במה מתמקדת פעילות הארגון שהקמת, ומתי הוא נוסד?

דרך הטבע, הנופים, הקולות והנוראות, מלמד הרב שחר יעקב זליגר, מנהל ארגון ‘בראשית’ את הילדים להתחבר אל הקב״ה, אל עצמם ואל היכולות הטמונים בהם » הרב זליגר קורא תיגר על הגירויים שהדור המודרני מציע לצעירים, ומציע שפע של פעילויות וחוויות מרתקות, שמעשירות את עולמו של הילד, ומחברות אותו ליכולות האדירות הטמונות בו » ולסיום: עשרה טיפים מעשיים לימי ‘בין הזמנים’

על הבעל־שם־טוב הקדוש מסופר שמאז היה ילד נהג להתבודד בשדות וביערות וכך הכיר את בוראו והתעלה במעלות התורה והיראה. כשבגר והועסק כריש דוכנא [עוזר מלמד], גם אז לא נטש את אהבתו לצאת לשדה, לצפות בטבע ולשבת את בוראו. בעת נדודיו הכיר את רבותיו הלא הם ‘הצדיקים הנסתרים’ שאימצו אותו ולימדוהו את תורת הנסתר, לצד השפעת צמתי היער וסגולותיהם.

מהבעל-שם-טוב הקדוש אנחנו למדים שהרבה מהחינוך לאמונה בגדולת ה’ ניתן לשאוב מהתבוננות בטבע. האם גם בימינו, דור המחשב והטכנולוגיה, ניתן לחנך ילד לאמונה על ידי התבוננות בפלאי הטבע? האם גישה זו שייכת לעבר הרחוק או שהיא כלי יעיל גם בימינו בבואנו לחנך ולעצב את אישיותו של הילד? האם לכל ילד כלי זה מתאים? ואיזה תכונות טובות, ההתבוננות וההבנה בטבע בונים אצל הילד?

בימים אלו של ‘בין הזמנים’ בהם יוצאים אלפי בני תשחורת לטיולים בנחלים ובגאיות, בימים בהם עשרות אלפי צעירי הצאן יוצאים - במסגרת מחנות הקיץ והקייטנות - לפגוש את השדות והמרחבים, התיישבנו לשיחה אחד על אחד עם איש החינוך ומייסד ארגון ‘בראשית’ הרב שחו יעקב זליגו מצפת. ביקשנו לשמוע מהמומחה לחינוך באמצעות הטבע, על עוצמת החינוך לאמונה על-ידי הכרת סגולות הצמחים ואיתני הטבע.

במסגרת ארגון ‘בראשית’ אותו ייסד לפני כחמש שנים, מבקש הרב זליגר לנתק במעט את ילדי ישראל מהמחשב ולהצית בהם את אש האמונה. הוא עושה זאת על ידי חוגים בהם מלמד על צמחי הבר, פעולות הישרדות, כמו הבערת אש ללא גפרורים, יצירת חבלים חזקים מענפים, שיטות לינה בשטח בתנאי קור או חום, יכולת להכיר תכונות של עצים וצמחים, והיחשפות ליופי העצום של הבריאה כפי שהוא בא לידי ביטוי ביערות ובשדות סביבנו. “הניתוק מהטבע למחשב יצר אצל ילדים רבים מצוקות שבעבר לא הכרנו”, הוא מבקש להבהיר.

במה מתמקדת פעילות הארגון שהקמת, ומתי הוא נוסד?

מטרתו ופעילותו של הארגון שזור בסיפור חיי. מגיל צעיר מצאתי בנפשי חיבור חזק לטבע. נולדתי וגדלתי באזור השומרון והייתי מוצא את עצמי כבר מגיל צעיר מטייל בחורשות ובוודאיות, לעיתים הייתי עושה גם מסעות במדבר. במשך חמש שנים מחיי אף הייתי רועה צאן. בתקופות הללו כשהייתי יושב לבדי ורועה את הצאן, יצא לי לחשוב ולהתבונן סביבי בלי סוף, וכשמתבוננים בטבע נדהמים מההרמוניה הגדולה ששוררת בו, אתה חווה על בשרך את מה רבו מעשיך ה’.

הבחנתי בצמחים שהחליפו גוונים בעונות הקיץ והחורף, ראיתי צמחים שצמחו רק בעונה מסוימת, הבחנתי שהטבע נותן מקום לכל יצור וכל צמח והאחד בונה את השני, ושאלתי את עצמי מה המקום שלנו כבני אדם בכל היופי הזה? זה חיזק אותי מאוד ובנה אצלי את האמונה בבורא עולם ומנהיגו. מאוחר יותר העמקתי בטבע, ובמשך כמה שנים למדתי והתחקיתי אחר כשמונה מאות צמחי בר הגדלים בארץ ישראל, כל צמח, מהן תכונותיו וכו’.

יחד עם אהבה לטבע, נמשכתי מאוד לחינוך. היו שנים שאף זנחתי את הטבע לטובת ההוראה. אולם לפני כחמש שנים החלטתי לחבר בין השניים, חינוך באמצעות הטבע, אותה התבוננות בטבע שבנתה אצלי את האמונה אני מבקש להעביר לצעירי הצאן. אני רואה בבירור איך ילדים שהתחנכו בחוגים שלנו כל האמונה שלהם קיבלה פרספקטיבה אחרת, עמוקה יותר, נוסף על הבונוס הגדול שיש לנו שהכרת הטבע העצימה ובנתה אצלם תכונות טובות.

לאיזה סוג של ילדים אתם מכוונים את פעילותכם?

יש לנו תכניות מובנות לשני סוגי אוכלוסיות.

יש ילדים שנמצאים תחת ההגדרה של ‘נוער בסיכון’ ו’לפני נשירה’ שהאתגרים וחווית הטבע שאנחנו מפעילים איתם הם גדולים יותר, כמו למשל שבוע ניווט במדבר ועוד פעילויות מורכבות. רמת הגירוי אצלם גדולה ולכן כדי להצליח איתם, הם יצטרכו לעבוד קשה ולהוכיח את עצמם. זו פעילות אתגרית ומאתגרת יותר שאנחנו מפעילים.

יש את הילדים הנורמטיביים שהפעילות איתם תהיה עדינה יותר, יותר בסגנון של חוגים עם פחות רמת גירוי, אך יותר למידה והעמקה. מטרתנו היא שהילדים יחושו לאחר העבודה אתנו מחוברים לטבע וילמדו ממנו על עצמם.

אני רוצה קצת להקשות עליך, למה בכלל חשוב מבחינה חינוכית לחבר את הילדים לטבע? מה זה תורם?

שים לב: מישהו שהולך בטבע ולא מבין אותו, מה הוא רואה? הוא רואה הכול במבט שטחי; הוא מבחין במרבדי פרחים או בקוצים ודרדרים אבל הכל זר לו, בטח לא מלמד אותו. מי שמבין ויודע להכיר כל צמח, יודע שהצמח המסוים הזה היה נראה אחרת לפני שבוע, יודע את השם של הצמח, וגם איך הוא ייראה בעוד שבוע. אדם כזה יודע לזהות קולות בטבע, האם זה של שועל או ינשוף, הוא יודע שלכל צמח ולכל בעל חיים יש תפקיד, אף אחד לא מנסה להיות מישהו אחר או להרשים מישהו.

יותר מכך, לכל פרח ולכל בעל חיים תקופות פריחה ותקופת שפל, תקופה שהצמח מוציא פרחים יפים ותקופה שהוא מתייבש, ואין לאף אחד בעיה עם זה. בטבע יש הרמוניה, כל אחד נותן מקום לשני ואף אחד לא מנסה להיות השני.

