פרק שלושים וארבעה

פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק שלושים וארבעה

בית משפחת הערץ במלוברן, ברחוב Glen Eira Rd‏. כאן נפתח “בית רבקה” ליובאוויטשהביא לדפוס: אברהם רייניץ

זמן קצר לאחר חנוכת הבית לבית הספר החב”די לבנים, החל להתגלגל הרעיון להקים בית ספר דומה גם עבור הבנות. ר’ זלמן עצמו, ששאל בזמנו את הרבי הריי”צ בנוגע לחינוך בתו, נהג כהוראת הרבי ש“כדאי אשר בתו תחי’ תלמוד שפת המדינה אבל במדה מצומצמת וכפי שנראה ההכרח בזה”. אבל היו מאנ”ש ששלחו את בנותיהם לבתי הספר הציבוריים, כך שהיה צורך דחוף להקים מסגרת מסויימת גם לבנות.

באותן שנים, טרם הבינו את חשיבות הלימוד לנערות. הדעה הרווחת במשפחות רבות הייתה, שאין צורך בלימוד יהדות פורמלי, והבנות יכולות ללמוד לבדן מהנהוג בבית. הסתכלות זו, שהייתה נכונה עד לפני מאה שנה, פשטה את הרגל עם התפשטות תנועת ההשכלה, כאשר בנות החלו ללמוד לימודים כלליים בבתי הספר הממלכתיים, ונוצר צורך דחוף לאזן את ההשפעה הרוחנית באמצעות לימוד מסודר של לימודי קודש.

כמה ממשפחות אנ”ש הבינו שמוכרחים לדאוג לרוחניות של הבנות, ומכיוון שר’ זלמן התעסק כבר בייסוד בית הספר לבנים, פנו אליו בבקשה לארגן שיעורי יהדות עבור הבנות. בשלב זה לא עלה בדעתם לייסד בית ספר לנערות, והם חשבו רק על שיעורים מעת לעת.

לימודי בנות באותו בניין עם הבנים - “מופרך הוא”

במכתב ששיגר לרבי בב’ ניסן תשט”ו, כתב ר’ זלמן על דרישת אנ”ש, ואף עדכן שיש לו מורה שתוכל להעביר שיעורים אלו: גב’ ברונר, אשה שומרת תורה ומצוות שסיימה בית ספר “בית יעקב” בגרמניה. במכתבו הביע ר’ זלמן ספק האם עליו להתחיל להתעסק בעניין חדש בטרם נכנסו ענייני בית הספר לתלם קבוע. ועוד העיר, שמכיוון שיש רק בניין אחד, הרי האפשרות היחידה להתחיל מיידית בשיעורים לבנות, היא לקיים את השיעורים באחד החדרים בבניין של התלמוד תורה; השאלה בזה, הדגיש ר’ זלמן, היא אם ראוי להתחיל הלימוד לנערות באופן כזה או לא?

על מכתב זה הגיע מייד מענה הרבי מיום י”א ניסן:

אופן לימוד הנערות - אם צ”ל [צריך להיות] באותו הבנין שבו לומדים הנערים, מופרך הוא. אבל פלא שאי אפשר למצוא מקום אחר ללימוד זה, כיון שבטח מספר הנערות המוכנות ללמוד במוסדות כמו אלו, לע”ע [לעת–עתה], איננו גדול.

למרות עיסוקיו הרבים בענייני בית הספר לבנים, החל ר’ זלמן לקדם את הרעיון, ובמכתבו מז’ אייר תשט”ו דיווח לרבי כי שוחח על כך עם ר’ אבא פליסקין, שבתו היחידה (מרת רבקה ווישצקי, המתגוררת כיום בקראון הייטס), הגיעה אז לגיל בית הספר, ור’ אבא זימן את אנ”ש לאסיפה מיוחדת בנושא.

במכתביו הבאים של ר’ זלמן נמצאו אזכורים בודדים לנושא זה. בסיום מכתבו מי’ מנחם אב דיווח ר’ זלמן לרבי כי נפגש בקשר לזה עם מרת הערץ ומרת ברונר. פגישה זו עם מרת הערץ הייתה ראשונה בסדרת פגישות שהובילו בסופו של תהליך להקמת בית רבקה בניהולה של מרת הערץ, כפי שיתואר בהרחבה רבה להלן.

