יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
אל לנו “לשבת בשלווה” כפי שביקש יעקב, איננו יכולים להתענג מאכילה, ובעיקר משינה בשבת, אסור לנו לנוח ולשקוט עד שנגיע לסעודת שור הבר והלוויתן, וליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
אל לנו “לשבת בשלווה” כפי שביקש יעקב, איננו יכולים להתענג מאכילה, ובעיקר משינה בשבת, אסור לנו לנוח ולשקוט עד שנגיע לסעודת שור הבר והלוויתן, וליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
בפעם האחרונה בה זכינו להתוועדות קודש של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א בחג הגאולה, שבת קודש כ’ כסלו, בשנת תשד”מ, הרבי הדגיש את המעלה המיוחדת בכך שהזמן בו חוגגים את הגאולה - מוצאי י”ט ואור לכ’ בכסלו, הוא בשבת. וכאן מקדיש הרבי חלק נכבד מהשיחה, מיד בתחילת ההתוועדות, לעובדה שהייתה צריכה להיות התוועדות של החסידים בינם לבין עצמם, מתוך ‘שטורעם’.
הרבי משתמש בביטויים בלתי רגילים, הן עצם התביעה להתוועד בליל שבת, והן האמירות כי “כאשר מדובר אודות יום השבת דכ”ף כסלו, היה מתאים שחסידים יערכו התוועדות חסידית ולא ירוצו לבתיהם לסעוד סעודת שבת!”.
כל אותה שיחה רצופה בביטויים מיוחדים, עד כמה ההנהגה הזו מופרכת, והרי כל מי שמכיר את שיחות והוראות הרבי, יודע כי סגנון כזה הוא בלתי רגיל לחלוטין, והרבי עצמו מציין זאת ומבהיר כי “מוכרחני לעשות מענין זה “טראסק” הכי גדול, כדי להודיע ברבים שלא זו בלבד שפשיטא שלא היתה כל הוראה ואפילו הסכמה בנוגע להנהגה זו, אלא אדרבה הנהגה כזו היא היפך רצוני! והעיקר, וזה מה שמחייב אותנו, שהכוונה בזה היא… כדי שהדבר לא יישנה ח”ו בעתיד”.
אחרי התוועדות של הרבי בליל י”ט כסלו, וכאשר ידוע שתהיה התוועדות קודש ביום השבת, ברור שהיו רבים שלא חשבו כי יש חובה להתוועד גם בליל שבת. בוודאי גם נתנו לכך טעמים של קדושה.
וכאן בא הרבי ואומר - כאשר ישנה הזדמנות מיוחדת, הרי אי אפשר לנוח, אי אפשר להתענג על סעודה, ובוודאי שלא לישון. כאשר חיים את העובדה שזהו ראש השנה לחסידות, כאשר חשים ש”אור וחיות נפשנו ניתן לנו”, כאשר מנסים לחשוב מה היה יכול להיות לולי “האי יומא דקא גרים”, הרי שההנהגה וההתוועדות החסידית, נפעלת מאליה, בלי צורך להורות על כך מראש. ברור שזהו רצונו של הרבי, ואם למישהו יש ספק, דואג הרבי להבהיר זאת, על מנת שלא נחזור על הטעות.
גם בפרשה שאנו קוראים השבת פרשת “וישב”, אנו מוצאים התייחסות דומה, בקשר לכך ש’ביקש יעקב לישב בשלווה”. בקשתו של יעקב הייתה להיות במעמד ומצב של הגאולה האמיתית והשלימה. אך כל עוד לא זכינו לכך, אסור לנו לשבת בשלווה, אנו חייבים לפעול.
כך, כאשר היה מי שביקש מהרבי ברכה ל”מנוחת הדעת”, הגיב הרבי: “מנוחת הדעת בזמן הזה?”. הבקשה והשאיפה מובנת, מי מאתנו אינו חפץ בחיים רגועים יותר? אך הרבי, שתמיד רוצה שיהיה לנו טוב ונוח, מורה לנו כי עלינו לוותר על שאיפה כזו, ולהמיר אותה בהשתוקקות, ובעיקר בפעולה על מנת שנזכה להנות מהסעודה האמיתית, סעודת שור הבר והלוויתן, ולנוח במנוחה שלימה, ביום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים.
כאשר אנו שומעים מכ”ק אדמו”ר מה”מ את בשורת הגאולה, את התפקיד, השליחות והעבודה היחידה שנשארה - קבלת פני משיח, אי אפשר להיות אדיש. אי אפשר לחשוב שיש מקום “לשבת בשלווה”, לטפוח לעצמנו על השכם ולהיות מרוצים ממה שהשגנו. אי אפשר לחשוב שרצונו של הרבי הוא שנעסוק בכל העניינים מתוך מתינות והתיישבות ונגיע “גם” לבשורת הגאולה.
הרבי מעורר אותנו להפסיק לישון, להפסיק לרצות את מה שיש לעולם במצבו הנוכחי להציע לנו, אלא ליזום, לחיות ולהחיות. נותנים לנו עבודה להכין את העולם לקבלת פני משיח, וכאשר מתמסרים לכך באמת, הרי שהפעולה הנכונה מתעוררת ועולה, ואין מקום לעשות שום דבר שלא יהיה לנחת רוח ולרצון כ”ק אדמו”ר מה”מ שליט”א.
אסור לנוח, אי אפשר לישון, ושום סעודה לא תצליח להסיט אותנו ממה שתובעים מאתנו - להכין את עצמנו ואת העולם כולו לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, מתוך ההכרזה ושירת הגאולה: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
בברכת חסידים: לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו!