מהי הנחיצות

מהי הנחיצות המיוחדת בנתינת מחצית השקל של כל אחד? מי תורם את תרומת השקלים החדשה? בכמה דקות יכולה להתחדש העבודה בבית המקדש? ואיך יאספו השקלים ממליוני יהודים ברגע אחד? • סקירה מרתקת על נתינת מחצית השקל ללשכה בבית המקדש בקרוב ממש

מאת: זלמן קזרנובסקי

חצי שקל מימי המרד הגדול. הכיתוב - מצד אחד (ימין) “ירושלים הקדושה”. מצד שני - האותיות “שב” שפירושם “השנה השנייה למרד”, ומסביב - “חצי השקל”במשנה במסכת מגילה (כט, א) נאמר, שבשבת הסמוכה לראש חודש אדר “קורין בפרשת שקלים”. הסיבה לקריאת פרשת שקלים בציבור דוקא בראש חודש אדר מבוארת בגמרא “באחד באדר משמיעין על השקלים”. בזמן שבית המקדש קיים ראש חודש אדר היה הזמן בו יצאו שלוחי בית דין להזכיר לעם על מצות מחצית השקל.

תהליך גביית השקלים התנהל בסדר קפדני לפי תאריכים מדוייקים כפי שמפרט הרמב”ם (הל’ שקלים א, ט) “באחד באדר משמיעין על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו, ויהיה עתיד ליתן, בחמשה עשר בו ישבו השולחנים [הממונים על הגביה] בכל מדינה ומדינה ותובעין בנחת . . בחמשה ועשרים בו ישבו במקדש לגבות, ומכאן ואילך כופין את מי שלא נתן עד שיתן, וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בעל כרחו ואפילו כסותו”.

אחריות ציבורית

מדברי הרמב”ם אנו רואים שהשקלים נגבו בצורה יסודית, תחת לוח זמנים מדוייק מתוך דאגה מיוחדת שלא יהיה אף אחד שיפסיד את המצוה. מדובר בדין חריג למדי, בשאר המצוות לא מצינו שישלחו בית דין וידאגו במשך חודש שלם שכולם יקיימו את המצוה. בפרט כשמדובר במצוה המוטלת על היחיד ולא על בית דין. בספר החינוך (מצוה ק”ה) מפליג בחומרת ביטול מצוה זו “ועובר עליה ולא נתנו - ביטל מצות עשה ועונשו גדול” מדוע אכן כה חמור הדבר? ממשיך ‘החינוך’ ומבאר “שפירש עצמו מן הצבור ואינו בכלל כפרתן”.

ביאור הדברים: הקרבנות בבית המקדש מתחלקים באופן כללי לשתיים, קרבנות יחיד וקרבנות ציבור. קרבנות ציבור, כשמם כן הם, מוטלים על הציבור, כל בני ישראל יחד צריכים להשתתף בקרבן בכדי שיחשב קרבן הציבור. הדבר מאד חשוב גם מצד היחיד - כדי שיצא ידי חובה ויתכפר עליו להשתתף עם הציבור. וגם מצד הציבור - כדי שהקרבן אכן יחשב קרבן ציבור, דרושה בו השתתפות של כלל ישראל, וכך הוא נעשה קרבן של הכלל ולא של אוסף יחידים. מחצית השקל אם כן היא ההשתתפות של כל אחד מישראל בקרבנות הציבור, בשקלי התרומה היו רוכשים את התמידים, המנחות ושאר קרבנות הציבור.

מכך מובן למה כל–כך חשוב לבית–דין לדאוג שכל אחד ישתתף במצוה, יש צורך במציאות של ציבור. אמנם, לא מספיק שכל אחד ישתתף בתרומה פעם בשנה, יש להקפיד גם על זמן נתינת התרומה. הגמרא במסכת ראש השנה (ז, א) מבארת שלתרומת השקלים יש ‘ראש השנה’ מיוחד, “באחד בניסן ראש השנה לתרומת השקלים”.

‘ראש השנה’ לשקלים

משמעות הדבר היא שבכל שנה בהגיע ראש חודש ניסן יש לרכוש את התמידים ושאר הקרבנות מכסף של תרומה חדשה. לכן במשך חודש אדר התנהלה גביית חצאי השקלים מכל אחד ואחד כך שבראש השנה לשקלים, ראש חודש ניסן, היו הגיזברים נכנסים ללשכה בבית המקדש מפרישים שקלים מתוך התרומה החדשה ורוכשים בהם את הקרבנות החדשים.

למדנו אם כן, שמצות מחצית השקל אינה רק חובה חד–שנתית על היחיד, במצוה זו תלויים רוב העבודות בבית המקדש, כל דבר הנעשה לשם הציבור מוכרח לבוא מתרומה זו, התמידים והמוספים המלח לקרבנות, עצי המערכה, שכר אופי לחם הפנים ועושי הקטורת ועוד ועוד.

מצוות מחצית השקל מן התורה אינה נוהגת בזמן הזה, הרמב”ם כותב “השקלים אינן נוהגין אלא בפני הבית, ובזמן שבית המקדש קיים נותנין את השקלים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, ובזמן שהוא חרב אפילו בארץ ישראל אין נוהגין”. מובן מכך שבזמן הזה כשעדיין לא נבנה בית המקדש, אין משמעות לשקלים המופרשים.

