פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

“ונתתי”?! – הרי הקב”ה הוא הנותן? 

כ”ק אדמו”ר הזקן: איך ייתכן שאומרים “ונתתי עשב” וגו’, והרי ה’ הוא הנותן?! אלא שנמשך מלמעלה להיות הוי’ אלוקיכם ממש, על ידי התלבשותו באותיות התורה. שכן הקב”ה יושב ושונה כנגדו, להיות “ואשים דברי בפיך” ממש, שקדוש ומובדל ממש מתלבש באותיות התורה. זהו שנאמר “ודברת בם”, ולא נאמר “ודברתם אותם”. כלומר שההמשכה היא באופן של  “בם ממש” – “דברי בפיך”. ומכיון שכך יכולים לומר: “ונתתי“…  

(תורה אור שמות סד, ב)

משה רבינו – הרועה הנאמן

כ”ק אדמו”ר האמצעי: נאמר: “וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה”. נשמות הנקראות זרע אדם – הם נשמות דאצילות. זרע בהמה  – הם נשמות דעולמות  בריאה יצירה עשיה. נשמות דבי”ע – עבודתם בבירור הטוב מן הרע, וזה מכוחו של משה רבינו המשפיע דעת עליון – לנשמות אלו.

ולכן אמר משה בעצמו “ונתתי עשב בשדך לבהמתך”, שכן משה הוא כרועה ירעה עדרו שמראה לבהמתו, מרעה טוב ושמן, עשב השדה, והם אוכלים מעשב השדה מקום מרעיתן שהראה להם הרועה, לחמם ממש. ויש טלאים אשר אינם יכולים לקחת בעצמם לאכול מעשב השדה, אזי הרועה מאכילן ומלעיטן, כמו שכתוב “כרועה עדרו יראה, בזרועו יקבץ טלאיו ובחיקו ישא”. כך, משה רבינו, הוא רועה נאמן הרועה את ישראל להשפיע – דעת עליון, לנשמות דבי”ע – זרע בהמה. זהו שאומר : “ונתתי עשב בשדך” – שדה – זו מלכות דאצילות – כנסת ישראל. עשב – זהו שם ע”ב (שם הוי’ בצירוף העולה בגימטריא – ע”ב). וש’ שבאמצע המילה באה להורות שהשפעה זו מתחלקת בג’ קוין כדמות האות ש’, והן – חסד – גבורה– תפארת. שהדעת – ההכרה וההרגשה אשר היא מעוררת את המידות לעבודת ה’ – “לבהמתך” – שנשמות אלו יצליחו בעבודתן לבירור וזיכוך הגשמיות, להפוך מחושך לאור.

(תורת חיים שמות ח”ב עמ’ רפ)

לבהמתך – לנפש הבהמית

כ”ק אדמו”ר ה”צמח צדק”:  עשב – ענינו השפעת הדעת לנפש הבהמית באמצעות שם ע”ב – הנרמז במילה עש”ב. וענינה השפעת דעת זו – “לבהמתך” – לנפש הבהמית, הוא שבאמצעות התבונות הנפש השכלית בענין התהוות ה”יש-מאין”, שתהיה מתיקות וההשכלה אלוקית ונקלטת בדעת, ובהבנה ובהרגשה, לנפש הבהמית, לבררה לזככה ולהפכה לטוב.

(אור התורה במדבר ח”ג, עמ’ שדמ)

השפעה אלוקית למלאכים

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: “עשב” זהו מקור ההשפעה לבחינת המלאכים הנקראים בהמה כדוגמת המרכבה העליונה, פני אריה, פני שור וכו’. זהו שנאמר “ונתתי עשב לבהמתך” – שזהו השפעה למלאכים, שממנה נולדת ונמשכת בהם האהבה להיות בוערת כנראה הלפידים.

(תורת שמואל תרל”ג ח”א עמ’ לח)

ונתתי עשב – המשכה עצמית

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: ענין ונתתי עשב בשדך לבהמתך, מבואר ב”תורה אור” (משפטים) שמשה רבינו המשיך את האור גם בבריאה יצירה עשיה, שהמשיך בחינת הדעת גם בנשמות הנקראות “זרע בהמה” – שאין להם מצד עצמם – “דעת עליון” (שלמעלה הוא היש ולמטה הוא האין) אלא יש להם רק “דעת תחתון” (שלמטה הוא היש ולמעלה הוא האין, אלא שהיש בטל לאין), ומשה המשיך בהם את “עצמות האור”, זהו שאמרו חז”ל שעיקר שכינה בתחתונים היתה ונסתלקה עד לרקיע השביעי, עד שעמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה, ומשה הוא שהוריד את השכינה למטה בארץ. שכן עד עמרם המשיכו האבות רק באצילות, מפני שהיתה זו רק הארה, אולם משה שהמשיך את ה”עצמי” – נמשכה השפעה בלתי מוגבלת זו לרדת בבי”ע, ועד לגשמיות עולם העשיה.

 (המשך תער”ב ח”ב עמ’ תתקנא)

נתינת הכח – בשביל “העבודה בכח עצמו”!

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: ישנו הענין של “ונתתי עשב בשדך לבהמתך”, שזהו גילוי “שם ע”ב” – דעת עליון – יחודא עילאה בזרע בהמה. אבל לא זו הכוונה. הכוונה היא שתהיה “עבודה בכח עצמו” אפילו אם זה יהיה בקטנות דקטנות. כל הענין של בריאת העולם ומיעוט הירח וחטא עץ הדעת, זה לפי הכוונה שיהיה ה”בירור” מלמטה למעלה, בכח עצמו דוקא!

(סה”ש תרפ”ח, עמ’ 11) 

ענינו של רבי : “ונתתי עשב” (-דעת!)

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: רוב הנשמות שבדורותינו, אין להם מצד עצמם הכרה והרגשה באלוקות, ומשום כך נעשית אצלם התגברות הרוח שטות. העצה לכך : המשכת בחינת הדעת, שעל זה ישנו הסיוע על-ידי משה רבינו, גואל ראשון, רועה ישראל, כמבואר בתניא שהוא משבעה רועים, וכללות כולם, ונקרא רעיא מהימנא, דהיינו שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל, גם לנשמות שמבחינת זרע בהמה. וזהו ונתתי עשב בשדך לבהמתך– עשב הוא בחינת דעת שנמשך עבור בהמתך, שהם הנשמות שנקראו זרע בהמה… “ועל דרך זה, בנוגע לאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, שזהו ענינם של הרביים נשיאי הדורות”.

(תורת מנחם תשי”ד ח”ב עמ’ 16)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

דובר כמה פעמים שכ”ק מו”ח אדמו”ר העיד והודיע, שכבר גמרו את כל הענינים, וגמרו גם “לצחצח את הכפתורים”, והדבר היחידי שנשאר הוא – ה”תנועה אחת” של הקב”ה, שיוציא את בני ישראל מהגלות ויביאם אל ארץ הקודש… ולכן מבקשים וצועקים יהודים עוד הפעם ועוד הפעם – ועכשיו עוד יותר בתוקף מבזמן העבר – “עד מתי”?!…

. . יש בכוחו של יהודי לעורר עצמו ולעורר יהודים אחרים, ובעיקר לעורר כביכול את הקב”ה – ש”בואו ונחשוב חשבונו של עולם”: לפי כל החשבונות (שהקב”ה הראה בתורתו ובהניסים שהוא עושה בעולם) היה צריך הקב”ה כבר מזמן להביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו. 

(משיחות ש”פ עקב, כ”ג מנחם אב, מבה”ח אלול תנש”א)