“ בתחילת התפילה של יום כיפור , מישהו ניגש לרב גרונר ושאל אותו אם הרבי כבר יודע מ

“בתחילת התפילה של יום כיפור, מישהו ניגש לרב גרונר ושאל אותו אם הרבי כבר יודע מה שהולך בארץ ישראל, בין ישראל למצרים וסוריה [פרוץ מלחמת יום הכיפורים], הרב גרונר השיב כי הרבי כבר יודע… מאיפה הרבי יודע? זאת אין אנו יודעים“… >> “ימים הנוראים” תשל”ד במחיצת הרבי - זכרונות מרתקים המתפרסמים לראשונה מתוך יומנו האישי של הרה”ח ר’ סעדיה מעטוף ע”ה >> חלק שביעי

פני הרבי היו אדומות והוא ניגב את עיניו הקדושות

ליל א’ דראש השנה תשל”ד. הרבי ירד לתפילת ערבית, וכדי שכולם יראו את הרבי בתפילות, הוכנה במה מיוחדת עליה עומד הרבי. מול הארון קודש היו דחיפות לאורך כל התפילה. אני עם מספר חברים עמדנו בסמוך ליד הקיר, ומשם ראינו טוב בלי להידחף. אחרי התפילה, הרבי בירך ‘לשנה טובה תכתב ותחתם’ ו’אַ גוט יום טוב’ ויצא לחדרו הקדוש. הלכנו לסעודת חג, ובסיום שבנו ל–770 ואמרנו תהילים.

יום א’ דראש השנה, יום חמישי. השכמנו כדי לתפוס מקומנו מאמש, אך היו לנו בעיות שנתיישבו בקלות ובפשרה. לפני התפילה הכריזו כי בזמן תקיעות אין להידחף.

הרבי ירד לתפילת שחרית ובידי המזכירים חבילות גדולות של פ”נים, ואלו הונחו בשולחן מיוחד על בימת התפילה של הרבי, וכצפוי הצפיפות היתה גדולה והיו דחיפות. כאשר הרבי ניגש לעלות מפטיר, המזכירים הרב גרונר והרב קליין העבירו את חבילות הפ”נים לבימה עליה קוראים בתורה.

תקיעות. לקראת תקיעות כל אחד תפס מקום כדי לראות היטב, אני ועוד חברים נעמדנו על שולחנות מול הבימה, והיו מי שנאחזו בעמודים, אך הרב גרונר הורה להם לרדת.

הרבי הביא עמו מספר שופרות - שלושה או ארבעה ולפני התקיעות סידר אותם בסדר מיוחד וכרך אותם במטפחת לבנה. הרבי סידר את חבילות הפ”נ ופרש את טליתו עליהם וכך הרבי מכוסה עם הפ”נים וב–770 דממה מוחלטת. לאחר חמש דקות הרים הרבי את ראשו וגילה את פניו מעט ואמר את מזמור מ”ז כנהוג, ואחריו אמרו כל הקהל שבע פעמים. לאחר מכן אמר הפסוקים: “קולי שמעה” וכו’, פסוק פסוק וכל הקהל אומר אחרי הרבי. בתום אמירת הפסוקים, הרבי כיסה את עיניו מעט ואחר כך שוב כיסה את הפ”נים ושוב גילה את פניו. פני הרבי היו אדומות והרבי ניגב את עיניו הקדושות. הרבי בירך … “לשמוע קול שופר” מילה במילה ובקול רועד. הרבי תקע ובין התקיעות כנהוג להפסיק, הרבי כיסה את ראשו והתכופף.

בתום התקיעות ירד מהבימה ועמו השופרות, ואחריו המזכירים הרב גרונר והרב קליין עם חבילות הפ”נים, בסך הכל היו חמש חבילות בגדלים שונים.

בסיום התפילה, בשעה רבע לארבע, הרבי קרא בקול “גוט יום טוב” וכולם ענו אחריו “גוט יום טוב”. הרבי רמז בידו שוב פעמיים, וכולם אמרו בקול אדיר וחזק ‘גוט יום טוב’, והרבי יצא לחדרו הק’.

