ד רך ארוכה ורבת נפתולים עבר הרב שלמה קבקוב מהישוב נחליאל, עד שהגיע לעיסוקו האחרו

דרך ארוכה ורבת נפתולים עבר הרב שלמה קבקוב מהישוב נחליאל, עד שהגיע לעיסוקו האחרון בו הוא רואה את שליחות חייו. תוכלו לפגוש אותו במרפאות הציבוריות של ‘בית חם’ ובמרפאות של ‘לאומית’ בערים החרדיות אלעד ומודיעין עלית בתור מטפל נפשי. לבושיו החיצוניים זועקים על היותו חסיד חב”ד, וזה לא מפריע לו לזכות בהערכה רבה על עבודתו והתמסרותו.

הרב קבקוב חוזר על מאמר בבית כנסת חב”ד בהר נוף, בברית של בנו בנימין. משמאל לימין: הרב משה מילר, הרב דניאל כהן, הרב קבקוב, אביו, ?, והרב מרדכי שטרן | בהפקת עוד סרט חינוכי | הרב קבקוב עם בנו ביום הבר מצווה“שעת טיפול אצלי היא כעין התוועדות. בסיס הטיפול הוא יצירת אמון עם המטופל, דיבור בגובה העיניים, הקשבה, כנות ואמיתות”, אומר לנו הרב קבקוב, “בדיוק כל מה שיש בהתוועדות. מצאתי עבודה בה חלק ניכר מהיום אני מתוועד”.

עתותיו של הרב קבקוב מלאות במפגשים עם פציינטים כמו גם בישיבות ארוכות עם קולגות לעבודה תוך כדי השתלמויות ולמידה נוספת כדי לשכלל את שיטות עבודתו. הרב קבקוב הוא מסוג האנשים שלא נחים לרגע.

השבוע נפגשנו בשעת ערב מאוחרת לשיחה קולחת. היה בשיחה הרבה נוסטלגיה, חוויות מימים עברו לצד סיפורים ותובנות חשובות שהתהוו מתחום עיסוקו וממסכת חייו.  

ילדוּת במנהטן, עם זהות יהודית בסיסית

שלמה קבקוב נולד לפני יותר מחמשה עשורים בשכונת ‘אפר ווסט סייד’ במנהטן, ניו–יורק. כשבגר, עברה משפחתו לשכונת ‘איסט–סייד’ במנהטן. אביו שימש כרופא אונקולוג מפורסם והאם הייתה עקרת בית. “למרות שלא היינו דתיים, השתייכנו לקהילה האורתודוקסית בהנהגתו של הרב לוקשטיין. על–אף שהוריי לא היו דתיים, היה חשוב להם שנשמר את הזהות היהודית ולכן שלחו אותנו ללמוד בבית ספר יהודי.

“לקראת הבר מצווה שלי נשלחתי להתכונן לעלייה לתורה אצל גבאי בית הכנסת - הרב רוזנברג, שהיום אני יודע שהיה חסיד חב”ד. הוא השריש בי ערכים שליוו אותי הרבה שנים אחר–כך; הוא דיבר איתי בגובה העיניים. אני זוכר שהייתי אוהב ללכת ללמוד אצלו”.

יחד עם לימודי בר המצווה, הוריו הגשימו לו חלום כמתנת בר המצווה - ציוד צילום וחדר חושך לפיתוח תמונות. “מאז שהייתי ילד, צילום היה משאת נפשי. הייתי מסתובב ברחובות ניו–יורק ולא מפסיק לצלם. לצד הלימודים בבית הספר, פיתחתי את התחביב הזה והפכתי אותו למקצוע. בשנות נערותי קיימתי תערוכות של תמונות בבתי קפה, והייתה התעניינות רבה. בייחוד אהבתי לצלם את מה שקורה ברחוב”.  

לימים נכנסה אחותו הבכורה ללמוד בבית ספר דתי במנהטן. האחות התחזקה מאד והחלה להשפיע על המשפחה כולה. בית משפחת קבקוב השתנה מאוד בזכות הבת. אביו שעד אז בקושי היה בבית בשבתות בשל עבודתו בבית הרפואה, החל לפקוד את הבית מדי שבת ואף קיים סעודות שבת. האחות בינתיים טסה ארצה לסמינר חרדי ולימים הקימה את ביתה עם הרב דני כהן, רב היישוב בת עין. “לי לקח יותר זמן להתקרב”, אומר שלמה. “את המרגוע לנפש קיבלתי במסעות ובטיולים הארוכים שערכתי ביערות ובהרים סביב ניו–יורק. אהבתי מאוד להתבונן בטבע ולהתפעל מיופיו”.