לאמיתו של דבר, בתלמוד ירושלמי בסוף מסכת שקלים מובא, שמעיקר הדין גם בזמן הזה נעשים השקלים קודש. אך חכמים הפקיעו את הקדושה של השקלים המופרשים בזמן הזה. חכמים חששו שמא יבנה הבית כבראשונה - בראש חודש ניסן, ונמצא שהשקלים שהופרשו אפילו יום אחד לפני כן נחשבים מהתרומה הישנה.

פחות מ–24 דקות!

למסקנת הדברים, בין אם נאמר שהשקלים לא נוהגים בימנו ובין אם נאמר שחכמים הפקיעו את קדושתם - עד שיבנה בית המקדש לא ניתן לגבות את מחצית השקל. ולאידך ברגע שיבנה בית המקדש לא יהיה ניתן להתחיל להקריב קרבנות עד שיתבצע איסוף מחצית השקל וחידוש תרומת הציבור. רק כך לקרבנות יהיה אכן דין של ‘קרבן ציבור’.

 הדבר דורש ביאור: האמונה בביאת המשיח ובנין בית המקדש היא “בכל יום שיבוא”. יתרה מכך, עלינו להיות מוכנים בכל רגע נתון לכך שתוך זמן קצר ביותר תתחיל העבודה בבית המקדש. העובדה הזו לא נשארת רק בחובת האמונה והציפיה אלא מובאת בהלכה בנוגע לפועל.

אחת הדוגמאות לכך (לקו”ש ח”ב ע’ 618): בגמרא (תענית יז, א) מובאת דעה הסוברת שבזמן הזה אסור לכהן לשתות רביעית יין, כי “מהרה יבנה המקדש” ושיכור אסור בעבודה. באיזו מהירות יכולה להתחדש העבודה במקדש? ההלכה קובעת שיש שתי אופנים להפגת השכרות א. שינה. ב. המתנה בשיעור של הילוך מיל. הדעות חלוקות כמה הוא שיעור הילוך מיל אך גם לאפשרות הארוכה יותר (כך פוסק אדמו”ר הזקן) מדובר ב–24 דקות בלבד!

נמצא מכך שבכל רגע נתון יכול להתגלות בית המקדש באופן שיוכלו להתחיל בעבודת הקרבנות תוך פחות מ–24 דקות. וכאן יצטרכו לכאורה להמתין עד שיאספו את מחצית השקל ממליוני יהודים, יש לזכור שבזמן הבית פעולה כזו הייתה אורכת חודש שלם.

יתרה מזו. כפי שהוזכר מדברי הרמב”ם מצוות מחצית השקל היא על כל ישראל גם אלו שבחוץ לארץ. לפי האמור יאלצו לחכות לאחר בנין הבית עד לבואם של הנידחים באשור ובמצרים כדי שגם הם ישתתפו בתרומת הלשכה, רק אז יתאפשר להתחיל בהקרבת הקרבנות.

תורמים על העתיד

לקראת ראש חודש ניסן תשל”ח פירסם הרבי מה”מ ‘מכתב כללי’ בו ביאר באריכות את משמעות ראש השנה לשקלים ומצוות מחצית השקל בעבודת ה’, במכתב הוזכר גם הדין האמור, שהקרבת הקרבנות תתאפשר רק לאחר תרומת השקלים.

שבועיים לאחר מכן, בהתוועדות ליל י”ג ניסן תוך דיון עמוק במהות תרומת השקלים, התייחס הרבי למובא ב’מכתב כלל’ וציין שלכאורה עלול להיות עיכוב בעבודת הקרבנות מצד תרומת השקלים. הרבי הדגיש שכשיבנה בית המקדש יהיה על התרומה לבוא מכל בני ישראל שיהיו אז. בשיחה זו הרבי רק הזכיר את הקונפליקט אך לא ביאר כיצד יתבצע הדבר.

אמנם שלוש עשרה שנה לאחר מכן, בשיחת שמחת בית השואבה תנש”א (התוועדויות ח”א ע’ 118), ביאר הרבי מה”מ שכיון ש”אחכה לו בכל יום שיבוא” יכולה להיות תיכף ומייד הקרבת הקרבנות על ידי הכהנים בבית המקדש. ומה שהקרבנות צריכים לבוא משקלי הציבור ניתן לפתור על ידי ש”תורמין על העתיד ליגבות”.

ביאור הדברים: בגמרא (ב”מ נח א) מובאת מחלוקת כיצד היו תורמים את התרומה החדשה של השקלים. לדעת כולם היו הגזברים מפרישים כמות של שקלי כסף מתוך כל הכסף הנאסף והיו משתמשים בו לקרבנות. אך יש דעה שהגזברים היו מפרישים את התרומה על דעת, כך שההפרשה היא לא רק על השקלים הקיימים כעת אלא גם על כל אחד מהמחוייבים במצוה. כך שלכל אחד מישראל נקנה חלק בתרומת הציבור אף שבשלב זה עדיין לא נתן מחצית השקל.

בתנאי זה היו הגזברים בעצם מקנים את מחצית השקל של אלו שעדיין לא הביאו - לרשות הציבור וכך לאחר מכן, במהלך השנה, יכלו אותם אנשים להביא. להלכה, פסק הרמב”ם כדעה זו (הל’ שקלים ג, ט).

כך, מתברר, ינהגו בקרוב כשיתגלה בית המקדש. בזמן המועט עד להקרבת הקרבנות לא יוכלו לגבות את מחצית השקל ממליוני יהודים, אך ההפרשה תתבצע גם “על העתיד לגבות” באופן שהתרומה תחול על כל מחציות השקלים שיאספו בהמשך.