תשליך. בסיום תפילת מנחה, פנה לעבר הקהל ורמז בידו הקדושה, ומיד פרץ קול אדיר “גוט יום טוב” וכך היה פעמיים. הרבי יצא לתשליך, ואני הצלחתי לתפוס מקום טוב על ערימת קרשים… הרבי בא ועבר בשביל ונכנס מעבר לרשת יחד עם המזכירים הרב חדקוב, הרב גרונר והרב קליין ועמד כשפניו לכיוון מזרח ואני עמדתי בדיוק מולו, וראיתי איך שהרבי מנער את שולי הטלית קטן. אחרי שהרבי יצא, נכנס כל הקהל לתשליך בתור ארוך שהתפתל עד הרחוב.

התוועדות שנמשכה עד כניסת השבת

ליל ויום ב’ דראש השנה, יום שישי. בליל ויום השני של ראש השנה הרבי אומר קדיש יתום, [יום זה הוא היארצייט של מרת שיינא הי”ד, אחות הרבנית חיה מושקא]. הלכנו [תלמידי ‘הקבוצה’] לאכול סעודת חג, והביאו פרי חדש - תאנים, אך הכמות לא הספיקה לכולם.

בבוקר השכמנו קום, כדי לתפוס מקום לקראת התקיעות. יחד עם מספר חברים נעמדתי במקום טוב וראינו הכל.

אחרי התפילה שוב הרבי סימן והקהל אמר “גוט יום טוב” שלוש פעמים.

לאחר סעודת חג, היו שהלכו לטבול במקווה לכבוד שבת, וכולם הזדרזו לתפוס מקומות לתפילת מנחה שהתקיימה ב’זאל הקטן’. בסיום התפילה נטלנו ידיים לקראת ההתוועדות, וכל אחד הצטייד בחתיכת לחמניה. הרבי ירד להתוועדות ולאחר ברכת “המוציא” טעם מהחלה, וסימן לר’ יואל כהן לנגן וכך ניגנו כעשרה ניגונים מכל הרביים ולפני כל ניגון, הרבי אומר איזה ניגון לנגן. במשך כל זמן הניגונים הרבי היה רציני מאוד. בסיום הניגונים, ניגנו את הניגון ההכנה למאמר, הרבי אמר מאמר ואחר כך שיחה אחת, וההתוועדות של ראש השנה הסתיימה.

הרבי הולך לביתו עם ליווי משטרתי

ליל שבת, ג’ תשרי. ניגשנו לקבלת שבת כאשר כולם מתפללים בעמידה בשל השולחנות שמסודרים בסדר המיוחד של ההתוועדות. אחרי התפילה, הרבי יצא ואמר לכולם ‘גוט שבת’.

לאחר סעודת ליל שבת שבנו ל–770, ונודע לנו כי הרבי טרם יצא לביתו. לאחר המתנה ממושכת, הרבי יצא מחדרו, וברחוב כבר עמדו ניידות משטרה. השמועה אומרת כי נגנבו חפצים מבניין צא”ח [כנראה הכוונה לבניין בקינגסטון פינת יוניון, הקרוב ל–770].

הרבי הלך לכיוון ביתו בליווי משטרתי, ואנחנו ליווינו את הרבי עד פתח ביתו.

יום שבת קודש, ג’ תשרי. אחרי התפילה, התקיימה התוועדות שהחלה בשעה 1.30. הרבי קידש על היין ושני חתנים ניגשו לקבל ‘משקה’. הרבי אמר לחזן ר’ בערל זלצמן לשיר סלושבה נשה [“אחד מי יודע” בשפה הרוסית], וההתוועדות הסתיימה בשעה 4 - מוקדם מהרגיל. הרבי לקח את הגביע ואת הסידור והלך לעבר ראש השולחן, ונתן את המזונות והיין עבור המלוה מלכה, לאחר מכן החל לחלק לכולם ‘כוס של ברכה’.

הקהל התחלק בחמשה טורים, כפי שהיה באחרון של פסח. תוך כדי חלוקה, שרו שירים והרבי ניצח בידיו ואין לתאר את השמחה והאושר בשעה שהרבי נותן אות בידיו הק’ להגביר השמחה.