הרב קבקוב מספר שהבין שליהודים ייחודיות והגדרה משלהם. הוא ראה זאת למשל ב’הומור היהודי’ של אביו שזר לא היה מבין אותו. בשלב מסויים אף חיפש לשוב בתשובה, אך במשך זמן ארוך מדי לא היה מי שינחה אותו.

“הצילום והטיולים נתנו לי סיפוק רב, אך כל אימת שהייתי מסיים טיול או חותם תערוכה, תחושת הריקנות הייתה מכה בי שוב. מי שעודד אותי להגיע ארצה, הייתה אחותי הגדולה שרשמה אותי לישיבת ‘אש התורה’. הייתי אז בן שמונה עשרה”. 

גילוי תורת החסידות

שנה שלמה למד הרב קבקוב ב’אש התורה’ עד שהפך לבעל תשובה של ממש. “חשתי כיצד לימוד התורה משנה אותי”. לאחר–מכן עבר ללמוד בישיבה הליטאית ‘דרכי נועם’, בקרית משה בירושלים.

“למרות שעות הלימוד הרבות והתחושה שמצאתי את מקומי, עדיין קיננה בי תחושה של חיפוש וחוסר שובע. כשנחשפתי לספרי חסידות ונטלתי לראשונה חלק בשיעור בספר התניא שנמסר אצלנו בהיחבא, הבנתי סוף סוף שמצאתי את מה שחיפשתי. ועם זאת, עדיין לא היה לי את האומץ לשנות”.

בשנת תשד”מ בא שלמה בברית הנישואין ובנה את ביתו בשכונת ‘רוממה’ בירושלים. לפרנסתו שב אל התחביב הקדום שלו, והציע את עצמו כצלם אירועים. במסגרת עבודתו נקרא לצלם אירוע שהתקיים באגודת שמי”ר של עולי רוסיה. “בהשגחה פרטית, כמה ימים קודם לכן, החברותא שלי העניק לי במתנה את ספרו של ר’ לייזר ננס מתורגם לאנגלית. הספר היה בכיס מעילי ובלט החוצה.

“הרב יצחק קוגן שקידם את פני, הבחין בכך והציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה: ‘אתה רוצה לפגוש את כותב הספר’? הופתעתי ושמחתי מאוד. הוא ארגן לי פגישה עם ר’ לייזר ננס. הרב ננס סיפר לי שהכיר היטב חסיד של הרבי הרש”ב שקראו לו קבקוב, כשם משפחתי, שהיה סוחר עצים. הוא אף סיפר לי שבמחזור הראשון של ישיבת ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש היו שבעה בחורים ששם משפחתם היה קבקוב.

“התחברתי אליו מאוד, ומאז מדי שבוע היינו נפגשים ללימוד תניא בצוותא. מהר מאוד הבנתי שזה מה שנפשי כמהה כל השנים. הרב ננס גילם בדמותו חסיד קמאי מלא וגדוש בעוצמות יהודיות שלא ראיתי כדוגמתן. כשאבי הגיע לבקרני בארץ ישראל, הפגשתי בין השניים”.

האבא וחסידי חב”ד

מעניין שלאחר ההבנה שלמשפחת קבקוב כנראה שורשים בליובאוויטש, סיפר שלמה לאביו על כך, והופתע לשמוע על ההערצה הגדולה שרוחש אביו כלפי הרבי, הערצה שמשום מה לא שמע עליה קודם לכן. “מתוקף תפקידו הרפואי הבכיר - בחלק מהזמן כיהן כרופא בכיר בבית הרפואה ‘בית ישראל’ - אבא היה רופאם של חסידי חב”ד רבים. הוא סיפר לי פעם, שהייתה נערה חב”דית שהגיעה למחלקה שלו כשהיא ב’קומה’. דעתו המקצועית הייתה, שאם לא תבוצע בה התערבות רפואית היא לא תשרוד, וגם אם תעשה כזה טיפול, סיכוייה לשרוד הם חמישים אחוז לכל היותר.

