לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

תרגום מאגרת קודש של הרבי מלך המשיח ובה לקחים אקטואליים המתאימים ביותר לימינו אלה • המכתב בשלימותו נדפס בלקוטי שיחות חלק י”ט עמ’ 564

ב”ה, בין יום הכפורים לחג הסוכות

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

פ’ ברכה, שנת הקהל, ה’תשמ”א

ברוקלין, נ.י.

 

לכל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה’ עליהם יחיו

 

שלום וברכה!

 

בעמדנו בימי ההכנה לחג הסוכות, זמן שמחתנו, ובבואנו מן היום הקדוש, “אחת בשנה”, כאשר כל בני ישראל זכו לחתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, “הטוב לנו” — בטוב הנראה והנגלה,

מן הראוי להתעכב, על–כל–פנים בקצרה, על הנקודה דלהלן: למרות שאנו עדיין בגלות, כאשר “החושך יכסה ארץ”, אורה של תורה אור, האור האמיתי המצוי אך ורק בתורה — “אין אור אלא תורה” — עדיין אינו מאיר במלוא המדה ועדיין לא החדיר את העולם ואת הנהגתו היום–יומית, דבר המתבטא לפעמים אף בפועל — באשר ליחס אל היהודים, ואצל יהודים מסויימים — באשר ליחסם ליהדות,

— והרי שני הדברים האמורים קשורים זה בזה, כפי שהוסבר פעמים רבות שכאשר יהודי, כיחיד או כקבוצה, מחזיק בגאון ביהדותו ומגלה את הדבר כלפי חוץ — רק אז מעוררים יחס של כבוד מצד אומות העולם ביחס וסיוע משמעותיים.

נוסף על העיקר שעל ידי קיום היהדות בפועל, לימוד תורה וקיום מצוות, על ידי הפחתת וביטול הסיבה היחידה לגלות — כפי שאנו אומרים באופן ברור וחד–משמעי: “מפני חטאינו גלינו מארצנו” — מפחיתים את הגלות עד לביטולה הסופי על ידי הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו —

אסור לעובדה זו של המצאנו בגלות להפריע להכנות בשמחה לקראת זמן שמחתנו, ולא לשמחת יום–טוב של החגים, שכולם הם “מועדים לשמחה”, ובמיוחד חג הסוכות (כולל — חול המועד, שמיני עצרת ושמחת תורה) המצויין באופן מיוחד כ”זמן שמחתנו”.

שכן עוד בהיותנו בגלות, “בארץ מצרים”, הרי — “ולכל בני ישראל היה אור במושבותם”, אצל כל יהודי, בכל מקום בו קובע מושבו, שורר אור, מכל הבחינות, והדבר נותן לו אפשרות לזרז עוד יותר את הגאולה, על ידי שיוסיף ב”נר מצוה ותורה אור”, בלימוד התורה וקיום המצוות, ולזרז את קבלת פני משיח צדקנו.

 

•       •       •

 

וכאן מיתווספת עוד נקודה, שהיא גם עיקר גדול באמונתנו ותורתנו: בטחון בהשם, בטחון מלא ואמיתי בקב”ה, המנהיג את כל העולם כולו ומשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית,

ובפרט — בטחון שודאי נתן חתימה וגמר חתימה טובה בכל, ובכל הפרטים, כולל גם — ואדרבה: כולל בעיקר — את המילוי, במהרה בימינו ממש, של התקוה, הגעגועים הלבביים והצפיה היום–יומית בכליון עינים, ל”ביאת המשיח” — “אחכה לו בכל יום שיבוא”.

 

•       •       •

 

הבטחון האמור, שיסודו הוא האמונה הפשוטה של כל יהודי, מאמינים בני מאמינים עד לאברהם אבינו ראש המאמינים, מאחד את כל בני ישראל, ויתר על כן — בבטחון זה שווים כולם למן (כפי החלוקה של התורה לעשרה סוגים) “ראשיכם” ועד ל”שואב מימך”, למרות שבבחינות מסויימות הם שונים זה מזה, ומהם — מן הקצה אל הקצה,

הוא יוצר את “הקהל את העם” לאמיתו, כשהעם כולו נעשה קהל אחד ומציאות אחת, כי האמונה הפשוטה חודרת ומקיפה ומנחה את כל הענינים בהם הם שונים זה מזה (כפי שהם מנויים בכתוב): ישמעו, ילמדו, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.

דבר זה מתבטא גם ב”עיצומו של יום”, בעצם יום הכפורים, שהוא “אחת בשנה”, לפי הפירוש המפורסם: “יחיד בשנה”, ושהוא היחיד מכל המועדים שבתורה שהוא יום אחד, הן בחוץ לארץ והן בארץ ישראל,

ואשר כל בני ישראל מסיימים אותו ב”סיכום” אחיד ומכריזים בהתעוררות עמוקה ובקול רם: “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ה’ הוא האלקים”,

והדבר מרומז גם בחג הסוכות — כאשר מאחדים מינים רבים ושונים, המסמלים כל הסוגים השונים בישראל — אתרוג, לולב הדסים וערבות — במצוה אחת, המתקיימת דווקא באיחודם על ידי בני ישראל,

וגם בסוכה עצמה, שעליה אומרת התורה: “כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת”.

 

•       •       •

ויהי רצון, שכשם שביום הכפורים, לאחר ריבוי התפילות וסיומן ב”סיכום” האמור (ואמירת: “יתגדל ויתקדש שמיה רבא כו’”) — תוקעים תקיעה אחת, ומנהג ישראל — תקיעה גדולה, ומכריזים בקול רם: לשנה הבאה בירושלים,

כך כל אחד ואחת בתוך כלל ישראל, לאחר ריבוי התפלות בזמן הגלות — כולל (חמש פעמים ביום הכפורים) תפלת “ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים”, כאשר במשך כל השנה בני ישראל הם “עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם” —

ישמעו בקרוב ממש מן הקב”ה את ה”תקע בשופר גדול לחרותנו”, ומיד לאחר מכן — “והביאנו כו’ לירושלים בית מקדשך בשמחת עולם”.

בכבוד ובברכת חג שמחתנו -

זמן שמחתנו

מנחם שניאורסאהן