בסיום ‘כוס של ברכה’ התקיימה תפילת מנחה. הרבי עלה ‘שלישי’ ולגלילה כיבדו חתן בר מצוה. לאחר שגלל, הלך הילד אחרי ספר התורה לכיוון ארון הקודש בעוד הרבי הולך אחרי הילד. היו מי שרצו למשוך את הילד, אך הרבי סימן לשלילה, והילד הלך לפני הרבי עד שהגיע לארון הקודש. גם שם היה מי שרצה למשוך אותו כדי שלא יהיה עם גבו לרבי, אך הרבי חייך ואפשר לילד להמשיך ללכת לפניו עד שספר התורה הוכנס לארון הקודש.

לאחר התפילה, הרבי החל לנגן ‘אתה בחרתנו’, ועלה לחדרו. כעבור שעה קלה יצא מ–770 וליווינו אותו לביתו עד המקום שמותר לנו.

אחרי תפילת ערבית של מוצאי שבת, היתה ‘חזרה’ עם ר’ יואל כהן על תוכן ההתוועדות. כאשר הרבי יצא לביתו, עמד ר’ זושא הפרטיזן וניגן בעוד הרבי מעודד בידו, וכולם הצטרפו ושרו אחריו. גם כשהרבי נכנס לרכבו, המשיך לעודד בידיו.

אווירה של שמחה מיוחדת ב’עשרת ימי תשובה’

יום ראשון ד’ תשרי, צום גדליה (נדחה). היום היתה לנו [תלמידי ‘הקבוצה’] בחינה עם הרב נחום טרבניק [אז מגיד שיעור בישיבת ‘תומכי תמימים’ בכפר חב”ד], הרב שמואל אלעזר הלפרין ראש ישיבת ‘תורת אמת’, וראש ישיבה של מונטריאול [כנראה הרב אייזיק שווי]. בזמן הבחינה מי ששאל שאלות היה רק הרב טרבניק בעוד שני הבוחנים האחרים לא שאלו מאומה. באמצע הבחינה קיבלנו ידיעה שתהיה הלויה [לא מפורט ביומן מי הנפטר], והרבי ייצא להלויה.

ראש הישיבה הרב מנטליק לא בקלות הסכים להפסיק את הבחינה, ושלח את יוסף מאיר לצלצל ל–770 כדי לדעת מתי תהיה ההלויה, ונאמר לו כי ההלויה אמורה להגיע בכל רגע, ומיד יצאנו לשם, כאשר המשך הבחינה נדחה למחר.

חיכינו ליד 770, וההלויה היתה בשעה 1.55. הרבי יצא ואני עמדתי ממש קרוב לרבי, וכרגיל הרבי הלך עד אחרי רחוב קינגסטון. הרבי שאל אם יש עוד נוסעים להלויה [דהיינו לבית העלמין], והרב גרונר השיב שאין מי שנוסע. מיד הלך הרב גרונר להביא רכב ואירגן מספר נוסעים. עד שהרב גרונר אירגן את הרכב, הרבי המתין עד אחרי שהרכב נסע. הרבי החל לשוב ל–770 ומיד נפתח שביל. ליד הפתח של 770 נטל את ידיו, ונכנס לזאל הקטן ואמר מזמור ‘יושב בסתר’, ומיד נכנס לחדרו ואנו הלכנו ל’זאל’ הגדול למטה, כי הרבי צריך לרדת כל רגע לתפילת מנחה בה הרבי הוא קורא את ההפטרה, כנהוג בצומות.

הרבי ירד לתפילת מנחה, ואני תפסתי מקום ליד הבימה, ושמעתי את ההפטרה מפי הרבי, מילה במילה ממש. אחרי התפילה עלה בחזרה לחדרו.

לתפילת ערבית יצא הרבי בשעה 7 בערך, מוקדם מן הרגיל.