על מכתבו זה קיבל ר’ זלמן מכתב מהמזכירות המאשרים את קבלת המכתב, ובכתב–יד קודש הוסיף הרבי: ומחכים לבשו”ט [=לבשורות טובות].

בסיום מכתבו של הרבי מי”ג אלול תשט”ו, שחלקים ממנו צוטטו בפרקים הקודמים, התייחס הרבי גם לפגישה עם מרת הערץ, וכתב: נהניתי ממ”ש [= ממה שכתב] שמקרב את מרת הערץ תחי’, ובטח סו”ס [= סוף סוף] ינצלו כשרונותי’ בכרם חב”ד באופן הרצוי. והשי”ת יצליח.

ר’ זלמן משלם על השיעורים מכספו הפרטי

למרות עיסוקיו הרבים בענייני בית הספר לבנים, לא יכל ר’ זלמן לעמוד מנגד מול דרישת אנ”ש, והחל לארגן שיעורים לבנות. בהתאם למענה הרבי, שהלימודים לבנות לא יתקיימו בבניין בית הספר של הבנים - סידר ר’ זלמן שני שיעורים בבתים פרטיים: שיעור אחד בביתה של המורה, גב’ ברונר; ושיעור שני בביתו של ר’ נחום זלמן גורביץ. מכיוון שמדובר בבנות קטנות, שהוריהם לא הרשו להם לנסוע בתחבורה הציבורית, לא הייתה ברירה אלא לפצל את השיעור לשני מקומות, כדי שהשיעור יתקיים במרחק הליכה מבתי התלמידות.

שיעורים אלו התקיימו בשעות אחר הצהריים, לאחר הלימודים בבית הספר הציבורי. היה זה משום חידוש, שכן עד אז היה נהוג להקים מסגרות לימוד כאלה רק לבנים, בדרך כלל לקראת הבר–מצווה, כדי ללמדם את ההפטרה. ליהודי מלבורן היה קשה לעכל את הרעיון החדש, ולמרות שכיתות הלימוד נפתחו לאחר חג הסוכות - שלושה חודשים אחר–כך, בט”ו טבת, דיווח ר’ זלמן לרבי שבשני השיעורים לומדים שמונה נערות בלבד.

משיחותיו של ר’ זלמן עם חברי הוועד, נוכח לדעת שהם אינם מבינים את הצורך בלימוד תורה לבנות, כך שאם יכנס אסיפה רשמית ויעלה הצעה לסדר היום לייסד בית ספר לבנות - ההצעה תיפול ברוב קולות… משום כך החליט ר’ זלמן לשלם על השיעורים מכספו הפרטי, ולא מקופת הישיבה. בט”ו טבת, ר’ זלמן עדכן על כך את הרבי, וכתב שכאשר יגדל מספר התלמידות, וחברי הוועד יבינו שיש צורך ממשי בבית ספר לבנות - או–אז יעלה את הנושא לדיון, והוועד יחליט האם לפתוח את בית הספר לבנות מטעם אותו מוסד, או שיש צורך להקים מוסד נפרד, עם הנהלה נפרדת.

האם גב’ הערץ תסכים להיות מנהלת?

בינתיים נודע לר’ זלמן שגב’ הערץ פתחה גן ילדים בביתה, וכי בכוונתה להתקדם בשנים הבאות לפתיחת בית ספר. גב’ הערץ הייתה בוגרת בית הספר “בית יעקב” בגרמניה, ונחשבה למחנכת איכותית. בנוסף, היה לה אופי מנהיגותי, ויכולת ניהול מעולה. ר’ זלמן, שהכיר בכשרונותיה אלו, חשב שכדאי שאשה כזאת תנהל את בית הספר; אולם לאידך - דווקא בגלל היותה דעתנית ובעלת–עקרונות, חשש שמא לא תסכים ליישר קו עם הגישה החב”דית, דבר שעשוי ליצור חיכוכים.