תחשוב איזה תרומה חינוכית ניתן לגזור מכך. כל תחושת התחרותיות, שאני אהיה כמוהו או יותר טוב מהזולת, נעלמת. לכל אחד תפקיד משלו שייעד לו הבורא. לא לחינם המשילו אותנו חז״ל באינספור אזכורים לעץ השדה. כשילד מפנים זאת, מבין את זה החיים שלו הופכים להיות פשוטים וקלים יותר. פתאום הוא יודע להתמודד מול התחרותיות ומצגי השווא בדור שלנו - שהיא הרעה החולה של מערכת החינוך שבה אף אחד לא מביט על עצמו ורוצה להיות עצמו אלא כל אחד רוצה להיות מישהו אחר.

תוכל לספר על דוגמאות ספציפיות לפעולות שאתם עושים ונגזרות חינוכיות שאתם מפיקים ומלמדים אותה את הילדים?

יש בטבע הרבה מאוד זרעים, שורשים ופירות ראויים וטעימים למאכל. למשל, פירות עצי הפטל שבאזור הצפון, זרעים של נשרן הדוחן שגדל באביב - חופן זרעים של נשרן הדוחן שווה באיכותו לכיכר לחם. בחורף ישנם הרבה צמחים שניתן לאכול, בקיץ צריך יותר מומחיות וזהירות. ישנם צמחים שניתן לאכול בצורה כזו או אחרת, תלוי בעונות השנה. לדוגמא חרחבינה מכחילה שמוזכרת במשנה פסחים כמי שניתן להשתמש בה כמרור לפסח, בחורף ניתן לאכול את העלים אך מאוחר יותר העלים הופכים להיות קוצניים ואז מסוכן לאכול אותם.

במסעות שאנו עושים בטבע אנו מלמדים זאת את הילדים, מה שמחזק אצל הילדים את תחושת האחריות - הם אחראיים לדעת מתי כן ומתי לא, ובעקיפין זה מחזק מאוד גם את הביטחון העצמי.

יש לנו פעילות של ניווט שבה אנחנו מלמדים את הילדים לנווט, כך שגם אם הם נעלמים הם ידעו על ידי אזימוט איך להגיע לייעד. באמצעות הידע שרכש הילד לא ייכנס לפאניקה; הוא רגוע ויודע שיוכל למצוא את עצמו בכל מצב ובכל מקום. זהו שיעור מופלא לחיים ומחזק מאוד את יכולת ההתמודדות גם בכיתה, כשהוא ‘נאבד’ במצבים שונים. לא פעם ילד נמצא בצומת שאינו יודע לאן לפנות, ההבנה שבסוף יהיה בסדר ונגיע ליעד, מחזקת אצלו את היכולת להתמודד ולשקול את צעדיו.

באופן כללי, הפעילות בתוך קבוצה גורמת לגיבוש בקרב הילדים. בחוגים שאני מעביר בצורה פרטית, משתתפים ילדים מכל החוגים וכל תלמודי התורה, ליטאים, ברסלב, ספרדים וחבייד. זה גורם לאחדות גדולה וכל אחד לומד לכבד את השני על דעותיו ועל יכולותיו. לפעמים הילד שנתפס הכי חלש, מתגלה כנווט הכי טוב שכולם מסתמכים עליו, ולעומתו, הילד הכי חזק פיזית הוא זה שנושא את הציוד עליו לאורך כל הדרך. הדינמיקה שזה יוצר היא מדהימה; לומדים לתפוס את החיים בפרופורציות.

עם יד על הלב איך אתה מצליח למשוך את ילדי המחשב לפעילות טבע כמו שאתה מציע?

אני מבין מאיפה נובעת שאלתך, אך אני לא רואה שזה מפריע. בבסיסו של כל ילד יש יצר הסקרנות לעשות דברים מיוחדים; בפעילות שלנו אני מאתגר אותם ומצית בהם את הסקרנות.

זה לא רק מסעות לימוד, יש לנו פעילות שנקראת ‘קלע דוד’ זריקת אבן למטרה. הפעילות הזו מפתחת ריכוז. ילדים מנסים שוב ושוב עד שתופסים את הפואנטה וקולעים. ילדים מאוד מתחברים לזה. זו לא פעילות על בסיס יומי, כך שהם לא משתעממים ממנה.