“הוריה הודיעו לצוות הרפואי שבטרם יקבלו החלטה, עליהם לשאול את פי הרבי. לתדהמתו של אבא ולתדהמת צוות הרופאים, הרבי הציע להמתין עשרה ימים. אבא סיפר שהצוות היה מאוד סקפטי, אך המדהים היה שבבוקר יום העשירי, הנערה פקחה את עיניה ומצבה הוטב ללא כל התערבות רפואית”.

באותה תקופה עברה משפחת קבקוב הצעירה לשכונת הר נוף, והרב קבקוב חיפש מקום בו יוכל להתפלל, וחבר המליץ לו על בית כנסת חב”ד בשכונה. “שם גם מתקיימת מדי שבת התוועדות לאחר התפילה”, סיפר.

“כשהגעתי לבית הכנסת, ידעתי מיד שזה המקום בו אני רוצה להתפלל. לא רק הצ’ולנט בהתוועדות היה טעים להפליא, אלא גם החסידים שפגשתי שם ולמדתי מהם רבות. הם נתנו לי את הכלים הנכונים לחיים. באותה תקופה יסד הרב ברוך קפלן מסגרת ישיבתית לדוברי אנגלית, והתחלתי ללמוד חסידות בחברותא עם הרב שלמה מן. למדתי רבות גם מהרב משה וישנפסקי והרב משה מילר. עם כולם למדתי והחכמתי רבות; הם הפכו אותי לחסיד חב”ד.

“ראיתי אנשים שלא עושים הצגות וכל תפילתם ולימודם נעשים במתינות ובמחשבה פנימית. כשלמדתי חסידות הבנתי מאיפה זה בא”.       

במקביל, התמיד קבקוב עם החברותא שלו בלימודי גמרא משותפים. החברותא שהשתאה נוכח השינוי שחל בחברו, לא ויתר כל כך מהר, והשניים נגררו לוויכוחים עזים לעתים תכופות. “השאלות שלו היו סביב הנהגות חב”דיות שונות, ובזכותו כל הנהגה חב”דית ידעתי אותה על בוריה, את מקורותיה ודקדוקיה והכול בכדי שאדע מה להשיב.

“באחד הימים ראש הישיבה ניגש אלי וסיפר לי ששמע שהרבי הכריז שגם בנות צריכות ללמוד תורה, ויהי הדבר לפלא בעיניו. בהשגחה פרטית הייתה אצלי בכיס השיחה האמורה של הרבי, ונתתי לו ללמוד את הדברים כפי שנאמרו מפי הרבי. הוא לקח את השיחה, וחזר אלי למחרת ‘אני מסכים לגמרי עם הרבי’, אמר”.

המפגש עם הרבי

לקראת חג השבועות תשמ”ז, ימי הבראשית של התקרבותם לחב”ד, טסו בני הזוג קבקוב עם שני עוללים קטנים לחצרות קדשנו. “לרעייתי הייתה תחושה באותה תקופה, שהיא מזניחה את חייה עבור גידול הילדים. עבור אימא צעירה שעדיין לא רגילה בכך, זה היה קשה מאוד. היא חשבה לשאול על כך את הרבי במעמד ‘חלוקת דולרים’. ככל שהתקדם התור, התביישה והחליטה שהיא לא תטריד את הרבי ב’שטויות’ הללו, כהגדרתה, ויצאה מהתור.

“כמה נשים חב”דיות ששמעו ממנה על החלטתה, לא עזבו אותה עד ששכנעו אותה לשוב בחזרה לתור. היא עברה עם בננו בנימין כשהוא בידה. הרבי חייך חיוך רחב, ותחב בידיו דולר לברכה. אשתי פנתה להמשיך הלאה, אלא שפתאום היא אמרה לרבי ‘גם אני?’ והרבי השיב לה: ‘גם את’, והעניק לה דולר נוסף. שתי המילים הללו שיצאו מפיו של הרבי המיסו את כל תחושות הקושי שהיו לה. מילים אלו ליוו אותה מאז כל אימת שעלו בה מחשבות שהיא פחות חשובה; היא חשה שהרבי אומר לה - את גם חשובה”.