ר’ זלמן החליט איפוא להציע לה להתחיל לעבוד כמפקחת על לימודי החול בבית הספר לבנים. כך, חשב, יוכל לעמוד על תכונותיה מקרוב, וגם יקרבה לאט לאט לרעיונות החב”דיים. בשלהי חשוון תשט”ז קיבלה גב’ הערץ את ההצעה, והחלה בעבודתה כמפקחת. באותה פגישה דובר באופן כללי על הרעיון לפתוח בית ספר לבנות, וגב’ הערץ סיפרה על תוכניתה לפתוח בשנה הבאה בית ספר, אולם מרוח הדברים היה נראה כי היא מבינה שניהול בית ספר זה עניין מורכב מאוד, והיא לא תוכל לעמוד לבדה במעמסה הזאת. ר’ זלמן לא האריך לדבר על בית הספר לבנות, והמתין להזדמנות מתאימה.

ההזדמנות לא איחרה לבוא: באחד מלילות חג החנוכה ארגן בית הספר נשף מיוחד לציון סיום שנת הלימודים הראשונה בבית הספר. התוכנית האמנותית המיוחדת, והנאומים המרתקים עשו רושם טוב על כל המשתתפים, וגם על גב’ הערץ. בסיום הערב ניגשה גב’ הערץ לר’ זלמן ואמרה כי הגיע הזמן לדבר אודות בית הספר לבנות. היא הוסיפה ואמרה שבתוכניתה לפתוח את בית הספר בביתה כבר בשנת הלימודים הקרובה, וכדאי להזדרז ולסכם על שיתוף פעולה עם הישיבה.

ר’ זלמן, שביקש לדווח לרבי בטרם ידבר איתה, אמר שצריכים לשוחח על העניין ברצינות הראויה, ולכן הוא מציע להפגש כעבור שבוע, כאשר גן הילדים שבניהולה ייסגר לרגל חופשת הקיץ, וכך יהיה לה זמן פנוי.

במכתב ששיגר ר’ זלמן בו’ טבת, שטח את לבטיו בפני הרבי: “מצד אחד צריכים אנו לנצל הזדמנות זו, שמנהלת ומורה מומחית ובעלת מרץ לניהול בית ספר, הן בלימודי קודש והן בלימודי חול, מתרצה לפעול בכרם חב”ד, ובמעלבורן אין למצא כזו, וגם שזה מאפשר לנו לפתוח בית ספר לנערות בלי הוצאות יתירות לקניית או שכירות בנין. אולם לאידך גיסא צריך להזהר ביותר בבירור והחלטת התנאים, כי מרת הערץ תחי’ - אף שידועה היא במעלותי’ הטובות ביהדות, וידיעותי’ וכדומה - הרי היא ילידת אשכנז ויש לה דעת תקיפה, ובמיוחד שבית הספר יהי’ בביתה. לכן יכול להיות שאם במשך הזמן לא ימצא איזה דבר חן בעיניה, תפסיק לעבוד אצלנו, ותתדבר עם מישהו אחר…”.

בית ספר פרטי, או בית ספר חב”די?

חלף שבוע, ולאחר פגישתו עם גב’ הערץ, הבין ר’ זלמן שהדרך לפתיחת בית ספר לבנות ארוכה מאוד…

גב’ הערץ הגיעה לפגישה יחד עם חברותיה, שאף הן היו בוגרות “בית יעקב” בגרמניה, עם השקפת עולם דומה, ותמכו במהלכיה. הן הבהירו כי לא זנחו את חלומן לפתוח בית ספר פרטי, שיתנהל בביתה ובאחריותה הבלעדית של גב’ הערץ, וכל מטרת פגישתן עם ר’ זלמן היא כדי לסכם על שיתוף פעולה עם הישיבה בעניין הרישום: מכיוון שנציגי הישיבה משוחחים עם משפחות יהודיות ומשכנעים אותן לשלוח את הילדים למוסדות חרדים - שידברו איתן גם על בנותיהן, וישלחו אותן לבית הספר הפרטי של מרת הערץ. היא, בתמורה, מוכנה לסדר תוכנית לימודים מיוחדת ברוח חב”ד, לנערות אלו שיגיעו בהמלצת הישיבה.

ר’ זלמן הבהיר מייד שסיכום זה אינו מקובל עליו, מכיוון שבכוונת הישיבה לפתוח בית ספר לבנות מטעם חב”ד. לכן הניח על השולחן את הצעתו, שגב’ הערץ תפתח את בית הספר בביתה, אבל שהכל יתנהל מטעם חב”ד, כך שהיא תקבל משכורת מהישיבה, ואף דמי שכירות עבור השימוש בביתה.

 גב’ הערץ וחברותיה דחו את הצעתו של ר’ זלמן, ואמרו כי הן חוששות להיות תלויות בדעת אחרים, והן מעדיפות להרוויח פחות מבית הספר, העיקר שהן לבדן תהיינה אחראיות על ניהול בית הספר. בסיומה של האסיפה אמרו כי אינן דוחות לחלוטין את הצעתו של ר’ זלמן, ואולי במשך הזמן יחליטו להשיב על כך בחיוב.

ר’ זלמן דיווח על כך לרבי בט”ו טבת, וסיים בתקווה שלאחר שגב’ הערץ תתחיל לעבוד למען הישיבה בניהול לימודי החול, היא תכיר מקרוב את הנפשות הפועלות, ותראה שכל כוונתם לשם–שמים, בלי פניות אישיות, וכך ייקל עליה לקבל את מרות הישיבה ולנהל את בית הספר מטעמם.

ליובאוויטש צריכים להיות הבעלי–בתים של בית הספר

הרבי השיב בדחיפות למכתבו האחרון של ר’ זלמן, והבהיר שאין שום מקום לפתיחת בית הספר שלא מטעם חב”ד, מתוך תקווה קלושה שבמשך הזמן יעבור בית הספר לניהול חב”ד. וכך כותב הרבי בכ”ה טבת תשט”ז:

מאשר הנני קבלת מכתביו מיו”ד כסלו, ו’ ח’ יו”ד וט”ו טבת, ולדחיפת הענין במכתבו האחרון הנני עונה עליו מבלי לחכות על התור. והוא:

א) בהנוגע לבית ספר לנערות . . בהנוגע להפועל - יש להשתדל בכל הדרכים שבליובאוויטש יפתחו בית ספר לנערות, ובאופן שליובאוויטש יהיו הבעלי בתים ע”ז [= על זה], (אף שבמסגרת ליובאוויטש יש לתת לפב”פ [= לפלוני בן פלוני] מדה מסוימת של חופש פעולה, און ניט קוועטשען עם [= ולא ללחוץ עליו], כמובן - אם אינה היפך ליובאוויטש ורוח חב”ד).

מובן ג”כ [=גם כן] שאין מקום שחב”ד יפתחו לא על שם עצמם, ועוד זאת שישתתפו בבנין אחרים בתקוה קלושה שאפשר במשך הזמן יתחרטו הנ”ל וימסרו בית הספר חזרה לליובאוויטש. ואם כן הוא, אפוכי’ מטרתי’ למה לי’?

ואם אין מקום בבנין הישיבה עצמו, יש לחפש בסמיכות לזה, שאז יהי’ בזה ענינים בבחי’ נר לאחד נר למאה, ובפרט בעניני ההנהלה, ובמדה חשובה גם ההשגחה.

מובן ג”כ שבכל הנ”ל יש להזהר שלא להרחיק את מי שהוא ועאכו”כ [= ועל אחת כמה וכמה] מי שיש לו כח פעיל בחינוך ובהנהלה.

ממכתבו של הרבי הבין ר’ זלמן שהרבי שולל לחלוטין שותפות כלשהי במוסד החב”די, הן בניהול והן באחריות על התכנים. מכיוון שגב’ הערץ התעקשה לשמור אצלה סמכויות מסויימות, כתב ר’ זלמן לרבי שלעת–עתה הוא מוריד את העניין מהפרק; בפרט שבימים אלה נפתחת שנת הלימודים בבית הספר של הבנים, וצריך להשקיע כוחות לסדר את כל העניינים. ר’ זלמן הדגיש, שמכיוון שרצונו של הרבי שיפתחו בית ספר לנערות, הוא יקדם את זה בהזדמנות הכי קרובה.