באחד החוגים השתתף ילד עם בעיות חברתיות לא פשוטות. הילדים דחו אותו כי הוא היה מדומיין; הוא היה מספר אודותיו ואודות משפחתו סיפורי אלף לילה ולילה. כשנכנס לחוג שלנו, הבחנו מיד שיש לו כישרון צליפה טוב והוא אכן הפך להיות המצטיין של החבורה. בתוך כמה ימים הצליח ממרחק של מאה חמישים מטר לפגוע בעמודי חשמל, שזה הישג מזהיר. מה שמדהים, שמאז הוא הפסיק לספר דמיונות. היתה לו הצלחה אמיתית שיכל להתהדר בה והוא לא נזקק לסיפורים שלא היו ולא נבראו…

אתה מצליח גם להתמודד עם ילדים המתויגים כבעלי הפרעת קשב וכדו^,?

ילדי הפרעת קשב, כפי שהזכרתי בהתחלה, מתחברים מאוד לפעילות הזו בשל האדרנלין והגירוי הרב שיש בה - אלא שלהם אציג פעילות מאסיבית ומאתגרת יותר.

לפני כמה שנים קיבלתי לחנך כיתה של חינוך מיוחד, כיתה לא פשוטה שאף אחד לא הצליח איתה. השתמשתי בידע שלי באתגרים בטבע כדי לרתום אותם ללמוד, וזה היה הפרס. בכל אימת שיצאנו, נתתי להם חופש פעולה בהתאם למרחב שקבעתי.

לקחתי את השיטה הזו מהימים בהם הייתי רועה. כאשר מלחיצים את הצאן, נוצר תוהו ובהו והצאן רץ ולא רגוע. אולם כשאתה רגוע איתם ונותן להם את המרחב, הם חשים זאת ונרגעים. כך היה גם עם תלמידי הכיתה הזאת. הראיתי להם שאני סומך עליהם וכל אחד דאג לשמור על קשר עין עם השני כדי שלא להיאבד. בכל יציאה שכזאת, למדנו הרבה דרך הטבע. בסוף שנה הבחנתי שבטבע הייתה הלמידה הכי משמעותית אצלם, הרבה יותר ממה שניסיתי ללמדם בכיתה.

דיברנו עד עכשיו על הערכים החינוכיים והמסגרתיים אצל הילדים, ומה עם הערכים הרוחניים?

האדם הוא נזר הבריאה, וכשהוא לא מחובר לבריאה, לטבע ולאדמה, אלא לדמיונות שווא, או אז מתחילות הבעיות הרוחניות לצוץ. התרבות המערבית אוהבת לייצר ‘גיבור תרבות’, מצג שווא של אדם מצליחן שלא כושל אף פעם והוא טוב בכל הפרמטרים, וכשאנחנו מנסים לחקות אותו ולא מצליחים, אז אנו נופלים לייאוש ובלבול. ככה זה אצלנו המבוגרים, ועל אחת כמה אצל הילדים. כשאנחנו מלמדים ילד על הצומח, אנחנו בעצם מלמדים אותו להכיר את עצמו ולקבל את עצמו כפי שהוא, את המעלות לצד החסרונות; לכל אחד ייחודיות ושליחות משלו בעולם הזה.

בנוסף, ברובד העמוק יותר, הטבע גורם לאדם להתבונן, וכשמתבוננים מבינים היטב את עוצמת הבורא, ולו מעט מזעיר, בבחינת “שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה”. כשילד מכיר מקרוב את העוצמה האלוקית ואנחנו כמובן מדברים ומרחיבים את השיחה על זה, הוא הופך להיות ילד מאמין יותר ולא רק בגלל שלימדו אותו, אלא בעיקר מפני שהוא חווה את זה דרך כל החושים שלו.

הרב זליגר רואה בפעילותו עבודה חינוכית מהמעלה הראשונה ולא רק כזו הבאה למלא יצר הרפתקנות של הילדים או לספק להם תעסוקה מעניינת.