סרטים חינוכיים

הרב קבקוב היה מראשוני המפיקים של סרטים חינוכיים לילדים. סרטיו, שרבבות צפו בהם, מהווים עד היום נכס צאן ברזל בקרב ילדים בציבור החרדי. “

בשלב מסוים החלטתי לעשות עם כישרון הצילום שלי משהו משמעותי שישפיע על כמה שיותר אנשים. פניתי בעיקר לז’אנר של סרטי הומור שהשפעתם גדולה ביותר על ילדים.

“הסרט הראשון שהפקתי היה ‘השב תשיבם’, בו מסופר על ילד ממשפחה ענייה שמוצא כסף אך נדרש להשיבו לבעליו. בסרט מובאות התלבטויותיו. הפקתי עוד סרטים רבים, ובכולם נמצאים מסרים חינוכיים”.  

התפקיד החדש:
לסייע ליהודים

כשהגיע לגיל ארבעים חווה הרב קבקוב משבר. “חשתי שכל מה שאני עובד ועושה, לא נותן לי סיפוק פנימי. חשבתי על אבי שמשמש כרופא, שתי אחיותיי שבמקצוען הן עובדות סוציאליות, אח אחד שהיה מהחלוצים בסיוע לעיוורים וחרשים. ומה איתי? הייתה לי תחושה שאני חייב לשנות את העיסוק בחיי. כתבתי לרבי וקיבלתי תשובה מדהימה באמצעות האגרות קודש. הרבי כותב שהעולם עומד על תורה, עבודה וגמילות חסדים, וכיום הדור שלנו זקוק יותר לגמילות חסדים”.

הרב קבקוב הבין שהוא זוכה לברכה ישירה וברורה מהרבי ללמוד מקצוע שייתן לו כלים לסייע ליהודים. הוא טס לניו–יורק והפך להיות סטודנט מן המניין, וסיים תואר בעבודה סוציאלית. כיום הוא משמש כעובד סוציאלי, תרפיסט, מטפל פרטני, זוגי, ומשפחתי. בהמשך סיים תואר שני בעבודה סוציאלית, קיבל הכשרה באוניברסיטת בר אילן, הכשרה לטיפול בנפגעים מטעם מכון חרוב, הכשרה לטיפול משפחתי ממכון ‘למשפחה’. הוא מקיים טיפול פרטני ב–CBT ודמיון מודרך, תרפיה תומכת, טיפול בחרדות ופוסט טראומה.

מה בעצם התפקיד שלך? תגדיר אותו?

“אני מגדיר את עצמי כמטפל במצוקות של ‘פסיכיאטריה קלה’ שזה כולל דימוי עצמי, ביטחון עצמי, חרדות וטראומות. אדם שמסתובב במשך זמן רב עם תחושה שהוא לא בסדר והסביבה שלו לא מתייחסת אליו נכון, יש לו סבירות ללקות בחרדה ואני אהיה שם כדי לעזור לו להבין את מקומו. אני אלמד אותו כיצד לצאת משם. בדרך כלל מרבית החרדות הן לא אורגניות, הן נרכשות; יכול להיות אדם רגיש יותר ורגיש פחות, אך החרדה היא דבר שנבט עם השנים ולכן ניתן לטפל בו”.

איך אדם מהשורה יכול לזהות שהקושי שיש לו לא בר חלוף, ומדובר בחרדה המצריכה טיפול?

“בדרך כלל אדם יגיע לטיפול כשהוא חש שהתפקוד היום יומי שלו נפגע. אם אדם לא יוצא מהבית, אנחנו מבינים שיש בעיה. ההוכחה לכך שיש בעיה אקוטית, היא כאשר אדם לא מתפקד. הרופא אף פעם לא יאבחן בעיה אם האדם שמולו מתפקד במאה אחוז. כך גם בנפש, כאשר אדם מתקשה לבצע מטלות שבעבר ביצע אותם בקלות, נדע שהוא שרוי במצוקה”.

מה הן הקשיים הרגשיים הכי נפוצים?

“חרדה חברתית. אנשים משכנעים את עצמם שהשני חושב עליהם רע, או שאנשים מסיבות שונות לא מרגישים מקובלים בחברה. זה בדרך כלל קורה לאחר שאדם ניסה להרשים יותר מדי; לדוגמא, בחור בישיבה שהחליט להיות צדיק בעיקר בשביל החברה, והוא לא הצליח להרשים אחרים, או שלא זכה ליחס שחשב שיקבל, ואז מגיעה הנפילה, והאמת? קשה לצאת ממנה. הרבה מהחרדה החברתית באה מהפרפקציוניזם”.  