ליל ויום ו’ תשרי (יארצייט הרבנית חנה, אם הרבי). הרבי ירד לתפילת ערבית לזאל הגדול, וניגש לעבור לפני העמוד, ואני כמעט שלא היה לי מקום על הבימה [כנראה בימת התפילה של הרבי, כי בשעה שהרבי עומד ליד העמוד, התמימים תפסו עמדת תצפית על הבימה] ומשם איכשהו ראינו את הרבי.

שחרית. עמדתי על מקומי מאתמול ומובן שהדחיפות עם תפילין לא היתה מן הנוחות במיוחד. בשעת התפילה, כאשר הגיע לסוף ‘אז ישיר משה’, אמר בקול: “ה’ ימלוך לעולם ועד” ועוד פעם אמר את אותם המילים כפי שכתוב בסידור, ואז אמר את התרגום בלחש, והמשיך את התפילה.

אחרי הצהרים הלכתי לקנות בגדים עם אברהם [שמח], וכאשר שבנו לקראון הייטס, בערך בשעה 6.10, ראינו שהחבר’ה [מ’הקבוצה’] רצים מכיוון ‘חובבי תורה’ [המקום בו למדו תלמידי ה’קבוצה’] ל–770. לא ידענו מה קרה, לבסוף נודע לנו שהרבי בא מהאוהל, ובכל רגע הוא צריך לרדת למנחה. מיד ירדתי לזאל הגדול והאולם כבר היה מלא. בקושי תפסתי מקום ליד אחד השולחנות, ולבסוף עמדתי בין השולחן ובין הקיר ומשם ראיתי את הרבי ברור יותר.

אחרי התפילה הודיעו על אסיפה בנוגע לייסוד ‘מכון חנה’, שיקלוט בעלות תשובה. אחרי ההכרזה הרבי נענע בראשו לאות הסכמה.

תפילת ערבית התקיימה בשעה 9, ובשעה 9.30 ירד להתוועדות [לרגל ו’ תשרי]. 770 היה מלא על גדותיו. כמו כן היו צלמים ושדרים שהגיעו מהרדיו ומהטלויזיה. הרבי התחיל מיד בשיחה ובה ערך סיום על מסכת חלה. בסוף דיבר בנוגע ל’יחידות’, שהיות ויש הרבה אנשים שצריכים להיכנס ל’יחידות’, לכן שכל אחד יכתוב את בקשותיו על פתק לחוד ויקבל את התשובה לאו דווקא ביחידות, אלא אפשר גם שישלח לביתו באמצעות הדואר, וליחידות יש להכניס רק את בקשת הברכות, ויהיה זה מועט המחזיק את המרובה.

הרבי ערך מגבית לטובת ‘מכון חנה’ כאשר כל אחד כתב את שמו ושם אמו על פתק, וכן את הסכום שהוא נותן. את כל זה הכניסו במעטפות שחולקו וכך מסרו מיד ליד עד שכל המעטפות הגיעו למזכירים הרב חדקוב והרב גרונר, והם נתנו לרבי שהכניס הכל לתוך שקית גדולה.

לקראת סיום ההתוועדות אמר הרבי, שהעולים מאחורי מסך הברזל ישירו שיר והרבי חיפש מישהו מהם שישיר. לבסוף היה ילד שהתחיל לשיר “בך ה’ חסיתי”, וכולם המשיכו לשיר אחריו בעוד הרבי מוחא כפיים כל הזמן. כולם קפצו עד הגג כאשר הרבי עשה תנועות עידוד לעבר הילדים שעמדו על החלון מאחריו. אין לתאר את השמחה.

לאחר מכן אמר הרבי שישירו “אבינו מלכנו” ואחר כך החל לשיר “צמאה לך נפשי” כשכולם עונים אחריו. שוב אין לתאר את אווירת השמחה. אחרי זה הורה שישירו “ושמחת בחגך”. בסיום בירך הרבי ברכה אחרונה ושוב החל לשיר “ושמחת” ויצא לחדרו הק’.

כאשר יצא מ–770, שוב החלו לשיר “ושמחת” והרבי עודד בתנועות עם היד. הרבי נכנס לרכב והמשיך לעודד בתנועות ידיים.

