות הברית. הוא מגיע מקהילת ‘יאנג יזרעאל’, וכעת הגיע להתגורר באחד מהישובים הסמוכים לצפת, ישוב ‘בר יוחאי’. כשהוא הגיע, סידרו לו עבודה טובה מה’סוכנות’, שכר נאה עם רכב צמוד. במקביל הוא התחיל לבנות בית, והכל זרם על מי מנוחות.

בשלב כלשהו, החברה שבה הוא עבד נכנסה למשבר, וביום בהיר הוא פוטר. הוא ישב בביתו מדוכדך ועצוב, וכל הבית היה באווירה של דיכאון. באותה תקופה, הוא גם גילה בעיה בריאותית. וכמובן, שהבית עומד באמצע בנייה ללא שום אפשרות כלכלית לקדם אותה. המוצא היחיד שעמד בפניהם, הוא - לחזור חזרה לארצות הברית.

פתאום פונה אליהם הילדה הקטנה, ואומרת ‘הרי המורה אמרה לנו, שכשיש בעיה כותבים לרבי, והכל מסתדר’! הילדה למדה בבית ספר ‘אור מנחם חב”ד’ בצפת, וזה מה שהיא קיבלה. היא מוסיפה ואומרת להם ‘ממה אתם דואגים? תכתבו לרבי והכל יהיה בסדר’!

ההורים שמעו והחליטו לעשות את זה. הם התקשרו לבית שלנו, הבית של המורה של הילדה, וסיכמו שהם מגיעים לכתוב לרבי. ישבנו איתם כמה שעות, והסברנו להם מהי ‘כתיבה לרבי’ ומהי התקשרות לרבי. לאחר מכן הם כתבו לרבי. תשובת הרבי אליהם היתה: להישאר בארץ ישראל, לתת צדקה ל’תומכי תמימים’ ולקיים שיעורי חסידות. באותם רגעים היה דבר פלא: ברגע שהתקבלה התשובה של הרבי, היה ניתן לראות על העיניים שלהם שהם קיבלו חיים חדשים, פשוט קיבלו שמחה, כח, חיות! למרות שעדיין, כביכול, לא קרה כלום - אבל התשובה של הרבי פשוט ‘הרימה’ אותם, ראו עליהם - ‘ושמעו אל משה’!

מיד באותו ערב, הוא התיישב לכתוב צ’ק מכובד לישיבה, ממה שלא היה לו… ובימים הקרובים הם התחילו לעשות שיעורי חסידות באזור שלהם - פשוט, נהיו שלוחים! בתוך שבוע, הוא קיבל הצעת עבודה, בזמן לא רחוק העניין הבריאותי הסתדר, ובמקביל - חברה של המשפחה החליטה פתאום לתת להם הלוואה גדולה מאד, לזמן בלתי מוגדר כדי שהם יוכלו לסיים את בניית הבית. אבל העיקר בסיפור שלהם הוא - החיות שהם קיבלו כשהם ראו את התשובה של הרבי! ובזה היה ניכר, שכאשר חסיד חי הוא מחיה גם את מי שסביבו. וזוהי הזכות הגדולה שיש לנו - לחיות, ולהחיות את כל מי שמסביבנו.

אסיים בסיפור קצר, עם מסר עוצמתי: לפני שנים רבות, יצאתי ל’ערב חב”ד’ בחנוכה, בקיבוץ ‘אליפז’ שבערבה. לאחר הדלקת הנרות, פנינו לחלק סופגניות לנאספים. כשפניתי לאחד מהם לתת לו סופגנייה, הוא סירב לקחת אותה. אמרתי לו ‘תתכבד, בבקשה’. הוא אומר לי ‘אתה חושב שאני לא יודע מה אתה רוצה לעשות לי? אתה רוצה לקשר אותי לרבי מליובאוויטש, עם הסופגנייה הזאת - אני יודע טוב טוב מה אתה רוצה ממני’.. אותו יהודי הבין, שכשחסיד נותן ליהודי משהו - זה בשביל לחבר אותו לרבי.

בכל פרט ופרט אנחנו חיים עם הרבי, ואנחנו מחברים את כל אחד ואחד מישראל לרבי. וכשאנחנו נחיה עם ה’יחי’, נזכה גם לאות ‘מ’, של המילה ‘חיים’ - שהרי האות מ’ שייכת לגאולה. ומכאן נצא כולנו יחד, ונקבל את פני הרבי מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!