באיזה כלים אתה מטפל?

“יש באמתחתי שתי שיטות טיפול עיקריות שלמדתי. האחת - CBT. אני מבקש לדעת איזה פרשנות האיש נותן למצבים ומבין שמהפרשנות הזו נובטים הקשיים ומשנה אותם. לדוגמה, אדם שמתגורר במקום של עימותים אינסופיים, ייתן פרשנות אחרת לסיטואציות מסוימות מאדם שגדל במקום רגוע. זה דומה לאמירה של ה’צמח צדק’ ‘חשוב טוב יהיה טוב’, או בצורה מדויקת יותר משפט שאמר הבעל–שם טוב: ‘במקום מחשבתו של אדם שם נמצא’.

“בשנים האחרונות למדתי שיטה נוספת - I.F.S אותה פיתח ריצ’ארד שוורץ. הוא טוען שיש אצל אדם בסיס טהור וטוב, זה האב, ובתולדה יש חלקים שמבוססים על חוויות ילדות שמשפיעות על התגובות של האדם. בן אדם מתנגד לנקוט פעולה או ליצור מציאות מסוימת בשל אותה תבנית שבנה”.

אתה אברך חב”די ולא מסתיר זאת ועובד בסביבה ליטאית לחלוטין, איך מקבלים אותך?

“בסדר גמור. מעולם לא נתקלתי בקושי בנושא הזה. אני עושה את עבודתי בצורה מקצועית. בכלל, כשיש בעיות אצל מישהו בנפש, הוא זקוק למישהו שמבין בנפש. אני מאוד מכבד את האוכלוסייה שאני עובד איתה, וזה שאני חב”דניק לא מוריד ומעלה ביחס שלהם כלפיי”.

העובדה שאתה חסיד חב”ד ולומד חסידות, מסייעת בעבודתך?

“כל תורת החסידות מושתת על הכרת הנפש. בזה ספר התניא עוסק. ניקח דוגמה אחת - כשבעל התניא כותב לעשות חשבון נפש, אין כוונתו לערוך רשימה של עבירות וחטאים שעשינו; אלא להבחין במעמד ובמצב לאשורו בו אנו נמצאים וזה בעצם מה שמטפל עושה. הוא מברר באיזה מצב המטופל נמצא ולמה מגיב איך שמגיב.

“ישנו חידוש נוסף עצום של בעל התניא, כאשר הוא עשה חלוקה בין יצר טוב ליצר רע. אם אדם מתנהג לא כשורה זה לא שהוא לא טוב, מהותו נשארת טובה, ‘אלא שיצרו גבר עליו’. 

“רבים מהמטופלים מגיעים לקשיים רגשיים ונפשיים מפני שהציבו לעצמם רף גבוה מדי, וכשלא הגיעו אליו, נקלעו למשבר. אנשים שלוקים בפרפקציוניזם, יכולים בנקל ליפול לקשיים, ואז אני משתמש רבות בחלוקה שעושה אדמו”ר הזקן בין צדיק בינוני ורשע. אני מבהיר ליושב מולי כמה הוא רחוק מדרגת צדיק, וזה נורמלי, כך שעליו להירגע. בכלל, על ידי שלומדים חסידות, מבינים טוב יותר מדוע קורים דברים”.

“כיום ישנה מודעות עצומה לכל תחום של טיפול הנפש. מעולם לא היה כדבר הזה. צריכים לזכור מי התחיל את זה - הבעל שם טוב, ואחר כך ביתר פירוט זה מובא בחסידות חב”ד. לאחר שזה ירד לעולם בספרי חסידות בכלים של תורה, זה מוצא ביטויים שונים בכל מיני שיטות טיפול כאלה ואחרות. זו גאולה. זה עידן של משיח.

“פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, בא הרבה שנים אחרי הבעל–שם–טוב שהוא היסוד לתורת הנפש. ניקח לדוגמא את שיטת ‘המראה’ שלו שתכליתה במצב שמישהו רואה בשני רע עליו לתקן מידה זו אצלו. כלי טיפול זו נקרא אמנם בפסיכולוגיה בשם אחר, ‘השלכה’, אך זו אותה מהות. כך שהחסידות מתפשטת בעקיפין גם באמצעות המודעות לטיפולים שיונקים את היסודות שלהם מתורת החסידות”.