יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
הרבי הריי”צ מספר על הפגישה שהייתה לו עם שניים מאוהביו המסורים, ואף על פי כן, “מיותר לומר איך הייתה הרגשתי למשמע דברים אלו מפי אוהביי היקרים והנאמנים, ודמעות השליש שזלגו מעיניי בקריאת שמע שעל המטה הראשונה שלי על אדמת אמריקה” >> המהפך הגדול שחולל הרבי
הרבי הריי”צ מספר על הפגישה שהייתה לו עם שניים מאוהביו המסורים, ואף על פי כן, “מיותר לומר איך הייתה הרגשתי למשמע דברים אלו מפי אוהביי היקרים והנאמנים, ודמעות השליש שזלגו מעיניי בקריאת שמע שעל המטה הראשונה שלי על אדמת אמריקה” >> המהפך הגדול שחולל הרבי
בחגיגת יובל החמש של מרכז ישיבת “תומכי תמימים” ליובאוויטש באמריקה, בכ”ו באדר תש”ה, מתאר אדמו”ר הריי”צ את יום בואו לארצות הברית, ט’ אדר שני ת”ש (ראה באריכות ב’לקוטי דיבורים’ חלק ג’ ע’ 930). במעמד זה סיפר הרבי על מה שכתבת ביומנו את מאורעות יום בואו לארצות הברית.
הרבי סיפר כי במהלך קבלת הפנים החסידותית הגדולה בה התקבל במלון גריינסטון, הוא הסביר לנאספים את שליחותו עם בואו לאמריקה, שאין זה בשביל לאכול מפריה ולשבוע מטובה, אלא כדי לייסד יתברך מוסדות הרבצת תורה ביראת שמיים וחינוך הכשר.
כבר באותו ערב קיים את אסיפת הייסוד הראשונה של ישיבת “תומכי תמימים” באמריקה.
לאחר תום החגיגות, ניגשו אל הרבי שני אנשים חשובים, תושבי אמריקה ותיקים שאהבו את הרבי והיו מסורים לו, ואמרו לו “שמענו מה שאמרתם באסיפת קבלת הפנים. כן השתתפנו ונטלנו חלק באסיפת הייסוד הראשונה של ישיבת ‘תומכי תמימים’ ליובאוויטש באמריקה. אולם לדאבוננו מוכרחים אנו להבהיר לכם את המצב הרוחני העגום של אמריקה. לדאבון לבנו הגדול מוכרחים אנו לומר לכם כי תקוותיכם הטובות בהרבצת תורה ביראת שמיים וחינוך הכשר באמריקה כפי שאתם מתארים לעצמכם מהבית הישן - אינן ברות ביצוע באמריקה, על אף המאמצים הגדולים ביותר. מחובתנו להציל אתכם ממצב קטסטרופלי ומכישלון מביש, ולהגן על כבודם של אבותיכם הקדושים”.
השניים הוסיפו להכביר במילים ובנימוקים למה תכניותיו של הרבי לא ייצאו לפועל, גם משום ש”אמריקה היא ארץ הזוללת את הגדול שבגדולים שהגיע אליה, ובזמן קצר ביותר היא הופכת אותו לקטן שבקטנים, בלי שום רחמנות”. והסיבה הנוספת, כי “אמריקה היא ארץ של התלהבות אש להבה רגעית שהופכת בהמשך לקרירות ואדישות. עשרות פעמים כבר אירע שקבלת פנים נלהבת ביותר בה נתכבדו גדולי ישראל טבעה מיד באדישות האמריקאית הקרירה, ואותם גדולי תורה נעלים באמת נשכחו ונעזבו לנפשם מאחור כאילו היו אנשים שמחוץ למחנה”.
הרבי מספר זאת ומציין כי “מיותר לומר איך הייתה הרגשתי למשמע דברים אלו מפי אוהביי היקרים והנאמנים, ודמעות השליש שזלגו מעיניי בקריאת שמע שעל המטה הראשונה שלי על אדמת אמריקה”.