אברהם [שמח] הקליט את כל השיחות וגם איך שהרבי שר.

דאגה גם לילד קטן 

יום רביעי ז’ תשרי. היום בצהרים הביאו את הילדים מ’אוהלי תורה’ כדי להתפלל עם הרבי, בעוד הילדות התפללו בעזרת נשים. ר’ משה גולדשטיין דיבר בפני הילדים באנגלית.

הרבי ירד לתפילת מנחה והמשיכו לדבר בפני הילדים בעוד הרבי מקשיב. ר’ דובער (ברק’ה) חן מכפר חב”ד הקריא בפני הילדים את הפסוקים: “תורה ציווה” [מדובר בפסוקים שונים, ולא בשנים–עשר הפסוקים שהונהגו על ידי הרבי שנתיים אחר כך] וכן את ברכתו של הרבי, וכל הילדים ענו אחריו, והרבי חייך קלות, ברמזו שאין צורך שכולם יאמרו את ברכת הרבי… ר’ משה גולדשטיין תירגם באנגלית את ברכתו של הרבי, ואז התחילו להתפלל מנחה.

אחרי תפילת מנחה חילק הרבי לילדים 20 סנט לכל ילד, וכן לילדות. בעת החלוקה לילדות יצאו כל הגברים, ונותרו במקום רק הרבי והמזכירים - הרב חדקוב, הרב גרונר והרב קליין. בסיום החלוקה עלה לחדרו. כאשר כבר היה בפתח החדר, הגיעה לשם אישה עם בנה הפעוט, והרבי אמר לרב גרונר להביא את הקופסא עם המטבעות שכבר הוכנסה למזכירות, והרבי הוציא ממנה מטבעות ונתנן לילד.

בין הילדים שקיבלו מהרבי, היו פעוטות קטנים ממש שהוריהם נושאים על ידיהם; אין לתאר את גודל הזכות שנפל בחלקם של ילדים אלו.

הלילה קיבל הרבי אנשים ל’יחידות’ כאשר תפילת ערבית התקיימה בשעה רבע לשתים עשרה בלילה. מיד בסיומה, נמשך סדר ה’יחידות’.

יום חמישי ח’ תשרי. היום לפני תפילת מנחה, הגיע המשגיח בישיבת ‘תומכי תמימים’ בכפר חב”ד [בה למד כותב היומן], ויוסף פרסי. תפילת מנחה היתה באולם למטה. בינתיים גמרו [בזאל הקטן] לצפות את חצי הקיר בחיפוי עץ, אך בינתיים זה עוד לא גמור [כל זאת במסגרת השיפוצים שהחלו כבר בחודש מנחם אב]. תפילת ערבית התקיימה אף היא בזאל למטה.

היום בשעה 4 אחר הצהרים, בא המשפיע ר’ מענדל פוטרפס ל’חובבי תורה’ כדי לבחון את התלמידים בחסידות. בינתיים רק התחיל עם כמה מהתלמידים, וכנראה שהבחינה תימשך.

כמלאך ה’

יום שישי. ערב יום כיפור. קמנו בשעה 4.30 בבוקר ועשינו כפרות ברחוב אולבני. כאשר סיימנו, הלכנו ל–770. לאחר זמן תפסנו מקומות בסוכת האורחים, שכן הרבי אמור להגיע לשם עם העוף של כפרות ולמוסרו לשוחט. עמדתי במקום טוב וראיתי את הרבי באופן ברור. הרבי עורך את מנהג הכפרות בחדרו פנימה ולאחר מכן הוא יוצא כשהוא אוחז את התרנגול בידו ומסרו לשוחט. השוחט לקח את העוף ומיד, כהרף עין, שחט את העוף בעוד הרבי מביט כל הזמן על השחיטה. השוחט מרט מספר נוצות מהכנף של העוף ומסרן לרבי שיכסה עם הנוצות את הדם בעפר. מיד כאשר הסתובב כדי לשוב לחדרו, חטפו את הנוצות.