במשך כל ימות השנה הוא מעביר חוגים קבועים באזור הצפון, בישיבות ובתלמודי תורה, ורואה נפלאות אצל ילדים שביטחונם העצמי נסק, הדימוי העצמי השתפר, פחדים נעלמו והאמונה שלהם בבורא עולם שהתחזקה. “בימים אלו אין לי רגע דל, אני מדלג מדי שבוע בשמונה חוגים שאותם אנו מעבירים”, הוא מסכם את עבודתו הגדולה בימים אלה של בין הזמנים, וממליץ להורים להשתלב בשיטה, כל אחד לפי הידע שלו, ולחבר את ילדיהם אל הקב”ה באמצעות הטבע שברא.

עשרה טיפים לפעילות טבע - הורים עם ילדים באפס כסף

1.   הצטיידו במים וצאו לטייל בטבע בכל זמן ולא רק ב’בין הזמנים’. צאו בשעות נעימות - בשעת בוקר מוקדמת או אחר הצהריים. שמרו על אווירה נעימה ולאחר הטיול תעלו חוויות מהנות. בתודעה של הילד ישמרו החוויות שהעליתם ולא בהכרח מה שהוא חווה באמת.

2.   הצטיידו בחבל עבה ותכננו מסלול שבו תאלצו לתפס ולרדת באמצעות החבל. פעלו בצורה כזו שכולם יצטרכו לסייע אחד לשני ולהיות תלויים האחד בשני. חבל הוא חוויה מאתגרת מאחדת ובלתי נשכחת. אפשר גם לקשור את החבל על סלע ולהתאמן בטיפוס עליו.

3.   רכשו עוף שלם, צאו לטבע והדליקו מדורה שסביבה תבנו חומת אבנים. כשיישארו רק גחלים, הניחו את העוף על הגחלים, וכסו אותו באבנים רותחות. אחרי שעה העוף יהיה מוכן וטעים מאוד. התעסקות עם אש, היא הזדמנות ללמד אחריות וזהירות.

4.   הציבו מטרה במרחק שיתאים לגיל הילדים, אספו אבנים והתחרו כל בני המשפחה בזריקת אבנים למטרה. זה חוויה משמחת לילדים לראות את הפספוסים של אבא ואימא.

5.   צאו לטבע והקשיבו לו. תשכבו על הגב כל בני המשפחה, עצמו עיניים והקשיבו לקולות. על כולם להיות בשקט גמור. התחרו בניכם מי סופר הכי הרבה קולות ויודע לזהות אותם. המנצח הוא מי ששמע הכי הרבה קולות.

6.  רכשו רובי מים וצאו ליער כל המשפחה. חלקו לכל ילד רובה ותעשו מלחמת מים אמתית. זו חוויה משחררת ומלכדת מאוד. חוויה שתישאר בזיכרון עד גיל מאה ועשרים.

7.  תכננו טיול עם לינת שטח, או שתצאו מלכתחילה רק ללינת שטח. הגיעו מצוידים, אוהל, מים שמיכות, אש ופנסים וכמובן מזון מתאים, זו חוויה שהילדים לא ישכחו.

8.  צאו עם ילדכם לטיול לילי. תבחרו יום באמצע החודש כשהירח מלא, תנשמו את הטבע בלילה - הביטו בכוכבים והקשיבו לקולות. השתדלו ללכת לאור הירח בלי להדליק פנסים.

9.  למדו את ילדכם איך לבנות מדורה בצורה נכונה. התחילו בקש, זרדים וענפים דקים, מעליו עצים גדולים יותר לפי הסדר, ועשו תחרות מי מצליח להדליק את המדורה שלו במינימום גפרורים. זאת הזדמנות גם ללמד אותם איך להדליק בצורה בטיחותית.

10. לסיום, קנו גלידה, תחתכו אבטיח או מלון.

צאו פעם בשבוע, בכל פעם עם ילד אחר אל מקום שקט בטבע - זהו זמן איכות ששווה יותר מאינספור בילויים שמציע הדור הבלייני שלנו.