כאמור, הרבי סיפר זאת חמש שנים לאחר מכן, כשבארצות הברית כבר הוקמו סניפים רבים של “תומכי תמימים” בערים שונות. והרבי מציין את ההצלחה שלו בקורת רוח רבה “היום הוא שמחת התורה, יובל החמש של מרכז ישיבות ‘תומכי תמימים’ ליובאוויטש באמריקה. ועלינו כולנו, אתם ואני, לתת, מתוך השמחה הגדולה ביותר של אהבת ישראל, את ההלל שבח והודאה לבורא עולם ברוך הוא על כך, ולומר בקול רם ברוך השם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”.
עדה מזקני החסידים הרגיעה את רוחו של הרבי
ביום חמישי פרשת תרומה, ב’ באדר תש”ה, מספר הרבי הריי”צ אודות הרגשתו הקשה לפני ההחלטה לנסוע לארצות הברית (לקוטי דיבורים ח”ג ע’ 1130 בתרגום חופשי):
“כשהייתי בריגא, לפני נסיעתי - יחד עם בני ביתי - מאירופה לאמריקה, הייתי ממורמר מאד. אחרי שהרגשתי תשוש מאד מארבעים וחמש שנות עבודת הכלל קשות, ומה שעבר עלי תוך סכנת נפשות ששברו את גופי - הייתי רוצה להסתדר באוהלה של תורה ולשאוב נחת מקול התורה האמיתי. ובמובן זה של לימוד התורה היו הרי ליטא וגם לטבי’ - באותם זמנים - ארצות החיים, חדרים כשרים עם מלמדים כשרים.
“מדוכדך בנפש, שבור בגוף, החלטתי סוף כל סוף לקחת את מקל נדודי הגלות בידי בשנת השישים לחיי, וללכת אל מעבר לים, כדי להתמסר לעבודת עסקנות הכלל והרבצת תורה.
“בימים האחרונים לפני עזבי את ריגא, בין אלו שבאו להיפרד ממני, הייתה עדה מזקני החסידים, ביניהם היה חסיד של אב הסבא, ה”צמח צדק”, אחדים מחסידי הסבא הרבי מהר”ש, וכאלה שהיו אצל בניו של הרבי הצמח צדק, ואצל אבי.
“זקני החסידים הללו ראו את שברוני העמוק והבינו היטב את הרגשתי ומה שעובר עלי בפנים. והם אמרו לי:
“בטוחים אנו שלא אתם נוסעים לאמריקה, כי אם השם יתברך מוליך אתכם לאמריקה, אם אתם רוצים בכך ואם לא. עליכם לזכור תמיד אודות שלשלאות הברזל מה שכתוב ביעקב אבינו. בטוחים אנו שהשם יתברך מוליך אתכם לאמריקה לעבודה קשה ביותר, אבל אנו בטוחים שהשם יתברך יעניק לכם הצלחה גדולה, שתבצעו עבודה קשה זו בהצלחה גדולה. שכן יחד אתכם נוסעים גם אלה שצריכים לנסוע - הנשמות, והזכות, של אבותיכם הקדושים כ”ק האדמורי”ם נבג”ם זי”ע. אומרים שאמריקה היא ארץ “פראית”, שבין לילה נהפכים לגביר עצום. אנו מאחלים לכם שהשם יתברך ישלח לכם את הגביר הגדול האמיתי בעל הלב הטוב, שייתן ויגייס את סכומי הכסף הדרושים לביצוע עבודתכם הקשה. עכלה”ק.
ירידה שמחה?!
בתחילה היה נדמה שאין מה לחגוג ואין מה לשמוח בירידה לאמריקה. יורדים לחצי כדור התחתון, מקום אשר לשם לא הגיע הגילוי של מתן תורה, סמל החיצוניות החומרנות והסגידה לכסף ולכבוד. ההיפך הגמור מכל המסר הפנימי של ליובאוויטש. לא הייתה ברירה והרבי נאלץ לעשות זאת, אבל ההרגשה הייתה קשה ומרה. רק מאוחר יותר התברר למפרע כי אכן יש כאן בהחלט מה לחגוג. ירידה זו הייתה שלב עיקרי ביותר בכיבוש החלק התחתון ביותר של העולם, ועשיית דירה לו יתברך בו, ועד שדווקא הוא, התחתון ביותר, הפך להיות מקור של הפצת המעיינות לכל קצווי תבל. בכך נשלמה הכוונה האלוקית בבריאת העולם כולו. ומכאן, מן התחתון ביותר, מרוממים את העולם כולו להיות דירה לו יתברך. כמבואר בחסידות כי כשרוצים להרים את הדבר, צריך להרים אותו מתחתיתו, ואז דווקא יתרומם כולו. ואכן אז דווקא (ובמיוחד סמוך מאד לבואו של הרבי שליט”א לארצות הברית, בכ”ח סיוון תש”א) נשמעת ההכרזה “לאלתר לגאולה”.
וכפי שהרבי מלך המשיח שליט”א מבאר, על יסוד אחד מעיקרי שיטתה ודרכה של תורת החסידות החל ממורנו הבעש”ט הקדוש - ששום דבר הוא לא במקרה ח”ו, וכמאמר רז”ל ש”מגלגלין זכות ליום זכאי”. ולכן, מבאר הרבי (בשיחת כ”ח סיוון תנש”א), כ”ח סיוון הוא “ה’כח’ של מתן תורה” - דווקא אז התגלה כוחה העצום של התורה, הכח לחבר את העליון ביותר עם התחתון ביותר. ולהפוך את התחתון ביותר שדווקא הוא יהיה “כלי” לעליון ביותר, כח העצמות, שמתגלה דווקא בתחתון ביותר. השלימות של גילוי פנימיות התורה באופן דיפוצו מעיינותיך חוצה.
בחסידות מבואר, שדווקא ב’כח’ של הנפש ניכרת עוצמת הנפש הרבה יותר מאשר ב’אור’ וגילוי הנפש. למרות, ודווקא בגלל, ש’כח’ פועל בריחוק מן העצם. וכמו בכח הזריקה, שפעולתו היא דווקא כאשר האבן יוצאת ומתרחקת מן היד הזורקת. וככל שהאבן מתרחקת יותר מהיד, כך רואים כאן יותר את עוצמת הכח, שפועל באבן היפך טבעה לעלות ולהתרומם למעלה (מה שאין כן באור וגילוי הנפש, הפועלים רק בקירוב אל הנפש, ולכן אינם יכולים לפעול היפך הטבע).
ולכן, כמבואר בארוכה בקונטרס בית רבינו שבבבל, דווקא ב–770 שבחצי כדור התחתון, שורה השכינה כמו בבית המקדש, “שנסע מקדש וישב שם”. ושם יירד ויתגלה בית המקדש השלישי, ודווקא משם ישוב, עם כל ישראל ועם ענני שמיא, לירושלים.
הוספה בשמחה בפרט השנה
זהו גם עניינו של חג הפורים. שנקרא על שם הפור הוא הגורל שהטיל המן ברצותו ח”ו לפגוע בישראל. לכאורה היו צריכים לקרוא לחג על שם נס ההצלה הגאולה והפדות, ולא על שם הפור שהפיל המן. אלא שזהו בדיוק העניין - לא רק שהאור מתגבר על החושך, אלא הוא הופך את החושך, כך שדווקא החושך הנמוך ביותר, הוא הוא המבטא את עוצמת האור. עד שה”פור” הוא עצמו חג לישראל. ולכן “החודש אשר נהפך” - כל חודש אדר הוא חושך שמהפך את הדברים החשוכים ביותר לאור ולשמחה. ובמיוחד על ידי עבודתם של ישראל, עבודתנו אנו, ש”מרבים בשמחה” בחודש אדר בפועל ממש. ובכל יום ויום מוסיף והולך ואור ושמחה.
והשנה העניין מקבל משנה תנופה, שכן ישנם ששים ימי שמחה, ה”מבטלים בשישים” את כל הדברים הבלתי רצויים. והופכים אותם לכך ש”ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. כן תהיה לנו” בהתגלות מלכנו משיחנו שליט”א לעיני כל בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!