שחרית כרגיל בערב יום כיפור. התפללו במהירות ובשעה 10.30 בערך, התחיל הרבי בחלוקת ‘לעקח’. בתחילה חילק לזקנים שעמדו ב’גן עדן התחתון’. אני עמדתי בערך חצי שעה עד שהגיע תורי וקיבלתי שתי חתיכות עוגה. קודם קיבלתי בשבילי ואחר כך אמרתי “בשביל המשפחה”, והרבי נתן לי חתיכה יותר קטנה ובירכני: ‘גמר חתימה טובה’.

[כותב היומן מאריך לתאר ביומנו, כי נסע למנהטן וכששב לקראון הייטס עדיין חלוקת הלעקח נמשכה:] התור של חלוקת הלעקח עוד נמשך, והתור מגיע לרחוב כשהרבי עומד ומחלק מבלי להתעייף.

ב- 3.15 הרבי ירד לתפילת מנחה ובכל קופת צדקה [כולל גם עשרות רבות של קערות שמניחים בערב יום כיפור, ל’פדיון כפרות’] שם מטבע אחד. היו שעמדו ממש קרוב לרבי וחטפו את הכסף, ואז אמר הרבי: אולי שההנהלה [של הישיבה] תודיע שישבו וילמדו. מיד החל הרב דוד רסקין לגרש את הבחורים שעמדו שם, ואמר להם שהרבי אמר לשבת וללמוד. הבחורים הלכו, אך במקום נותרו ילדים קטנים שנעמדו ליד הקופות ורצו לזכות בכסף שהרבי שם בקופות, ואז אמר הרבי ‘או שאני אלך או שהם ילכו’, ואז גם הילדים התרחקו. הרבי סיים לתת את הצדקה בכל הקופות, והמטבעות שהניח, נחטפו מיד.

בסיום התפילה, החל באמירת ברכה לרגל יום הכיפורים. הרבי עמד כשידו נשענת על הסטנדר והוא פונה לעבר הקהל. ר’ מאיר הארליג ניסה לקרב את המיקרופון אל הרבי כדי שכולם ישמעו, אך הרבי רמז לו עם היד שאין צורך והוא הוריד את המיקרופון. הרבי עצם את עיניו ובירך; הברכה לא היתה ארוכה, אלא כרגיל.

לפני שהלכנו לסעודה מפסקת, רצנו לתפוס מקומות עמידה ב’זאל הקטן’ למעלה, כי הרבי מברך ברכה מיוחדת את התמימים [“ברכת הבנים”]. במקומות הטובים כבר עומדים בחורים קבועים משנים עברו. בינתיים הודיעו, כי כדי שלא יהיו דחיפות, שכל אחד יזכור היכן הוא עומד ומי העומדים סביבו ואין לעמוד על כסא או ספסל וכדומה. [לאחר שכל אחד קבע את מקומו, הלכו כולם לאכול סעודה מפסקת].

בסעודה מפסקת אכלתי את ה’לעקח’ שקיבלתי מהרבי בבוקר. מהסעודה מפסקת רצנו למקוה ומשם ל–770, לזאל הקטן. עמדתי היכן שהיו דחיפות נוראות, וכל הדחיפות שהיו עד כה, הם כאין וכאפס לעומת הדחיפות הללו. עקב החום הגדול, העמידו שני מאווררים אך אלו לא הועילו מאומה.

הרבי יצא בערך ב–6.10, ועלה על השולחן כשהוא עטוף עם הטלית על הראש, ובירך “יברכך ה’” ואחר כך הוסיף עוד ברכות, כמובן באידיש. ראיתי את הרבי דרך הראשים, והנה מראהו כמלאך ה’. פניו לבנים והוא בירך לאט לאט, מילה במילה.

הרבי יודע…

ליל יום הכיפורים. לתפילת ‘כל נדרי’, אחז הרבי ספר תורה. בסיום התפילה אמר את כל התהילים עם הציבור. בעת אמירת התהילים, שלא כרגיל, נשען על המשענת של הכסא. בסיום אמירת התהילים על ידי הציבור, הרבי עצמו טרם סיים לומר את התהילים, והוא יצא לחדרו רק כאשר סיים לומר. כאשר יצא מ–770, מספר בחורים ליווהו עד ביתו.

יום הכיפורים. בתחילת התפילה ניגש מישהו לרב גרונר ושאל אותו אם הרבי כבר יודע מה שהולך בארץ ישראל, בין ישראל למצרים וסוריה [פרוץ מלחמת יום הכיפורים]. הרב גרונר השיב כי הרבי כבר יודע… מאיפה הרבי יודע? זאת אין אנו יודעים.

במהלך התפילות עמדתי בשורה הראשונה, וראיתי כל הזמן את הרבי. ראיתי גם כיצד הרבי עושה את ה’כורעים’ בתפילת מוסף. בכלל, לא היה קל לעמוד במקום בו עמדתי, ובודאי שהיה קשה לעשות ‘כורעים’, אבל זכיתי לראות את הרבי כל העת. 

בשעה 4 הסתיימה תפילת מוסף והודיעו על הפסקה קצרה, אך לא הודיעו עד מתי. אנו רצנו מיד למעלה, לדירה של אדמו”ר הריי”צ שבקומה השניה, כדי לזכות פעם להיכנס לשם, כי לאורך כל השנה אין כניסה לדירת אדמו”ר הריי”צ, ורק פעם בשנה, ביום הכיפורים, אפשר להיכנס. לצערנו, כשהגענו, כבר היה סגור.

ירדנו לתפילת מנחה, הגעתי מיד למקומי אשר בשורות הראשונות. הרבי עלה למפטיר יונה, וכצפוי היו שם דחיפות, אך אני נותרתי במקומי [כדי לראות את הרבי בעת התפילה]. החזן אמר את הקדיש שבסוף נעילה. בהפסקה שבאמצע, הסתובב הרבי לעבר הקהל, וכולם יחד התחילו לנגן את ‘מארש נפוליון’ כשהרבי מוחא כפיים בכל כוחו ממש, מחיאות כפיים חזקות הנשמעות למרחוק וגם שר בכל כוחו, ואנו כולנו קופצים אל על. מידי פעם בפעם כיסתה הטלית את פניו הקדושות, והרבי שב לסדר אותה וממשיך לנגן ולעודד, כך היה בערך חמש דקות תמימות ומאושרות. אחר כך תקעו תקיעה גדולה, ובסיום נעילה התחילו תפילת ערבית. אז כבר פחתו הדחיפות ויכולנו לעמוד על רגלינו, כי כל הזמן כמעט עמדנו באוויר. 

אחרי תפילת ערבית פנה הרבי לעבר הקהל וקרא “גוט יום טוב”, וכולנו ענינו בקול רעש גדול “גוט יום טוב”, וכך היה שלוש פעמים. הרבי יצא ועלה לחדרו ואנו מיהרנו לצאת כי הרבי יוצא תיכף לקידוש לבנה. כשהרבי יצא, החל לחפש את הלבנה. זכיתי לעמוד קרוב לרבי. כאשר הסתיים קידוש לבנה, הרבי שב לחדרו, והמתנו שוב ליציאת הרבי, וממש שכחנו שאנו עדיין בצום.

בינתיים נודעו לנו החדשות שהגיעו מארץ הקודש - שנפתחה מלחמה עם מצרים וסוריה. נודע לנו שמצרים פלשו לעבר סיני ונכנסו כשלושים קילומטר בתוך סיני, עם שבעים וחמשה אלף חיילים מצריים. היינו בצער גדול, והמתח היה גדול, כי לא ידענו בדיוק מה באמת נכון, כי קשה להאמין לרדיו האמריקאי. נקווה שבקרוב ממש נשמע בשורות טובות. בינתיים שמענו שהמלחמה נמשכת ביתר שאת וביתר עוז, ואנו מאוד מתוחים כיצד יפול דבר, ובינתיים גם שמענו שהמצרים עשו גשרים על תעלת סואץ, ואלפי חיילים מצריים נכנסים לסיני. אין לנו אלא להמתין בקוצר רוח למחר כדי לשמוע דברים ברורים יותר.

(המשך היומן של חודש תשרי תשל”ד - בגיליון סוכות בע”ה)